ד"ר ישי (ג'סי) פרס
היסטוריון
סגן הנשיא לאסטרטגיה במכון הישראלי לדמוקרטיה. מחבר הספר "שנית לא תיפול" (הוצאת דביר, סדרת הקיפוד והשועל). בוגר אונ' ייל ופרינסטון. מחקרו עוסק במדינאות ומלחמה, ובמדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל
ד"ר ג'סי פרס, בשבוע שעבר דווח כי איראן הגיעה לרמת אורניום מועשר של 84%, רק 6% פחות מהרמה הדרושה לפיתוחו של נשק גרעיני. עד כמה אנחנו צריכים להיות מודאגים לדעתך?
"מאוד. נדרשים שלושה מרכיבים ליכולת גרעינית צבאית: חומר בקיע, מנגנון נפץ ופלטפורמת שיגור. זה לא סוד שלאיראן יש כבר את מערך הטילים המפותח ביותר במזרח התיכון. הידיעה הזו מלמדת שהם במרחק נגיעה מהשגת חומר בקיע באיכות מספקת. למעשה, נשאר להם רק להשלים פיתוח ראש קרב גרעיני שניתן להרכבה על טיל. הם עבדו על זה בעבר, ואולי ממשיכים לעבוד על זה בהסתר. בכל מקרה, זה סיפור של שנים בודדות. צריך לזכור שמדובר בטכנולוגיה שהיא כבר כמעט בת 80 שנה. אומה כמו איראן מסוגלת להשתלט על זה".
מה כדאי שישראל תעשה כעת? קמפיין דיפלומטי והפעלת סעיף ה"סנאפבאק", שיכפה על מועצת הביטחון של האו"ם אישור מחדש של העיצומים, או שמאוחר מדי לאלה?
"אני לא חושב שמאוחר מדי. היו בהיסטוריה מקרים של מדינות גרעיניות או מדינות שהתקרבו ליכולת גרעינית, ועשו סיבוב פרסה. דרום אפריקה היא דוגמה לסוג הראשון, לוב היא דוגמה לסוג השני. שילוב של לחץ דיפלומטי וכלכלי, מגובה באיום צבאי אמיתי, בהחלט עשוי להניא את האיראנים מלחצות את הסף הגרעיני. אבל אין ערובות לכך, ובסופו של דבר אני חושש שמדובר במשחק על זמן".
הזמן שאוזל מכניס את ישראל ללחץ. אתה מעריך שלחץ זה עשוי להוביל לתקיפה באיראן?
"קשה להעריך. היינו ככל הנראה קרובים לקבלת החלטה כזו לפני כעשור. היום הקשיים המבצעיים גדולים יותר, והמחיר של פעולה צבאית גבוה יותר. מה שכן, החלטת איראן לעמוד לצד רוסיה במערכה באוקראינה, נוסף על דיכוי המחאה האלים, הפכו אותה למוקצה. זה משנה תחשיבים בוושינגטון, אחרי שנדמה היה שהממשל השלים עם תהליך התגרענות איראן. האם האמריקנים כה מודאגים עד שיהיו מוכנים לשקול פעולה עצמאית או בשיתוף ישראל? לא הייתי בונה על זה. אבל ימים יגידו".
ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, תמיר הימן, אמר לאחרונה שלנוכח המצב נדרשת אסטרטגיה חדשה מול איראן. מה כוונתו, לדעתך?
"אם קראתיו נכון, הוא אומר: בואו נכיר בכך שמה שאנחנו עושים לא עובד. אנחנו מוחים ומאיימים, מטילים סנקציות, ולפי פרסומים זרים גם תוקפים ומחבלים, אבל המשטר לא נופל והם רק מתקרבים ליכולת גרעינית צבאית. יש לשנות דיסקט. למיטב הבנתי הוא קורא לגיבוש תוכנית חדשה לתקיפה צבאית אפקטיבית, ובו בזמן לפעול להשגת הסכם גרעין חדש ושונה".
"להצמיח מומחי גרעין"
נדמה כי ספרך החדש "שנית לא תיפול" (הוצאת דביר, סדרת הקיפוד והשועל) לא יכול היה לצאת בתזמון טוב יותר. האם אנחנו לקראת יישום התרחישים המופיעים בו, כלומר מזרח תיכון ובו מדינות החמושות בפצצות גרעין?
"בכנות, הייתי שמח לו הספר היה שוכב על המדף ומעלה אבק. אבל חייבים להביא בחשבון את האפשרות שלסיפור האיראני יהיה סוף צפון־קוריאני. וברור שאם האיראנים ישיגו פצצה - הסעודים, הטורקים, המצרים ואולי אחרים ירצו יכולת גרעינית משלהם. מכאן באה הקריאה המרכזית של הספר: לעשות הכל כדי לשלול מאיראן את מבוקשה, אך בו בזמן להתכונן לאפשרות שבסופו של דבר, לא נצליח לעצור אותה".
בהנחה שתרחיש כזה אכן יקרה, ישראל תאבד את המונופול הגרעיני המיוחס לה, והמזרח התיכון יהפוך ל"מקום המסוכן ביותר עלי אדמות", כפי שאתה מתאר בספר. איך נערכים לכך?
"אם נגיע לשם, זה יהיה אחד האתגרים הגדולים ביותר שעמדו בפני התנועה הציונית. לכן כדאי לנצל את הזמן שעומד לרשותנו כדי להיערך כראוי, ואחד הדברים שאתה למד מההתמודדות של מדינות אחרות הוא שמדובר באתגר רב־ממדי: צבאי, מדינאי, כלכלי ועוד".
כלומר, אתגר שחורג הרבה מעבר לתחומי אחריות הוועדה לאנרגיה אטומית.
"נכון. מי שמופקד על התחומים האלה צריך לפתח דוקטרינה שמתאימה למציאות שבה לשחקנים אחרים באזור יש את מה שמיוחס לנו, לפי מקורות זרים. מהי תפיסת ההרתעה האסטרטגית שלנו? האם יש לנו כוחות ומדיניות לממשה? מה האיזון הראוי בין זרוע גרעינית עתידית לבין הכוח הקונבנציונלי שלנו? אלו שאלות שצריך לעבוד עליהן כי מדובר בתקציבי ענק ובמערכות מורכבות שלא מייצרים מעכשיו לעכשיו.
"שנית, אנחנו חייבים להתחיל להצמיח דור של מומחים גרעיניים. הרי גם הגנרל המעוטר ביותר בצה"ל לא התנסה במשבר גרעיני. בארה"ב, למשל, התפתחה לאורך המלחמה הקרה תעשייה שלמה של מכוני מחקר ומחקר אקדמי - על כל ממדי האיום הגרעיני".
משבר גרעיני כולל גם הגנה אזרחית. זה רובד חשוב שלא רבים מודעים למורכבותו.
"אני חושב שאין מנוס מלחשוב מחדש על כל נושא ההגנה האזרחית. זה נורא לחשוב על זה, אבל אם יקרה הגרוע מכל, ולמרות החץ ומערכות ההגנה האחרות פצצה אטומית תתפוצץ יום אחד מעל שמי תל אביב - אסור שזה יהיה קץ המפעל הציוני. עד כמה שזה יישמע מפתיע, אפשר בתנאים מסוימים לשרוד הפצצה גרעינית. היערכות הגנתית נכונה - תרגולות פינוי ערים, מקלטים, טיפול רפואי נכון - יוצרת הבדל עצום מבחינת כמות הנפגעים וכושר ההתאוששות ממכה נוראית שכזו. בנגסאקי שרדו מאות אנשים במרחק קילומטר מגראונד זירו, רק משום שנכנסו למקלט בזמן".
האם פיזור אוכלוסיית ישראל לפריפריות השונות יסייע כאן בעת, חלילה, תקיפה גרעינית?
"פיזור אוכלוסין נחוץ בכל מקרה, לצורך שמירה על איכות החיים במדינה שהיא אחת הצפופות בעולם. כשאתה חושב על זה שבעצם העם היהודי מרוכז היום בשתי מדינות, ארה"ב וישראל, לא חכם לרכז את מחצית היהודים היושבים בציון בגוש דן. כבר היום זו נקודת תורפה אסטרטגית, ובטח שבעידן הגרעיני".
שחמט תלת־ממדי
בוא נשוב לדבר על השלכות העידן הגרעיני. איך בעצם ייראה "המזרח הפרוע" שאתה מתאר בספר?
"סביר להניח שבניגוד למלחמה הקרה, יתחרו ביניהן כמה מעצמות גרעיניות, דבר שיהפוך את כל חישובי ההרתעה למסובכים ביותר. תחשוב על משחק שחמט תלת־ממדי. שנית, המדינות האלה לא תהיינה יציבות. ההיסטוריה של המזרח התיכון היא של שבטים שמתקוטטים ביניהם. המסגרת המדינתית שברירית, ואנחנו עדים להפיכות ולמהפכות חוזרות ונשנות. רואים את זה היום מסוריה ועד תימן. גם הגבולות המדינתיים מאוד פריכים, וכולם בוחשים וחותרים אחד תחת השני, כל הזמן. זה לא מתכון מוצלח לשלום גרעיני".
ולא רק המדינות מדאיגות אותך בעידן הגרעיני. אחד הסיכונים שאתה כותב עליו בהקשר הישראלי הוא "סכנת הטרור בצל הפצצה".
"אם נניח שגם מנהיגי איראן רציונליים וחפצי חיים, אז הסכנה לפריצת מלחמה גרעינית יזומה במזרח התיכון היא קטנה. אבל המזרח התיכון שורץ ארגונים לא מדינתיים, שאין להם רסנים ועכבות של מדינות ריבוניות. אני חושש שהתגרענות האזור תיתן לארגוני טרור מנוף השפעה חדש ומסוכן. במציאות החדשה הם יוכלו לסכסך בין מדינות גרעיניות ולחולל תהליכים של הסלמה גרעינית. בספר אני מציג משחק מלחמה, שבו משחזר החוקר האמריקני פול בראקן את תנאי הפתיחה של מלחמת הלבנון השנייה, בהבדל אחד: מאחורי חיזבאללה עומדת איראן עם פצצה. זה כמעט נגמר בשואה גרעינית".
תרחיש פסימי, ומדאיג. לצד משחק מלחמה זה, אתה מביא בספר תרגיל מחשבתי מעניין, תהייה, שבמרכזה השאלה כיצד היו משפיעות הימצאותן של חמש פצצות אטום בידי ישראל - על קיומה ועל מהלכה של מלחמת העצמאות. אתה סבור כי בתרחיש כזה מדינות ערב לא היו פולשות לישראל. אבל מה קורה כשלכל השחקנים המשתתפים במלחמה פצצות אטום באמתחתם? איך משפיע הדבר על יציאתם למלחמה?
"זה תלוי בנסיבות, אבל בעיקרון - לפצצה אמור להיות אפקט מצנן במקרה כזה. הרי אף מנהיג שפוי לא ייצא למלחמה, שבסיכוי גבוה תקבור אותו תחת הריסות מדינתו. העניין הוא שכבר ראינו בהיסטוריה דוגמאות של מנהיגים שניצלו את הפחד האוניברסלי הזה משואה גרעינית כדי ללכת עד הקצה ולנסות להשיג הישגים מדיניים באמצעות הפחדה גרעינית, ואז יש סיכוי שתתלקח מלחמה גרעינית אף שאיש לא מעוניין בה. היורש של סטלין, חרושצ'וב, הצטיין בזה.
"ברוסיה מאמינים עד היום שהצליחו לגרום לנו, לצרפתים ולבריטים לסגת ממצרים במלחמת קדש בזכות האיומים הגרעיניים של חרושצ'וב. הוא הפעיל לחץ דומה על הנשיאים אייזנהאואר וקנדי לסגת מברלין החצויה, מתוך הנחה שאמריקה לא תסתכן במלחמה גרעינית עבור שלושת רבעי עיר שתקועה עמוק בשטחה של גרמניה המזרחית ומוקפת מאות אלפי חיילים סובייטים. והוא לקח סיכון ענק כשהחליט להציב בחשאי טילים גרעיניים בקובה, ממש על המרפסת הקדמית של ארה"ב, בשעה שהיה בנחיתות אסטרטגית משמעותית. כלומר, אין ערובה שמנהיגים לא ייטלו סיכונים, אפילו פרועים, דווקא בחסות הפחד הגרעיני".
איראן עלולה להיות דוגמה לנוטלת סיכונים פרועים שכזאת? בספר אתה משווה בין מצבן האסטרטגי של איראן וצפון קוריאה.
"ומגיע למסקנה מטרידה. האיראנים, כמו קים ג'ונג־און, כנראה לא יסתפקו בפצצה השמורה במרתף ליום סגריר. הם יפתחו תפיסה קרבית שמתבססת על הסלמה יזומה למישור הגרעיני, במצב של מלחמה קונבנציונלית שמאיימת על המשטר. כלומר, תפיסה של מכה ראשונה. אם המשטר יימצא תחת איום ממשי, ההנהגה לא תרצה לחכות שהכוחות הקונבנציונליים העדיפים של האמריקנים, נניח, יכניעו אותם. ויש גם חשש שהם ישתמשו באיומים גרעיניים כדי לבסס את אחיזתם ברחבי המזרח התיכון. הם עלולים לפרוס את חסותם הגרעינית על שכנים חלשים, כמו סוריה, ולהגביל את חופש הפעולה של יריביהם, כולל צה"ל".
שיחה בין נתניהו לראיסי?
במקרה של מזרח תיכון גרעיני, אפילו עוד לפני המכה הראשונה, האם ייתכן מצב של תקשורת בין ישראל לאיראן, כמו במקרה שבו הוטלו הפצצות בהירושימה ובנגסאקי?
"אני יודע שזה נשמע מופרך, אבל אם נגיע למציאות של מזרח תיכון גרעיני, ראש ממשלת ישראל צריך להיות מסוגל להתקשר למנהיג הרפובליקה האסלאמית ולומר לו: בוא נעצור כאן. יש חשיבות עצומה ליכולת לתקשר בין מנהיגים במציאות של משבר גרעיני או, חלילה, מלחמה גרעינית. זה מסובך פוליטית וטכנית בתנאי מלחמה, אבל זה היה אחד הלקחים של משבר הטילים בקובה. בעקבותיו נחנך הקו האדום, שחיבר ישירות בין הנשיא האמריקני בבית הלבן למזכיר המפלגה הקומוניסטית בקרמלין. יכול להיות שאצלנו זה יהיה מנגנון עקיף, דרך צד שלישי, אבל הוא חיוני".
בהקשר זה, בספר אתה מביא היבט מרתק נוסף, פרדוקסלי, הרלוונטי במקרה של מלחמה גרעינית: שמירה על חיי ההנהגה היריבה כדי לאפשר את סיום הלחימה.
"תאר לך שהנשיא טרומן היה מורה לחסל את הקיסר הירוהיטו בסוף מלחמת העולם השנייה. במקרה כזה לא היה מי שייכנע לאמריקנים. הצבא האמריקני היה ככל הנראה נאלץ לפלוש ליפן ולכבוש אותה, ועוד מאות אלפי חיילים ואזרחים, משני הצדדים, היו מוצאים את מותם. עכשיו תאר לך שגם ליפן היו פצצות אטום באותה תקופה, ובתגובה להפצצת הירושימה היו מורידים חצי מסן פרנסיסקו. במקרה כזה היה חיוני עוד יותר לשמור על חיי ההנהגה היפנית כי הם אלה שמחליטים להמשיך או לעצור את ההרג. אפשר כמובן לטעון שחיסול ההנהגה היפנית אולי היה שובר את שרשרת הפיקוד הגרעיני, אבל מה אם הם הסמיכו מראש את מפקדי הצבא להמשיך בלחימה אם אינם בחיים?"
לסיכום, אתה סבור כי בדומה לארה"ב ב־1953, על ישראל לגבש אסטרטגיה ולנהל דיון על עתידנו הגרעיני. בין היתר, אתה מעלה כמה שאלות קריטיות - למשל - המשך עמימות או מעבר לבהירות. מהם היתרונות והחסרונות של המעבר לבהירות?
"העמימות שימשה אותנו היטב במשך שנים רבות. החיסרון הגדול שלה, בעיניי, הוא שהיא חנקה לחלוטין את האפשרות לקיים את סוג השיח שאני ואתה מקיימים כרגע. לדעתי אפשר ואפילו חובה לדבר על הנושאים האלה, כמובן תוך שמירה על הסודיות. המעבר להרתעה גלויה יהיה מחויב ברגע שאיראן או מדינה אחרת באזור תשיג יכולת גרעינית צבאית. זה יאפשר לשרטט קווים אדומים ולהבהיר לצד השני שמי שחוצה אותם - דמו בראשו".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il