פעם קראו לזה "עבריינות אידיאולוגית"

אמריקה פעם ראשונה

מדינת ישראל עולה על מסלול התנגשות מול ארה"ב בסוגיה האיראנית. זה אולי מסביר את ההתערבות של השגריר ניידס בוויכוח הפנימי אצלנו

ד"ר מייקל דוראן קורא לשגריר ארה"ב בישראל, טום ניידס, "המצית העליון". במאמר באתר "טאבלט" הוא טוען שניידס פעיל ללא לאות ובגלוי בליבוי אש המהומות שמערערות את יציבותה של ישראל, והוא עושה זאת כשותף קדמי של הנשיא ביידן.

דוראן הולך בעקבותיו של לי סמית. שניהם מזהים קשר בכלל לא מקרי בין אווירת המשבר בישראל לבין התקצרות לוחות הזמנים בנושא הגרעין האיראני. הממשל האמריקני רוצה למנוע מישראל לפעול נגד הגרעין האיראני, אם כי במקביל אמר שגריר ישראל בוושינגטון מייק הרצוג, שישראל וארה"ב קרובות מאי־פעם בהבנת הסכנה מול איראן והדרך לטפל בה.

אבל הסיפור העיקרי הוא החוצפה של ניידס, שכמו פועל כחבר גלוי בהנהגת מחוללי המהומות. גם דבריו המוכחשים לגבי שר האוצר סמוטריץ' (לזרוק אותו מהמטוס); גם נזיפתו בשר שיקלי. הוא לא יודע מיהו, כביכול. אתה רואה את הדברים ואתה מתחיל לשאול איפה וויל סמית כשצריך אותו. בירושלים אומרים שיטפלו בנושא של ניידס. אבל אחר כך. בינתיים, פורים שמח ומבדח.

ניידס טוען שרוב הישראלים רוצים שארה"ב תתערב בענייניה של ישראל. הוא מתכוון לאותה אופוזיציה לשלטון, על שלל גווניה האנטי־דמוקרטיים. בזמנו, כשנחשפו מסמכי ויקיליקס לפני כעשור, נחשף גם מברק מהשגריר פיקרינג (מילא איזו כהונה בישראל) על כך שאפשר יהיה להפעיל כוחות של ארגוני שלום בארץ לצורך הפגנות. הנשיא אובמה הגיב בחריפות כבר אחרי ניצחון הליכוד ב־2015 ופקפק בערכים המשותפים של ארה"ב וישראל. היום ייתכן שניידס בונה לעצמו רקורד אנטי־ישראלי כדי להצליח בהמשך הקריירה שלו? אחת התופעות המדווחות מארה"ב בהקשר של גל האנטישמיות היא שהיהודים פשוט נעלמים, נמוגים, מהמרחב הציבורי. הם לא מקודמים באקדמיה, לא בתקשורת, והאפליה נגדם הופכת גלויה. שלא לדבר על האלימות הקבועה נגד יהודים.

מייקל דוראן כותב כי כשהשגריר זקוק לדעת הקהל בישראל, "הוא פונה לחבריו באליטה הישראלית, שממש צוהלים למראה התמיכה של ארה"ב בהם כנגד אויביהם הפוליטיים מבית. התערבותו של ניידס בפוליטיקה הפנימית בישראל הפכה כל כך פתוחה וגדושת ביטחון עצמי, שכבר לא ניתן לפטור אותה כהתנהגות של שליח לא ממושמע שנוקט יוזמות פרטיות. אמירותיו הפומביות החוזרות ונשנות משקפות את רצון הנשיא".

ראש הממשלה נתניהו קורא לאמריקנים לעבור ל"פלאן B", כלומר: נטישת המסלול הדיפלומטי לטובת מערכת לחצים שבתוכה הפעולה הצבאית היא מרכיב מכריע. ההכנות ליצירת יכולת התקיפה באיראן מצד ישראל, בתוספת התקפות חבלה בתוך איראן, מביאות את ישראל למסלול התנגשות עם הממשל האמריקני. לגבי היוזמות המדיניות של ישראל, אמר ניידס בראיון כי "אנחנו לא יכולים לבזבז זמן על יוזמות משותפות, כשהחצר האחורית שלך (נתניהו) בוערת". די ברור שהאמריקנים פועלים ב"חצר האחורית" שלנו לא מתוך דאגה לדמוקרטיה הישראלית, אלא כדי לסכל את ממשלת ישראל.

המצפון הקולקטיבי

פריחת המכתבים ממחישה שברגע שמופעל קוד ההפעלה של "הקבוצה", התודעה הקולקטיבית מושלת על פני תודעת הפרט וחופש המחשבה והמצפון

מביך ומדכא לראות את הטובים מהטייסת ומסיירת מטכ"ל מתבטאים כמעט כמו תוכים של סיסמאות. המכתב המיוחצן ששלחו אנשי "צוות אמנון" ל"ביבי ועידו", אחים לנשק, מלא בסיסמאות ההנהגה של מחוללי המהומות: "הפיכת ישראל לדיקטטורה"; "ביבי, אתה מקריב את מדינת ישראל למען האינטרסים שלך"; "ישראל של מגילת העצמאות ונגד הדיקטטורה". מביך לראות שכל חברי הצוות, אנשים מבוגרים בני 70 פלוס היום, היו מוכנים לחתום עליו.

הסיסמאות האלה מסגירות את הטקסט החתום כמעשה ידיו של קופירייטר או איש יחסי ציבור, במקום טקסט אישי נוקב נטול קלישאות, אם כי ידוע שגם במכתבים האישיים ביותר נמצאות הקלישאות שמקורן ברגשות אותנטיים.

ברב־שיח שיזמה תנועת "יש גבול", הזהיר שופט העליון יצחק זמיר מפני הסרבנות כמפני סכנה קיומית: "אותם אנשים המסרבים לשרת בשטחים מטעמי מצפון, או מטעמי השקפה חברתית או מדינית - אסור להם לחשוף את ישראל לסכנה נוספת, זו הכרוכה בעבריינות אידיאולוגית"

המוסד החברתי שנקרא "קבוצה", ערכי הקולקטיביזם, מורשת העדריות הסטליניסטית, עומדים היום לרועץ לדמוקרטיה הישראלית. 37 טייסי הטייסת מסכימים ביניהם; כל חברי צוות אמנון מאוחדים נגד "ביבי ועידו". חופש המצפון שמוזכר במגילת העצמאות לא מוכר על ידי השמאל הקולקטיביסטי ומורשתו. יש מצפון קבוצתי, וברגע שמופעל קוד ההפעלה של "הקבוצה", התודעה הקולקטיבית מושלת על פני תודעת הפרט וחופש המחשבה והמצפון שלו.

את הפנים המכוערות של התופעה אפשר היה לראות בהתנפלות הכבושה, שלא היתה אלא התארגנות לינץ', על דלתות המספרה ששם אותרה אשת ראש הממשלה. ילידי קיבוץ או מי שעשה טירונות בצה"ל, בייחוד בעבר, מכירים את הייחום העדרי שהופך סאדיסטי. דוק כזה של בהמתניות הוקרן מפניהם הצוהלים של כמה מהנוכחים באירוע. כולל יאיר גולן. הקבוצה מסירה את כל המעצורים שקיימים באישיות הפרט. אולי כדאי לחזור שוב על התורה: הפשיזם דוהר היום בנתיב השמאלי. אם מישהו היה כותב ספר הפעלה למנהיג הפשיסטי בן זמננו, הוא היה מזהיר אותו מפני נסיעה בנתיב הימני, שבו הוא יתנגש בכל המכשולים כמי שנוהג נגד כיוון התנועה.

מה הם אמרו פעם

איומי סרבנות הופיעו בשנות ה־50, אבל במלחמת לבנון הראשונה עלה השמאל על המדרון החלקלק, שמוביל למשחקי הצ'יקן של סרבנים בשירות ההפיכה

יש טעם להזכיר נבואות ואזהרות. ודווקא מפי אנשי האליטה המשפטית. ברב־שיח שפורסם בספר "על דמוקרטיה וציות" שיזמה תנועת סרבני השירות "יש גבול", הזהיר שופט ביהמ"ש העליון יצחק זמיר מפני הסרבנות כמפני סכנה קיומית: "ישראל, יותר ממדינות אחרות, חייבת להתמודד עם תופעה רחבה של עבריינות אידיאולוגית. בתנאים של ישראל זו סכנה גדולה במיוחד. האם יש הצדקה לחשוף את ישראל לסכנה כזו? לדעתי, אין הצדקה כזאת... אותם אנשים המסרבים לשרת בשטחים מטעמי מצפון, או מטעמי השקפה חברתית או מדינית... אם הם רוצים לקיים אותה (את ישראל) כמדינה דמוקרטית, אסור להם לחשוף אותה לסכנה נוספת, זו הכרוכה בעבריינות אידיאולוגית".

איומי סרבנות מלווים את ישראל מאז ראשית שנות ה־50, אבל במתכונת הנוכחית זה התחיל במלחמת לבנון הראשונה עם "יש גבול". אז עלה השמאל, תחילה הרדיקלי ואחר כך הציוני, על המדרון החלקלק שמוביל למשחקי הצ'יקן של הסרבנים בשירות ההפיכה.

פרופ' מרדכי קרמניצר היה יותר קיצוני כשטען לגבי הפיכה צבאית, כי לאחר רצח רבין לא ניתן עוד להגיד "אצלנו זה לא יכול לקרות". את ההשקפה הרואה בצה"ל פוטנציאל של איום על הדמוקרטיה וזכויות האדם ביטא פרופ' קרמניצר בהקדמה לתרגום העברי של הדו"ח על פשעי החונטה הצבאית בארגנטינה, שחיבר הסופר ארנסטו סבטו תחת הכותרת "לעולם לא עוד".

כבר ציטטתי בעבר את הקטע הזה, ובזמנו חשבתי שקרמניצר מוציא דיבה על צה"ל. "שמירה על הדמוקרטיה מחייבת, ראשית לכל, הכרה בערכו של המשטר הדמוקרטי כמחסום בפני הידרדרות למעשי זוועה, שמירה על העיקרון של כפיפות הצבא ושאר ארגוני הביטחון למרות השלטון האזרחי הנבחר, חיסון מפני אידיאולוגיה שלפיה הגנה על ערכים כלשהם, יהיו חשובים ככל שיהיו, עשויה להצדיק הפקעת השלטון מידי פוליטיקאים נבחרים - הססנים ופשרנים - והעברתה לידי שומרי החותם של אותם ערכים - הצבא ושירותי הביטחון", כתב פרופ' קרמניצר. "כשם שהעינויים מופעלים בשם ההגנה על החשובים שבערכים, כך גם חיסולו או השעייתו של המשטר הדמוקרטי... למען מטרות נעלות - כמו במקרה הארגנטינאי... תחזיות מן הסוג 'אצלנו זה לא יכול לקרות' הן לרוב מפוקפקות, כפי שלימד אותנו רצח ראש הממשלה יצחק רבין. לא לעולם חוסן..."

כדי להבין כמה כוח מרגישה האליטה המלוכדת וההגמונית, די למנות שלושה אישים עם הצעות דומות לפתרון המשבר: יובל דיסקין מציע לעצור את מהלך הרפורמה, להכניס במקום השותפות הקואליציוניות מהימין הדתי את גנץ ולפיד, ובסוף התהליך לבטל את משפט נתניהו. זה מה שהציעה פרופ' יולי תמיר כבר לפני חודשיים וחצי. זה דומה מאוד למה שמציע פרופ' מני מאוטנר - אצל כולם מופיע סעיף ביטול, הקפאה או נטרול משפט נתניהו. מדובר בתחושה אומניפוטנטית של נציגי שכבה שאומרים, בעצם, "אנחנו חוללנו את משפט נתניהו, בכוחנו גם לבטלו". ומי בכלל שמכם לבטל משפט?

אמריקה פעם שנייה

ארגונים יהודיים ונציגים מקומיים חושבים שאפשר לשדר שנאה לישראל ולממשלתה, מבלי שזה יהפוך לדלק גרעיני מועשר בשנאת יהודים כוללת

בראיון טלוויזיוני עם סטיבן קולבר בסוף השבוע שעבר, התריע הבמאי סטיבן ספילברג אולי בפעם הראשונה על גל האנטישמיות שעולה על גדותיה בארה"ב: "מעולם לא ראיתי, מאז ימי גרמניה בשנות ה־30, את האנטישמיות כפי שהיא היום.

"היא כבר לא מתחבאת בצללים אלא ניצבת בגאון עם הידיים על המותן כמו היטלר ומוסוליני - והיא כאילו מתריסה: נראה אתכם יוצאים נגדנו. מעולם לא חוויתי דבר כזה בימי חיי, בוודאי לא בארץ הזאת".

קודם כל, זו הפעם הראשונה שבה ספילברג לוקח סיכון ותוקף בחריפות כזאת. גם בסרטו האוטוביוגרפי "הפייבלמנים" הוא מכניס סצנות, שאני לא זוכר כמותן בקולנוע האמריקני בהבלטה הבוטה של אנטישמיות בבית ספר תיכון. שוב, כמו באירועים של אונס קבוצתי, חבורת נערים מתעללת בגיבור הסרט - בן דמותו של ספילברג - רק משום שהוא מזוהה כיהודי.

האנטישמיות באמריקה מתודלקת גם על ידי העוינות הגלויה שמשדר הממשל הדמוקרטי למדינת ישראל. ארגונים יהודיים כמו ג'יי־סטריט ותומכיהם כמו רה"מ לשעבר אולמרט חושבים שאפשר לעשות דה־לגיטימציה מוחלטת לראש הממשלה נתניהו ולממשלתו, ולשדר שנאה לממשלת ישראל ולמדינת ישראל כפי שהיא היום, מבלי שזה יהפוך לדלק גרעיני מועשר של אנטישמיות ושנאת יהודים כוללת.

הנביא דניאל

הכלכלן דניאל דורון תמיד תקף יזמים עסקיים שדרשו מהממשלה הגנה מפני תחרות בינלאומית. מה היה אומר היום למעבירי ההון לחו"ל משיקולים פוליטיים

דניאל דורון נפטר לפני כשנה וחודש. היו שכינו אותו נביא הכלכלה החופשית בישראל. בשבילי הוא היה גם ידיד בוגר ולמדתי משהו על דרכי חשיבתו. יומרני לנסות להמר מה היה אומר על המציאות הנוכחית. ובכל זאת, אני די בטוח שהיה שולל לחלוטין את הפרשנות שרואה ברפורמה תקלה כלכלית אסטרטגית.

בתפיסת כלכלת השוק החופשי הנושא של שלטון חוק תופס מקום חשוב. אבל שלטון חוק אינו האקטיביזם השיפוטי של "דיקטטורת בג"ץ", כפי שהזהיר מפניה נשיא ביהמ"ש העליון המנוח משה לנדוי. בספרו "תמול וכישלון" תיאר דורון את הולדתה של הכלכלה הישראלית מתוך המדמנה הקומוניסטית של מצע החלוצים הסוציאליסטים מאז ימי העלייה השנייה. גם בתקופה העכשווית, עם הכלכלה החופשית שהנהיג נתניהו, דניאל ראה את כפותיה של המפלצת הממשלתית הריכוזית הביורוקרטית מולכת בכל, והמעורבות של בג"ץ ושל היועצים המשפטיים לא חיזקה את שלטון החוק אלא רק הכבידה את יד פרעה הביורוקרטי הריכוזי.

מה שהכלכלנים הנורמליים תמיד בודקים לגבי ממשלות זה אופי התקציב, אם הוא מרחיב או מקצץ; אם הוא ידידותי ליזמים או מגדיל את הסקטור הממשלתי. כמה מנהיגים תומכי שוק חופשי בממשלה וכמה "חברתיים". רק לפני כמה ימים הודיעה חברת הדירוג פיטץ' שהיא משאירה את ישראל ברמת A פלוס. בודקים את המשמעת הממשלתית בביצוע המדיניות - השיפור הדרמטי ביחס חוב־תוצר.

חוסר יציבות הוא גורם שלילי כמו איומים ביטחוניים. חברות הייטק שמעבירות אגפים, נכסים וכסף למדינות אחרות עושות זאת משיקולי טווח קצר, ואולי מתוך השיקול של איך יסתכלו עלינו באיחוד האירופי או בארה"ב. דורון ראה את הכלכלה החופשית כחלק מהציונות. כמו שתמיד תקף את היזמים העסקיים שדרשו הגנה ועידוד הון ממשלתי כדי שלא להיחשף לתחרות מבחוץ, כך היה תוקף את מעבירי ההון לחו"ל משיקולים פוליטיים.