מתעקשים לחנך אותנו עם נבוט, הגיע הזמן להתקדם

בתחילת מאי שוב פשטה תנועת "אחים לנשק" על בני ברק. היתה זו עוד אחת מההפגנות המוצדקות מאין כמותן נגד הרפורמה המשפטית, ואפילו עמר בר־לב שהשתתף בה מצא לנכון לתהות בציוץ "ומה הקשר בין ההפיכה המשטרית לשוויון בנטל?'" אולי מתוך הבנה חלקית שאין קשר, אבל החבר'ה במחאה – אז מוחים. הכל קשור להפיכה המשטרית, אם מתאמצים קצת: "חוק ה'אין שוויון בנטל' שבכוונת הקואליציה לחוקק הוא השוחד של נתניהו ולוין למפלגות החרדיות כדי שיצביעו בעד ההפיכה המשטרית". ובכן, עכשיו הכל ברור: הכל קשור להפיכה המשטרית. זו תשליט עלינו דיקטטורה ימנית־קיצונית־משיחית ותבעיר את הרחובות.

בר־לב פרש מהחיים הפוליטיים בגלל עניין קטן של מספר המנדטים של מפלגת העבודה, ופתח בקריירה עסקית בתור יו"ר דירקטוריון מאפיית אנג'ל. זה אולי פרט שלא מוזכר בביוגרפיה שלו בטוויטר, שם הוא מסתפק בציון מה שחשוב באמת: "לשעבר השר לביטחון הפנים. חבר בכנסת ה־19, 20, 22 וה־24 מטעם מפלגת העבודה. מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, מייסד תנועת אחריי! ויזם הייטק". אבל אף שתפקידו במאפיית הענק אנג'ל לא היה מספיק חשוב בעיניו כדי להתגאות בו - להפגנה הצודקת מאין כמותה, שהשתתפו בה אזרחים צודקים מאין כמותם, היו השלכות שבר־לב לא צפה: החרדים פתחו בחרם על אנג'ל.

בתחילה נראה היה כי החרם, שצמח מלמטה וללא הנחיית רבנים, נועד לכישלון. כלומר, כך התרשמו כלי התקשורת המרכזיים. הם ציינו כי מכירות הלחם של אנג'ל דווקא עלו, החרדים לא מועילים למאזן העסקי של המאפייה שכן הם קונים רק לחם בפיקוח, ואנג'ל בכלל מפסידה בגללם, טוב עשו בעלי המאפייה שלא התנצלו בפני החרדים כי הרי אין סיבה להתנצל, והחיים חזרו למסלולם כשידם של הצודקים על העליונה.

וחודש אחר כך התייצב בר־לב יחד עם בעל המאפייה, ירון אנג'ל, בביתו של הרב אדלשטיין המנוח, והגיש התנצלות בכתב ובעל פה. לא רק על הפגיעה בכבוד הרב, שהתגורר בבני ברק ושההפגנה, כך נתפס בעיני הציבור, היתה גם נגדו; אלא גם על העובדה שהחברה לא התנצלה קודם. מתברר שאף שהתקשורת התלהבה מעמידתה האיתנה של אנג'ל מול העלבון החרדי - לחרם דווקא היו השלכות מעשיות כמו סגירת סניפים. העובדה שאביגדור ליברמן הצטלם כשהוא קונה דווקא לחם אנג'ל לא הספיקה כדי להראות לחרדים מי הבוס.

לאנג'ל לקח חודש כדי להבין שלהפגנות המתמשכות יש עוד נמענים, לבד מממשלת הדיקטטורה הימנית־משיחית, ושלאלה, נעבעך, גם יש דעות, וגם הם צד בוויכוח הפוליטי. לבעלי רשת הקניונים "ביג" הספיק קורס מזורז בהרבה. לקראת יום השיבוש האימתני שהוכרז השבוע - הפעם בגלל עילת הסבירות - הודיעו בעלי הרשת על השבתה מלאה של כל סניפיהם, מקריית שמונה ועד אילת. אולי הניחו שקל יהיה לבצע העתק־הדבק לימים היפים של חודש מארס, שבהם שביתה כללית היתה עניין מובן מאליו עד כדי השבתת נתב"ג במחי שיחת טלפון של יו"ר ועד העובדים.

בעלי "ביג" לא חסכו בדרמה: "במידה שהחוק לביטול עילת הסבירות במתכונתו הנוכחית יאושר בקריאה ראשונה ביום שני בכנסת, נראה במהלך צעד חמור בדרך לשחיתות שלטונית בלתי חוקית בעליל, וצעד נוסף בדרך לדיקטטורה". נישאים על גלי צדק שאין כמוהו לנוי אף הבטיחו "כשהמדינה רועדת ונקרעת מבפנים אין באפשרותנו לשבת על הגדר, ובעת הצורך ועם התקדמות החקיקה והביזה של הקופה הציבורית שאותה אנו מממנים, אף נחריף את צעדינו". לא חלפה יממה, ומגיני הדמוקרטיה התקפלו בקול דממה דקה. בעלי עסקים שיש להם חנויות בקניונים - בראשם רמי לוי - הודיעו שיישארו פתוחים. מניית הרשת ירדה, ובכלל, נראה כי הציבור - לא הציבור הנכון והצודק אבל בכל זאת ציבור - נוטה פחות מבימים עברו להרכין ראש בכל פעם שהטובים, החזקים והעשירים ממנו מתעקשים לחנך אותו עם נבוט.

יום השיבוש שחל השבוע איים להיות חזרה על יום השיבוש של מארס, אלא שמאז השתנה דבר או שניים בטמפרטורה האזרחית. נכון, כלי התקשורת עדיין מתעקשים לנפח את מספרי המפגינים בקפלן וברחבי הארץ, לסקר כל מכתב של איומים בסרבנות מפי יוצאי יחידות העילית ואף לקדם טענות מעניינות כמו זו שהשמיע מגיש חדשות 12, עודד בן עמי: ללא עילת הסבירות יוכל השר ישראל כץ למנות את כלבו למנכ"ל". אבל החשש המצמית מפני "וואי וואי וואי מה יעשו לנו" נשחק אחרי חצי שנה של הפגנות בלתי פוסקות.

הרטוריקה רק הסלימה

החקיקה נעצרה, הדיונים בוועדת החוקה הוחלפו בטקס המוזר והבלתי־דמוקרטי של שיחות בית הנשיא, פיטורי גלנט בוטלו - וכלום. הרטוריקה של מתנגדי הרפורמה לא זו בלבד שלא נרגעה אלא אף הסלימה. כל אלה עשויים לרמז על מה שאפשר היה לחשוד בו מלכתחילה: זו לא הרפורמה, אלא תוצאות הבחירות; לא עילת הסבירות אלא שלטון הבבונים, ועכשיו קיץ, והילדים בחופשה, ויש גבול לכמה יכול אדם להבין את כאבם של אזרחים טובים שחוסמים לו את הכביש ומבטיחים לו שהם נלחמים גם בשבילו.

המחאה התנהלה מתחילתה כאילו היא מתנהלת אך ורק כנגד הממשלה השנואה עליה. המוחים לא השכילו להבין שממשלה זו לא צצה יש מאין, אלא נבחרה על ידי ציבור גדול. גדול יותר מהם. והציבור הזה ניחן בדעות וברגשות משלו, גם אם הביע אותם בצורת פתק בקלפי, ולא בחסימת כביש. ולפעמים פשוט נמאס לו שצועקים עליו, ומאיימים עליו, ומתעקשים שהוא בכלל לא הצביע בעד רפורמה. ממש כשם שהסבירו לו לפני שנתיים שבנט בכלל לא התחייב שלא לשבת עם לפיד ועם רע"מ, אלא למנוע בחירות חמישיות.

וגם לציבור כזה לפעמים נמאס מהשכנים שמתעקשים למרר את חייו עד שייכנע. עוד הפגנה, עוד עצומה, עוד טייסי מילואים מאיימים בסרבנות - בסדר, הבנו. ועכשיו לרפורמה.