שבוע חלף מבוקר שבת, 3 ביוני, ואל הכאב הצורב על נפילת שלושת לוחמי חטיבת פארן בפיגוע בגבול הדרום, ואל השאלות על תפקוד הכוחות, מתווספת עוד שאלה - איך נראה האירוע מהצד השני של הגבול. האבל שטף את המדינה, ההספדים השחירו את כותרות העיתונים ותחושת ההחמצה מילאה את חלל האולפנים. בינתיים, הלם מסוג אחר היכה את מצרים. מצד אחד - ספק שתיקה רועמת, מצד שני - האירוע העלה מהאוב רגשות אפלים מהעבר. מנגנוני הביטחון מיהרו לנסות להבין מה אירע, לתקשר עם עמיתיהם בצד הישראלי, ולבסוף ניסו לתווך את האירוע המורכב למאה מיליון המצרים. פערי הגרסאות בלטו מהרגע הראשון.
בניגוד להודעת צה"ל, דובר הצבא המצרי לא הגדיר את האירוע בתור פיגוע. בפוסט שהתפרסם ברשתות החברתיות נכתב כי חבר בכוח ביטחון היה עסוק במרדף אחר סוחרי סמים, חצה את הגבול, ובמהלך חילופי האש נהרגו "שלושה אנשי ביטחון ישראלים" והשוטר עצמו. כמעט הכחשה של הגרסה הישראלית. רבים סברו כי היה זה ניסיון לצנן את הרוחות בצד המצרי. לכאוס בסיני הציבור המצרי רגיל. איש כוחות הביטחון שנהרג על ידי צה"ל הוא אירוע אחר לגמרי. מלחמות לא נשכחות מהר כל כך, לא כל שכן תבוסות מרות, ובטח אם השלטון מנסה לקשט אותן במצעדי ניצחון שנתיים. כמה ימים חלפו וחשיפת זהות המחבל כילתה את המאמץ הראשוני לקבור את הסיפור.
"הוי אללה, כפי שתיקנת את המתוקנים – תקן אותי ואהפוך לאחד מהם". הביטוי האסלאמי הזה, שכתב המחבל־שוטר המצרי מוחמד סלאח איברהים, הועתק שוב ושוב ברשתות החברתיות בשעות שלאחר חשיפת זהותו ביום שני. הקישור המיידי לכוכב הכדורגל מוחמד סלאח כנראה גם עשה את שלו, אבל בכל מקרה, מקום מגוריו באזור עין שמס שבקהיר הפך למוקד תשומת לב.
המחבל, בשנות ה־20 לחייו, התגייס בשנה שעברה לשירות החובה הנמשך שלוש שנים והוצב בקו בסיני. תושבים מקומיים סיפרו שאביו מת לפני כמה שנים, מה שהוביל אותו לעבוד ברשות התחבורה הציבורית כדי לסייע בפרנסת משפחתו. הוא לא היה בעל תואר אקדמי וגם את לימודיו התיכוניים לא סיים. בסיני הוא שהה יותר מחצי שנה, וברשת אל־ג'זירה קצין לשעבר שיבח את תפקודו. "הוא הצטיין למרות הניסיונות לשטוף את המוח של העם המצרי, מיליארדים הלכו לשווא", אמר הקצין, "שמו ייכנס להיסטוריה בדלת הראשית".
זיכרונות מ־1985
התקשורת המצרית הרשמית מיעטה בפרטים לגבי הפיגוע והמחבל, ונצמדה לגרסת השלטונות. לחלל שנותר נכנסו ערוצים עוינים לישראל, שראו הזדמנות בטרגדיה. הישאם סברי, ששירת בעבר כקצין בצבא מצרים, לעג לעיכוב בהודעות הצבא: "שמישהו יאמר לדובר הצבאי להעיר את שר ההגנה ואת א־סיסי ולומר להם שהתקשורת הישראלית פרסמה את זהות החייל המצרי ששמו מוחמד סלאח, ושהם יכולים להודיע על כך בעצמם".
ואכן, רוב המידע זרם מהרשתות החברתיות ומהתקשורת הישראלית. כך נודע על קבורתו של השוטר ביום שני במחוז אל־קליוביה בצפון קהיר, כשבני משפחתו מקבלים מנחמים בבית בעין שמס. במקביל, דווח כי מנגנוני הביטחון המצריים פתחו בחקירה נרחבת של קרוביו וחבריו כדי לברר אם השתייך לארגון פוליטי או דתי קיצוני. למרות זאת, במצרים מכחישים כי סלאח הונע על ידי אידיאולוגיה אסלאמית קיצונית.
"הוא לא עסק בפעילות פוליטית כלשהי, אבל הוא הביע סולידריות מעת לעת עם רצועת עזה בכל פעם שהיו בה תקיפות ישראליות, וכתב זאת כמה פעמים בפייסבוק", סיפר תושב מאזור מגוריו. תושב אחר התגאה במעשי המחבל: "צריך לחגוג את מותו של הגיבור השאהיד. אם היתה איתו תחמושת, הוא היה הורג יותר. בן עין שמס, כולנו גאים בך, אתה גאוות הערבים האמיתית. השאהיד הגיבור קיים את חובתו על הגנת אדמתו וארצו. הוא ביצע את חובתו נגד מבריחי הסמים ולא קיבל שכר מאף אחד. על המדינה לכבד אותו".
חבר בתנועה הסוציאליסטית המצרית, עלאא גמיל גונדי, התייחס למחבל בתור "סולימאן ח'אטר החדש", החייל המצרי שביצע פיגוע ב־1985 ורצח שבעה מטיילים ישראלים בסיני. ח'אטר שירת באזור ופתח באש לעבר הישראלים בראס בורקה. "האירוע שולח מסר חשוב לתומכי הנורמליזציה עם האויב, ולפיו היא נכשלה כישלון מוחלט ברמת העם. כל הניסיונות לטשטש את ההכרה ולשנות את התפיסות לא השיגו תוצאה כלשהי", אמר.
תיאוריות הקונספירציה לא איחרו לבוא. מנחה הטלוויזיה המצרי מועתז מטר, הנמצא בגלות בלונדון שאליה עזב מאיסטנבול, טען בתוכניתו ברשת כי גופתו של סלאח כלל לא נקברה. ערוץ אופוזיציה מצרי אחר ציטט מקורות שלפיהם מנגנוני הביטחון מנעו מבני המשפחה להקים אוהל אבלים מול ביתו. על פי הדיווח, סוכם עם המשפחה לקיים את האבל אחרי הקבורה באופן מהיר וחשאי, ובהמשך כוחות הביטחון מנעו מאנשים להגיע לבית בעין שמס.
"מה מעשה הגבורה כאן?"
אבל יש גם קולות אחרים במצרים, והם רבים יותר ממה שחושבים, גם אם אינם תמיד נשמעים בתקשורת המרכזית. העיתונאית המצרית שרה שריף מהעיתון "א־דוסטור" כתבה בפייסבוק כי "אין אינטרס מצרי לפתוח חזית או סכסוך עם ישראל בחצי האי סיני, שמלא כבר בבעיות של ג'יהאדיסטים וסוחרי סמים".
בפוסט לעשרות אלפי עוקביה, שריף ציינה לטובה את השקט מצד ישראל לעומת השכנות האחרות של מצרים כמו לוב המפולגת וסודאן, שמצויה בעימות צבאי פנימי. "לישראל אין אינטרס לפתוח בסכסוך עם מצרים שכן מדובר בהישג שהיא רוצה לשמר לעומת החזית הצפונית ורצועת עזה. מצרים היא גם המתווך החזק היחידי בין ישראל לפלשתינים בעימותים בעזה, נוסף על השותפויות הכלכליות ולתיאומים ביטחוניים אחרים", הדגישה שריף.
לנוכח הפיגוע, החוקרת המצרית דאליא זיאדה הביעה שאט נפש וביקורת נוקבת. "אנשים שמתפארים בתקיפה שביצע אחד מאנשי האבטחה המצרית נגד חיילים ישראלים, מי אתם? ומה בדיוק האינטרס שלכם? כל אחד שאוהב את מצרים באמת, לא יכול להיות שמח על מה שקרה או לחגוג אותו או להתייחס לכך כמעשה גבורה", כתבה.
"ראשית, מה מעשה הגבורה בלהסתנן מהגבול של מדינה שכנה, שיש איתה חוזה שלום ושיתוף פעולה ביטחוני מזה שנים, ואינספור אינטרסים כלכליים? מה השגת ברצח החיילים בגבול בפעולה בוגדנית שאין לה הצדקה הגיונית, מלבד הרצון של מי שתכנן אותה להצית סכסוך בין מצרים לישראל או לכל הפחות להביא לקרע ביחסים? או שאולי התוקף הונע ע"י גורמים דתיים קיצוניים, כמו אלה הקוראים לרצוח יהודים על בסיס זהותם הדתית, דבר שגם פוגע במצרים ומנוגד לעקרונותיה באופן מוחלט.
"שנית, האירוע עשוי לפגוע באינטרסים של מצרים אם לא יתייחסו אליו בהקדם. הדרך הכי טובה להכיל את האירוע היא לקיים חקירה שקופה בפיקוח שני הצדדים, ולנקוט את כל הצעדים הנדרשים כדי למנוע הישנות של האירוע. זה מה שהבטיח שר ההגנה המצרי לעמיתו הישראלי בשיחת הטלפון ביניהם, שעות אחרי האירוע".
"שיתוף הפעולה חסר התקדים בשנים האחרונות", הוסיפה זיאדה, "הוא אחד מהגורמים החשובים בהצלחת מצרים לעבור את התקופה הקשה שהיא חווה בין מלחמה בטרור לאתגרים כלכליים עצומים. בין 2013 ל־2015 גורמים בחמאס חדרו לסיני והקימו בה ארגוני טרור שאחר כך נשבעו אמונים לדאעש. כוחות ישראליים לצד כוחות מצריים נלחמו בטרור בסיני. בתקופה שבה כל העולם עמד נגד מצרים אחרי נפילת האחים (המוסלמים), ונפוצו קריאות במערב להטיל עליה סנקציות ולהחרים אותה דיפלומטית וכלכלית - בכירים ישראלים הסתובבו בפורומים בינלאומיים כדי להגן על המדינה המצרית המודרנית. הם אמרו באופן ברור, ושמעתי את זה בעצמי, ש'ביטחונה ויציבותה של מצרים של א־סיסי חיוניים לביטחון וליציבות של ישראל'".
זיאדה מסכמת: "ישראל איננה אויב של מצרים אלא אחת מהמדינות שעמדו לצידה בתקופות הקשות שעברה, ואין שום סיבה להצית איתה סכסוך. מי שעושה זאת פוגע באינטרסים של מצרים. שהאל ירחם על קורבנות האירוע וישמור על מצרים וישראל ועל ביטחונן".
למרבה הצער, החוקרת נאלצה להתמודד עם מתקפה ברשת שכללה איומים וקללות קשות. "מאז שגיניתי את הירי בגבול בשבת, קיבלתי איומי רצח ועלבונות (תוך שימוש בשפה מינית), ממצרים ומפלשתינים (רובם גברים)", כתבה זיאדה בטוויטר וצירפה צילום מסך של אחת ההודעות: "הבחור הזה נשבע לקנות רובה, למצוא אותי ולשחוט אותי באמצע כיכר תחריר!".
תוצר של מערכת החינוך
"מעניין לעקוב מצד אחד אחר התגובה הרשמית, ומצד שני אחר התגובות הפופוליסטיות, שרואות במחבל גיבור, ולבסוף אחר גל יותר קטן של תגובות מצריות שמגנות את המחבל", מסביר ד"ר אופיר וינטר, חוקר בכיר ומומחה לענייני מצרים במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
יש מי שרואים בפיגוע ובתגובות אליו במצרים תוצאה טבעית ובעייתית מאוד של הסתה ושנאה מתמשכות. אחרים מבודדים אותו כאירוע יוצא דופן על גבי 44 שנים של שלום יציב, תיאום ביטחוני אסטרטגי ושיתוף פעולה כלכלי בנושאי גז ואנרגיה. בשתי הגישות יש אמת - והסתירה הזו היא בדיוק המהות של מה שמכונה שלום קר", אומר וינטר. "היה האירוע בראס בורקה ב־1985 שבו חייל מצרי בשם סולימאן ח'אטר ירה למוות בשבעה ישראלים. מצרי נוסף טיפס על בניין השגרירות ב־2011 והסיר את דגל ישראל. הוא גם הפך לגיבור לאומי ונתנו לו דירה.
"לעומת זאת, עכשיו יש יחס שונה ליורה מצד המשטר. דוברי המשטר מדברים על שוטר מצרי, שעד עכשיו בכלל לא פרסמו רשמית את השם שלו, שניהל מרדף שהסתבך אחרי סוחרי סמים, מה שהוביל להרג בשוגג שלו עצמו ושל חיילים ישראלים. המצרים מביעים תנחומים לקורבנות משני הצדדים, אך לא לוקחים אחריות ולא מתנצלים. מבחינת עיצוב דעת הקהל, למשטר יש כמה מטרות: ראשית, להצניע את הנושא ולדחוק אותו לשולי הכותרות בעיתונים. מנסים לחזור לשגרה כמה שיותר מהר, גם בקשרים מול ישראל וגם במצרים.
"שנית, למנוע מהיורה להפוך לגיבור לאומי כמו סולימאן ח'אטר, שעלול לשמש סמל והשראה למחבלים נוספים. הרבה מצרים בתוך המדינה ומחוצה לה לא קנו את הנרטיב הרשמי, אלא התבססו דווקא על התחקיר הישראלי. הם ניסו לחזק את הדימוי של המחבל כגיבור ו'שאהיד' שהרג את החיילים וביקרו את ההודעה של דובר צבא מצרים שמסר תנחומים לישראל. חלקם הפיצו תיאוריות קונספירציה על חיילים ישראלים שהיו מתואמים, לכאורה, עם המבריחים. אני חושב שהרבה מהתגובות האלה מגיעות מחוץ למצרים, מגורמים שיש להם אינטרס לפגוע בדימוי של המשטר ובשלום עם ישראל - אופוזיציה מצרית גולה או אחים מוסלמים, שמנסים להביך את שלטון הצבא.
"המטרה השלישית היא נקודה שמאוד הדאיגה את המשטר, והיא איך לשמור על הגאווה והכבוד של צבא מצרים, כמי ששולט ביד רמה במצב. הצבא במצרים זה השלטון, וברגע שהוא מוצג כמי שלא מסוגל לשלוט על ההתנהלות החייל הפשוט, זה עלול לפגוע מאוד בדימוי שלו. לכן ניסו להציג את השוטר כפטריוט שעסק לכאורה בהגנה על גבול המולדת והתמודד עם מבריחי סמים. הצבא במצרים זה מוסד כמעט קדוש והתפקוד שלו לא נתון לביקורת פומבית".
לצד כל זאת, באיטיות ובשקט, יש גם ניסיון של המשטר במצרים לשנות לטובה את היחס לישראל וליהודים. וינטר מזכיר מחקר מקיף שהוביל בשיתוף עם מכון IMPACT-se, שהתחקה אחר מערכת החינוך המצרית. "הממצא הכי מעניין היה בספרי הלימוד לכיתות א' עד ה', שנכתבו מחדש בשנים האחרונות, ואינם כוללים יותר את השיח אנטישמי שנהגנו לראות בעבר. אפילו המפות השתפרו. ישראל עדיין לא מופיעה עליהן בשמה, אבל הסירו את השם של פלשתין. הכיתות המוקדמות הן הכי חשובות בעיצוב התודעה של התלמיד, ושם המצב השתפר פלאים. אם זה ימשיך כך ביתר שכבות הגיל, יש לקוות שבטווח הרחוק יצמח דור עם תפיסות שונות משל המחבל.
"בעצם, אפשר לראות את המחבל הזה כתוצר של מערכת החינוך הישנה במצרים. הרפורמות האחרונות הן מעט מדי ומאוחר מדי בשביל ההרוגים, אבל אפשר לקוות שהאירוע הנוכחי יבהיר למקבלי ההחלטות במצרים שעליהן להאיצן. הפיגוע הדגים את הסכנה בפער הבלתי נסבל בין החשיבות של השלום לשתי המדינות לתפיסות השליליות שעדיין רווחות בדעת הקהל ומוכרחות להשתנות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו