בקדנציה השישית שלו, נתניהו נקלע למצב חדש

מה קרה לביבי? כמעט שאין בית בישראל שהשאלה הזו לא נשאלה בו בחודשים האחרונים. תומכיו לא הבינו כיצד מר הסברה קרס מול קמפיין שקרי כאילו ישראל בדרך לדיקטטורה. שונאיו תמהו: "לאן נעלם איש העולם הגדול, מגינו של בג"ץ, שיבלום את הקיצונים בממשלתו".

את התשובה סיפק לי בשתי מילים אדם שפגש לאחרונה את ראש הממשלה ומכיר אותו שנים. "ביבי הזקין", אמר הדובר, אחרי שישב עם נתניהו זמן ממושך. למען הסר ספק, האיש בהחלט נמנה עם מעגל תומכיו של נתניהו.

שלא יובן לא נכון. "גם בשלוש לפנות בוקר הוא האדם הכי חד בחדר", אומר אחד מיועצי נתניהו, ומוסיף: "הוא לא ישן הרבה בזמן האחרון". בכיר אחר במערכת הפוליטית, שדווקא ביקורתי כלפי נתניהו, החמיא לו ואמר כי "את מה שהוא שכח, רוב השרים הפטפטנים שלו עוד לא למדו. בקצה הציפורן שלו יש יותר ידע וניסיון מזה של הרעשנים".

אדם שפגש לאחרונה את ראש הממשלה אומר ש"ביבי הזקין". בכיר במערכת הפוליטית דווקא ציין כי "את מה שהוא שכח, רוב השרים הפטפטנים שלו עוד לא למדו. בקצה הציפורן יש לו יותר ידע וניסיון"

או במילים אחרות, נתניהו אינו ביידן. הוא לא "נלקח בן ערובה בידי הקיצונים" ולא "איבד את כושר השיפוט", כטענת שונאיו הקבועים. האחרונים הרי כבר 15 שנה משמיעים נגדו את הטיעונים האלה. אך מה שנתניהו כן איבד, לפחות עד הזמן האחרון, הוא את העניין, התשוקה, הלהט, לנהל את העניינים.

תאונה בלתי נמנעת

הדבר ניכר בהופעותיו הפומביות, שהן פחות מלוטשות מבעבר. לראיון הנרחב בתוכנית "הפטריוטים" הגיע עם דף מסרים - דבר שלא אירע שנים רבות. "את עדה שלא הסתכלתי בו אפילו פעם אחת", אמר בסיום המִשדר לעירית לינור. אז ראשית, נתניהו הציץ גם הציץ בנייר ואף קרא ממנו לעיני המצלמות. שנית, זו לא היתה האמירה הלא נכונה היחידה שהשמיע באולפן באותו ערב. למשל, הוא לא היה מנהיג האופוזיציה בזמן ההתנתקות. שלישית, קשה לזכור מתי נתניהו הרשה לעצמו להסתבך כך, או למעוד כך בפומבי. זהו נתניהו החדש. סבא ביבי, אם תרצו.

אפשר היה להבחין בשיקול הדעת המוטעה שלו כשעצר את הרפורמה הרבה אחרי הרגע האחרון, ממש על סף אסון. אפשר לראות זאת באופן שבו חברי הכנסת והשרים מתנהגים אליו. יראתו סרה מעליהם. מדוע?

התשובה היא שנתניהו עצמו שחרר. הוא חזר ללשכה האהובה עליו "במצב נינוח ופתוח מכפי שהיה בעבר", כדברי גורם שעובד איתו שנים. בתדרוכים לתקשורת היועצים נכנסים לדבריו באופן חופשי שלא נראה בעבר. לא רק שלו לא אכפת אלא שהוא מעודד אותם לעשות זאת.

ח"כ מהקואליציה שביקש ממנו קיזוז להצבעה גורלית בכנסת נענה באדישות. "פעם דבר כזה לא היה קורה. כך או אחרת, נתניהו היה לוחץ עליך להישאר. אבל כיום הוא איבד עניין. זה תהליך טבעי, אבל הוא לא אותו ביבי", אומר גורם פוליטי בכיר.

התרת הרסן מצידו של נתניהו שחררה את השדים מהבקבוק. הרפיון שלו אפשר למתנגדיו להשתולל שבועות ארוכים ברחובות, ובאופן תקדימי ליטול ממנו את השליטה על סדר היום. זה קרה גם משום שהממשלה שהקים כללה הרבה שרים טריים, אידיאליסטים או פופוליסטים, שבחולשתו לא היה שם כדי להעמידם במקום.

נתניהו הבטיח לאמריקנים שידיו יהיו על ההגה, והן אכן היו בתחומים המסורתיים של יו"ש, עזה והפלשתינים. אבל בנוגע לרפורמה המשפטית, לעתיד תאגיד השידור הציבורי, לגיוס חרדים ולשורה של נושאים נפיצים אחרים נתניהו אפילו לא ישב במכונית. וכך תאונת הדרכים שחווינו היתה בלתי נמנעת.

רק היציאה לרחובות בעקבות פיטורי גלנט העירה אותו. גם אז הוא קפץ רק משום שהבין את האירוע כחתירה אישית תחתיו וכצעד שמסכן את יציבות הקואליציה. נדרשו עוד כמה ימים ופיגועים לצערנו כדי להבהיר לו שקורה כאן משהו הרבה יותר גדול.

האם הלקח נלמד?

בשבועות האחרונים נראה שראש הממשלה מנסה להחזיר לעצמו את השליטה באירועים. הוא החל לאייש משרות חסרות בלשכתו. אופיר פלק מונה ליועץ מדיני. במקומו של הדובר הוותיק יונתן אוריך הוצב איש הדרום, גיא לוי. האחרון הרים בין היתר את פרויקט 315 הנפלא, אשר חשף בציבור את עיוותי האישומים נגד נתניהו.

גם אוריך, גם יאיר נתניהו - שעל פי פרסום בוואלה ישהה בקוסטה ריקה לפחות כמה חודשים - דחפו את נתניהו לקו מיליטנטי. זאת בניגוד לרעייתו שרה, שכזכור יצאה ברשומה פומבית בפייסבוק למען פשרה.

נתניהו עולה בכלי תקשורת זרים, בכלל זה אצל מראיינים עוינים, כדי להפריך את שקר "המהפכה המשטרית". לפני יום העצמאות ולאחריו הוא אירח עשרות חברי קונגרס משתי המפלגות והסביר להם את עיוותי השיטה הישראלית. לאוזן אמריקנית מינוי שופטים בידי פוליטיקאים דווקא נשמע רעיון מוכר.

האם כל זה יספיק כדי להחזיר אותו לעניינים? במערכת הפוליטית שלנו הפופולריות של ראש הממשלה היא המסד והטפחות שעליהן נשענת הממשלה. מהחזק מפחדים, את החלש תוקפים, ולנתניהו יש בהחלט עוד פער לסגור.

השבוע ח"כ דני דנון, איש הליכוד, יצא נגד המדיניות של נתניהו בעזה וצייץ בטוויטר: "ככה לא בונים הרתעה". הגדיל ממנו לעשות השר מאיר פורוש, שאמר בראיון ל"כיכר השבת": "ראש ממשלה שלא יכול לעמוד בהבטחות - שיתפטר". לפני שנתיים או שלוש תעוזה שכזו לא היתה עולה על שפתותיהם - בלי קשר לשאלה העניינית אם דנון ופורוש צודקים או טועים.

נתניהו אינו המנהיג הראשון שמזדקן לתוך התפקיד. זה קרה לרוזוולט ולצ'רצ'יל ולרייגן, וזו דרכו של עולם. לכן עכשיו, ממש כמוהם, במקום להתכחש להשפעות הגיל, ולהמשיך בהצגה הלוחמנית כאילו הוא בן 50 או 60, נכון לו דווקא למנף את המצב החדש.

דמות של סבא חכם, מנוסה ומתון תהלום אותו, ודווקא יכולה להתקבל באהדה על ידי ציבור, שכרגע מבוהל מהממשלה. כבר היו מי שעברו מהפכים תדמיתיים כאלה, ובראשם אריק שרון. החזרת הלגיטימציה הציבורית והתמיכה בסקרים היא גם הדרך היחידה שלו ושל הממשלה להעביר משהו מהרפורמה המשפטית. בלעדיהן שוב נחזה בהתפרצות וולקנית.

ואדרבה, אם נתניהו לא יתאים את עצמו למצב החדש שלטונו לא יארך זמן רב. באופן פרדוקסלי, התנהלותו עד לאחרונה מזכירה דווקא את ימיו הראשונים בשלטון ב־1996. אז נדרשו לו חודשים ארוכים להשתלט על התפקיד. באותה עת, טרם עידן האינטרנט והרשתות, שרד שלוש שנים. כיום קצב האירועים גבוה הרבה יותר.