כמו אז: איך הדפה מערכת המשפט את הנסיונות הקודמים לאזן בין הרשויות

הרפורמה המשפטית, שהחלק הראשון שלה אושר השבוע במליאת הכנסת בקריאה ראשונה, רק נראית כמו יוזמה חדשה וראשונה מסוגה, ודאי נוכח היקף המחאה נגדה. אך נבירה בפרוטוקולים של ועדת החוקה של הכנסת ובהצעות חוק לאורך שלושת העשורים האחרונים, מגלה שהיו מי שניסו עוד לפני שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן לתקן את מערכת האיזונים בין הרשויות, להגן על עצמאות החקיקה בכנסת ולשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים. השחקנים התחלפו, ההצעות נוסחו מחדש, אך גורם אחד נותר קבוע: הצורך של הימין, ולעיתים גם של השמאל, בתיקון המערכת.

העיסוק בנושא הפך תכוף מאז ניתן האות למהפכה המשפטית שהוביל נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר אהרן ברק. בשלושת העשורים האחרונים ניסתה הכנסת, כמו גם הרשות המבצעת, להשיב את האיזון על כנו במספר הזדמנויות. כך למשל, ארבעה חודשים בלבד אחרי שהוא נכנס לתפקיד (19.12.95) אירח נשיא ביהמ"ש העליון אהרן ברק ישיבה מיוחדת של ועדת החוקה בביהמ"ש העליון.

חברי הכנסת מבקשים לדון במתח שבין ביהמ"ש לרשות המחוקקת, בקביעת מעמד מיוחד לחוקים, בכינון חוקה, ואפילו בצורך שלא לבטל חוקים אלא ברוב מוחלט או רחב של שופטים בלבד. ח"כ דן מרידור, אז מהליכוד, אומר כי "צריך להשלים את קביעת המעמד המיוחד של החוקים, שלא תהיה קלות בלתי נסבלת של פגיעה בחוקה... דבר שלישי שצריך לעשות [זה] להכביד על ביטול חוקים על ידי קביעה שרק ביהמ"ש העליון, ורק בהרכב רחב של שופטיו, אם לא כל שופטיו, יהיה מוסמך לעשות את זה".

בהמשך הדיון ח"כ סילבן שלום נוגע בנקודת הגיוון הנדרש בביהמ"ש העליון. דבריו נשמעים כאילו נאמרו בימים אלו ממש: "אין ספק שהחלטה על ביטול חוקים תיגזר מאופי ההרכב. כל אדם הוא לא תבנית נוף מולדתו אלא תבנית נוף התפיסה שלו. בחוגים שאני מקורב אליהם מבחינה פוליטית יש אומרים שביהמ"ש העליון יגרום לכך שאותן דעות שאנחנו לא תומכים ולא מסכימים להן ימשיכו לשלוט בכיפה. אנחנו נהיה ברוב בעם, ברוב בכנסת, אבל ביהמ"ש העליון יחשוב אחרת. זה דבר שעלול להוביל להתנגשות שאני חושב שצריך למנוע אותה".

לעומת השניים האלו שמעלים על נס צורך מתון בשינוי, ח"כ אלי גולדשמידט ממפלגת העבודה אומר לחברי הוועדה כי יש לבצר את עליונות מערכת המשפט: "אני רוצה לגעת בנקודה מאוד עדינה. אמרתי כבר בהזדמנות מסוימת לכבוד הנשיא - אני לא כל כך בטוח שהמילה הנכונה האחרונה היא של הרשות המחוקקת. הרמה של הרשות המחוקקת משתנה, ולא לטובה. שיטת הבחירות הבאה עלינו לרעה בוודאי לא תעצור את התהליך. יש שיקולים שהם בהחלט לא רלוונטיים לחקיקה בהרבה נושאים, ואני חושב שטוב שיש איזו שהיא מרות עליונה שבאה לעיתים לעשות קצת סדר ולהוסיף חשיבה ושכל".

נשיא ביהמ"ש העליון אהרן ברק נואם אז ארוכות בפני חברי הכנסת, כשהוא ארבעה חודשים בלבד בתפקיד החדש, ודוחה את רוב טענותיהם על הסף. אין צורך בגיוון, אפשר לפסול חוקים, ואין שום צורך בבימ"ש לחוקה ובהפקעת סמכויות מביהמ"ש העליון. עמדתו העקבית של ברק בדיון הזה, ובדיונים אחרים מאז ועד ימינו־אנו, היוו אבן שואבת למי שביקשו לבצר את מעמד ביהמ"ש העליון ללא שינויים לאורך כל השנים.

"אני חושב שזה יהיה אסון לחברה שלנו ולמשפט שלנו אם במדינה הקטנה הזאת, שיש בה רק בימ"ש אחד, נבנה עוד בימ"ש נוסף לחוקה. אני רוצה לומר לכם: העולם הגדול מתקנא בשיטה שיש לנו. אני נפגש עם שופטים מכל בתי המשפט העליונים, אני נפגש עם נשיאים של מדינות, עם שרי משפטים, הם כבר למדו את השיטה שלנו והם באים לשאול איך היא עובדת, כי הם חושבים על אימוץ השיטה שלנו דווקא לבתי המשפט החוקתיים. אני לא מבין מדוע אנחנו צריכים לצאת החוצה בדבר כל כך מהותי, בדבר שעובד כל כך טוב אצלנו", תוהה אז ברק.

הוא מוסיף: "בימ"ש איננו צריך לשקף את מבנה הכוחות בחברה, מבנה הכוחות הפוליטיים או מבנה כוחות אחר - הוא צריך להיות ביטוי לערכים של החברה. אני בהחלט מסכים, השופט לא צריך לתת ביטוי לערכים האישיים שלו. הוא לא צריך לרוץ לערכים האישיים שלו, אלא הוא צריך לתת ביטוי לאיזו תפיסה של קונצנזוס חברתי [של] הציבור הנאור...".

"הקונצנזוס נשבר"

ארבע שנים מאוחר יותר, ב־29.11.99, מתכנסת ועדת החוקה. מטרת הדיון: ראיון של פרופ' רות גביזון שבו היא מותחת ביקורת על ביהמ"ש העליון. שר המשפטים יוסי ביילין, מטעם מרצ, מתייחס לבעיות בחברה הישראלית המשוסעת ואומר: "היתה הסכמה בין הצדדים השונים של הפוליטיקה הישראלית שיש דרך של מיעוט ושל רוב ושיש משטרה, ויש פרקליטות, ויש בימ"ש, ויש מערכות שמחליטות. ומה שקרה בשנים האחרונות, ואפשר לייחס את זה לכל מיני דברים, הוא שגם הקונצנזוס הזה נשבר, ויש היום סימני שאלה גדולים לגבי כללי המשחק".

ביילין ממשיך ומעלה סימני שאלה לגבי הדרך שבה מבקרים את מערכת המשפט: "מול הבעיות עומד ביהמ"ש, כשהוא מותקף מצדדים שונים, ולא אחת מאוים פיזית וזקוק לאבטחה פרסונלית. ואת כולם מותר לבקר, ואף אחד לא חסין מפני ביקורת. הייתי אומר יותר מזה: את כולם חובה לבקר. השאלה היא אם אנחנו רוצים שיהיה כאן שלטון החוק, אם אנחנו רוצים שתהיה כאן מדינה דמוקרטית וחופשית באמת. איך אנחנו יכולים מצד אחד לגבות ולחזק את המערכות הללו, ומצד שני לבקר אותן באופן שלא פוגע בעצם קיומן. אין כאן תשובת בית ספר".

ח"כ משה גפני (יהדות התורה) תוקף את החירויות שנוטל לעצמו ביהמ"ש העליון לפסוק במקומות שבהם הפוליטיקאים נמנעים מלהכריע. "אנחנו נמצאים בבעיה. המציאות הזאת, שבה מערכת המשפט, ובעיקר ביהמ"ש העליון, ובעיקר לאחר אמירת נשיאו שהכל שפיט - אנחנו נכנסנו לבעיה. אנחנו כמדינה יהודית ודמוקרטית נכנסנו לבעיה שצריך להתמודד איתה. אנחנו לא יכולים לבוא ולהגיד שמי שמטיח ביקורת בשיטה או בדרך הזאת הוא נגד שלטון החוק.

"מה קרה עם ביהמ"ש העליון בסוגיות שהכנסת אכן לא הכריעה בהן, אבל נהגה כך מאז קמה? העבירו את זה לביהמ"ש העליון, וביהמ"ש העליון בא וחתך בסכין חדה. הוא עשה את זה כמובן יפה מאוד, הוא אמר: אני מחזיר את זה לכנסת. הוא ידע שהכנסת לא תקבל החלטה, והוא ידע שהכנסת לא יכולה לקבל החלטה. כמה פעמים ניסו להעביר פה חוק לגיוס בחורי ישיבות? זה אף פעם לא עבר. בא ביהמ"ש העליון ואמר: אם לא תחוקקו חוק בתוך שנה, אני אחליט..."

ח"כ לשעבר מיכאל קליינר: "צריך להחליט אחת משתיים: אם אנחנו רואים בשופטים מפרשי חוק, אנשי מקצוע שתפקידם לבדוק חוקים - אין זה משנה מה השקפת העולם, אין זה משנה מה הרקע. מבחינתי, במקרה כזה, אם ‎14-13 האנשים הטובים ביותר באו מאותה עיירה מגרמניה זה בכלל לא משנה. אבל אם אני כבימ"ש לוקח על עצמי גם תפקיד מחוקק, אז כבר נשאלת השאלה האם כמחוקק ביהמ"ש לא צריך לשקף את כל קשת הדעות הרווחות במדינה, על פי אותו היגיון שטוותה בתרבותיות ובעדינות הגברת גביזון".

ב־22.11.2000 ח"כ לשעבר אליעזר כהן (צ'יטה) ממפלגת ישראל ביתנו מניח על שולחן הכנסת הצעת חוק להקמת בימ"ש לחוקה, ואף מצליח להעביר את החוק בקריאה טרומית ברוב של 52 תומכים מול 27 מתנגדים. אלא שאז מתכנסת ועדת החוקה בראשותו של ח"כ לשעבר אופיר פינס (העבודה), והוא בולם את החוק בצוותא עם נשיא ביהמ"ש העליון אהרן ברק. זהו הניסיון המשמעותי שעלה על שולחן הוועדה באותם ימים, ואף הצליח לעבור בקריאה טרומית לפני שסוכל לגמרי.

שלושה חברי כנסת מאותם ימים מספרים בראיון איך נלחמו כדי שהחוק יעבור, או לחלופין ייגנז.
"אהרון ברק ישב בכנסת והפיל את החוק שלי לכינון חוקה", משחזר אליעזר כהן בראיון ל"ישראל השבוע". "הוא בא לוועדה וצעק על חברי הכנסת. אני זוכר שהלכתי ליוסי ביילין, שר המשפטים של אהוד ברק, ואמרתי לו: 'אני לא פוליטיקאי, ולא ימני ולא שמאלן. יש לי הצעות ניהול למדינת ישראל כדי לסיים את תהליך העצמאות שלנו'. אנחנו 75 שנה מנהלים את המדינה בצורה כושלת בלי שיטת בחירות ובלי שיטת ממשל ובלי הפרדת דת ומדינה. רק שתי מדינות היום מנוהלות על ידי הדת: איראן במשטר האייתוללות וישראל עם גפני וחוק החמץ. ואין לנו ריבונות. ירושלים היא בירת ישראל ורוצים לחלק אותה לחצי, זו ריבונות? מה הגבול שלנו במזרח? את כל אלו רציתי להכניס לחוקה".
"ברק? היינו זורקים אותו"

לכהן יש ביקורת רבה גם על הליך מינוי השופטים, שבו לשופטים יש את הכוח לקבוע מי ימונה. "ברק עשה מביהמ"ש העליון מועדון חברים פרטי. השאיר בחוץ את פרופ' רות גביזון, כי היא לא היתה מעושי דברו. וכאחד שהכל שפיט אצלו, בממשלת העבודה אהרן ברק עשה מה שהוא רוצה. הוא ישב בכנסת וצעק על חברי כנסת". יש לציין כי הנשיאה חיות הוזמנה לוועדת החוקה להשתתף בדיונים על הרפורמה המשפטית, אך בניגוד לברק בחרה שלא להשתתף בהם כחלק ממחאתה נגד הרפורמה בכללותה.

כהן נזכר גם בסיור שערכו חברי הוועדה, והוא בתוכם, לקנדה ולארה"ב באותם ימים. "עמדו לידי יולי תמיר, מיקי איתן ויולי אדלשטיין, ואמרתי לשופט העליון האמריקני אנטונין סקאליה (שנודע כשמרן): 'אתה יודע שאהרן ברק יושב בכנסת וצועק על חברי כנסת שמחוקקים חוקים?', והוא אמר לי: 'אצלנו היו זורקים אותו מכל המדרגות'. הפוגע הכי גדול בדמוקרטיה בישראל הוא אהרן ברק. הוא היה כל־יכול בשנים 90-80-70, הוא הכתיב את הפגיעה במעמד הכנסת".

מנגד, מי שכיהן באותם ימים כיו"ר ועדת חוקה, ח"כ לשעבר אופיר פינס, מתאר כיצד לחם נגד הצעת החוק בגיבוי נשיא ביהמ"ש העליון. פינס, כיום מרצה למנהיגות בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, משחזר את צעדיו באותם ימים: "היתה התקפה די קשה של חלק מהימין הישראלי על ידי אותה הצעת חוק להקמת בימ"ש לחוקה, ואני כיו"ר הוועדה, ברגע שהתנגדתי לחוק - היה לזה משקל מאוד משמעותי איך הדיונים יתקיימו ואת מי אני מזמין אליהם. ואכן הזמנתי את נשיא העליון בזמנו ברק כדי לעזור לי להדוף את הניסיון הזה וגייסתי את אריאל שרון לעזור לי ואת שר המשפטים מאיר שטרית".

מה האיום שראית בהקמת בימ"ש לחוקה?
פינס: "ראיתי את זה כניסיון לקעקע את סמכויות בג"ץ, שלא בג"ץ יפרש את חוקי היסוד אלא בימ"ש אחר שיורכב גם מפוליטיקאים לשעבר, אנשים שהם לא בלתי תלויים, ולאו דווקא נבחרו על ידי כישורים אלא על ידי ייצוג. ראיתי בזה סכנה לעצמאות ביהמ"ש וקעקוע של בג"ץ והפחתה ממעמדו. זה היה הישג מאוד גדול בקריירה הפוליטית שלי. אני הזמנתי את אהרן ברק לוועדה וגם את שר המשפטים, כי מדובר באיזונים בין שלוש הרשויות, וברגע שרצו לפגוע ברשות השופטת מן הדין שחברי הכנסת ישמעו את מי שעשויים להיפגע מהחקיקה.

"אני חושב שגם ח"כ רוטמן היה שמח אם נשיאת העליון היתה מגיעה לדיוני ועדת החוקה בימים אלו. אבל אני מסכים עם צ'יטה, אין לי ספק שלנוכחות של ברק בוועדה היה משקל משמעותי. יחד עם זה אני חושב שזה סופר־לגיטימי. הוא רואה איום על המערכת שהוא מופקד עליה ומנסה להגן עליה ועל סמכויותיה. זה קורה באופן דומה בכל ועדה אחרת בכנסת".

"רק לא ביבי" המקורי

מי שהיה שותף לאותם ניסיונות של צ'יטה הוא ח"כ לשעבר מטעם המפד"ל יגאל ביבי. "את כל החוקים שלוין ורוטמן מעלים היום אני העליתי בזמנו. אליעזר כהן ואני העברנו בטרומית את ביהמ"ש לחוקה, וברק אמר על החוק הזה: 'את הג'וק הזה צריך להרוג כשהוא קטן'. היה לנו רוב גדול בכנסת לבימ"ש לחוקה, ושרון חנק את זה. להערכתי משום שברק אמר לו 'תחליט: או בית סוהר או שתהרוג את החוק הזה'. בכל מדינה ששופט אומר על הכנסת להרוג את החוק הזה - הוא היה הולך הביתה".

ביבי מתייחס לטענות מימין נגד פסילת חוקים על ידי ביהמ"ש וטוען: "אנשים מטעים את עצמם כשמדברים רק על פסילת עשרים חוקים, בתיהמ"ש נמצאים בכל ההחלטות. אני לא אשכח שהצלחתי להעביר חוק שאוסר שידורים פורנוגרפיים בערוצי הטלוויזיה והצלחתי לאחד ימין ושמאל, העברתי את החוק וקיבלתי מכתבי תמיכה. 'פלייבוי' הלכו לבג"ץ כי הפסידו מיליונים, ואני הלכתי לדיון והראיתי את הפרוטוקולים של ועדת חינוך על החוק. ביהמ"ש ישב בהרכב של 11 שופטים, זה היה פס"ד אחרון של דורנר, והיא אמרה אז ש'פלייבוי הוא חלק מהתרבות הישראלית'. המשפט הזה קומם אותי, ריבונו של עולם, אתם קובעים מה הם הערכים? זה הכניס לי דלק נוסף לפעול נגד אותם אנשים שלא רק פוסלים חוקים אלא גם את זהותה של המדינה".

ביבי היה חבר בוועדה למינוי שופטים לאורך שנים ומתאר אווירה של "חבר מביא חבר": "אני טבעתי את הסיסמה שלביהמ"ש חבר מביא חבר ויצאתי חוצץ בעיקר אחרי שברק התמנה לנשיא העליון והייתי היריב הקשה ביותר שלו והאיש המושמץ ביותר במדינה. אפילו חברים שלי כעסו עלי איך אני מדבר ככה לכבוד השופט ושמעתי אותם אומרים עלי 'יגאל חצוף, יגאל לא מייצג אותנו'. גם נתניהו גינה אותי וגם נשיא המדינה, אבל לא ויתרתי".

לביבי יש תיעוד להליכי הבחירה בוועדה מהתקופה האחרונה. לפני 30 שנה, כשהייתי חבר בוועדה למינוי שופטים, גרשון גרמן היה מועמד להיות שופט. הוא הגיע עם כיפה גדולה, זקן וציציות בחוץ, יהודי דתי ומשפטן מעולה. ואני רואה שכל יום מצביעים לכל מיני פרקליטות, והוא משפטן גדול ותלמיד חכם ואותו לא בוחרים. ועוד ישיבה ועוד ישיבה, וזה לא הולך. אמרתי: אני כבר אדבר בטון אחר ואמרתי לחברים: 'אתם לא מסוגלים לראות אדם עם ציציות בחוץ וזקן בביהמ"ש?'. שמגר הבין שאני כועס ובסוף בחרו גם בו. והוא יצא לפנסיה עכשיו. יכולת לראות שבוחרים אותו פרופיל של אנשים".

את הבחירה במודל מסוים של שופטים הוא מייחס גם כן לברק, וטוען נגדו כי גם לאחר סיום כהונתו כנשיא ביהמ"ש העליון הוא ישב בלשכה שהוקצתה לו במשכן, ומשם ניהל את ענייניו. "ברור לי שהוא הכתיב להם במשך 20 שנה מה שהוא רוצה גם אחרי שסיים את התפקיד. כל אדם הגון שמשווה בין השופטים שהיו לאלה שיושבים היום רואה שזה רמה אחרת. אהרן ברק שכפל אנשים שלו, אבל לא ברמה הגבוהה ביותר אלא לפי רמת המשמעת שלהם. יש היום משפטנים גדולים ורציניים, ואותם הוא לא בחר".

לחברי הכנסת לשעבר, כמובן, יש גם מה לומר על הרפורמה המשפטית שמובילה הקואליציה בימים אלו אל מול ההתנגדות העזה של חברי האופוזיציה. "אני 30 שנה מחכה לרגע הזה. אמרתי לחבר'ה שאני עושה סעודה אם החוק לשינוי הוועדה למינוי שופטים עובר", אומר ביבי. "בזמנו הייתי אמור להיבחר לוועדה למינוי שופטים לקדנציה נוספת, והקואליציה החליטה להעמיד אותי כמועמד. אבל אז אהרן ברק פעל נגדי, הקים חמ"ל בכנסת נגדי: 'רק לא ביבי' המקורי. זה באמת יום חג. עם כל הכבוד למחאות האלה, זה לא חוק נגד הדמוקרטיה, להפך".

צ'יטה, כמו ביבי, מתייחס לימים אלו כימי חג וקורא לקואליציה להשלים את החקיקה. ביחס לפסקת ההתגברות המוצעת בחבילת החקיקה של רוטמן ולוין מגלה צ'יטה את מקורות הרעיון ואומר: "את יודעת מי הביא את פסקת ההתגברות למדינת ישראל? מיקי איתן, יו"ר ועדת חוקה לשעבר. באותו ביקור בוושינגטון ובקנדה פגשנו יהודי יקר, ארווין קוטלר, אחד משלושת המשפטנים הגדולים בעולם שהיה שר המשפטים של קנדה בזמנו. כשהתלוננו בפניו על ברק הוא הציע לנו את חוק ההתגברות הקנדי שאומר כי לאחר שהעליון טוען שחוק הוא לא חוקתי, הפרלמנט עושה תיקונים ומעביר את החוק שוב".

מנגד, פינס מודאג מהחבילה המוצעת וחושש מפוליטיזציה שתפגע אנושות במעמד ביהמ"ש העליון. "בזמנו יזמתי תיקון קטן לחוק יסוד: השפיטה, לפיו רק ביהמ"ש העליון יוכל לדון בחוקים ולפסול אותם, אך הוא לא קודם. המצב היום הוא אבסורדי, שכל בימ"ש בכל ערכאה יכול לפסול חוקים. יש תיקונים לחוק היום שהם בוויכוח - את פסקת ההתגברות אני לא אוהב בשום רוב. אני אדם די קיצוני ביחסי למערכת המשפט, אני מודה. אני לא רוצה פסקת התגברות בכלל, אבל אני יכול להבין את אלה שרוצים ברוב של 70, ברוב של מספר חברי קואליציה פלוס חמישה - עם זה אני יכול לחיות".

אך את ההתנגדות החריפה ביותר שלו הוא מקדיש לנוסח הצעת החוק לשינוי הוועדה למינוי שופטים שתעניק רוב קבוע לחברי הקואליציה המכהנת. "אי אפשר להסכים שהקואליציה תמנה את השופטים כי הם יהפכו להיות מטעם", הוא פוסק. "ביהמ"ש צריך להיות מגוון, צריך להגדיל את ביהמ"ש העליון ולבחור את השופטים באותה ועדה מקצועית, אבל לדרוש להכניס שופטים מרקעים מגוונים, ותשאירו אותם בלתי תלויים. אסור לנו שמי שייבחרו לשופטים יהיו עסקנים, עורכי דין שמחוברים לשלטון - זה ייצור פוליטיזציה של המערכת".

"בן־גוריון אשם"

פינס מודאג גם מהכוונה לבטל את עילת הסבירות ולצמצם את כוחם של היועצים המשפטיים לממשלה, ומתאר את החוקים האלה כ"הזויים". לדבריו, "לפוליטיקה אין גבולות והיא לא יודעת שובע. אני אומר לך את זה כפוליטיקאי לשעבר. הייתי 15 שנים בפוליטיקה, את יודעת בכמה דיונים ישבתי שבהם נאמר 'אבל מה יגיד היועמ"ש?' ו'האם זה עובר בג"ץ', וככה המערכת מרסנת את עצמה. זה מאוד חשוב בעיניי. אני אומר לך את הדברים גם כשאני יודע שיש עודף משפטיזציה, ושהיו פעמים שהיועצים המשפטיים התבלבלו וחשבו שהם המנכ"לים או השרים. גם לי היו ויכוחים איתם, אז בהחלט יש מקום לתקן - אבל ממקום טוב שרוצה לשפר ולא להרוס".

בתקופה שבה נדמה כי החברה הישראלית לא מוצאת נקודת הסכמה משותפת אחת, חברי הכנסת לשעבר מסכימים על אשם אחד במשבר שאליו נקלעה החברה הישראלית - לא אחר מראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון. "עד שלא תהיה חוקה במדינת ישראל שיהיה כתוב בה מי אנו, ומה מדינת ישראל עבורנו, ומה זכותנו על הארץ הזו, ומה שיטת המשטר שלנו, ושהדת תישאר בבתי הכנסת - לא נדע מנוח. הדבר היחיד שבן־גוריון פחד ממנו כשהיה בתפקיד היו הרבנים. היה לו כבוד לרבנים והוא נתן לחרדים שליטה מוחלטת ברבנות וגם דחה את כינון החוקה לדרישתם",
אומר צ'יטה.

גם פינס חוזר לשנות הקמת המדינה, ואומר: "האשם האמיתי בסיטואציה הזו הוא בן־גוריון, שלא כונן חוקה כפי שהתחייבנו במגילת העצמאות. מכיוון שאין חוקה רצינית לישראל הדמוקרטיה הישראלית יותר פגיעה, והוויכוח בין הרשויות לא יכול להסתיים".