אוי, וסרמן, וסרמן

מערכת הקשרים שרקם מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, עם עו"ד רונאל פישר, נחשפה כאן לפני כחודש ואני נדרש אליה שוב. אני עושה זאת בגין חומרת הפרשה, בגין מידע חדש שהגיע אלינו; בגלל כניסת המשטרה לתמונה לצורך השלמות תיק החקירה המקורי נגד וסרמן - וגם: בגין פניות שקיבלנו מאנשי הוראה המתקשים להאמין שהאיש הזה הוא עדיין יו"ר המורים.

אפשר להבין אותם. הם מתביישים. מאוד מתביישים.

בין היתר תיארתי כאן עם עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת כיצד בכובע אחד שימש עו"ד פישר פרקליטו הפרטי של וסרמן בתיקיו הפליליים - תמורת שכר טרחה מגוחך - ובכובע שני, ממש במקביל, וסרמן אירגן לו שכר חודשי קבוע של 20 אלף שקלים מהסתדרות המורים. 

כמה כסף נשאב בדרך הזו מקופת המורים לטובת חשבון הבנק של עו"ד פישר? 

על פי וסרמן, במכתב תשובה אלינו, 360 אלף שקלים. "הסתדרות המורים העסיקה את פישר בריטיינר חודשי החל מינואר 2006 ועד ליולי 2007", כתב לנו, כשאת הזרמת הכסף לכיס פרקליטו הפרטי הוא מתרץ כך: "מתן שירות משפטי למורים חברי הסתדרות המורים".

מתן שירות משפטי למורים? לצורך מה בדיוק? להסתדרות המורים אין סוללה של פרקליטים גם בלי שחקן הרכש הזה? רוב המורים אינם מבוטחים בחברת ענבל המשרתת עובדי מדינה? 

הם מבוטחים. אין להם בעיה.

בדקנו מה מסתתר מאחורי המשפט העמום והסתום הזה ומצאנו את ההסבר הבא של וסרמן: עו"ד פישר קיבל את מאות אלפי השקלים האלה כדי שיעניק "שירות ייעוץ ראשוני" למורים שהסתבכו בחשדות לפלילים.

נחזור שוב: שירות ייעוץ ראשוני - כלומר, אפס תמורה לאגרה. עו"ד פישר לא היה אמור להעניק להם ייצוג בפני רשויות החוק, לא היה אמור לשלוח מכתבים בשמם, לא היה אמור לכהן כסניגור שלהם - לא, לא ולא. מה הוציא מהכלים יותר מכל את המורים שפנו אלינו? השקר של וסרמן כאילו פנה למזכירי הסניפים וביקש מהם ליידע את המורים על השירות החדש של עו"ד פישר. 

לדבריהם, לא היה ולא נברא, לא דווח להם על השירות הזה בשום דרך. לא בע"פ, ולא בכתב; לא בביטאון הארגון ולא באתר האינטרנט שלו. על פי החשד שלהם, רונאל פישר קיבל את מאות אלפי השקלים בשביל עבודה פיקטיבית.  

אחת הפונות אלינו, מורה אמיצה מצפון הארץ (שמה שמור במערכת), כתבה לנו כי לא הופתעה ממערכת הקשרים המושחתת לכאורה שנרקמה בין פישר לווסרמן. היא כן הופתעה מגירסת וסרמן כאילו הכסף ניתן לפרקליטו בשביל להגן על מורים שהואשמו בפלילים. 

"שקר וכזב!" כתבה לנו, והזכירה מקרה מ־2013 שבו מורָה מזכרון יעקב הוחשדה על לא עוול בכפה בפגיעה בחסר ישע, ביקשה את הגנת הסתדרות המורים ונדחתה.

"נוסף על כך", כתבה, "כאשר סערו הרוחות בקרב מורים באזור חדרה וזכרון, נשלח אלינו אי־מייל מיו"ר הסניף, נפתי כהן, ובו הוא מחדד את העניין שהסתדרות המורים אינה חייבת לשאת בהוצאות הגנה של מורים החשודים בפלילים. אז על מה מדבר וסרמן?" (וסרמן בחר לא להשיב לשאלותינו).

 

יריקה בפרצוף המורים 

המורה המתלוננת, שאיתה שוחחנו גם בטלפון, שלחה לנו הוכחה כתובה לגודל השערורייה. "הוכחה ברורה", כלשונה, "ליריקה של וסרמן ונאמניו בפרצופם של המורים. 

"אני מצרפת בזאת את קובץ התקנון של הסתדרות המורים ששלח אלינו מזכיר הסניף כהן מייד אחרי פרשת ההתנכלות למורה מזכרון יעקב", כתבה. "תקראו ותבינו איך מכסה ההסתדרות את עצמה כדי לא לממן עו"ד: היא מבטיחה עזרה של 5,000 שקלים באם יצאת זכאי, וגם אז רק אחרי הגשת בקשה מיוחדת שתידון בוועדה. כלומר, אפילו את הגרושים האלה ספק אם יום אחד תקבל".

וסרמן. במסמך שהופץ למורים ב-2007 אין זכר לשירותי הייעוץ של פישר שבגינם קיבל מאות אלפי שקלים // צילום: מישל דוט קום

המסמך שבו מדובר נושא את הכותרת "הוועדה לקביעת קריטריונים לסיוע משפטי", ונושא חתימה של חמישה בכירים בהסתדרות. הוא נחתם במארס 2007, בדיוק בזמן שבו לפי גירסת וסרמן העניק עו"ד פישר את שירותיו המופלאים למורים.

במסמך אין כמובן זכר לשירותי הייעוץ בנושא הפלילי של פישר, או להחלטה להפסיקם במועד כלשהו. הוא מתחיל כאילו מנקודת אפס.

מתחיל ונשאר בנקודת אפס. חברי הוועדה הופכים במו ידיהם את הסעד למורים לבדיחה: "במקרים שבהם לא תינתן הגנה משפטית על ידי ביטוח ענבל או הסניגוריה הציבורית, ובמידה שהחבר ייצא זכאי בהיעדר אשמה או בפסק דין חלוט", הם כותבים, "תועבר הבקשה לוועדת החריגים וזו תהיה רשאית לאשר לו סיוע כספי כאמור" (של לא יותר מ־5,000 שקלים; מ"ג).

במילים פשוטות: קודם תוציא מכיסך כמקדמה עשרות אלפי שקלים או יותר להגנתך ולהדיפת הטענות והאישומים נגדך, ורק אחר כך, כשתצא זכאי מחוסר אשמה; כשפסק הדין בתיקך יהיה חלוט, עניין של עוד כמה שנים, תהיה רשאי לבקש ואולי לקבל עזרה סמלית של כמה אלפי שקלים. רונאל פישר? הס מלהזכיר במסמך הזה. גם חברי הוועדה לא שמעו על ה"שירות" שהוא מעניק למורים.   

 

"עליתם על קצה קרחון"

צחנת קשרי וסרמן ופישר ראתה כאן אור כאמור לפני כחודש ומאז, אפשר להתרשם, מחפש לעצמו וסרמן שמיכת הגנה. נכון לעכשיו, על הנייר בלבד, הוא מאמין שמצא: מזכירי הסניפים, נאמניו, שלחלק גדול מהם הוא העניק טובות הנאה, הם כביכול עוגן ההצלה שלו.

רק שמצבו כל כך נואש עד שספק אם יימצאו עכשיו מזכירים שיסכימו לשקר ולהתאבד למענו. הבור שאליו הוא נפל כל כך עמוק, עד שכמה מהמזכירים האלה אזרו אומץ ובשיחה עם "ישראל היום" הודו כי לא היו דברים מעולם.

"וסרמן מטעה אתכם במצח נחושה", אמר לנו אחד מהם, "וכך גם את הציבור הרחב. הסיפור כאילו ביקש מאיתנו לדווח למורים על השירותים שרונאל פישר נותן להם, לקוח ממוחו הקודח".

אחד המזכירים, הנמנה עם אנשי שלומו של וסרמן, הוסיף: "אני מרחם על יוסי (וסרמן) כי הוא בצרות... אבל הוא תפר לעצמו את התיק הזה... עליתם באיחור על קצה קרחון... פישר קיבל תשלומים נכבדים כדי לייצג את וסרמן. וסרמן סידר לפישר עבודה גם ב'מסד אחזקות' בהסכם שהבטיח לפישר מיליוני שקלים... על הגירסה של יוסי בעניין הסיבה למתן הכסף לפישר למדנו לראשונה מהכתבה שפירסמתם".

- הוא בורח מהאמת?

"כך לפחות זה נראה... לא תמצאו אף מזכיר סניף שיגיד לכם שווסרמן ביקש לדווח למורים על השירות הזה. לא תמצאו להערכתי אחד שיעיד על כך במשטרה".

- גם לא יו"ר ועד מזכירי הסניפים, יהושע קרני מבת ים, הנחשב חייל נאמן של וסרמן?

הוא צחק. "קרני? הוא נחשב באמת לאיש סודו של וסרמן ויהיה מוכן לעזור לו. אבל להסתבך באמירה מהותית שאינה אמת? להתאבד בשבילו? אל תיסחפו, זה לא יקרה. אני יודע על מה אני מדבר".  

 

זה חבל ההצלה?

שאלתי פעיל מרכזי בהסתדרות המורים מה לדעתו יהיה קו ההגנה של וסרמן בפרשה הזאת, אם וכאשר, והוא השיב: "אין לי מושג, אבל אני לא רואה חבל הצלה בסביבה. הוא אולי יטען שההנהלה המצומצמת אישרה את התשלום לרונאל פישר..."

הפעם אני זה שצחקתי: ההנהלה המצומצמת היא לא וסרמן בעצמו ועוד שישה נושאי כליו שרובם מתנהגים כחותמת גומי שלו? אלה לא אותם מקורבים שכמה מהם בילו בחברתו על חשבון המורים בבתי מלון או חרשו עולם באדיבותו? 

"נכון", השיב האיש, "עשית שיעורי בית. בהנהלה המצומצמת, כמו ברחבה, יכול וסרמן להעביר כמעט כל החלטה. אנשים מפחדים ממנו". 

 

המנכ"ל שיכור כוח

פרשת הניתוחים והטיפולים הפרטיים בקלאס קליניק של תל השומר, בשעות העבודה הרגילות תוך ניצול אחים ומתמחים של המחלקה הציבורית לניתוחים פלסטיים, ממשיכה להסתעף. הלהבות בסיפור הזה מטפסות לשמיים.

בעזרת העיתונאי שי ניב מ"גלובס", שאינו מרפה מהנושא, אנו למדים כי גיבוריו הראשיים של הסיפור הזה בצרות: מנהל המחלקה הפלסטית בבית החולים, פרופ' אייל וינקלר, שבשעות העבודה הרגילות עסק בניתוחים ובטיפולים פרטיים וגרף כסף רב לכיסו, כבר עומד לדין ובנוסף חשוד בהדחת עד.

נגד מנהל שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, הושלמה טיוטת תובענה נפרדת שבמסגרתה נטען כי לא רק שידע על הפעילות של וינקלר, אלא שאף עודד אותה. 

רוטשטיין. והוא עוד רצה לכנס מסיבת עיתונאים בעניין הסתבכותו בתיק קלאס קליניק. איש יהיר וחצוף

וינקלר לא קורבן של כלום, שיהיה ברור, איש לא הכריח אותו לעשות מה שמייחסים לו בנציבות. אבל התנהגותו של המנכ"ל פרופ' רוטשטיין מקוממת אפילו יותר: האיש מתנהג כשיכור כוח החושב שהכל מותר לו. כמי שמצפצף על כללי המינהל התקין.

כל כך יהיר וחצוף המנכ"ל הזה, עובד מדינה לכל דבר, עד שעמד השבוע לקיים מסיבת עיתונאים, בעניין התיק הפתוח נגדו בנציבות, כאילו אינו מבין שהדבר אסור.

פרופ' וינקלר. לא קורבן // צילום: יהושע יוסף

אלמלא התערבה בנושא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, ואסרה עליו לעשות זאת - הוא היה ודאי יורה לכל הכיוונים. הוא היה שוכח שהבמה להוכחת חפותו נמצאת בבית הדין.

רק שיש המשך לשערורייה הזו: עכשיו מנסה היועץ המשפטי ויינשטיין לחלץ את פרופ' רוטשטיין מהתיק עם שריטה קלה. להוריד את הנציבות מהעץ שבצדק טיפסה עליו לטובת הודעה צימחונית של רוטשטיין. אסור שזה יקרה.

מי עוד מתנהג בצורה מקוממת בסיפור הזה? סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן. האחרון יודע מיהו רוטשטיין ואילו חשדות דבקו בו - ובכל זאת מתעקש למנות דווקא אותו למנכ"ל בית החולים הדסה. מבחינתו, בכל מדינת ישראל אין אדם שהוא גם מוכשר, גם בולדוזר, וגם אין לו כתם ובעיות של יושרה ציבורית, שמסוגל להציל את המרכז הרפואי הזה בירושלים.

הרב ליצמן. בחירה תמוהה // צילום: דודי ועקנין

עם כל הכבוד - זה לא רציני ולא משכנע. אני נוקט כאן לשון המעטה.

איך מסביר ליצמן את התעקשותו התמוהה בעניין רוטשטיין בתשובה לשאלות עוזי דיין?

אין לו בכיס שפן מנצח: הוא מבקש לדבריו להציל את הדסה כי המרכז הרפואי הזה עלול לקרוס ו"ללא הדסה אין ירושלים". ליצמן רואה במנכ"ל שיבא איש מקצוע מעולה, עם רקורד של עשייה, ומאמין שזה האיש שבכוחו לעמוד במשימה.

האם התובענה נגד רוטשטיין אינה מפריעה לו, שאל דיין, ומהתשובה שקיבל הבין שלא.

"העניין המשפטי נבדק", כתב לו דוברו, "והוא יוכרע על פי החוק והנוהל התקין בהתייעצות עם הנציבות והיועץ המשפטי לממשלה". 

 

החוצפה של רוכברגר

לניצב יואב סגלוביץ', לשעבר ראש אגף החקירות, היה מנהג "מגונה": אחת לשנה הוא פנה לפרקליטות ובירר מה קורה עם תיקים רגישים שהועברו לפרקליטות ועדיין לא התקבלה בהם הכרעה. הוא לא רצה לקום בוקר אחד ולגלות שתיקים עם ראיות לכאורה נסגרו בצורה תמוהה (כפי שקרה, למשל, השבוע בחלק מתיקיו הפתוחים ועמוסי הראיות של העבריין שמעון גפסו בנצרת עילית - פרשה שעוד ידובר בה בנפרד).

כך קרה שיום אחד לפני שלוש שנים גילה סגלוביץ' לתדהמתו שפרקליטות מחוז ת"א החליטה לסגור את תיק המירמה והזיופים של ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר, וכי פרקליטת המחוז היוצאת, עו"ד דוד, תמכה בסגירת התיק.

מה זה צריך להיות, הוא שאל, וכאשר לא קיבל תשובה משכנעת, דהר לפרקליט המדינה, משה לדור, וביקש ממנו הסברים. 

רוכברגר. מזמן לא נתקלתי באיש ציבור ציני ש"בתום לב" אנס בצורה אכזרית כלכך את הגנת תום הלב // צילום: גדעון מרקוביץ'

לדור הזמין אליו את התיק, נדהם בעצמו מהחלטת הסגירה והורה להקפיאה. יש לבצע השלמות בתיק, אמר לסגלוביץ', וזה השיב: "כל מה שיידרש ייעשה מייד. לא תהיה בעיה".

ההשלמות אכן בוצעו, כתב האישום הוגש באיחור של כמה שנים, ושיקול הדעת של רות דוד ספג סטירה: ראש העירייה הורשע בשורה ארוכה של מעשי מירמה, זיוף והוצאת כספים במירמה בסכום כולל של 118 אלף שקלים. הכספים האלה הוחזרו על ידי רוכברגר רק עם פתיחת החקירה נגדו. 

השבוע, אחרי ששופט השלום בת"א, עידו דרויאן, קבע כי במעשיו של רוכברגר דבק קלון; אחרי שכתב בנושא הזה החלטה מנומקת להפליא שכדאי ללמוד אותה ("הקלון נועד להגן על הציבור יותר משנועד להעניש את העבריין", לתשומת לב השופט עודד גרשון מחיפה שסירב להטביע את אות הקלון על מצח המורשע בשוחד, גפסו) - המשיך רוכברגר להיתמם.

במקום להודות לפרקליטת המחוז לשעבר על תרגיליה ועל הסחבת שיצרה בתיק - סחבת שגרמה לשופט לא לשלוח את רוכברגר לכלא כמתבקש - מיהר העבריין הסדרתי להכריז על הגשת ערעור ולטעון: עשיתי הכל בטעות ובתום לב. 

השופט דרויאן. ההחלטה המנומקת שלו בעניין הקלון של רוכברגר, ראויה להילמד ע"י השופט של גפסו, עודד גרשון // צילום: גדעון מרקוביץ'

בתום לב? בתום לב זייף רוכברגר קבלות לכיסוי הוצאת שיעורי אנגלית לבתו, ולכיסוי הוצאות נסיעתה לספרד; בתום לב הוא חייב את קופת קרן עובדי הרשויות שבראשה עמד, בעשרות רכישות מזון פרטיות בסופרמרקט (יותר מ־30 אלף שקלים); בתום לב הוא מימן לעצמו אינסוף ארוחות פרטיות במסעדות ובבתי קפה בכספי אותה קרן, בגובה 65 אלף שקלים! 

וגם: בתום לב הוא רכש לביתו מקרר, טלוויזיה ואביזרים יקרים אחרים; בתום לב הוא שיקר כי ארוחה משפחתית במסעדת "פשה" בירושלים ב־5,000 שקלים היתה "אירוח של כבאים", ועוד ועוד.

סגלוביץ'. בצדק לא ויתר // צילום: ליאור מזרחי

אני מודה: מזמן לא נתקלתי בנוכל כזה שהוציא מהציבור כספים במירמה כל כך הרבה פעמים וטען לתום לב. מזמן לא נתקלתי באיש ציבור ציני ברמה כזו שבתום לב אנס בצורה אכזרית כל כך את הגנת תום הלב.

 

ניצחון הטובים בגלבוע 

בחודש האחרון תיארנו כאן את הקרב על כיסאו המתפנה של ח"כ דני עטר במועצה האזורית גלבוע. עסקנו בנושא הזה בגין החשש שהחצר לשעבר של ח"כ עטר במועצה, שנצבעה מעת לעת בצבעים של נהנתנות דוחה ושחיתות ציבורית, תצליח לחסום את שנוא נפשו של עטר, עובד נור מהיישוב גן נר, שהעז לקום נגדו.

אז לא: עובד נור, 43, שהתחייב לנקות את האורווה ולייבש את הביצה - לטובת הקיבוצים, המושבים, היישובים הקהילתיים ובני המגזר הערבי - ניצח ובגדול. הוא ניצח כבר בסיבוב הראשון. עכשיו רואים את האור מקרוב ולא בקצה המנהרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו