הליך הגישור הפלילי במשפט נתניהו טרם התחיל, אבל עבור כמה מבכירי הליכוד מדובר כבר בתוכנית עבודה, שלפיה ראש הממשלה לא יסיים את הקדנציה והקרב על ראשות הליכוד יגיע מוקדם משחשבו.
את השבוע הראשון של חידוש פעילות הכנסת ניצלו רבים מאותם בכירים כדי לבדוק את השטח, לבחון את יחסי הכוחות וגם את סיכוייהם בתוך הסיעה עצמה, מתוך הערכה כי סיעת הליכוד היא שתמנה את ראש הממשלה הבא, אם נתניהו יתפטר.
לא בטוח שהערכותיהם לגבי פרישתו המוקדמת של נתניהו מבוססות, אבל השיח על כך בתוך המפלגה החל במלוא העוז. חלק מאלה הרואים את עצמם מועמדים כיורשים כבר נפגשו עם שרים וחברי כנסת, הבהירו בפניהם את כוונותיהם להתמודד וביקשו את תמיכתם. מהפגישות הרבות ותוכנן עולה כי רשימת המועמדים לא קטנה כלל: אלי כהן, יריב לוין, ישראל כץ, אמיר אוחנה, ניר ברקת, דני דנון, אבי דיכטר - כולם במרוץ ליום שאחרי נתניהו.
המחנה הגדול ביותר בתוך הסיעה כרגע הוא של יריב לוין, אבל לא רק בליכוד. אם יבקש לבצע מעבר חלק ללא זעזועים גם עם יתר הסיעות, לשר המשפטים יש יתרון על פני האחרים.
הוכחות של ממש לכוונותיו של נתניהו לפרוש כנראה אין למבקשים לרשת את מקומו, אבל ראיות נסיבתיות יש למכביר. נתניהו נראה להם טרוד, לאה, ובעיקר חסר חשק.
אמנם כל מי שבא איתו במגע שולל באופן מוחלט שמועות על כך שנעשה קהה, וכלל השרים מעידים כי נותר חד כתער וצלול כיין, אבל עם זאת מזכירים תופעות אחרות שלא הכירו בנתניהו בעבר. למשל, להותיר את ההסכמים הקואליציוניים ואת קידום הרפורמה המשפטית בידיו של יריב לוין באופן מוחלט. הם מזכירים גם את פיטוריו של יואב גלנט, שנעשו באופן לא זהיר ומחושב כפי שהם היו רגילים כשמדובר בנתניהו.
ויש גם את העניין המשפטי. הדיווחים הבלתי פוסקים על גישור פלילי שעומד להיפתח ועל פגישות של פרקליטיו עם הגורמים הרלוונטיים, מזכירים גם את העובדה שמעתה ייאלץ נתניהו לממן בעצמו את הגנתו, לאחר שנמנע ממנו לגייס כספים מקרובי משפחתו. מדובר בסכומי עתק, והמשפט לא הגיע אפילו למחצית דרכו.
יש המסבירים את מהלכיו של נתניהו סביב הרפורמה המשפטית באותו הקשר. ראש הממשלה מינה את יריב לוין לשר המשפטים ונתן לו אור ירוק לדהור קדימה עם הרפורמה, אבל בתקופה הזאת כל דבר נדחה מפניה. תגובה לירי טילים על ישראל נבלמה בגלל הרפורמה. השינויים של שלמה קרעי בתחום התקשורת נעצרו בגללה. כל הממשלה כולה היתה מגייסת להעביר את הרפורמה. ואז, ברגע האחרון, כשהחוק הראשון היה מוכן לקריאה סופית וצפוי להיות מאושר בתוך שעות - נתניהו לחץ בעוצמה על הברקס.
ההתנהלות שלו מאז ועד עתה חשפה בפני רבים את העובדה שנתניהו בכלל לא מעוניין ברפורמה. ודאי שלא ברמה שהוצגה וקודמה על ידי לוין ושמחה רוטמן. לא מעט רואים גם בקידום הרפורמה וגם בבלימתה העברת מסר מצד נתניהו למערכת המשפט לבוא ולדבר איתו. לא על הוועדה למינוי שופטים, אלא על תיקי האלפים. רבים ממתנגדיו כבר פתחו בקריאות לסיים את הסיפור איתו - העיקר להשתחרר משלטונו. אפילו אהרן ברק תומך בכך. להערכת בכירים בליכוד, הרגע שבו עסקה תתברר כדבר הכי נוח לשני הצדדים הולך ומתקרב. אולי אפילו כבר הגיע.
אגב, אף אחד מהם לא מהמר על המשפט "תם עידן נתניהו". גם אחרי עסקת טיעון והתפטרות, לפני הבחירות הוא עוד יכול לחזור. העיסוק בצמרת הליכוד בנושא ירד כבר לרזולוציות של האם הבחירות למחליפו של נתניהו יתקיימו בסיעה, ואם כן, מהי הסיעה? השרים שהתפטרו מהכנסת הם בסיעה? או הח"כים הנורבגים שהחליפו אותם? האם ראש הממשלה הבא יהיה קבוע עד לבחירות לכנסת או רק עד לפריימריז לתפקיד היו"ר? היו גם הצעות להעמיד בראשות הממשלה מועמד מוסכם זמני, שלא יוכל להתמודד בפריימריז, וזאת כדי למנוע עימותים שעשויים להפיל את הממשלה.
וכל השיח הזה מתנהל כשאין שום ודאות לגבי עתידו של נתניהו. אפשר רק לדמיין מה יקרה אם אכן התחזיות יתממשו.
עד לפיצוץ הבא
ארבעת החודשים האחרונים, שבהם כיהן איתמר בן גביר כשר לביטחון לאומי, לא עשו עימו חסד. מכוכב הבחירות, שרבים ממצביעי הימין ראו בו סמל למנהיגות לא פחות מנתניהו, נכנס בן גביר למשרד שכבר קבר פוליטית לא מעט דמויות בכירות, ומעמדו רק הולך ומידרדר. למרות החוקים שביקש להעביר עוד לפני השבעת הממשלה, שהיו אמורים להסדיר את תפקידו מול המשטרה, לא הצליח השר החדש להנחיל לארגון את קווי היסוד שלו, להוביל סדר יום שונה למלחמה בפשע ובאלימות במגזר הערבי ולחזק את המשילות, ותחת זאת מצא את עצמו בקרבות בלתי פוסקים עם המפכ"ל, עם ניצב עמי אשד, ובעיקר עם היועמ"שית.
זה שהוא חטף מהשמאל מהיום הראשון, לזה היה מוכן. ברור היה לו שלא ייתנו לו דקה של חסד, וגם לא לגיטימציה לכהן בתפקיד זה. הבעיה שלו התחילה כאשר התחיל להיות מותקף גם מהימין על דברים שקשורים לתפקוד המשטרה שלה הוא אחראי, למשל בסיפור ההפגנות ומדיניות ההכלה של חסימות נתיבי איילון, וגם על דברים אחרים שלא קשורים אליו ישירות אלא לממשלת הימין שבה הוא שותף בכיר.
במשרד לביטחון לאומי קשה לערוך שינויים מהותיים בכלל, ובזמן קצר בפרט. בן גביר נכנס לתפקידו עם מפכ"ל מכהן שלא הוא מינה ועם ניצבים שלא הוא בחר. תפיסת המציאות שלו ושל צמרת הארגון שונה בתכלית, ואפילו את הכסף המובטח להוספת תקנים, להקמת יחידות ולתגבור אמצעים עדיין לא הביא, כי תקציב המדינה טרם אושר.
פרישה מהממשלה בעיתוי הזה, ומבלי שהביא לשום הישג משמעותי בתפקיד, עשויה להיות מכה ניצחת עבורו. פגיעה בתדמית שיהיה קשה לו להתגבר עליה גם כשישוב למשבצת שבה הצליח בעבר - האופוזיציונר הלוחם. לעימות השבוע מול נתניהו הגיע בעיקר בגלל הלחץ המופנה אליו מתומכיו.
זה לא התחיל ביום רביעי, כאשר סבב לחימה נוסף בעזה הסתיים בהפסקת אש ללא גביית מחיר מארגון הטרור שפתח באש על תושבי הדרום, אלא קודם לכן. כבר בישיבת ראשי מפלגות הקואליציה ביום ראשון, כשעוד לא ידעו שהמחבל חדאר עדנאן ימות כמה שעות מאוחר יותר בתאו, ביקש בן גביר את רשות הדיבור ואמר: "אנחנו מדברים פה על חוק הגיוס ועל התקציב, ואלה דברים חשובים שצריך לדבר עליהם. אבל יש עוד דברים שאנחנו לא מדברים עליהם, ואני רוצה להעלות אותם פה. הקמנו ממשלת ימין, והציבור רוצה שנקדם אג'נדה של הימין. יש שורה של דברים שלא התחלנו לטפל בהם, ויש דברים שהתחלנו אבל נסוגונו".
בשלב הזה התערב נתניהו והשיב לבן גביר שיש קרבות שצריך לסגת מהם ולהיערך מחדש. הוא הרחיב בדוגמה על אלכסנדר הגדול, שברגע שנתקל בשתי חזיתות, החליט לסגת. בן גביר ענה לנתניהו שהוא מסכים שלעיתים יש לנהוג כך, אבל אי אפשר להפוך את הנסיגות לתוכנית עבודה. "עזה - נסוגים, לבנון - נסוגים, ח'אן אל־אחמר - נסוגים, רפורמה משפטית - נסוגים", אמר בן גביר.
הוא גם האשים את נתניהו בכך שטרפד מהלך שלו לשלילת טלפונים למחבלים בבתי הכלא, שאותו חשף בהצהרה לתקשורת שקיים ביום רביעי, ואמר לו: "אחרי ההחלטה שלי הלכת לדבר עם נציבת שב"ס כדי לשנות אותה. איזה מין דבר זה? בסוף אנחנו צריכים לעשות צעדים של הימין".
בן גביר מודה שיהיה זה זמן גרוע מבחינתו לפרוש מהממשלה, וגם מבחינת הימין כולו, שכן הממשלה הנוכחית היא האלטרנטיבה הטובה ביותר. בלענו הרבה צפרדעים, הוא אומר, לא עשינו רעש, לא איימנו, אבל אי אפשר עוד לנפנף בתירוץ של היעדר אלטרנטיבה כדי להצדיק חוסר עשייה. כשאנחנו מסתכלים ארבעה חודשים אחורה, למעט אישור תשעת המאחזים וחוק חומש, אין לנו שום הישג עבור הימין. ולא רק זה, אלא גם ממה שכבר כן התחלנו - נסוגונו.
התגובה בעזה היתה רפה, הוא אומר. אז בהתחלה אמרו: יש רפורמה משפטית, צריך להבליג. אחרי כן אמרו: יש רמדאן. מה התירוץ עכשיו? נתניהו לא עשה את הסוויץ'. הרוח שהוא מוביל זו לא הרוח של ממשלת ימין.
גורמים בממשלה אומרים כי נתניהו לא מאמין לבן גביר, ולא סומך עליו. לא במקרה הוא לא מוזמן לדיונים הביטחוניים, על אף תפקידו כשר לביטחון לאומי, הוא פשוט לא רוצה אותו שם. נתניהו רואה בבן גביר גורם קיצוני, ואין לו שום כוונה לשתף אותו בנושאים רגישים. כשזו הגישה, השאלה כמה השניים יוכלו לשתף פעולה לאורך זמן כנראה תמשיך להדהד בין השניים, עד לפיצוץ הבא.
ואף על פי שתתמהמה
הרפורמה המשפטית לא תתקדם בקרוב, אבל אין זה אומר שציבור תומכיה, בין השאר אלה שיצאו בשמם לרחובות ירושלים באלפיהם ביום חמישי שעבר, לא יקבלו לפחות מעט ממבוקשם - לעשות סדר במערכת המשפט - כבר בקרוב. ביום שני האחרון קיימה ועדת החוקה של הכנסת דיון בנושא פרשת פגסוס, בהשתתפות בכירים במשטרה ובפרקליטות, כולל עו"ד עמית מררי, שעמדה בראש ועדת הבדיקה שמינה היועמ"ש מנדלבליט כאשר הפרשה התפוצצה. בדיון הודתה מררי כי נעשה שימוש ביותר מאלף מקרים בתוכנת הרוגלה, זאת בניגוד לדו"ח שהיא עצמה חיברה.
עוד התברר בדיון כי בניגוד לטענת הפרקליטות בזמן אמת, שלפיה לא נעשתה שאיבת חומרים אסורים מהטלפונים שבהם הושתלה התוכנה, אין באמת דרך לדעת אם נעשה בהם שימוש או לא. "אז איך את בודקת את עצמך?" הטיח במררי ח"כ משה סעדה, לשעבר בכיר במח"ש, "איך המשטרה והפרקליטות יכולות לבדוק את הכשל של עצמן?" שאלתו נותרה יתומה.
מי שמפקח על חקירות המשטרה הוא הפרקליטות. צווי האזנת סתר ניתנים על ידי שופטים. גם אלה וגם אלה כשלו בתפקידם. אבל אין מי שיבדוק, אין מי שיחקור. במקרה של פגסוס יש כמה מאות חקירות "רגילות" שבהן נעשה שימוש בתוכנה, אבל ידוע על מקרים קרדינליים יותר שבהם נעשה בה שימוש, כולל חקירות שהשפיעו על מדינה שלמה, כמו חקירות נתניהו.
בהודעת הסיכום של יו"ר הוועדה שמחה רוטמן נאמר כי הוא קורא לשר המשפטים לשקול הקמת ועדת חקירה בנושא. אם תוקם, אמות הסיפים בפרקליטות ירעדו.
מהלך נוסף שאינו קשור לרפורמה אבל עשוי לטלטל את המערכת הוא החוק להפרדת מח"ש מהפרקליטות והענקת סמכויות חקירה נגד פרקליטים. דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם השבוע - שמסקנתו העיקרית היא כי מח"ש לא יכולה להמשיך להתקיים במשרד המשפטים בשל ניגוד עניינים מובנה - עשוי להעניק את הרוח הגבית הדרושה להנעת החוק של סעדה בנושא.
ויש את יתר סעיפי הרפורמה עצמם, שממתינים על השולחן. השיחות בבית הנשיא יסתיימו בקרוב בלא כלום, והכדור יחזור לנתניהו. ההערכה היא כי הרפורמה לא תחזור באותה מתכונת שהחלה, אבל בהסברה נכונה ובמהלכים קצובים, חלקים ממנה יאושרו בחודשים הקרובים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו