מה הופך את הישראלים לאופטימיים חסרי תקנה?

לצערי הרב, למרות שהייתי אמורה לעבוד לפרנסתי כמארחת בסלון תרבותי, לחייך בנועם לאמנים ולמלומדים, לערוך היכרות ביניהם ואז להציג אותם זה בפני זה ולדאוג שהשיחה תזרום – נפלתי בגיל צעיר לעבודה בתקשורת, ועכשיו מאוחר מכדי להילחץ מהמערבולת.

מהצד החיובי, אני יודעת בדיוק איך עובדת תקשורת, ומה באמת הכי חשוב: לא בהכרח מה שכתוב בידיעה, אלא הכותרת. לא בהכרח הכותרת, אלא מקומה במערך הכללי של הידיעות: ראשית או בסיכום המהדורה? עמוד ראשון או 17 למטה? מהצד החיובי אף יותר – אני יודעת שהחיים מתנהלים מחוץ לליין־אפ החדשותי.

כמו בעסקי הנדל"ן, גם בעריכת חדשות יש חשיבות גדולה ללוקיישן. שלא כמו בעסקי הנדל"ן, ידיעות חדשותיות מתחלפות מדי כמה שעות. כשאדם קונה דירה הוא משתקע בה, ואז מתרגל לפגמים, ליתרונות, לשכנים ולשכונה, ומפתח מצב רוח יציב יחסית של בעל בית. חדשות הן משהו שהולם על ראשך כמו פטיש אוויר. בתנאים מסוימים הן עלולות לייצר מצב רוח שלא בהכרח תואם את מצב המציאות.

וכיוון שרוחי באופן כללי טובה עלי, למרות שאני צורכת חדשות אפילו יותר מצרכן החדשות הממוצע – ההסבר המדעי למצב הרוח הטוב הוא שאני יודעת שישראל היא חתיכת נדל"ן פרימיום. ולמרות שכמו כל שכונה מבוקשת יש לה את הבעיות שלה, תושביה בהחלט מודעים לערכה: בשנים האחרונות אזרחי ישראל מתייצבים בנחת בעשירייה הפותחת של המדינות המאושרות ביותר בעולם, מבין 150 מדינות. השנה עלינו מהמקום התשיעי לרביעי.

על פניו, מה יש להיות מאושר פה? מי שמנו להיות מרוצים יותר מקנדה, אוסטרליה, בריטניה וארה"ב? מה החוצפה הזאת? עזבו ענייני פוליטיקה ובג"ץ וקפלן – ישראל היא המדינה היחידה בצמרת הרשימה שנמצאת במצב של איום ביטחוני בלתי פוסק. לא זו אף זו – מדי פעם מתייצב מישהו, לרוב בכיר לשעבר במערכת הביטחון, ובעודו מכיר באיום הביטחוני הבלתי פוסק הוא מצהיר בפרצוף תשעה באב שמה שמאיים אף יותר הוא הקרע בעם, וכל זה היה יכול להיות באמת מדכא אם זה היה נכון, רק מה לעשות שלא. 

מדד האושר של האו"ם בודק דברים שנמצאים מחוץ לספקטרום החדשותי, כלומר מה שנקרא "החיים עצמם": תוחלת חיים, תמיכה חברתית, נדיבות בקהילות וחירות לקבלת החלטות חשובות בחיים. בסדר, יש גם עניינים כמו תמ"ג, אבל השורה התחתונה היא שהישראלים נהנים מחיים ארוכים, ממשפחות גדולות שנפגשות בתדירות גבוהה וברגעים אלה ממש שוברים את הראש האם יש מספיק אוכל לכולם בסעודות החג, מי מוזמן למי ומתי, ותוהים בדרגות שונות של טאקט מי מהבני דודים יתחתן כבר עם החברה שלו ואיזו אחיינית בהיריון אבל עוד לא מגלה. ויש אפשרות לקרע, אבל הוא יימנע אם לא יושיבו את דודה רחל ודוד רועי אחד ליד השני. הם תמיד רבים על פוליטיקה.

ישראל היא המדינה בעלת שיעור הילודה הגבוה ביותר במדינות ה־OECD. שלושה ילדים בממוצע לאישה. ובניגוד לשאר העולם – אצלנו אין קשר בין ילודה להיעדר השכלה – הישראליות יולדות בשמחה גם עם תואר אקדמי, והן - והאבות המאושרים – צודקים, כי הילדים הישראלים חמודים נורא והם גדלים להיות מבוגרים חמודים, אז למה לא. ואמנם אפשר להתלונן על מערכת החינוך, ובצדק, אבל רק השבוע התפרסם עוד נתון מה־OECD: ישראל היא אחת המדינות המשכילות באיחוד, אחוז בוגרי תיכון והשכלה גבוהה בישראל גבוה בהרבה מהממוצע ב־OECD, אחוז מעוטי ההשכלה נמוך יותר. טפשים ובורים אנחנו לא, למי שפקפק.

לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2022 רוב מכריע של הילדים, 92%, גרים עם שני ההורים, שיעור הגירושים גם הוא נמוך מהממוצע ב־OECD, ועם כל הכבוד לצרות חיצוניות – משפחות גדולות ויציבות מספקות שכבת הגנה כנגד איומים חיצוניים וגם כנגד מחלוקות פוליטיות פנימיות.

יש סיבה לקום בבוקר

הישראלים מאושרים בהרבה מהממוצע העולמי כי ישראל היא פשוט מדינה מוצלחת, והצלחתה מתגברת עם השנים. הפרחנו את השממה, התפלנו מים, מצאנו גז, חתמנו על הסכמי שלום, ובקרוב נמלא תפקיד מרכזי בברית אזורית שכוללת את אירופה, ארה"ב, מדינות המפרץ וסעודיה בראשן. כמו כן מזג האוויר מצוין, לא משנה מה חושבים אנשים שלא אוהבים קיץ.

נכון, יש בינינו כאלה שגם בתנאים גרועים יותר עדיין היו מרוצים כי ישראל היא התגשמות חזון הדורות, ההבטחה התנ"כית, תקומת עם ישראל בארצו ונס שלא היה כמותו. הבה נניח לטיפוסים הרומנטיים האלה, שמבחינתם אין ולא יהיה תחליף למדינה היהודית היחידה בעולם. הרי אי אפשר לסמוך על אנשים שמזילים דמעה בטקס הדלקת המשואות ועומדים בצפירה ליום הזיכרון גם כשהם לבד בבית. אבל גם אחרי שהתעלמנו מהם - לא רק אלה ייצגו אותנו במדגם של סקר האושר הבינלאומי.

גם טיפוסים מעשיים יודעים שכיף כאן, לחיים יש משמעות, סיבות להיאבק (לפעמים גם בינינו לבין עצמנו), סיבה לקום בבוקר. העולם המערבי שאנחנו רואים את עצמנו חלק ממנו הוא אולי משאת נפש, אבל תושביו צועדים בעשורים האחרונים לסטגנציה של שובע שאחד מסימניה המובהקים הוא חוסר הרצון ללדת ילדים. ילדים הם לא רק שמחה, אלא גם אמונה בעתיד.

ולכן אני לא צריכה את התקשורת ולא נתונים של ה־OECD או של האו"ם. כמו רוב הישראלים גם לי כיף פה. מזג האוויר מצוין, ובכל פעם שאני יוצאת מהבית אני רואה המון־המון ילדים חמודים.

שנה טובה!