"'איפכא מסתברא'? מייחסים לו חשיבות שולית; גם אם אמ"ן יחזור בזמן הוא לא היה חוזה את המתקפה"

דני אורבך
היסטוריון צבאי
פרופסור חבר באוניברסיטה העברית בירושלים. מתמחה בהיסטוריה של המודיעין, חקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות ואי־ציות צבאי ודינמיקה של פשעי מלחמה

פרופ' דני אורבך, עוד רבות ידובר על אירועי השבוע האחרון. מנקודת מבטך כהיסטוריון צבאי, המלחמה הנוכחית נפתחה בהפתעה אסטרטגית, בשורה אחת עם פרל הרבור, אסון התאומים, מלחמת יום כיפור ומבצע ברברוסה. איך ניתן לתאר דינמיקה של קרבות ומלחמות שהתחילו בהפתעה אסטרטגית?
"הגיוני לחשוב שהפתעה אסטרטגית נועדה להוציא את אחד הצדדים הלוחמים מהמלחמה, אבל זה בדרך כלל לא עובד. ב־1941 היפנים הצליחו לעכב את התגובה האמריקנית על ידי המתקפה בפרל הרבור, אבל לא לגרום לארה"ב לחשב מסלול מחדש. למעשה הם עשו את ההפך הגמור, כי הפתעה אסטרטגית היא גם מאוד משפילה, אפרופו מה שחמאס עשה לנו עכשיו.

"וכשאתה מושפל, אז פוליטית אין לך אפשרות לצאת מהמלחמה. לכן הפתעה אסטרטגית משיגה לפעמים את התוצאה ההפוכה. בברברוסה היטלר התפאר שהוא רק יבעט בדלת והמבנה הרקוב, כלומר בריה"מ, יתמוטט לרסיסים. אבל הסובייטים התעשתו, והרבה יותר מהר ממה שנהוג לחשוב".
מזכיר את הלחימה של צה"ל בעזה.

"מדינות, ובעיקר צבאות, הם יצורים סתגלניים - בעיקר תחת אש. כשצבא נמצא תחת לחץ כבד - הוא לומד ומשתפר. הפאניקה עוברת, ולפעמים אנשים מוחלפים. השפעה של הפתעה אסטרטגית היא זמנית, ובדרך כלל לא משיגה תוצאה אסטרטגית, אלא תגובה חריפה מהצד השני. מלחמת יום כיפור היא חריג מעניין בכך, משום שסאדאת אמנם הובך צבאית, אבל בסופו של דבר השיג את מה שהוא רצה מבחינה מדינית, אבל לשם כך נדרש הביקור בירושלים".

במלחמת קוריאה, הפתעה אסטרטגית נוספת, הגנרל מקארתור זלזל בכוח הצבא הסיני והביא ככל הנראה לתבוסה האמריקנית הכי גדולה במאה ה־20. יהירות וזחיחות הן תנאי בסיסי להפתעה אסטרטגית?
"זה רק חלק מהתמונה. יש פה אלמנט של מבנה אישיות, שאותו הגדיר פרופ' אורי בר־יוסף כ'סגירות קוגניטיבית'. כלומר, מצב שבו יש לך קונספציה, ואתה לא מוכן לשנות את דעתך בעקבות מידע סותר, אחרי שגיבשת אותה. אלמנט נוסף הוא כשל של שיקוף מראה. ההיסטוריון הצבאי ד"ר יגיל הנקין מזכיר לפעמים דוגמה מהסרט 'גבעת חלפון אינה עונה', שבה המח"ט שואל את סרג'יו קונסטנצה 'אם המצרים מתקרבים, איזו הודעה אתה מעביר בקשר?' והוא עונה: 'אני לא מבין איזה אינטרס יש למצרים להגיע בחום הזה לכאן'. זה מצחיק, אבל אמיתי. פעמים רבות אנחנו מניחים שאין היגיון בכך שהאויב יתקוף, ואנחנו פשוט משליכים את ההיגיון שלנו על היריב. אתה אולי לא היית עושה דבר כזה במקומו, אבל אתה זה לא הוא".

בדיוק מה שקרה עם חמאס.
"בדיוק. הניחו שחמאס מורתע, הניחו שחמאס הוא אויב רציונלי, שיסתפק בשיפור תנאי החיים בעזה, ולכן אמרו שלא הגיוני שהוא יתקוף. פשוט לא הגיוני. זו היתה העוולה שלנו. זה כמובן כשל אנושי בסיסי. הרי סטלין, לדוגמה, הופתע בברברוסה בגלל סיבה מאוד משונה, לכאורה. המודיעין הסובייטי בדק באופן אובססיבי את מחיר בשר הכבש באירופה, מכיוון ששחיטת כבשים למעילי פרווה מובילה לכך שצריך לעשות משהו עם הבשר. אז מוכרים אותו, מה שמוביל להיצע גדול, והמחיר יורד. ומתוך מחירי הבשר באירופה הסיק פיליפ גוליקוב, ראש אגף המודיעין הסובייטי, שאין מעילי פרווה לצבא הגרמני, ולכן הוא לא יתקוף את רוסיה ללא ביגוד חורף. בעיני היטלר זה דווקא כן היה הגיוני. אבל בפועל לא היה להם ציוד מתאים בזמן הלחימה, מה שהביא מאוחר יותר לעצירת הצבא הגרמני".

האויבים של המודיעין

המלחמה הנוכחית נפתחה בציון 50 שנים למלחמת יום הכיפורים. הקטסטרופה של כיפור היא נר לרגלי הציבוריות הישראלית, ובוודאי גם עבור המודיעין הישראלי. ועדיין, לא למדנו. מדהים.
"החוקר ריצ'רד בטס כתב ספר שכותרתו בתרגום חופשי היא 'אויבי המודיעין'. אחד הטיעונים שלו הוא שלא ניתן להימנע מכשלי מודיעין, ולא משנה איזו רפורמה תעשה. רפורמות, למשנתו, הן 'שמיכה קצרה'. כשאתה מכסה כשל אחד, יצוצו כשלים אחרים. ואתה לא תאמין איזו דוגמה הוא מביא באשר למלחמת יום כיפור.

"הדו"ח של ועדת אגרנט המליץ על רפורמות באמ"ן, בשעה שהמודיעין האמריקני, בלי קשר לישראל, ביצע רפורמות דומות כמה שנים קודם לכן. אלא שגם ארה"ב לא חזתה את מלחמת יום כיפור. כלומר, אתה יכול להחזיר את אגף המודיעין בזמן, והוא לא היה חוזה את המלחמה. וזה נכון גם כיום: גם אם תחזיר את אמ"ן אחורה בזמן, הוא לא היה חוזה את מתקפת חמאס.

"רפורמות יכולות לעזור ולהפחית סיכויים לתרחישים מסוימים, אבל הן לא תרופות פלא, ובוודאי לא מונעות הפתעות. השאלה היא לא אם תופתע, אלא מתי תופתע. לכן, מה שחשוב הוא איך מגיבים להפתעה. המערכת לא צריכה להיבנות בצורה הרמטית להיעדר הפתעות, אלא ליכולת להתמודד עם הפתעות. וזה בדיוק מה שלא קרה אצלנו.

"בטס גם כותב שגם אם אנשים משלמים במשרות שלהם, המסקנה כמעט תמיד היא לחזק עוד את המודיעין. ואז נוצרת מסקנה אבסורדית, בלתי נמנעת, שהגופים שאחראים להפתעה האסטרטגית למעשה מתחזקים בעקבותיה".

אתה גם טוען שבמקרה הנוכחי ישראל סבלה מהגנה שטוחה, כלומר מהיעדר יתירות בכל המערכות.
"לא היו כאן מערכות חלופיות שיתפקדו אם כובשים בסיס בסמוך לגבול. היה מספיק לנטרל את המצלמות כדי שהתצפיתניות לא יידעו מה קורה, ואז לנסוע שבעה ק"מ ולכבוש חלקית בסיס שלא היה מוגן מספיק. לא הגיוני שצעדים כה פשוטים ינתקו את כל הפיקוד והשליטה באזור. איפה היתה התרעה על כך שהמערכת מנותקת? אני מדבר על התרעה שתגיע לא רק לבור הפיקוד בקריה, אלא גם לבסיסים סמוכים. בתחילת מלחמת אוקראינה הרוסים השמידו את כל מערכת הקשר האוקראינית. בלי מערכת קשר המדינה והצבא מתמוטטים. אבל לאוקראינים היתה מערכת קשר אלטרנטיבית, שהרוסים לא ידעו עליה, ושהוכנה בדיוק למטרה הזאת. זו יתירות בהגנה על העומק: גם כאשר גוף אחד כושל או מופתע, יש גופים אחרים שיגיבו".

מה לגבי מחלקת הבקרה של אמ"ן, שהוקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים?
"בטס מתייחס גם לכך. הוא גורס כי הבעיה עם 'איפכא מסתברא' היא שאנשים מייחסים לו חשיבות שולית יחסית. ברגע שקיים גוף שכל המהות שלו היא להיות אופוזיציה, כלומר להתנגד ולספק פרספקטיבה חלופית - אתה אמנם מקשיב לו, אבל בסופו של דבר עושה מה שאתה חושב לנכון".
אז איפכא מסתברא מייצר עוינות אימננטית בתוך הגופים שבהם הוא פועל, בתוך אמ"ן.

"נכון, כי קל לתייג אותו. ב־1965, כשארה"ב הספיקה להיכנס לווייטנאם בכניסה המאסיבית, אחד המתנגדים היה סגן מזכיר המדינה, ג'ורג' בול. קראתי את פרוטוקול הישיבה עם הנשיא ג'ונסון. הנשיא היה מנומס כלפיו, נתן לו לדבר באריכות וביקש שיסביר בפירוט. אבל זה נועד בעיקר כדי שיירשם בפרוטוקול שהקשיבו לו".

להפריד אותות מרעש

מה הפתעה אסטרטגית יוצרת בטווח הארוך? האם היא בונה אומה או מדרדרת אותה לתהום?
"אין פה כלל, אבל ההיסטוריה מלמדת שהצד שבדרך כלל מפתיע אסטרטגית - מפסיד במלחמה, משום שמי שנוקט הפתעה אסטרטגית הוא לרוב הצד החלש מלכתחילה. מתישהו נרשמת התאוששות מההפתעה, וכשהמלחמה מתארכת - יחסי הכוחות הבסיסיים באים לידי ביטוי. אבל מה שיקרה באזור שלנו זו שאלה אחרת לגמרי, משום שהסדר הבינלאומי משתנה".

כלומר?
"הסדר היציב שנוצר אחרי מלחמת העולם השנייה, שהיה בהתחלה דו־קוטבי - כלומר ארה"ב ובריה"מ - והפך לחד־קוטבי אחרי המלחמה הקרה, תמיד היה מבוסס חוקים. אבל הסדר הזה הופך לפרוע, ומורכב ממדינות חזקות בגודל בינוני שלא משחקות לפי הכללים. הפלישה הרוסית לאוקראינה היא הדוגמה המובהקת לכך. הסדר החדש יוצר מסה קריטית של אזורים חמים".
זה מזכיר לי תרחישים מדאיגים מהמאה ה־20.

"אבל חשוב לדבר על זה. מלחמת העולם השנייה לא התחילה כמלחמת עולם. המלחמה שהתחילה ב־1939 היתה בכלל מלחמה מקומית, והיו הרבה כאלה. ב־1941 המלחמות האזוריות השונות ברחבי העולם התלכדו למלחמה אחת דרך ברברוסה ופרל הרבור.

"גם היום יש לנו כמה סכסוכים אזוריים, משמעותיים, ועוד סכסוכים קטנים. המשמעותיים הם כידוע רוסיה־אוקראינה, סין־טייוואן, ומה שקורה במזרח התיכון. ארה"ב, ורוסיה כמובן, מעורבות כמעצמות בכל שלושת הסכסוכים, וברגע ששלושת הסכסוכים יתלכדו לסכסוך אחד - עלולה להיפתח כאן מלחמת עולם.

"כשארה"ב שולחת לכאן נושאת מטוסים, זה איום על חיזבאללה ועל איראן. תאר לך שהצד השני לא הבין את האיום, ולא גזר את המסקנות הנדרשות מהנאום הנחרץ של הנשיא ביידן. אם זה קורה, וארה"ב מתערבת, גם רוסיה תנצל את ההזדמנות לעשות משהו, וייתכן שגם סין תנצל את המושקעות של ארה"ב במזרח התיכון. לצערי, התגובה הרוסית והאיראנית האנטי־ישראלית למלחמה היא ניצנים של חיבור בזירות השונות".

מדאיג.
"מאוד. ואני חושש שעוד לא הכל ידוע, שהצד השני, חמאס או חיזבאללה, מכינים לנו הפתעה בדמות נשק שלא הכרנו. כך או כך, בנוגע לחמאס, אני חושב שיש למוטט אותו עכשיו. אם לא נתמודד מולם עכשיו, נצטרך לעשות את זה בתנאים גרועים יותר בעוד כמה שנים. עכשיו הם כבשו קיבוצים לזמן מוגבל וטבחו בכ־1,200 אנשים. מה יקרה אם בפעם הבאה הם יכבשו חלקים מבאר שבע? כבר עכשיו הם ניסו לפלוש לאשקלון ולאשדוד דרך הים, אבל למזלנו חיל הים תפקד כיאות ובלם את הזרוע הימית של הפלישה".

זו עוד נקודה - פערים פנימיים במודיעין של אותו צבא. איך מסבירים פערי מודיעין בתוך אותו צבא?
"פרל הרבור זה המקרה הכי מובהק. בתרגום חופשי קוראים לזה 'סתימה של ארובה'. במערכות מודיעין, בוודאי גדולות, קורה לא אחת שגופים פנימיים לא משתפים מידע זה עם זה. זה קרה באופן מובהק גם בפיגועי 11 בספטמבר. אפשר היה למנוע אותם, אם גופי המודיעין השונים היו משתפים ביניהם מידע".

מה הפתעה אסטרטגית עושה למודיעין בראי ההיסטוריה? האם המודיעין שלנו מלקק את הפצעים ולקה בהלם ובתדהמה, או שהוא כבר נלחם כדי להדביק את הפער שנוצר?
"מערכות מודיעיניות מתאוששות. פעמים רבות, וייתכן שזה מה שקרה הפעם, מגיע מידע אבל לא העריכו אותו נכון. כולם ידעו שהג'יהאד האסלאמי וחמאס עורכים תרגילים מורכבים על הגבול, אבל ניתחו את זה כדרך להפחיד, להפעיל לחץ. בשפה המקצועית, לא הפרידו את האותות מהרעש. היתה פה גם הונאה אסטרטגית. האויב יצר רושם שהוא מוכן להסתפק בהסדרה בעזה, אבל מעוניין להבעיר את הגדה".

אולי מה שהכשיל אותנו היה הסתמכות יתרה על טכנולוגיה גבוהה? אנחנו מצוינים בזיהוי מטוסים וטילים, כנראה בגלשני רוח פחות.
"ככל שהטכנולוגיה פרימיטיבית יותר, כך יש לה חתימה מודיעינית נמוכה יותר. אנחנו לא יודעים באיזו רשת קשר השתמש חמאס כדי לתכנן את המבצע, אבל ייתכן שהיא היתה פרימיטיבית ולכן עמידה יותר לאמצעי גילוי. בסוף, טכנולוגיה היא כלי. שום מערכת הגנה טובה לא תעבוד בלי הגנה לעומק ואיוש יעיל.

"אחד מגדולי ההיסטוריונים הצבאיים, סטיבן בידל, טוען שההשקעה בטכנולוגיה מוגבלת כאשר הצד השני מאומן כמו שצריך. לאויב עם כישרונות חיילוּת מודרניים ועדכניים, כזה שיודע איך לפרוץ גדרות בשקט, יודע איך להסתוות, לתקשר ולתאם בין יחידות - יש יכולת להתגבר גם על הטכנולוגיה הכי מתקדמת. בידל אישש את זה מחקרית, לאחר שבדק ביצועים במלחמות שונות. חמאס כל הזמן מתאמנים, ואני חושב שהמעטנו ממיומנויות החיילוּת שלהם. תמיד הנחנו שחיזבאללה מעולים, אבל שהם דפוקים. זה, כמובן, לא נכון".

אתה גם חוקר את התפתחות מושג השבויים. בין היתר, אתה עוסק בהיבט שכלל לא נעים לעסוק בו, אבל הוא בהחלט קיים. אתה גורס, וגם ההיסטוריה מראה זאת, שבעסקאות שבויים יש פן כלכלי.
"זו המציאות שאנו חיים בה. חמאס יודע שהביקוש לשבויים הוא גבוה. אבל ייתכן שבאופן פרדוקסלי, עצם זה שהוא חטף המון שבויים, דווקא יכול לשחק לרעתו".

מדוע?
"מבחינת ההשפעה התודעתית של חמאס, יכול להיות שהוא דווקא הקהה אותה עם המספרים הגדולים, ולא ההפך. יש בסיס כלכלי לענייני שבויים, בין שנסכים להכיר בכך ובין שלא".

יש תקדים היסטורי לחטיפה כזאת בעידן המודרני ולהברחה מעבר לגבול?
"לדעתי זה תקדים, או על גבול התקדים, בוודאי בסכסוך הישראלי־ערבי". 

להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il