עוד בטרם פרסם הנשיא את מתווה הרפורמה המשפטית שלו, הנמיכו בקואליציה ציפיות. ידעו שם שלהרצוג יהיה הרבה יותר קל להסתכסך עם הממשלה מאשר עם המחאה. רק לפני כמה שנים עמד הרצוג בראשות מפלגת המחנה הציוני, שהנהיגה את גוש המרכז־שמאל. גם לנשיא של כולם, והרצוג בהחלט כזה, קשה לצאת נגד הבייס שחש כי יצא לקרב חייו.
ביממה וחצי שלפני פרסום המתווה עוד ניסו בקואליציה להשפיע על תוכנו. שמחה רוטמן לא הפסיק להתרוצץ, כולל באמצע הלילה, קפץ לבית הנשיא, ומשם לכנסת, ומשם לפגישות עם צוות בית הנשיא, ראש הממשלה, טלפונים והודעות בלי הפסקה גם לשר המשפטים, וכן כמה פגישות עם בכירים באופוזיציה כמו גדי אייזנקוט ומתן כהנא, הכל כדי לראות אם אפשר לפתוח ערוץ כלשהו בטרם הנשיא מטיל את המתווה שלו על השולחן.
במידה מסוימת הנשיא עשה שירות לא רע גם לקואליציה. אם היה הולך כברת דרך משמעותית יותר לקראתה, הם היו מתקשים לסרב לו. נתניהו כבר היה מוכן לזה. בשעות שלפני הפרסום עוד עסק בניסיונות ריכוך משלו כדי להכשיר את התמיכה במתווה בקרב בכירי הקואליציה. מי שלא היו מוכנים לשמוע הם יריב לוין, שהיה עם נתניהו על הקו תוך כדי השבעה על אביו שנפטר השבוע, ואריה דרעי, שיודע שללא פסקת התגברות לא יוכל לחזור להיות שר. גם משה גפני הודיע לנתניהו שההתגברות חיונית. לא רק כדי להעביר סוף כל סוף חוק גיוס שלא יוכל להיפסל על ידי בג"ץ, אלא התגברות על חוקי דת ומדינה, שבג"ץ טומן בו את ידיו לא פעם. בנושאי גיור, הכותל ועוד.
אבל במתווה שהציג הנשיא לא הייתה לא כברה ולא דרך כלפי אלה הרוצים שינויים במערכת המשפט, שבמקרה גם אוחזים כעת בהגה השלטון עם רוב מוצק בכנסת. במקרים מסוימים אף חלה רגרסיה מההצעות השונות שהסתובבו בין משכן נשיאי ישראל לוועדת החוקה בשבוע האחרון, לבין ההצעה האחרונה שהציג הרצוג, כמו למשל בוועדה לבחירת שופטים.
על פי הצעת הרצוג, המצב שבו כאשר הימין בשלטון, הקואליציה בראשותו לא יכולה למנות שופטים כרצונה ועליה להתחשב בדעתם של השופטים בוועדה; ולעומת זאת כאשר השמאל בשלטון, יכולה הקואליציה שלהם יחד עם השופטים למנות כאוות נפשם, ללא התחשבות בנציגי האופוזיציה הימנית - אינו מהווה שינוי מהמצב הנוכחי, אלא מנציח אותו.
ברגע שמתווה הנשיא הוא כבר לא נקודת התייחסות, חזרה הקואליציה למעשה לנקודת ההתחלה. לדילמה אם ללכת על הכל עד הסוף, או ללכת לריכוך עצמי. היתרון במו"מ עם עצמך זה שתמיד תהיה מרוצה מהתוצאה. החיסרון הוא שזה לא תמיד מועיל. בסוף, אם הרפורמה תשתנה לרעתם אבל ההפגנות ימשיכו כרגיל, ויכשירו את הקרקע למשבר חוקתי שעוד עשוי להגיע, אז מה הועילו חכמים בתקנתם.
הולך נגד הרוח
יולי אדלשטיין לא רואה את עצמו מורד או מתריס מול סיעתו. הוא בסך הכל רצה לשלוח איתות. להעביר מסר שהקואליציה טועה בדהירה שלה בקידום המתווה מבלי להביט רגע לצדדים ולראות מה ההשלכות על החברה כולה.
בימים האחרונים, משהחלה ההתרוצצות של מובילי הרפורמה לקראת פרסום מתווה הנשיא, ואחרי שספג ביקורת על היעדרותו מההצבעה מבכירי מפלגתו, יכול היה אדלשטיין להיות שבע רצון ממעשיו. מה שעליו דיבר לפני יותר מחודש - על כך שצריך להתעקש על הידברות, כולל עצירת החקיקה לשם כך, או לחלופין לנהל מו"מ לריכוך הרפורמה - קורה עכשיו. פתאום כולם מדברים על הידברות. כולם תומכים בריכוך.
אדלשטיין, שנאלץ לראות גם הוא מול ביתו את המפגינים נגד הרפורמה - ידע כי אחרי שייעדר מהמליאה בהצבעה יואשם בימין כמי שהצטרף למפגינים, לאנרכיסטים, לאלה שעושים הכל כדי להפיל את הליכוד. שהוא העניק להם רוח גבית. ואכן, אחרי היעדרותו זכה אדלשטיין לחיבוק של כמה גורמים באופוזיציה, ובהפגנות הועבר המסר שהמחאה הצליחה לקפל את אדלשטיין וכעת צריך להחריף אותה ולקפל אחרים.
אולם לדעתו ההתבטאויות של כמה מחברי הקואליציה, אשר מצהירים שהחקיקה לא תיעצר לרגע ומתריסים מול המפגינים, הן אלה שמלבות את המחאה ומוסיפות לה מצטרפים חדשים מדי יום. מבחינתו, גם אם הפעולות שלו מלבות את המחאה, זה לא מעניין. הוא רוצה לעשות מה שנראה לו נכון ולא שאחרים יכתיבו לו - גם לא המפגינים ליד ביתו.
אדלשטיין כועס על כך שלמרות שהרפורמה על סדר היום כבר חודשים, ולמרות שחלקים ממנה כבר אושרו בקריאה ראשונה, עד לרגע זה לא התקיים אפילו דיון אחד בסיעת הליכוד בנושא. באחת הישיבות הראשונות הודיעו כי אף על פי שיש לחברי הסיעה הרבה מה לומר, היות שראש הממשלה נמצא במצב רגיש והיועמ"שית הודיעה כי אינו רשאי לעסוק ברפורמה, לא יתקיים דיון. על אדלשטיין זה לא מקובל. יש לו מה לומר לחבריו, אבל לא מאפשרים לו לומר זאת.
בעקבות היעדרותו ספג אדלשטיין עונש מיו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ - הוא לא יוכל לחוקק ולנאום עד לסוף המושב. אדלשטיין ידע שייענש ובכל זאת החליט להיעדר. לדעתו הסיעה עשתה טעות כשמנעה דיון וגם כשלא ניצלה הזדמנויות, למשל בשבוע של פורים שבו אפשר היה להודיע שהחקיקה נעצרה ולנסות להושיב את הצד השני ליד השולחן. גם אם לא יבואו, לדעתו, לפחות יתגלה פרצופם האמיתי, וגם לזה יש יתרון.
בזמן שהממשלה הפריטטית של נתניהו ובני גנץ הוקמה, היה אדלשטיין יו"ר הכנסת. לקראת החתימה על ההסכם נקבע שיו"ר הכנסת יהיה מהליכוד. מאוחר יותר נודע דבר נוסף שלא היה כתוב בהסכם אבל נסגר בעל פה - שיו"ר הכנסת מהליכוד לא יהיה אדלשטיין. עליו הוטל וטו על ידי אנשיו של גנץ. הסיבה לווטו היתה העובדה שאדלשטיין סירב כמה שבועות קודם לכן לקיים את החלטת בג"ץ, ובכך היה למעשה נבחר הציבור הראשון בתולדות המדינה שנוהג כך.
מבחינת כחול לבן זה היה קו אדום שנחצה. בג"ץ הורה אז לאדלשטיין לכנס את מליאת הכנסת ולהביא לבחירת יו"ר קבוע לכנסת במקומו. אדלשטיין סירב. "צו מצפוני לא מאפשר לי לקיים את פסיקתכם", אמר והתפטר מתפקידו. הוא לא מתחרט על הצעד הזה. מבחינתו זה רק מחדד עד כמה הוא תומך ברפורמה, בניגוד לאיך שמנסים כעת לצייר אותו. מבחינתו יש שני דברים גרועים שיכולים לקרות עכשיו: שהרפורמה לא תעבור, ושהעם ייקרע. לשניהם הוא לא מוכן.
חרב המשבר החוקתי
בינתיים הולכות ההפגנות ומתחילות ללבוש צורה של פריקת עול מוחלטת. זו לא רק האלימות וחסימת הכבישים הפרועה. אלה גם ההלשנות למדינות מעבר לים, האיומים על משבר כלכלי, ומעל כל אלה האיום במשבר חוקתי במידה שהרפורמה תאושר.
נראה כי המפגינים, יחד עם האופוזיציה, חותרים למשבר חוקתי ומקדמים אותו בכל כוחם. כאילו שהדרך היחידה שלהם לחזור לשלטון זה ליצור כאוס שמדינת ישראל מעולם לא חוותה. התנגשות חזיתית של הרשויות שתהפוך את ישראל למדינת עולם שלישי.
אלה לא רק מפגינים פרועים שחוסמים כבישים, אלא קצינים בכירים לשעבר בצה"ל ובמשטרה שמודיעים כי בבחירה בין הדרג המדיני ובית המשפט, על צה"ל והמשטרה לבחור לציית לבית המשפט. בניגוד אגב לחוק, הקובע כי גופים אלה כפופים לדרג המדיני בלי שום הסתייגות. הרמטכ"ל מכיר את החוק ואף נתן לו ביטוי כשהודיע שצה"ל יישאר כפוף בכל מקרה לממשלה, ללא קשר למידת הדמוקרטיות שלה. כעבור זמן קצר נאלץ לחזור בו כדי להימלט מזעם המפגינים.
האפשרות של משבר חוקתי והדרכים להתמודד איתו עלו השבוע בשיחות סגורות שהתקיימו בקרב בכירים בקואליציה. על דבר אחד יש הסכמה והוא כי במידה שבג"ץ יפסול חלקים מהרפורמה, הממשלה תציית בשלב הראשון, אבל תפעל להתגבר על ההחלטה באמצעות פסקת ההתגברות שתאושר במסגרת החקיקה.
ההערכה היא כי אחרי ש־61 ח"כים יצביעו להחזיר חוק שבג"ץ פסל, יהיה לבית המשפט קשה מאוד לפסול את ההתגברות. גם אם אסתר חיות תנסה לעשות זאת, כנראה לא יהיה לה רוב לכך בהרכב בית המשפט העליון הנוכחי.
תרחיש אחד הקשור למשבר חוקתי אפשרי כן מדיר שינה מעיני בכירים בממשלה, שאף עסקו בו באחרונה בהתייעצויות פנימיות. מדובר באפשרות שבג"ץ מחליט לדון בחוק שינוי הוועדה לבחירת שופטים ומוציא צו ביניים המונע את כינוס הוועדה. במקרה כזה תעמוד הממשלה בפני דילמה כמעט בלתי אפשרית: לציית לצו ולהיכנע לבג"ץ, או לצפצף עליו, לראשונה מקום המדינה, ולכנס בכל זאת את הוועדה.
כעת תעבור הדילמה לבג"ץ: האם להכיר בשופטים החדשים שמינתה הוועדה, או להתעלם מקיומם. הדיון עסק אפילו בשאלה מה יעשו אנשי משמר בית המשפט אם יקבלו מנשיאת העליון הוראה שלא להכניס את השופטים ביום הראשון שבו יגיעו לעבודתם בבית המשפט. לדיון לא היו מסקנות, אבל רגע המבחן עשוי להיות קרוב ממה שחושבים. על פי הכוונות של יריב לוין, עם אישור החוק בשבועיים הקרובים תתכנס בתוך חודשיים הוועדה לבחירת שופטים בהרכבה החדש ותבחר שופטים חדשים.
בן גביר נגד כל העולם
איתמר בן גביר לא מתרגש מהביקורת עליו. בכוונתו להמשיך להתערב בעבודת המשטרה, להיפגש עם ניצבים ולהתוות מדיניות. הוא לא כועס על קובי שבתאי. הוא מודע ללחצים האדירים המופעלים עליו, גם מצד המפגינים וגם מפורום הניצבים לשעבר, אשר רבים מהם הודחו מהמשטרה ועכשיו מטיפים למפכ"ל מה לעשות ואיך להתנהג עם השר הממונה.
בסביבתו של בן גביר מפנים את האצבע המאשימה גם ליועץ התקשורת החדש של המפכ"ל, ערן פיינמסר, ששימש דובר מחוז הצפון וכעת הוא אחד האנשים הקרובים ביותר לשבתאי. לדבריהם מוביל הדובר קו עוין נגד הממשלה, ובפרט נגד בן גביר. קצת דומה לקו שבו הוביל ליאור חורב את רוני אלשיך נגד נתניהו.
שבתאי לא עמד בלחץ ויצא נגד בן גביר פעמיים. בפעם הראשונה בהצהרה לתקשורת שבה צידד בעמדתה של היועמ"שית בעניין הדחת עמי אשד מפיקוד מחוז תל אביב, ובפעם השנייה כאשר הנחה את הניצבים שלא להיפגש עם בן גביר ללא אישורו.
היועמ"שית, לדידו של בן גביר, היא הפרזנטורית הטובה ביותר לנחיצות הרפורמה המשפטית. ההתנהלות שלה בפרשת אשד היתה לדעתו של השר לא פחות משערורייה. כבר לפני חודשיים דיברו בן גביר ושבתאי על סבב המינויים במשטרה. שבתאי אמר לבן גביר כי אשד צריך לעבור במסגרת הסבב לבסיס ההדרכה, השר הסכים. ההודעה של היועמ"שית על הקפאת המינוי, שלדעתו נעשתה בכלל בלי סמכות או ביסוס חוקי כלשהו, תפסה אותו ביום שישי במהלך פגישה עם שבתאי.
בן גביר נדהם.
בהרב־מיארה לא דיברה איתו מילה וחצי מילה בנושא. גם במהלך פגישתה עם שבתאי אמר לה המפכ"ל כי מדובר בסבב מינויים שעליו סוכם כבר לפני חודשיים. היועמ"שית לא השתכנעה. או שפשוט לא יכלה לחזור בה אחרי שכבר הודיעה על הקפאת הדחתו של אשד. בינתיים הספיק בן גביר להתכתש איתה גם על נושא ייצוגו בבג"ץ. בינתיים הזירה עוד בוערת. עד שתהיה פשרה. או עד השלמת הרפורמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו