החבורה המייללת: המופע המביך של הכתבים הישראלים מול הבכיר האמריקני

קוראים לו האקים ג'פריס, והוא עומד בראש המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים של ארה"ב, כלומר במקום השלישי בחשיבותו במפלגה, אחרי הנשיא ביידן והסגנית האריס. השבוע ביקר בארץ בראשות משלחת של חברי קונגרס דמוקרטים צעירים, וזו הפעם השנייה בתוך חצי שנה שהוא מוביל קבוצה כזו, לצד איפא"ק. "זה חשוב לי", הסביר לנו, כמה עיתונאים שהוזמנו ביום שני לשיחה בירושלים.

מבין כל הנושאים שעלו בתדרוך, הקשרים ההיסטוריים והעכשוויים בין היהודים לשחורים הם שבערו בו. ואכן, זהו נושא סופר־חשוב מנקודת מבטה של ישראל, שלא מטופל כאן מספיק. הרי אמריקה עוברת שינוי דמוגרפי משמעותי, שכולל גידול משמעותי בחלקה היחסי של האוכלוסייה השחורה. אם לא נבנה אליה גשרים היום - נמצא את עצמנו ללא קשרים מחר.

ג'פריס סיפר כי לאחרונה הוקמה בקונגרס שדולה משותפת ליהודים ולשחורים. הוא, אגב, בקי בדקויות הזרמים היהודיים המגוונים בברוקלין. "במחוז שלי אני מייצג חלק מהתנועות היהודיות הרפורמית והקונסרבטיבית, ומהקהילות היהודיות האורתודוקסית, המודרן־אורתודוקסית והאולטרה־אורתודוקסית. כמו כן, יש מהגרים יהודים יוצאי בריה"מ. אני בחור כוללני", הוא אמר ברגע הקומי של המפגש.

יותר ברצינות, ג'פריס חש גאווה מיוחדת על כך שנציג השכונה בבית הנבחרים במשך 50 שנה, בין 1923 ל־1973, היה עמנואל סלר, חבר קונגרס יהודי, "שהיה מחויב לציונות ושעמד עם הנשיא טרומן כשארה"ב היתה הראשונה שהכירה בישראל, מייד לאחר הכרזת העצמאות. היה לו תפקיד חשוב בהעברת שני החוקים שהבטיחו שוויון זכויות לכל הגזעים בארה"ב. זו רק דוגמה, אחת מני רבות שלא ידועות, על התרומה של יהודי ארה"ב לשוויון הזכויות לאפרו־אמריקנים באמריקה. זו צריכה להיות המורשת שלנו".

בושה למקצוע

ג'פריס הפליג עוד בסוגיה הקריטית ליחסי ישראל־ארה"ב, והיו לו עוד הצהרות חשובות שמייד נגיע אליהן. אבל דווקא בנסיבות האלה, כשמדובר בשיח עם מנהיג אמריקני מרכזי, שחור ודמוקרט שתומך בישראל, זה לא פחות חשוב לדעת מה שאלו אותו העיתונאים הישראלים. אף שחוקית אני רשאי לציין את שמותיהם - חלקם מוכרים מאוד בארץ - החלטתי לא לנקוט קו של ביוּש. לא זה העניין. מה שחשוב הוא תוכן ה"שאלות" שהציגו.

"אנחנו נמצאים במצב שבו רה"מ נתניהו הבטיח דבר אחד לנשיא האמריקני, אבל כמה ימים אחר כך הצהיר בדיוק ההפך. מה יכול לעשות פוליטיקאי אמריקני חזק כמוך, במצב שבו הבטחה של ראש ממשלה מוטלת בספק?".

"הרבה מומחים חושבים שאם הממשלה תעשה את מה שהיא מתכוונת לעשות, ישראל תהפוך להונגריה. אני שומע שהרבה דמוקרטים סבורים שבנסיבות כאלה כבר לא יהיו ערכים משותפים, ולארה"ב כבר לא תהיה סיבה לתמוך בישראל. אתה מודאג?".

"התחושה הכללית הבינלאומית, אני חושב, היא שהממשלה הזו היא אחת מהקיצוניות ביותר שיש, במובן הזה שהימין הקיצוני הוא חלק מהממשלה, בן גביר הוא חלק מהממשלה. איך זה נשמע לך?".
"נתניהו סירב לומר לתקשורת האמריקנית כיצד ינהג במקרה שבו בית המשפט יפסול חוק יסוד. מה תגובתך?".

"השר לביטחון לאומי של נתניהו שיבח מתנחל שהרג ערבי. מה תגובתך, ומה היית חושב אם שר אמריקני היה אומר אמירה כזו?".

"מה אתה חושב על זה שיותר מ־10,000 חיילי מילואים ישראלים הודיעו שלא ישרתו תחת הממשלה הזו? הפגיעה קשה במיוחד בחיל האוויר. האם ארה"ב תצטרך לכייל מחדש את צרכיה האסטרטגיים אם ישראל תמשיך להידרדר?".

הבנתם את העיקרון. עיתונאים ישראלים מתחנחנים למנהיג אמריקני בכיר, כדי שרק יגיד כבר שהברית עם אמריקה איננה, שהממשלה קיצונית, שאי אפשר לסמוך על צה"ל, שישראל חדלה להיות דמוקרטיה, וכמובן - שנתניהו שקרן. הם לא מאתגרים אותו בשום שאלה על היחס שלו ושל מפלגתו לישראל, אלא רק מתארים כמה נוראים הם המדינה, העם והממשלה שבקרבם הם חיים.

זו רק העיתונות הישראלית, הפרובינציאלית והבכיינית, שמתחננת בפני כל מנהיג זר להציל את היהודים מעצמם ומממשלתם. בשום מקום אחר לא תמצאו מחזה שכזה. ואגב, זה לא חדש. בכל שנות נתניהו בשלטון תקשורת השמאל רצה להתלונן אצל הפריצים

האם ה"שאלות" לגיטימיות? בוודאי. במדינה חופשית, כל אחד יכול לומר כמעט את כל מה שהוא רוצה. אך האם הן ראויות? ודאי שלא. למען האמת - הן בושה למקצוע, בוודאי במינון כזה. הרבה דמוקרטיות מערביות נתונות בשנים אלה במשבר פנימי. בגרמניה יש ממשלת טלאים מקרטעת, בריטניה החליפה שלושה ראשי ממשלה בשנה, והיד עוד נטויה. את צרפת הבוערת ראינו כולנו. ואמריקה? הו, באמריקה מתמודדים לנשיאות שני מועמדים מאוד בעייתיים.

האחד ניסה לסכל את תוצאות הבחירות הקודמות ועומד לדין בשלושה משפטים שונים, וסביב האחר מתקדרים ענני שחיתות שהופכים את פרשת ווטרגייט לכסף קטן. רק טיוח החקירה ב־FBI וחנק הסיקור של מעללי משפחת ביידן בתקשורת האמריקנית מונעים מהנשיא המכהן ללכת הביתה בבושת פנים.

בכל מקום אחר בעולם מבינים שאלה נושאי פנים, ולכל הפחות לא מקדישים להם את מרב הזמן בשיחה עם אורח. האם עיתונאי אמריקני היה מבקש מקנצלר גרמניה ציונים על הדמוקרטיה האמריקנית? האם עיתונאי צרפתי היה שואל אדם כמו ג'פריס על אוזלת ידו של מקרון מול המהומות האדירות במדינתו? האם עיתונאי בריטי היה שואל אורח אמריקני אם ניתן לסמוך עוד על לונדון, לנוכח הבעיות הקשות בממלכה המאוחדת?

התשובה היא - בחיים לא. זו רק העיתונות הישראלית, הפרובינציאלית והבכיינית, שמתחננת בפני כל מנהיג זר להציל כביכול את היהודים מעצמם ומממשלתם. בשום מקום אחר לא תמצאו מחזה פתטי כזה. ואגב, זה לא חדש. בכל שנות נתניהו בשלטון תקשורת השמאל הישראלית רצה להתלונן אצל הפריצים האמריקנים.

יתרה מזו, בתדרוכים סגורים עם בכירים אמריקנים וזרים אחרים, החרדה של רוב הכתבים היא ש"נתניהו יקבל מתנה", או שהוויזה או שהשלום עם סעודיה או כל צעד חיובי אחר "יעזרו לנתניהו". אין מדינת ישראל. אין אינטרסים לאומיים. יש רק פוליטיקה מקומית, צרה וחרדתית, שהם אפילו לא נבוכים להשפריץ החוצה.

קודחים חור בספינה

ג'פריס, שיזם באופן אישי את התדרוך, השיב כהלכה לחבורת המייללים. לאכזבתם, הוא הבהיר שארה"ב תשמר את הברית עם ישראל בלי שום קשר לשאלה איך תיראה בסוף הרפורמה המשפטית. אכן, הברית מיוסדת על ערכים דמוקרטיים משותפים ועל אינטרסים, אמר, אבל הוא כלל לא בטוח שהערכים משתנים. "נתניהו הבטיח לנו בשיחה שישראל תישאר דמוקרטיה ליברלית, ואני לוקח את המילים שלו כפי שהן", ציין. באשר לברית הביטחונית הדגיש: "עלינו לוודא שהיתרון הצבאי האיכותי של ישראל יישמר, בלי קשר לשאלה איך תסתיים הרפורמה המשפטית".

כלומר, בניגוד לנבואות הזעם שהציבור הישראלי מוצף בהן, שהרפורמה תוביל לביטול הסיוע האמריקני, ג'פריס, שהמילה שלו בהחלט קובעת, אפילו הודיע כי הוא מתכוון להרחיב אותו. ועוד הדגיש: "המפלגה הדמוקרטית תמכה ותמשיך לתמוך בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וכמולדת של העם היהודי. נקודה".

אם לא די בכל אלה, ג'פריס אפילו לא מתרגש מהסרבנות ובטוח בכוחו של צה"ל. "יש לי ביטחון שיחסי הביטחון בין צבא ארה"ב לצה"ל יישארו חזקים ועמוקים, ושניתן לסמוך עליהם. העניינים פה בשכונה יותר מדי רציניים". חבל שאת המובן מאליו שרואה המנהיג הדמוקרט השחור לא מבינים הלשעברים הישראלים, שקודחים חור בספינה.