"דקות אחרי שבדקנו כרישה טיגריסית, היא נתנה ביס אימתני בסירה. הבנתי את עוצמת הכריש"

ד"ר אביעד שיינין חוקר טורפי־על מנהל תחום טורפי־על בתחנת מוריס קאהן לחקר הים, בית הספר למדעי הים ע"ש צ'רני באוניברסיטת חיפה. מנהל מרכז הדולפין והים של עמותת דלפיס. נבחר לחוקר המבטיח מטעם הנשיונל ג'יאוגרפיק ד"ר אביעד שיינין, אנחנו בשיא עונת הרחצה, זמן טוב לדבר על המתרחש במצולות הים התיכון. כחוקר טורפי־על, אתה מנהל מחקר פורץ דרך על כרישים בים התיכון בישראל, ובין היתר זכית בעקבותיו לפרס החוקר המבטיח של נשיונל ג'יאוגרפיק. בתור התחלה אני רוצה להחזיר אותך אחורה: מה היה המפגש הראשון שלך עם כרישים? "כמו למרבית בני דורי, המפגש הראשון עם כריש היה על מסך הקולנוע בשנות ה־70, בסרט 'מלתעות' של סטיבן ספילברג, שייצר אצל כולנו תפיסה שהכרישים הם יצורים מסוכנים. אבל ככלל, יש מעט מאוד מיני כרישים שיכולים להיות תוקפניים לאדם, ובנסיבות מאוד מסוימות. הידע על תפוצת הכרישים, תזונתם והתנהגותם חשוב כדי להפיג את החששות, ומאפשר לייצר מודעות לאזורים שבהם קיים סיכון". אני מניח שהשנים שאתה מבלה בסביבת הכרישים יצרו מפגשים מרתקים. אתה זוכר את הפעם הראשונה שבה הסתכלת לכריש בעיניים? "זו היתה כרישה טיגריסית ענקית, כנראה בהיריון מתקדם, באי בימיני בבהאמס. הייתי במרחק נגיעה ממנה, כשהצטרפתי לחוקרים מתחנת המחקר Sharklab של פרופ' שמואל 'דוק' גרובר ז"ל, מאבות המחקר המודרני של כרישים. טסתי לשם ב־2016 לאחר שהתבקשתי על ידי פרופ' דני צ'רנוב וד"ר שי אינבינדר להקים את שכבת הניטור של טורפי־העל בתחנת מוריס קאהן לחקר הים, כשמחקר הכרישים היווה שם את פרויקט הדגל. "מהר מאוד הבנתי שמחקר כרישים מודרני בישראל נמצא בחיתוליו. במטרה ללמוד פרוטוקולי עבודה הנהוגים בעולם יצרתי קשר עם פרופ' גרובר, שהזמין אותי לתחנת המחקר שלו, מהתחנות המובילות בעולם. הקרבה הדרמטית לכרישה הטיגריסית באותו בוקר נוצרה לאחר ביצוע פרוטוקול התיוג של חוקרי תחנת Sharklab, שנמשך זמן ממושך מהמתוכנן". אפשר לשער שהזמן הרב לא היטיב עם סבלנותה. "אכן, הכרישה היתה חסרת סבלנות, ובצדק. לאחר השחרור שלה היא הסתובבה לעבר סירת המחקר שלנו ונתנה ביס אימתני בדופן. לאחר מאמץ רב הצליח החוקר המוביל לנתק אותה ואת שיניה מהדופן, והיא שחתה לדרכה. ברגע זה הבנתי את העוצמה שיש לכרישים האלו, ואת הכבוד שיש לתת להם כשחוקרים אותם".

לאזן את הבאר

עד כמה זה מאתגר לתפוס כרישים לצורכי מחקר? "הפרוטוקול שאיתו אנחנו עובדים, המקובל בעולם, נמצא בהיתר של רשות הטבע והגנים. הלכידה שלנו מתבצעת באמצעות פיתיון עם קרס מיוחד, והיא גורמת לפגיעה מינימלית אך גורמת סטרס לכריש. לכן אנחנו משתדלים ללמוד הכי הרבה שניתן על כל כריש שנתפס, במטרה להבין טוב יותר מדדים שונים שמעידים על בריאותו ועל מצב כל אוכלוסיית הכרישים, במטרה לשמור עליהם טוב יותר. "בתחילת הדרך נאמר לי שהכרישים אוכלים הכל. למדנו בשנות המחקר שהחושים שלהם חדים, והם לא אוכלים כל דבר ומזהים את הקרס. המחקר שלנו הוא מחקר תיוג הכרישים ארוך הטווח היחידי בים התיכון. מרבית אוכלוסיות הכרישים בים התיכון כמעט נעלמו בעקבות דיג, כך שכמעט לא ניתן לחקור אותם שיטתית במקומות אחרים בים התיכון". במחקר התמקדתם בהתקבצות כרישים ייחודית בחדרה. "וזיהינו שם שני מיני כרישים: כריש עפרורי וכריש סנפירתן. התקבצות הכרישים העפרוריים מאופיינת בעיקר בנקבות גדולות וחזקות, מעל שלושה מטרים אורך ומשקל של כ־150 ק"ג. בשמונה שנות מחקר תייגנו 65 כרישות וזכר יחיד. נוסף על כך, יש התקבצות כרישי סנפירתן - תייגנו 33 זכרים וארבע נקבות. כרישי סנפירתן קטנים יותר, אורכם פחות משני מטרים, ומשקלם כ־40 ק"ג". מדוע מגיעים הכרישים מלכתחילה לחופי ישראל? "בישראל כל מיני הכרישים מוגנים על פי חוק, תחת אכיפה של רשות הטבע והגנים, לכן אזורנו הוא סוג של נווה מדבר. הכרישים שיעזבו את מימי ישראל יהיו נתונים ללחצי דיג בעזה, בלבנון ובשאר האזור. "אנחנו מתמקדים בהופעת הכרישים במוצא המים החמים, מי הקירור של תחנת הכוח 'אורות רבין' בחדרה. בכל נובמבר, מאז שיש תיעוד מדויק של התופעה, מתקבצים כרישים באזור המים החמים. הופעתם קשורה במים החמים. כאשר האביב מגיע הם מתחילים לעזוב, ובחודש מאי אחרוני הכרישים יעזבו את חדרה. מהתגים שאנחנו מחברים להם למדנו שהם לא נשארים כל החורף במים החמים. הם באים לכארבעה ימים - מתחממים, עוזבים לכארבעה ימים וחוזרים קרים מהים הפתוח כדי להתחמם". איזה יתרון מקנה להם השהייה במים של חדרה? "אנחנו קוראים לזה הספא של חדרה. השהייה במים החמים, יחסית לים הקר בחורף, מקנה להם יתרון. כאשר הם חמים יותר רמת האנרגיה שלהם גבוהה יותר, מה שנותן להם יתרון בציד טרף עם טמפרטורת גוף קרה. השהות במים החמים גם משפרת את תהליך העיכול". הכרישים גם צדים בחדרה? "לא לפי העדויות שיש לנו עד כה. כאשר אנחנו בוחנים את חזרת הכרישים שנה אחר שנה, אנחנו רואים שהזכרים יחזרו כל שנה בסבירות גבוהה, אבל אצל הנקבות העפרוריות זה לא המצב. לכן אנו מעריכים שיש גורם נוסף שמושך אותם בתזמון מיוחד למים החמים, ייתכן שמדובר במצב הריוני מסוים. ידוע ששהות של כרישות במים חמים מקצרת את זמן ההיריון. "כרישה עפרורית מאכילה את הכרישונים שמתפתחים ברחם דרך איבר דמוי שליה, ולכן להיריון יש מחיר אנרגטי לא קטן עבורן. קיצור זמן ההיריון, שבדרך כלל נמשך כשנתיים, יכול לתת יתרון הישרדותי. אבל המדגם שלנו עוד קטן ונצטרך לחכות לתשובות יותר מבוססות בעתיד. עוד חשוב לומר שלטורפי־על ככרישים, כמו דולפינים, יש חשיבות בשמירה על בריאות המערכת הימית, ובריאות הים התיכון בישראל קריטית מכיוון שהוא מקור החיים שלנו". בעניין בריאות הים - הים התיכון הפך בשנים האחרונות למקור מי השתייה העיקרי שלנו, בזכות מתקני ההתפלה. אתה אופטימי בכל הקשור ליציבות שלו כמקור שתייה לאורך זמן? "הים התיכון, דרך מתקני התפלה, הוא אכן הבאר העיקרית שלנו. מערכת ימית מזוהמת, לא מנוהלת, זו קטסטרופה קיומית לישראל. לקחתי על עצמי משימה לייצר מידע איכותי על טורפי־העל בים התיכון כביו־אינדיקטורים חשובים לבריאותו. עם נתונים איכותיים, היכולת של ישראל לקבל החלטות נכונות יותר אפשרית. הים התיכון חזק מאיתנו וישרוד אותנו, ואנחנו צריכים למצוא את האיזון הנכון בין הצרכים שלנו מהים לבין דאגה שהמערכת האקולוגית שבו תינזק באופן מינימלי".

בחזרה אל מובי דיק

בסקרים שערכת עם גרינפיס, תיעדתם במים הכלכליים הבלעדיים של ישראל דולפינים ולווייתנים. הממצאים האלה צריכים להשפיע על קבלת החלטות בנוגע לחיפושי גז ונפט במים הכלכליים של ישראל, שכן חיפושים אלה משפיעים לרעה גם על לווייתנים ודולפינים. איך ניתן להגיע לפשרה בנושא? "מחקר הלווייתנים בים העמוק הוא חלום ותיק שלי שלקח 20 שנה להגשים, תוך שיתוף פעולה עם גרינפיס, נשיונל ג'יאוגרפיק ואוניברסיטת חיפה. להבדיל ממחקר הדולפינים החופיים, עלות המחקר בים העמוק גדולה בסדרי גודל. ממצאי המחקר אכן היו מרתקים וחשובים, ותיעדנו שני מיני לווייתנים צוללי עומק במים הכלכליים של ישראל. גם תיעדנו לראשונה - אקוסטית ועם צילום המזהה באופן אישי - לווייתן ראשתן, מובי דיק המפורסם מהספר של הרמן מלוויל. "מתברר שהלווייתן שצילמנו את זנבו, שמשמש איבר לזיהוי אישי אצל הראשתנים, הוא זכר צעיר שתועד במערב הים התיכון באיטליה ובצרפת בקיץ 2020. התיעוד הזה מהווה את המסלול הארוך ביותר הידוע שבו שחה ראשתן בים התיכון. כמו כן תיעדנו סוג לווייתן שנקרא זיפיוס חלול חרטום, השיאן של צוללי העומק. הוא תועד צולל לכשלושה קילומטרים במשך כמעט ארבע שעות". למה חשוב לחקור את צוללי העומק? "החשיבות של צוללי העומק היא בכך שהיכן שהם צוללים יש מערכת אקולוגית עם דיונונים ודגים שהם צדים, וכך הם מחזירים את ההשקעה האנרגטית שכרוכה בצלילה לקרקעית הים. נוכחותם מעידה על מרחב שחשוב לבחון אם נכון לשמור עליו. לאחר מיפוי אזורים אלו נוכל לנהל את חיפושי הגז כך שיפריעו רק במידה מועטה ליונקים ימיים ולשאר בעלי החיים שמושפעים מהם. בעקבות הצלחת הסקרים עם גרינפיס, מדינת ישראל תממן ארבעה סקרים נוספים, שייתנו לנו מידע נוסף על תפוצת הלווייתנים והדולפינים במים הכלכליים הבלעדיים של ישראל". פרסמתם לאחרונה שגם אוכלוסיית הדולפין המצוי הנמצאת בחופי ישראל הצטמצמה בכ־40% בשנים האחרונות. איך נמנעים מירידה בגודל האוכלוסייה, ואיך תשפיע היעלמותם על האזור? "המחקר שמעניין אותי מתמקד בשמירת הטבע, לכן הקמתי לפני 20 שנים את מחקר הדולפינים החופיים. מדובר במחקר אקולוגי ארוך שנים בים התיכון בישראל, תחילה כסטודנט באוניברסיטת ת"א, ובהמשך כסטודנט באוניברסיטת חיפה בהנחיית פרופ' יורם יום־טוב, ד"ר דני כרם ופרופ' אהוד שפניר. את המחקר אני ממשיך להוביל בתחנת מוריס קאהן לחקר הים של אוניברסיטת חיפה בסיוע חוקרים, סטודנטים, מתנדבים מעמותות מחמל"י ועכשיו מעמותת דלפיס, הפועלת למען היונקים הימיים. "לשאלתך, בניגוד לאוכלוסיית ה'פליפר' המקומי, היציבה בכל חופי ישראל, אוכלוסיית הדולפין המצוי המקומית חיה בעיקר בין אשדוד לאשקלון ונמצאת בסכנת הכחדה בים התיכון. כדי לחקור את הנושא הקמנו במרכז לחינוך וספורט ימי אשדוד מעבדת מחקר לטורפי־על כחלק מתחנת מוריס קאהן, בשיתוף פעולה עם עיריית אשדוד ורשות הספורט. "הירידה הדרמטית באוכלוסיית הדולפין המצוי נובעת בעיקר מהיעדר מזון, מפגיעה מציוד דיג וממחלות וזיהומים. לאנושות יש השפעה דרמטית על הים, ויש חשיבות למצוא איזון בין צורכי האדם מהים וצורכי המערכת האקולוגית הימית. לטורפי־העל, והדולפינים כחלק מהם, יש חשיבות גדולה בשמירה על מערכת ימית מאוזנת. הם עושים זאת על ידי אכילת הדגים הלא בריאים ואלה שפחות מותאמים לסביבה, וכך דואגים לבריאותה. מערכת אקולוגית ללא טורפי־על סופה לצאת מאיזון". בעניין אחר, איך הרגשת כשכלבת הים יוליה הגיעה לביקור בחופי ישראל? "יוליה היתה אירוע מכונן. כשהיא הגיעה לחוף ביפו, תוך כדי טילים מרצועת עזה, לא הצלחתי להירדם מהתרגשות וחזרתי אליה באור ראשון. החלום לראות כלבי ים שוחים בחופי ישראל נראה רחוק כשהתחלתי לחקור יונקים ימיים לפני 23 שנה. כלב הים הנזירי הים־תיכוני הוכרז אז כמצוי בסכנת הכחדה קריטית, והחוקרים צפו שעד שנת 2020 לא יישארו כלבי ים נזיריים ים־תיכוניים. "לשמחתנו, פעולות השימור ביוון ובטורקיה נשאו פרי ואוכלוסיית כלבי הים התאוששה. ב־2010 התחלנו לראות אותם בישראל, אבל בכל פעם לביקורים קצרים. יזמנו בעמותת דלפיס סקר בתי גידול מקיף בהובלת ד"ר מיה אלסר וחוקר כלבי הים האיטלקי ד"ר לאוג'י בנדונה. הממצאים לא הפתיעו אותנו: אין לכלבי הים שמגיעים סיבה להישאר, ועד היום היו כ־100 תצפיות בישראל לפני יוליה. מערות ההמלטה והלינה שהיו פה - או שקרסו או שנבנתה עליהם תשתית אנושית. "במארס השנה יצאנו בקמפיין 'מחזירים את כלב הים הנזירי לישראל', כדי לשקם מערות שקרסו ולבנות מערות מלאכותיות במקום אלו שגזלנו מהם. לא יכולנו לדמיין פרזנטורית יותר טובה לקמפיין. יוליה נכנסה ללב של כולנו, והביאה קצת שפיות ושלווה למדינה על סטרואידים. כצפוי, היא המשיכה לדרכה, אבל השאירה אותנו עם קמפיין גיוס המונים מוצלח - 'מקימים בית ליוליה'. אגב, המרכז החינוכי של עמותת דלפיס, 'מרכז הדולפין והים' באשדוד, שהקמתי ב־2016, יקיים באוגוסט פעילות לציבור בעקבות הביקור של יוליה". לסיכום, אני רוצה לשאול אותך מהו המראה המרהיב ביותר שנתקלת בו במהלך שנותיך כחוקר, ולאילו עוד מראות אתה מייחל? "המראה המרגש ביותר עד כה, תמונה שלא אשכח כל חיי, היתה של זנב לווייתן עולה בקרבת החוף, כשבתי ת"א ברקע. זה היה ב־2010, לווייתן אפור הגיע לביקור היסטורי בישראל. הוא מעולם לא תועד בים התיכון, אוכלוסייתו הוכחדה על ידי האדם מהאוקיינוס האטלנטי לפני 400 שנה, והוא מקיים אוכלוסייה יציבה רק באוקיינוס השקט, כ־20,000 ק"מ בנתיב השחייה הקצר ביותר. הלווייתן הגיע אלינו בטעות, בעקבות ההתחממות הגלובלית. נסיגת הקרח הסירה את המחסום הטבעי ואפשרה לו לשחות סביב הקוטב הצפוני מאלסקה אל האוקיינוס האטלנטי, ומשם אלינו. זהו אירוע מכונן שהציב את מחקר היונקים הימיים בישראל, וגם אותי, על מפת מחקר היונקים הימיים העולמית. "באשר למראות שלהם אני מייחל - אשמח לראות את הים התיכון בריא, את המערכות האקולוגיות שלו משגשגות, ואת טורפי־העל שאני אוהב מקיימים אוכלוסיות מתפקדות וגדלות. אלה המראות שאני מייחל להם".טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו