הניצב השביעי

ביום שישי האחרון, בקטעים שתיארו כאן את הגינה שבה צומחים מטרידי מין ונוכלים בכירים ופחות בכירים במשטרה, סיפרתי על בכיר נוסף שחוקרי מח"ש קיבלו עליו מידע הקושר אותו עם הטרדות מיניות. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לא הרחבתי באותו השלב, לא ציינתי שמדובר בניצב, לא רמזתי מי הקורבנות שלו: לא הייתי בטוח שהאיש באמת ייחקר באזהרה. היו שרמזו לי שהמידע עליו קבור שנים במגירות מח"ש. 

אחת ממוסרות המידע אמרה לי כך: "האיש מנוול, יהיר, בטוח בעצמו כאילו הכל מותר לו. במח"ש מכירים אותו לא מהיום. אם לא יטייחו את הפרשה, יאבד דנינו בקרוב את הניצב השביעי בסגל הפיקוד שלו".

- מתי המידע הזה הועבר אליהם?

"לפני ארבע שנים, אולי קצת פחות. קצין בכיר מסר לאנשי המודיעין של מח"ש שמות ופרטים בעניין ההטרדות של שוטרות בידי הניצב הזה; נמסר להם מידע רגיש, כולל דיווח שהוא שלח הודעות סמס לאחת המוטרדות - וכלום לא קרה.

"למה, אתה שואל, גם אני שואלת למה ואין לי תשובה. אבל זו עובדה שרק ביום שלישי הוזמן הניצב הזה סוף סוף לחקירה".

שאלתי מי ששאלתי אם גם את הניצב הזה בחר המפכ"ל - ותשובתו: "אני לא בטוח אם אהרונוביץ' לחץ ודנינו נכנע והסכים, או שהוא נמנה עם יקיריו. אבל מה שבטוח הוא שגם הניצב השביעי לא נשלח לבדיקות פוליגרף".

- כלומר, גם במקרה שלו לא היתה מסננת?

"אתה צודק, לא היתה. הדרך לשולחן הפיקוד הבכיר עדיין פרוצה. עדיין אין החלטה סופית המחייבת שליחת כל קצין בכיר למכונת אמת לפני קידומו. עדיין לא נקבע מה יישאל כל מועמד כזה באותה בדיקה כדי למנוע ביזיונות נוספים".

אתה רומז שהבעיה לא נפתרה?

"אתה אמרת". 

יש לנו מבקר מדינה? 

בסוף השבוע שעבר, כשהתברר שמבקר המדינה יוסף שפירא מעכב פרסום דו"ח על הוצאות מעונות משפחת נתניהו, התחלתי להתגעגע למבקר הקודם, מיכה לינדנשטראוס, לקודמו אליעזר גולדברג, ולמבקרת שקדמה לשניהם, מרים בן־פורת. לשלושת המבקרים האלה היו חוט שדרה, שכל ישר ושיניים מאוד חדות. 

התחלתי להתגעגע למבקרי המדינה בדימוס שלא היססו להסתער גם על מחוקקים, על שרים ועל ראשי ממשלה; שנעצו שיניים במי שצריך. שלא ראו את עצמם חייבים דבר לאיש.  

התחלתי להתגעגע אליהם כי הם עשו את מלאכתם ביושר, בהגינות, במסירות; כי הם התנהגו כמקצוענים נטולי פניות; כי הם עמדו במבחן בוזגלו. בינם לבין המבקר הנוכחי, יוסף שפירא, פעורה תהום של ממש. 

על הרקע הזה לא אני ולא שותפיי, עוזי דיין ומיכל שבת, הופתענו עכשיו מהתנהלותו של שפירא. לא הופתענו כי כבר בספטמבר 2012, בעמודים אלה, הזהרנו מפני הצנחת האיש הזה לתפקיד. 

ערכנו אז לקוראים היכרות עם המבקר החדש וסיפרנו להם, בין השאר, כי עם ראשי הלובי לבחירתו נמנו רוני בראון מפרשת דרעי ודליה איציק מפרשת הבלטות. נקבנו בשמות האלה ושאלנו מה כבר אפשר לצפות ממבקר המדינה הנוכחי שאנשים כאלה הם חבריו.

שאלנו ומייד השבנו: "לא הרבה". כתבנו כי שפירא נכנע ללחצים עליו להדיח את יועצו למלחמה בשחיתות, נצ"מ בדימוס נחום לוי, עוד לפני שהספיק בכלל להכירו. כתבנו כי המבקר החדש "לא רוצה לידו אנשים נושכים. הוא לא רוצה להיות לינדנשטראוס. זה לא המודל שלו".

בהמשך לאותה ביקורת הצגנו את מה שלדעתנו היה המניע הישיר, הקונקרטי, להדחת לוי: "נחום לוי השלים לפני כחודשיים, בהוראת המבקר הקודם, הכנת דו"ח בעניין נסיעות ראש הממשלה שרים וח"כים לחו"ל לפני מספר שנים, והעביר אותו לטיפול המבקר הנוכחי. הוא הניח על שולחנו חומר ששפירא חושש ממנו".

שפירא אכן חשש, הזמין אליו את לוי והסביר לו כי החליט להיפרד ממנו מהסיבה הבאה: בעידן לינדנשטראוס היתה שחיתות ועכשיו היא בירידה... לא צריך יותר יועץ למלחמה בשחיתות...

זמן מה לאחר מכן הציג המבקר, בתשובה לשאלות עיתונאים, נימוק אחר להדחה: לוי מחזיק אצלו את הדו"ח כקלף מיקוח. כלומר, לוי שומר את הדו"ח כדי להבטיח את המשך העסקתו במשרד.

זו היתה עלילה שממנה נאלץ המבקר לחזור ולהתנצל. שהרי הדו"ח הועבר אליו כאמור חודשיים קודם לכן, ורק בלחץ התקשורת הוא העביר אותו ליועץ המשפטי, וזה העבירו לבדיקה מקדימה של המשטרה. ל"בדיקה", קבע היועץ וינשטיין, לא ל"חקירה" - לבדיקה שהסתיימה, כזכור, בהחלטה לא לפתוח בחקירה.

שפירא. במו ידיו הצית את האש, התבזה אישית והודיע שב־17 בחודש הוא יפרסם את הדו"ח  // צילום: יהושע יוסף 

עוד עלילה, עוד התנצלות

העלילה של המבקר בעניין נחום לוי לא היתה יחידה מסוגה. פחות משנה לאחר מכן העליל יוסף שפירא על קודמו, מיכה לינדנשטראוס, כאשר טען כי זה השאיר אחריו אדמה חרוכה. הוא אמר זאת בראיון בעיתון המטפח תרבות של שחיתות שלטונית. הוא התאים את עצמו לאותה אכסניה. 

אדמה חרוכה? בעל הבית השתגע. אפשר לומר הכל על לינדנשטראוס, אבל להאשים אותו בהרס משרד המבקר? לומר זאת על האיש שהרים את קרנו של התפקיד לפסגות שלא ידענו קודם? 

לא חלפו כמה ימים ושפירא נאלץ לחזור בו מהדברים. שוב הוא נאלץ להתנצל - הפעם בפני לינדנשטראוס. זה קרה תשעה חודשים אחרי שהזהרנו כאן לראשונה מפני מינויו וגרם לנו למתוח עליו ביקורת נוספת. כותרת המדור היתה: "שש עצות למבקר המדינה". הליבה שלה: אדוני המבקר, אתה לא מתאים לתפקיד הזה.

במסגרת הביקורת הצענו לשפירא לבטל את המינוי של עו"ד מתן גוטמן לתפקיד עוזר מנכ"ל המשרד. לא חלילה משום שאין לגוטמן כישורים או המלצות טובות של שופטים מבית המשפט העליון. יש לו ובשפע.

הסיבה, כתבנו, אחרת: אביו של מתן, עו"ד יחיאל גוטמן - פרקליט בעייתי המשמש בתקשורת מכבסה לאנשי עסקים ולפוליטיקאים הנגועים בשחיתות - נמנה עם מארגני הקמפיין לבחירת שפירא. הוא אף התגאה בכך.

לא ייתכן, חידדנו, שזמן קצר אחרי בחירת המבקר החדש ימנה האחרון את בנו של השתדלן למענו, לתפקיד עוזר המנכ"ל. זו הרי החלטה בלתי תקינה על פניה. 

עוזי דיין הציג אז למבקר המדינה שאלות, אבל לא זכה לתשובות בעניין הקשרים עם עו"ד יחיאל גוטמן האב. בנושא הזה לא אמר המבקר מילה.

לינדנשטראוס. ללא מורא // צילום: דודי ועקנין

שום דבר לא בוער 

עד כאן הפרומו שיכול להסביר את התנהגות מבקר המדינה גם בדו"ח הנוכחי שטרם פורסם. המבקר מתנהג כמי שמחפש לעצמו שני נתיבי מילוט אפשריים: הראשון, לא לפרסם דו"חות שירגיזו נבחרי ציבור. לדחות את הקץ עד שמישהו ישאל שאלות. שום דבר הרי לא בוער לו.

נתיב שני חלופי: לא להתחיל בחקירת תלונות שעולה מהן חשש ממשי לפלילים. לגלגל חומרי נפץ כאלה, ללא בדיקה, לפתחו של יהודה וינשטיין. שהיועץ ישבור את הראש. שיספוג הוא את הלחצים מחצרו של ראש הממשלה.

ואכן כך הגענו למקום שבו אנו נמצאים עכשיו: המבקר התחיל להכין ב־2013 דו"ח על הוצאות מעונות ראש הממשלה, אנשיו מצאו מה שמצאו, העלו זאת על הכתב וביקשו לפרסם. רק שבדרך להשלמת הדו"ח הגיע אליהם עובד לשעבר במעון ברחוב בלפור וביקש למסור מידע בעניין רהיטי הגן, הבקבוקים, ניצול עובדים לצרכים פרטיים ועוד.

מה עשה המבקר? במקום לבדוק את הטענות האלה ולכלול את ממצאי בדיקתן בדו"ח - הוא דיווח על כך ליועץ המשפטי כמי שמבקש לברוח מהחשדות לפגיעה בטוהר המידות. הכל, רק זה לא.

וינשטיין, כצפוי, לא התנדב להיכנס ראשון לשדה המוקשים. הוא ביקש משפירא לטפל במידע ובתלונה בעצמו ולחזור אליו עם הממצאים. שפירא לא חזר. רק אחרי פרסום סיפור הבקבוקים ועיכוב הצגת דו"ח המעונות - הוא השמיע פתאום קול וטען כי החומר הזה הועבר ליועץ כבר ביוני. 

וינשטיין שמע ורתח, פרצה מיני מלחמת עולם בין שומרי הסף הראשיים, ושפירא שוב נחשף בקלונו: התגלה שהוא לא דיווח ליועץ על תוצאות הבדיקה, שהוא לא העביר אליו דבר וחצי דבר מהמידע החדש, ושהדו"ח על מעונות משפחת נתניהו אכן הושלם מזמן. 

כך, במו ידיו, הצית המבקר את האש, התבזה אישית ומצא את עצמו בעין הסערה. כך מצא את עצמו בלב שערורייה חדשה שיצר - שערורייה שהסתיימה בהודעה מטעמו כי יפרסם את הדו"ח ב־17 בפברואר.

נתניהו. ממתין לדו"ח המבקר // צילום: אורי לנץ

הוא לא אולמרט

רגע לפני שממשיכים, הערת אזהרה: נתניהו הוא יצרן גדול של כותרות, לעיתים לא מחמיאות על עצמו, אבל הוא לא דרעי, לא אריאל שרון, ובוודאי לא אולמרט. היתה לי הזכות להיות מעורב בחשיפת כמה פרשיות, שלו ושלהם, והוא לא באותה קבוצה. הוא לא באותה ליגה. בהשוואה אליהם - הוא אפילו לא משקל נוצה.

אבל שיהיה ברור: אין סיבה להקל ראש במעשים פסולים לכאורה במעון ראש הממשלה, אם אכן יאמת אותם דו"ח המבקר. אסור לטמון את הראש בחול.

על רקע הפרשה הזאת פנו אלי השבוע קוראים בכתב ובע"פ והציגו שאלות ברוח הבאה: האם שפירא אינו מבין שקודמו שינה את הכללים ולעולם לא חוזרים לאחור? האם שפירא כשופט לשעבר אינו מכיר את המושג שקיפות? וגם: איך קרה שרק השבוע, במכתבו ליועץ המשפטי, אישר המבקר כי בדיקת חלק מהמקרים מעלה חשש לפליליים?

התשובה שאותם קוראים קיבלו ממני: יש בעיה עם המבקר הנוכחי. הנעליים של קודמיו גדולות עליו. 

באותן שיחות נדרשתי גם לטענת אנשי נתניהו כי פרסום הדו"ח הזה צריך היה להידחות עד לאחר הבחירות; כי במקביל היה צורך לקיים בדיקה מקיפה ורוחבית של מעונות ראשי המדינה בשנים האחרונות; כי צריך להעמיד לרשות הציבור כלים להשוואה.

הם קיבלו תשובה ברוח הבאה:

• במדינה דמוקרטית אין סיבה לדחות פרסום דו"ח מבקר מדינה, או לדחות פתיחת חקירה פלילית או ציבורית נגד איש ציבור בגין בחירות. למדנו זאת היטב בעת ההתמודדות על תפקיד נשיא המדינה. להפך: חייבים לפרסם. ציבור הבוחרים זכאי לדעת מי האיש שעומד לבחירה.

•  עם מי מראשי הממשלה לשעבר מבקש פרקליטו של נתניהו, עו"ד דוד שמרון, לערוך השוואה בעניין גובה הוצאות הבית - עם אריאל שרון המנוח על שלל פרשיותיו? עם אהוד אולמרט, למשל, שכבר הורשע ונידון לשש שנות מאסר? או עם הוצאות בית הנשיא בתקופת המנהיג הכי בזבזן שהכרנו, שמעון פרס?

אני מניח מראש שכל אחד מהשלושה היה יקר למשלם המסים יותר מנתניהו. אני מניח שהשיא שמור לאחד מגדולי הנהנתנים, שמעון פרס. 

אז מה - אפילו זה יעמיד אולי דברים בפרופורציה, כטענת עו"ד שמרון, זה ילבין את הוצאות מעון ראש הממשלה, אם וכאשר יתברר שהן מנופחות? זה יעניק תעודת הכשר אם יתברר שנעשו מעשים לא ראויים כאלה או אחרים? 

 

מספר 6 ברשימת דרעי

אפשר לומר הכל על העבריין אריה דרעי, ששידרג בשעתו את השחיתות השלטונית לרמות שלא הכרנו ועדיין לא הביע חרטה על כך. אבל אי אפשר לקחת ממנו את הכישרון להתל בבוחרים שלו שוב ושוב. אי אפשר לקחת ממנו את הכישרון לספר לציבור בדיחות. 

הבדיחה האחרונה היותר מצחיקה: הוא דאג לעניים והוא ידאג לעניים אחרי הבחירות. הוא ידאג לשקופים, כלשונו, לחלשים, לחולים ולרעבים. לא חלילה לעצמו, למשפחתו, למקורביו, לאנשים שהצליח להשחית כשר הפנים וכיו"ר ש"ס עד שהודח בראשית שנות ה־2000.

הקורא ש' קרא ושמע אותו מספר את הבדיחה הזאת והציע לי לבדוק את מי הציב האיש הדואג כביכול לזקנים, לחולים ולנכים במקום השישי ברשימת ש"ס. הקורא ס' היפנה אותי לאותה בחירה וצחק: דרעי חברתי? הבחירה במועמד מספר שש אומרת עליו הכל. הוא לא השתנה.

בדקתי ומצאתי: האיש שבו מדובר הוא יואב בן צור, עסקן ותיק של ש"ס, שכיהן כמנכ"ל חברת המשקם במשך 10 שנים (מ־1997 ועד 2007) ובמקום לדאוג לקשישים ולבעלי מוגבלות, דאג בעיקר לעצמו, לחשבונות הבנק שלו ושל בכירים אחרים, לאנשים החזקים ולמקורבים. איש מושחת בדיוק כמו כמה אחרים שדרעי טיפח בחצרו.

לרוע מזלו של בן צור, אנשי מבקר המדינה (בעידן לינדנשטראוס) ערכו ביקורת בחברה הזאת ב־2006 וחשפו מחדלים חמורים בהתנהלותו. בין השאר הם הצביעו על תנאי שכר חריגים (שכר של קרוב ל־60 אלף שקלים בחודש!), על פגיעה בטוהר המידות, על העדפת מקורבים וטובות הנאה שונות ועוד ועוד.

כמו כן, התפרסם עליו דו"ח ביקורת שהוזמן על ידי משרד הרווחה וגם הוא חשף אותו בקלונו, לרבות הפרשה כפולה לפנסיה. בן צור פוטר וכמקובל בש"ס קיבל בעיטה למעלה: הפקידו בידיו רשת חינוך של עמותת מרכז מעיין החינוך התורני. 

מה קרה הפעם על פי דו"ח ביקורת של אנשי רו"ח קובי גינצבורג שהכינו אותו לבקשת החשבת הכללית במשרד האוצר? 

נחשפו פרשיות שחיתות חדשות שהוא היה אחראי להן - תשלומי שכר פיקטיביים לעובדים שאינם קיימים, גניבת שעות לאוטיסטים, ניסיונות להעלים מידע, שכתוב קבצים ועוד ועוד.

בן צור חגג בעמותה הזאת עד 2013 ועכשיו, אחרי שהוכיח פעם נוספת שהוא תפור למידותיו של דרעי, קיבל את המתנה מאיש הפשע: מקום שישי ברשימת ש"ס לכנסת. רוצה לומר: השקופים יישארו שקופים - בש"ס ימשיכו לא לראות אותם, רק לדבר עליהם. כרגיל, ינסו בעזרתם לצבור מנדטים.  

בן צור. כמה לא מפתיע שדרעי הציב אותו במקום השישי, כשידע באילו פרשיות שחיתות הוא הסתבך // צילום: קונטקט

תעלומת ח"כ אמנון כהן?

16 שנים כיהן אמנון כהן כחבר כנסת מטעם ש"ס בלי לחולל מהומות ובלי להסתבך בפרשיות מכוערות. והנה פתאום, באופן מוזר ותמוה, החליט כהן לפני שלושה שבועות להיפרד מהכנסת. 

למה בדיוק - קרה לו משהו? הוא נקלע לקשיים כספיים? הוא בבעיות אחרות?   

לא ברור. תעלומה. 

כהן עצמו, בשיחה עם עוזי דיין, לא הבין מאין נובעת חרושת השמועות. "אני זה שהחלטתי לפרוש", אמר, "לא דרעי. הודעתי לאריה שאני עייף וזה סופי".

הסתבכת כספית, שאל דיין, אתה חייב כסף למישהו? הסתכסכת עם מישהו?

כהן השיב בשלילה. "אני לא חייב, אמר, ואין לי שום בעיה. אני לא יודע מאין הסיפור הזה בא. תאמין לי".

דיין לא התווכח איתו. אולי הוא מדייק ואולי לא. ימים יגידו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו