איך ילד מסוגל לקחת נשק ולבצע פיגוע?

נער פלשתיני שניסה לתקוף יהודים בטיילת ארמון הנציב ב־2015 | צילום: נעם ריבקין פנטון

התכנים נוטפי הארס בספרי הלימוד, הסביבה שמחנכת לשנאת יהודים מגיל אפס, הניצול הציני מצד הארגונים ובעיקר הייאוש מהיעדר אפשרויות אחרות "להתקדם" חברתית • הנער בן ה־13 שביצע פיגוע ירי בירושלים, בדומה למחבלים קטינים רבים לפניו, הוא תוצאה של הסללה ידועה מראש אל נתיב הטרור

מה גורם לילד בן 13 לקום בבוקר, להכניס מחסנית לאקדח ולצאת למסע ציד בבני אדם? לא היתה זו הפעם הראשונה שבה קטינים מבצעים פיגועים רצחניים, אבל הפיגוע בשבת שעברה, שבו ירה הנער ממזרח ירושלים בקור רוח באקדח לעבר עוברים ושבים ופצע שניים מהם, הציף מחדש את תופעת הילדים בשירות הטרור. הנער, כך נראה לפי הסרטון המתעד את האירוע, עבר הדרכה ואימון ופעל כמו חייל מאומן היטב. חייל בן 13.

השימוש הפלשתיני בקטינים החל באינתיפאדה השנייה. בשנים 2003-2000 בוצעו 29 פיגועי התאבדות על ידי צעירים מתחת לגיל 18, וכן סוכלו כ־40 ניסיונות. ב־2004 נחשף השימוש הציני המחריד של ארגוני הטרור בקטינים, כאשר חוסאם עבדו בילאל בן ה־14, נער עם מוגבלות שכלית, רץ לעבר מחסום של חיילי צה"ל בחווארה וחגורת נפץ עליו. הוא סיפר שגויס בשכם בתמורה למאה שקלים ולהבטחה כי יוכל לקיים יחסי מין עם הבתולות המבוטחות בעולם הבא.

ניצול הקטינים הגיע לשיא ב"אינתיפאדה השלישית": על פי נתוני מערכת הביטחון, ב־2015 השתתפו 39 קטינים בפיגועי דקירה וירי, וב־2016 האמיר המספר ל־58. בשנים שלאחר מכן ירד המספר לכעשרה פיגועי דקירה וירי על ידי קטינים בממוצע בשנה. בחודש הראשון של 2023 כבר היו שני פיגועים כאלה על ידי קטינים.

מודל לחיקוי

אחד המפגעים הקטינים הבולטים הוא אחמד מנאסרה. כדאי להתעכב על המקרה שלו כדי להבין איך נוצר מודל לחיקוי. הוא היה בן 13 כשניסה ב־2015 לרצוח אזרחים תמימים בפסגת זאב, בין השאר את נאור בן עזרא, נער בן גילו שכל חטאו היה שרכב על אופניים. מנאסרה הפך מייד לגיבור תרבות פלשתיני. אחרי שאבו מאזן טען שהנער חוסל, ישראל הפיצה את תמונתו מטופל היטב בבית החולים. מאוחר יותר נחשפו הרגעים מהפיגוע שבהם נותר פצוע בשטח עד שטופל, וגם חקירתו במשטרה.

חודש אחר כך חיקו את מעשיו שני נערים בני 14 ו־11, שהתנפלו בסכין ובמספריים על מאבטח ברכבת הקלה בירושלים. בן ה־11 נורה ונפצע בבטנו, ומכיוון שהיה מתחת לגיל הפלילי (12), נעצר אך לא נשפט ועם שחרורו מבית החולים נשלח למעון סגור. מנאסרה הורשע בשני ניסיונות רצח ונידון ל־12 שנות מאסר. "קטינות אינה מעניקה חסינות מפני ענישה ראויה, לרבות בכליאה ממשית, כשמבוצע פשע חמור", נימק השופט יורם נועם את העונש הכבד יחסית, "הענישה צריכה לבטא את סלידתה של החברה ממעשים אלה שתכליתם לקטול חיי אדם על רקע לאומני... והקלה בעונש עלולה לשדר מסר מוטעה לציבור".

למרות הדברים, קוצר העונש לתשע שנים וחצי בעקבות הערעור. דמותו הציבורית של מנאסרה עברה מתיחת פנים עד לבלי היכר. ממפגע מסוכן שניסה לרצוח ילד הוא הפך לקורבן מסכן, כל זאת הודות לקמפיין ציבורי רחב שקרא לשחרורו ושהציג אותו כילד חסר אונים שמדינת ישראל מתעללת בו. אל הקמפיין ברשתות החברתיות בערבית חברו פעילי שמאל קיצוני, מרצים בכירים באקדמיה וגם תנועת "עומדים ביחד", שנתמכת על ידי קרנות גרמניות. האו"ם אף דרש מישראל לשחרר את מנאסרה בטענה כי המדינה "שללה ממנו את ילדותו ואת סביבתו המשפחתית". סביבתו החברתית, התרבותית, המשפחתית, ששלחה אותו לבצע את הפיגוע, לא הוזכרה.

האווירה בשבוע האחרון בתקשורת בערבית וברחוב הפלשתיני מצביעה על כך ש"המאמי" הלאומי־פלשתיני הבא הוא היורה בן ה־13, ומעניין אם ובתוך כמה זמן תופץ עצומה גם לשחרורו.

קורבן של החברה

מהו הפרופיל של הילד המפגע? מה מניע אותו לפעול? "ברוב המקרים לא מדובר בזאב בודד או ביוזמה עצמאית, אלא בלהקות, לפעמים ממש סוג של חבורה סודית של ילדים שיש בתוכה לחץ חברתי. ארגוני הטרור השונים מגיעים אל אחד מהנערים, בדרך כלל הבוגר יותר, מגייסים אותו, והוא מגייס ילדים נוספים", אומרת הקרימינולוגית ד"ר ענת ברקו, סא"ל (מיל'), לשעבר חברת כנסת מטעם הליכוד ומחברת הספר "אישה פצצה", שעסק בנשים ובקטינים בשירות הטרור.

"זה כמו רשת פדופילים. הם אורבים להם ליד בית הספר, מפתים אותם בכסף ובהבטחות על העולם הבא, נותנים להם אווירה של אקשן, ומלהיבים אותם כשנותנים להם לגעת בנשק ולהתאמן בו. הם גם אומרים להם שמכיוון שהם ילדים, אם ייתפסו אז הם יקבלו עונש קל, אף שזה לא בהכרח נכון. לרוב מי שיעשה את הפיגוע עצמו הוא הנער הכי חלש חברתית, זה שהכי צריך להוכיח לכולם שהוא גבר. יש תיאוריה קרימינולוגית שעוסקת בפשיעה של עברני נוער שמדברת על תת־תרבות של כיף, שבה הנוער מחפש ריגוש ואקשן ונוצרת אווירה של יאללה, בואו נעשה כל מה שיענה על הצורך הזה. התיאוריה הזו מתאימה מאוד גם בעבריינות של טרור. מבחינת הילדים, מדובר במשחק תופסת מרגש".

ברקו מציינת כי פעמים רבות מדובר בנערים שמגיעים מרקע מורכב או מבית מדכא, כמו ילדים של אישה שנייה, או כאלו שיש להם כבר רקע של אלימות ועבריינות, או שהאחות שלהם נתפסה במעשה של חוסר צניעות וזו הדרך שלהם לטהר את שם המשפחה. "הם עוברים אימונים בנשק ומתיידדים עם אלימות מגיל צעיר מאוד. הם מגיעים מתוך חברה שיש בה המון אלימות בינה לבין עצמה, עם נגישות לנשק ושימוש בו על בסיס יומיומי, כמו שאנחנו מכירים לצערנו בירי בחתונות".

ברקו, שצברה שעות רבות של שיחות עם נערים שהסתבכו בעבירות טרור, ראיינה את הוריהם ואת עורכי דינם וגם צפתה במשפטים צבאיים של טרוריסטים קטינים, הגיעה לתובנה כי תפיסת הגבריות והמיניות משחקת תפקיד משמעותי ביציאה של נערים צעירים לפיגועים. "הילד הפלשתיני חי במצב של קונפליקט אדיר. מצד אחד הוא רוצה להיות חופשי כמו ילד מערבי, שלובש ג'ינס וטריקו ושם ג'ל בשיער, ומצד שני הוא חי בחברה שיש בה המון איסורים, כזו שכל התנסות מינית בה, אפילו של מגע קל, אסורה, כך שהאישה היחידה שהוא יכול לחבק זו אמא שלו. לכן הקטע המיני ההורמונלי משחק תפקיד חזק מאוד".

"ראיינתי את הנער הראשון שנשלח לפיגוע התאבדות. הוא היה בן 15 וחצי, מגמגם, והוא אמר לי שהיציאה לפיגוע 'היתה הפעם הראשונה שהרגשתי גבר, כי ידעתי שיהיו לי בתולות'. ילד אחר דיבר על בירה, כי בעולם הבא מובטחים להם נהרות של יין. זו אמירה חזקה מאוד על כך שבעצם כל מה שאסור בעולם הזה מותר בגן עדן. זה הקונפליקט הכי חזק בקרימינולוגיה - הימנעות־התקרבות. הם נורא רוצים לחיות את החיים האלה, אבל לא יכולים. בעצם זו חברה שבה יש שתי אופציות - או להיות שאהיד או לא להיות. זו הדרך של הילד להביא את עצמו לקדמת הבמה, להרגיש מסוגל, להרגיש גבר. ברור שכל זה מצטרף להסתה ולדה־הומניזציה של יהודים, כך שהילד לא חושב בכלל שמי שהוא פוגע בהם הם בני אדם".

עד כמה מה שמוגדר כחיים תחת כיבוש משפיע על הילדים?
"הקורבנות של הילדים הללו מגיעה בראש ובראשונה מתוך החברה שלהם, ששולחת אותם לזה ולא עושה שום דבר כדי לשקם אותם. הרשות הפלשתינית לא מסייעת בכלל במציאת אפיקי שיקום לילדים הללו. נוח לה, משיקולים פוליטיים, שילדים יישבו בבתי הכלא הישראליים. הארגונים שאמורים לשמור על שלום הילד לא מדברים על זה שמשתמשים בילדים, שלוקחים את החלשים ביותר בחברה, מנצלים אותם וזורקים אותם לתוך הסיפור הזה.

"המנהיגים לא שולחים את הילדים שלהם עצמם לעשות פיגועי התאבדות. איך אמר לי אחד הילדים? 'הבן של המנהיג נוסע במרצדס ולומד באוניברסיטה, אבל אותי שלחו לפיגוע, ואז שכחו אותי בכלא ואף אחד לא מבקר אותי, ואיבדתי את כל החיים שהיו לי בחוץ'. בסופו של דבר, הילדים הללו הם קורבן של החברה שממנה באו, שמגדלת אותם באווירה אלימה ומסיתה".

שיעורים בשנאה

את ההסתה הפרועה אפשר למצוא בתקשורת, ברשתות החברתיות ובעיקר במערכת החינוך. כך, למשל, נחשף בן ה־13 שביצע את הפיגוע בשבת כתלמיד כיתה ח' בבית הספר במזרח ירושלים, לתכנים נוטפי ארס. תוכנית הלימודים הפלשתינית שנלמדת שם כוללת תיאורים של פיגועי התאבדות, שבהם פלשתינים "חתכו את צווארם ​של חיילי האויב" ו"חבשו חגורות נפץ", בליווי איור של חיילים ישראלים שנורו למוות על ידי חמוש פלשתיני.

ספר שמיועד לשיעור חינוך מקדיש פרק שלם לכך שמות קדושים הוא "חובה" להרחקת האויב, שהוא מביא כבוד ותהילה ומבטיח כניסה לגן עדן. על התלמידים מוטלת המשימה לכתוב על מות קדושים פלשתינים, ומלמדים אותם שמי שלא מקריב את עצמו הוא חלש. היהודים מתוארים בתור קונספירטיביים, חזקים, מרושעים וטמאים, המהווים איום על קדושת האסלאם. מדריך למורים לכיתה ז' מלמד שיהודים מחצו ראשים של ילדים, הציתו אותם וזרקו אותם לבארות. ישראלים מתוארים כשטן בשיר בספר לימוד בשפה הערבית הקורא לשחרור מסגד אל־אקצא. בספרי לימוד מדעיים החוק השני של ניוטון מודגם באמצעות תמונה של נער פלשתיני רעול פנים המכוון קלע לעבר חיילים שמתקרבים.

את המידע חשף מכון המחקר והמדיניות הבינלאומי IMPACT-se, החוקר ומנתח ספרי לימוד ברחבי העולם לעידוד תכנים של שלום. "אותן מדינות שגינו את פיגועי הטרור בסוף השבוע הן מהתורמות הגדולות ביותר לרשות הפלשתינית ולאונר"א. רוב המימון מגיע לחינוך. מתי בדיוק ייפול להם האסימון שיש קו ישיר, ברור ובלתי נמנע בין לימוד שנאה ואלימות לבין שימוש באלימות בעולם האמיתי?" תוהה מרכוס שף, מנכ"ל המכון.

"לספרי לימוד יש כוח עצום להיות חסם לרדיקליזציה ולמנוע טרור. מדינות האזור שחקרנו הבינו את הקשר הישיר בין חינוך לטרור והחלו להוציא תכנים מסיתים וג'יהאדיסטיים שהיו קיימים שנים ארוכות בספרי הלימוד שלהן, ללא קשר לישראל. מדינות שחקרנו, כמו סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות ואפילו אינדונזיה, מבצעות רפורמות, הכוללות הכנסת תכנים של קבלת האחר, שלום וסובלנות ומיתון של תוכני שנאה נגד ישראל, יהודים ונוצרים".

המכון ערך מחקר מקיף על כל ספרי הלימוד שהוציא משרד החינוך של הרשות הפלשתינית, גם אלו שיצאו ב־2018 במסגרת תוכנית הלימודים החדשה. "החלטנו להיכנס בעובי הקורה ולהבין אילו שינויים נעשו בספרי הלימוד", מספר אריק אגסי, סמנכ"ל IMPACT-se, "מצאנו מחיקה של כל אזכור שהיה בספרים על ניסיונות להגיע לשלום עם ישראל, והכנסת כמות הרבה יותר גדולה של תכנים אלימים ואנטישמיים ממה שהיה בעבר. המחבל בן ה־13 הוא תוצר של תוכנית הלימודים הזו, ואני חושש מאוד שהוא מבשר לנו על גל חדש של פיגועים על ידי קטנים".

בעקבות הדו"ח של המכון נוצר לחץ בינלאומי על הרשות הפלשתינית לבצע שינויים בספרי הלימוד. אגסי: "מי שמממנים את המשכורות של המשרד לפיתוח התכנים הפלשתיני, שנמצא בחסות משרד החינוך הפלשתיני, הם האיחוד האירופי ומדינות נוספות".

כשהלחץ והגינויים החריפים לא עזרו, החליט האיחוד לבצע מחקר עצמאי של תוכני הלימוד הפלשתיניים, אשר אישש את מחקרו של המכון בדבר אנטישמיות והאדרת טרור ואלימות. בעקבות זאת התקבלה החלטה בפרלמנט של האיחוד להקפיא ממאי 2021 את כל המימון למשרד החינוך של הרשות. ההקפאה נמשכה עד ליוני 2022, אז ביקרה נשיאת האיחוד ברשות, קיבלה מבכיריה הבטחה כי ספרי הלימוד ישונו, וכל הכספים שוחררו. אלא שההבטחה לא מומשה, ובדצמבר החליט הפרלמנט שאם יימצאו ראיות לכך שלא בוצעו תיקונים כנדרש, הכספים יוקפאו מחדש.

ספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית נלמדים בכל תחומי הרשות ובעזה, כולל בבתי הספר של אונר"א (במימון אמריקני), וגם ברבים מבתי הספר במזרח ירושלים שנמצאים תחת ההגדרה של "מוכר שאינו רשמי" או בבתי ספר פרטיים. אז מה לנו כי נלין על האיחוד האירופי, אם בחסות מדינת ישראל ילדים גדלים בחממות לטרור?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...