החתול מתהפך בתיבתו: מה התקיפה של סילמן מלמדת על התקשורת?

"החתול של שרדינגר" הוא שמו של תרגיל מחשבתי מתורת הקוונטים, שאינה מתחום מומחיותו של טור זה, אך במרכזו חתול מיוחד שנמצא בתוך תיבה. החתול מיוחד כיוון שבניגוד לחתולים רגילים הוא יכול להיות חי, הוא יכול להיות מת, והוא יכול להיות גם חי וגם מת. בדמיונו המדעי של הפיזיקאי ארווין שרדינגר גורלו של החתול מוכרע על ידי אטום אחד של חומר רדיואקטיבי, אך למרבה הפליאה מתברר כי קיים גלגול מודרני של ההתעמלות המחשבתית הזו, שבו נגזר דינו של החתול בהתאם לסוג התיבה ולסוג החתול.

כדי להדגים את ניסוי שרדינגר המודרני, נשתמש בסיפורי התקיפה של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן. בנובמבר 2021 טענה סילמן, אז ח"כית ממפלגת ימינה ויו"ר הקואליציה של ממשלת בנט־לפיד, כי היא הותקפה בתחנת דלק במודיעין על ידי אדם שהתנגד לממשלה הזו. לתקיפה לא היה תיעוד לבד מעדותה של סילמן עצמה. היא הגישה תלונה לקצין הכנסת שבועיים לאחר מעשה (אם היה מעשה כזה), והסיפור עצמו השתלב יפה בתיאוריית "מכונת הרעל הביביסטית", שהגיעה לשיא פריחתה. סילמן הפכה לגיבורת תומכי ממשלת השינוי קצרת המועד, זו שנבנתה על עריקתה של ימינה לקואליציית שמאל בתמיכת רע"מ.

מתוקף מיקומה הפוליטי נתפסה סילמן כחתול טוב, והיא התקבלה בחום רב בתיבה הנכונה - כלומר, תיבת התהודה של התקשורת הישראלית. זכורה במיוחד כתבה נוגעת ללב של דנה ויס בחדשות 12. ויס היתה כולה אמפתיה: "שאלנו את סילמן - איך היא מרגישה כשהיא קמה בבוקר אחרי אירוע כזה ובמשך שבועיים לא מאמינים לה". מתוך הכתבה זכורה במיוחד הסצנה שבה סילמן מדגימה על ויס את הדחיפה. ויס בהחלט האמינה לסילמן: "מאז אותם אירועים סילמן מתעקשת לשדר 'עסקים כרגיל'. להיות האישה החזקה שמנהלת את הקואליציה, ומשוכנעת שהעשייה תנצח את הספינים". איזו תמיכה, איזו אמונה, איזה גינוי נחרץ לספינים. כתב "הארץ" חיים לוינסון פסק: "עידית סילמן כן הותקפה, בתחנת דלק, במודיעין".

כחלוף החודשים מאסה סילמן בממשלת השינוי. באפריל 2022 היא הודיעה על פרישה מהקואליציה, אחר כך הצטרף אליה ח"כ ניר אורבך, וממשלת בנט־לפיד הזוהרת נפלה. סילמן מצאה לעצמה תיבה אחרת: מפלגת הליכוד וממשלת נתניהו. וכמו תגליות מדעיות מקריות אחרות בהיסטוריה - כך נקרתה בפני הציבור הזדמנות לראות את התגובה הציבורית לאירוע תקיפה חדש נגד סילמן, הפעם בתפקידה כשרה בממשלת נתניהו. לא בתחנת דלק במודיעין, אלא בקניון ברחובות.

במקרה הזה היה תיעוד חלקי של המפגש של סילמן עם נציגה של טיפוס שלמדנו להכיר במהלך מחאות הרפורמה: נודניקים רעי מזג, חמושים במצלמת הטלפון שלהם, שנטפלים לחברי קואליציה ומטיחים בהם עלבונות. שיטת "מחאה" זו הסלימה לכלל רדיפה פיזית על קו האלימות בלוויית ניבולי פה, וכל זה בהסכמה שבשתיקה של המשטרה, היועמ"שית והפרקליטות, בבחינת חופש ביטוי שעל נבחרי הציבור חובה להשלים איתו. כאשר פעילת מחאה רדפה אחר שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, ברחובות ניו יורק וקיללה אותו מתוך מגפון - נרשמו זעזועים מוסריים כשלרוטמן נמאס והוא חטף את המכשיר מידיה. איך הוא העז! המגפון, אגב, נמשח לקדושה, הוטס לישראל ושימש להטרדות נוספות ולהופעות אורח בהפגנות הקבועות.

אין פלא שגם האזרחית מרחובות סברה שהטרדה מטווח אפס של שרה בממשלה היא התנהגות ראויה. עד כדי כך שטרחה לפרסם את הסרטון שצילמה בטלפון שלה, שבשלב מסוים כמעט נגע בסילמן. וכאן נתהה באופן לא־קוונטי על הקלות שבה יכול אדם להתקרב לשר בממשלה, לחסום את דרכו ולאיים עליו באופן ישיר או משתמע. סילמן וכמה עדי ראייה טענו שהעוקבת, ירדן מן, סטרה לה.

כיוון שסילמן הפכה לחתול רע שנמצא בתיבה רעה - הסתערה התקשורת על האירוע מכיוון אחר, ומיהרה להכתיר את סילמן כשקרנית ואת התוקפת - כקורבן. על פי כתב התחקירים של חדשות 13, מן בסך הכל "העירה לה על פועלה בממשלה". מן נעצרה, והמשטרה החליטה להגיש נגדה כתב אישום. כתב הפלילים של "הארץ" בדק בציציותיהם של העדים ותהה על הזריזות שבה הוגש כתב האישום. לוינסון, שהאמין לפני שנתיים לסילמן הטובה, גידל ספקות בריאים בנוגע לסילמן הרעה: "איך זה יכול להיות שאין שום תיעוד של האירוע, באזור רווי מצלמות?" תהה, וסיכם שגם אם היתה סטירה, הרי מבחינתו "בסדר. שיהיה". למי אכפת אם שרה בממשלה הוכתה? הרי "מדובר בעסקנית שעשתה קומבינה פוליטית רקובה על חשבון הציבור, טפילה על משלמי המיסים, וכעת מצפים מאיתנו להזדעזע כאילו היא התגלמות הדמוקרטיה. זיבי".

סילמן היא לא החתול השרדינגרי היחיד בציבוריות הישראלית. הרמטכ"ל הרצי הלוי הודיע במפתיע, מבלי לעדכן את שר הביטחון, שהוא מקים ועדת חקירה חיצונית על אירועי 7 באוקטובר. כמה שבועות אחר כך בישר מבקר המדינה שגם הוא פותח בבדיקה, והלוי מיהר להגיב: "הביקורת במתכונתה המתוכננת (...) תסיט את קשב המפקדים מהלחימה, היא תפגע ביכולת התחקור המבצעי ובאיכותו, והיא לא תאפשר את הפקת הלקחים לשם השגת יעדי המלחמה".

"היום שאחרי" הוא חתול חי וחמוד כאשר השר בני גנץ מתעקש לדון עליו בקבינט, אך הוא בר מינן מפורעש כאשר חברי קואליציה השתתפו בכנס "היום שאחרי" של תומכי יישוב עזה. "הם פגעו בחברה הישראלית", גינה אותם גנץ. "הם פגעו בלגיטימציה שלנו בעולם, פגעו במאמצים לייצר מסגרת להשבת חטופינו". "היום שאחרי" על פי גנץ הוא חתול ששייך רק לתיבת הקבינט. לא לנבחרי ציבור שלא זכו, ואולי גם לא לאזרחים מן השורה.

בעולם הפיזיקה, לחתול של שרדינגר לא אכפת באיזו תיבה הוא נמצא. למדענים לא משנה אם החתול הוא ג'ינג'י או אפור. לא כך הדבר בתרגיל שרדינגר של התקשורת הישראלית. יכול אותו החתול בדיוק להיחשב טוב או רע אך ורק על פי התיבה שבה הוא שוהה כרגע.