אז למי מותר לחייך במסיבת קוקטייל?

באחד מציוריו המפורסמים של הסוריאליסט רנה מגריט מופיעה מקטרת גדולה ותחתיה הכיתוב: "זו אינה מקטרת". מי שצופה בציור תמה מן הסתם, שכן עיניו רואות שזו דווקא כן מקטרת. ועוד איך מקטרת. אך כנהוג באמנות מודרנית, גם היצירה הזו דורשת הסבר, ומגריט סיפק אותו בשם שנתן לציור: "בגידת הדימויים". זו אינה מקטרת אמיתית, שכן אי אפשר להשתמש בה לעישון. זהו רק דימוי של מקטרת, ייצוג של המציאות ולא המציאות עצמה. חלק מהשעשוע שגורמת התמונה למתבונן הוא שכל חושיו זועקים "מקטרת!" על אפם ועל חמתם של הכיתוב ושל ההסבר המתוחכם.

מסיבת הקוקטייל שערך המיליארדר איל ולדמן בתחילת השבוע, בהשתתפות אנשים שאפשר לפגוש בדרך כלל במסיבות כאלה - בר רפאלי, גלית גוטמן, רני רהב ואופירה אסייג, בין היתר - נראית כמו אירוע לאלפיון העליון בניחוח מחאת קפלן, שלכאורה יצאה לחופשה כפויה בגלל המלחמה. ולדמן הוא אחד הפעילים הבולטים של המחאה נגד הרפורמה המשפטית, בדיבורים ובמעשים. הוא מימן, הפגין, ישב באולפנים והתבטא בחריפות, שלא לומר בגסות רוח, כלפי ממשלת נתניהו ונתניהו עצמו. בדף הפייסבוק שלו אפשר למצוא את דמות נתניהו בתחתונים עם האגרוף המונף של תנועת "כך" (שהפך גם לסמל המחאה), פוסט תמיכה בבני גנץ, והתבטאויות מוכרות בנוגע לדיקטטורה ולהרס המדינה.

ב־7 באוקטובר נרצחה דניאל, בתו של ולדמן, בטבח במסיבת נובה. ולדמן האשים את נתניהו, שיתף פוסטים של הגוף שנקרא "מחדל23" עם פניו של נתניהו מגואלות בדם, קריאת "הדחה עכשיו" ותמונת פוטושופ מתועבת במיוחד, שבה נתניהו מתדלק טויוטה של מחבלי חמאס. אמנם מקובל לומר שלא ראוי לחפש אשמים בזמן מלחמה, אך מקובל שעם הורים שכולים לא מתווכחים. ולדמן היה ונשאר אחד התועמלנים הארסיים ביותר נגד נתניהו, אך בהיותו הורה שכול הלב מבקש שלא לדון אותו על כעסו, גם אם הכעס ושנאת נתניהו קדמו לאסון שפקד אותו.

ויש קושי יהודי ליישב מסיבות עם שנת אבל. ולדמן העלה לפייסבוק שלו תמונות מהאירוע שבהן כולם מחייכים, הוא מצטלם עם בר רפאלי, יש תמונות של הבופה. הכל מצטייר ככינוס אופנתי בתוספת תומכי ופעילי מחאה כמו נועם לניר ("אחים לנשק"), רון חולדאי ("כיכר הדמוקרטיה") ובן כספית. וכמובן בני גנץ.

רגע של פרשנות 

השתתפותו של גנץ באירוע של ולדמן נראית ברורה כמו המקטרת של מגריט. אך כדי לספק סיבה שתקשה לראות את האירוע כפשוטו, צריך הפרשן להסביר גם את עצם קיומו של אירוע כזה בעיצומה של מלחמה ובערבו של יום שבו נהרגו 13 חיילי צה"ל בקרבות. אחרי שהתקשורת גינתה בהרחבה רגע של צחוק בין השרים בן גביר ולוין במליאת הכנסת במהלך ההצבעה על התקציב - איך תוכל לגנות באותה המידה את תמונות גנץ המחייך, כוס משקה בידו, מחבק את נועה תשבי? ובכן, היא לא תוכל.

הגדיל לעשות פרשן חדשות 12 יאיר שרקי, שאמנם הודה ש"זה לא נראה טוב", אך הגדיר את המבקרים "מכונת רעל". הלא ידוע לכל צופי חדשות 12 מי מפעיל אותה. הוא תיאר את גנץ כמי "שנכנס למיטה, סליחה - לממשלה - והוא מתעורר עם הפשפשים". שרקי הוא לא היחיד שסבור שעצם הסכמתו של גנץ לשבת בממשלה עם נתניהו היא קורבן גדול כל כך שאין לבוא אליו בדרישות נוספות - למשל, לעמוד בתקן שמושת על בן גביר או על לוין. אגב, באותה הצבעה מפורסמת היה שר מחייך נוסף: בני גנץ. אך הוא משום מה לא נכנס לדיון המוסרי.

גם איילת שקד היתה במסיבה. גם היא התחלחלה מהביקורת והשתמשה באותם אלמנטים מזכים שבהם בחר גם שרקי: "השתגעתם? אירוע הוקרת תודה, שמארח אב שכול מהמלחמה, למסבירה שלנו מעבר לים, הופך לסיבה למריבה? מה מניע אתכם?". מעניין מה הניע את שקד להשתתף באירוע שלא צריך לטרוח הרבה כדי למצוא בו גוון פוליטי מאוד מסוים, ועוד לזעוק "אתם לא מבינים שרק ביחד ננצח?". איזה יחד היה באירוע? של אופירה אסייג ורון חולדאי? הם היו מאוחדים הרבה קודם. 

מתחת לאלונקה 

כותרתו הרשמית של האירוע הוא הוקרה לפועלה ההסברתי של נועה תשבי. תשבי היא שחקנית ישראלית שירדה מהארץ בסוף שנות ה־90. נוסף על קריירת משחק והפקה, עסקה בהסברה. היא כתבה ספר בשם "ISRAEL: A SIMPLE GUIDE TO THE MOST MISUNDERSTOOD COUNTRY ON EARTH", ובתקופת ממשלת בנט מינה אותה שר החוץ יאיר לפיד לשליחה המיוחדת של משרד החוץ למאבק באנטישמיות ובדה־לגיטימציה.

התפקיד שאותו ביצעה תשבי בהתנדבות הגיע אל קיצו בתקופת הממשלה הנוכחית, לאחר שכתבה מאמר ל־ynet שבו מתחה ביקורת ברוח מחאת קפלן על הרפורמה המשפטית. היא כינתה אותה "הפיכה משטרית", ומיקמה את עצמה במחנה שבו כלולים "כל ראשי המל"ל, ראשי שירותי הביטחון לשעבר, שופטים ועורכי דין, הייטקיסטים, מנהלי בנקים, מילואימניקים, טייסים, מאות אלפי אזרחים ישראלים מודאגים, נשיא המדינה שלנו, ארגון האומות המאוחדות כולו וג'ו ביידן אחד", והוסיפה: "אין שום דבר שיריב לוין ושמחה רוטמן יודעים טוב יותר מכל הרשימה הנכבדה הזאת. שום דבר".

במהלך האירוע נאם רון חולדאי ושיבח את תשבי על היותה אדם אחד "שעושה את מה שהממשלה שלנו היתה צריכה לעשות", כאילו כל פעולת ההסברה של ישראל מונחת על כתפיה. למעשה, ממשלת ישראל עוסקת בהסברה, וכן מתנדבים אחרים מלבד תשבי, אך הקהל הנהן בהסכמה.

הכיתוב "אות הוקרה" העניק למסיבת הקוקטייל ארשת של אירוע רשמי, ממלכתי אפילו. כזה שאסור בכלל לטעון כנגדו. הרי בסך הכל היו כאן "הוקרה", "אב שכול", "מסבירה שלנו מעבר לים", ואלה אמורים לסלק את תחושת אי־הנוחות מחיוכיו של גנץ. הוא לא יצא לבלות. הוא היה באירוע רשמי וממלכתי. הוא נכנס מתחת לאלונקה. הוא לא עוסק בפוליטיקה בזמן מלחמה. זו אינה מקטרת.