דפוס חשיבה

בבית הדפוס "קורדובה" בחולון מתקיימים בימים אלה, גב אל גב, שני עולמות שונים. בבניין הישן והגדול של בית הדפוס נעשית מלאכת דפוס הספרים כלשונה וככתבה - מדפסות אופסט היידלברג מסורתיות מטרטרות שם באוזניים, פועלים מסדרים כותרים שזה עתה נכרכו ומהדקים בניילון ובסרט, ומלגזות חשמליות מפלסות דרכן מבעד למשטחי העץ הרבים. ואילו בבניין הכניסה החדש: היי־טק במיטבו; קירות לבנים ורצפת בית מרקחת ממורקת משמשים תפאורה ראויה לנושאת המטוסים שזה עתה עגנה משווייץ: מכונת הדפוס המתקדמת של קודאק.

עלותה כ־10 מיליון שקלים, רק 20 מכונות כאלה פעילות בעולם כולו, ועבור מו"לים של ספרים היא לא פחות ממהפך. מה שיו־טיוב עשה לווידאו, ומה שטוויטר עשה להודעות לתקשורת - "קודאק prosper 1000" שואפת לעשות לשוק המו"לות המקומי. אם בעבר תהליך יצירת ספר באמצעות לוחות אופסט ארך יומיים־שלושה, גרר עצבים מרוטים ושגיאות שנחקקו במהדורות שלמות, עתה - עם גלילי הנייר העצומים שרצים בקודאק במהירות של 200 מטר לדקה - יכולה הוצאת ספרים להזמין 1,000 ספרים בבוקר, לשלוח קובץ ולקבל אותם כרוכים - תיאורטית - כעבור שעה בלבד. הספרים, למותר לציין, לא צריכים שינוע למחסנים, אלא יכולים לנחות עוד באותו היום על מדפי החנויות.

גבי דואר, הבעלים של דפוס קורדובה, מסתובב ליד המכונה ומביט בה בעיניים נוצצות. זה מפעל החיים שלו, השקעה כלכלית כבדה, אסטרטגית במונחים של עסק כזה, שהושלמה עם טעם קטן של החמצה: אביו, זאב דואר, שהחל את דרכו של הדפוס בכריכייה קטנה בתל אביב לפני 50 שנה, הלך לעולמו אשתקד ולא זכה לראות את השינוי הגדול. דיוקן אקספרסיוניסטי של האב תלוי על קיר הכניסה לאולם החדש, וגבי מבהיר: "אבא, לו היה בחיים, היה הולך איתי בדרך של המכונה הזו. הוא האמין בי, והוא גם ידע שהעולם משתנה".

זה בית דפוס שנחשב לגדול, מתמחה בכל סוגי הדפוס אך עושה בעיקר ספרים. "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז קיבל כאן פנים וצורה, "זיכרונותיה של גיישה", וגם, כמובן, סידרת ספרי הארי פוטר, שמהדורותיה מילאו את אולמות בית הדפוס מרצפה עד תקרה בעת הדפסתן. "אלו היו חודשים של טירוף, אבל זו היתה חוויה גדולה", נזכרים שם.  

גם אם רוח האינטרנציונל של "עולם ישן עדי היסוד נחרימה" אינה טוטאלית כשחושבים על ספרים מודפסים - דומה שהיא בהחלט נושבת כיום במסדרונות בתי הדפוס המובילים בעולם. המעבר ממסה לאיכות של ספרים; מחשיבה לטווח ארוך לעשייה מיידית מהירה ומדודה - הוא כורח מציאות בשוק הספרים העולמי המשתנה, שמתפנק כבר ב"ענן" הדיגיטלי אך מסרב להיפרד - ודאי לעתיד הנראה לעין - מהעותק הקשיח, הממשי, שאפשר לחוש אותו ולחלום איתו חלומות. 

 

השוק נחתך בחצי

המהפכנות של מכונת דפוס מסוגה של זו שנחתה ב"קורדובה" נכונה, כך נראה, לעידן החוק להגנת הספרות, ששינה את פני שוק המו"לות הישראלית כמעט בן־לילה. "בעידן הארבעה ספרים במאה, הוצאות הדפיסו במשקל", מספר דואר, שמספק שירותי הדפסה לרוב הוצאות הספרים בישראל. "בעידן המבצעים הוצאות הדפיסו תמיד מהדורות של בין 3,000 ל־5,000 עותקי ספרים בכל הזמנה; זו היתה נוסחה מוזרה - כולם הפסידו כסף, המו"לים, החנויות, המפיצים והסופרים, ורק לנו, בתי הדפוס, היתה עבודה למכביר".

אלא שבפברואר 2014 נכנס החוק לתוקפו, אסר מבצעי הנחות על ספרים חדשים לתקופה של 18 חודשים מיום יציאת הספר לאור, ודואר מספר כי "העבודה נחתכה באופן מיידי בכמעט 50 אחוזים. זו היתה בעיה". המחשבה על השקעה במכונה החדשה, שנרקמה עוד טרם החוק, תפסה תאוצה, כיוון שעתיד העסק ואופיו עמדו על הכף. 

המכונה של קודאק מתאימה לעולם הדיאטטי של הספרות העכשווית כיוון שהיא מייתרת כמעט לחלוטין את צורכי האחסנה המרובים של הוצאות הספרים. זה סוד גלוי למדי שלרשות הוצאות הספרים הגדולות והמפיצים הבכירים בענף עומדים מחסנים עצומים בגודלם, גדושים להתפקע בכותרי ספרים שראו אור ולא נמכרו. הספרים הללו הם תוצר של אינפלציה מבהילה, בכמות ובמבצעי מכירות אגרסיביים, שחווה הענף בעשור האחרון. 

אחת לתקופה מפרסמות ההוצאות מועדי מכירות חיסול מהמחסנים, אך גם האירועים ההמוניים הללו - שמביאים עכברי ספרים לנבור בערימות ולחפש מציאות - לא מדללים את כמות העותקים שעומדים דוממים בערימות ומעלים אבק, כנראה לנצח.

לפי גורם בכיר בענף, "רוב הוצאות הספרים מעדיפות לגרוס ספר ולהעלימו מהמחסן, מאשר למכור אותו בחמישה שקלים. לא כי הן לא רוצות למכור אותו לקוראים, אלא כי מחיר כזה לא יכסה את הוצאות השינוע וההפצה של הספר, שעולות בהרבה על חמישה שקלים. אז עדיף לגרוס, בכאב לב, ולא להפסיד עוד כסף - כי ההוצאות כבר הפסידו על ההדפסה הראשונה של הספר, שלא נמכר". עד כמה זו בעיה דחופה? "היא דחופה מאוד", אומר הגורם, "יש ספרים רבים שכמעט לא מוכרים בחנויות, וחוזרים במהדורתם השלמה למחסנים. הגורל שלהם נגזר לגריסה". 

 

"לעבוד מסביב לשעון"

המכונה החדשה עובדת במרץ, בזמזום אחיד שמזכיר מנוע בנזין איכותי. היא פיסגת הטכנולוגיה האירופית, עם נגיעה של אומת הסטארט־אפ הישראלית: קצב הזרקת הדיו המהיר שעומד על 13 מיליארד טיפות בשנייה, פותח על ידי המעבדה הישראלית של קודאק.

בזמן שאנחנו מדברים ודואר מגולל את סיפורה, היא כבר סיימה הדפסה של ספר רכב להונדה, והתפנתה להדפסת עותקים מ"מובי דיק". בשלב זה מדובר בשתי מכונות נפרדות - זו שמדפיסה וזו שאחראית לגימור ולכריכה, אבל בעתיד הקרוב, אומר דואר, הן יחוברו לפס אחד - שיחל מקובץ במחשב ויסתיים, כעבור דקות, בספר כרוך ומוכן להפצה. בינתיים צץ מאחוריה גבר צעיר חנוט בחליפה מעודכנת, כמעט פטה מורגנה ביום השרבי שבחוץ. "זה הנציג השוויצרי", מבהיר דואר, "הוא הגיע כדי לדאוג להתאקלמות החלקה של המכונה". 

דואר מחייך כשהוא שומע על בעיות האחסנה המסורתיות של המו"לים, שהלכו והעמיקו עם השנים. לדבריו, הוא מציע פתרון מושלם לעיוות הצרכני הזה. "אני אומר להוצאות - בואו ואני אהיה המחסן שלכן". המכונה שרכש מאפשרת לו להדפיס עותקים בכמות מדויקת - לא מינימום של 1,000 עותקים כמו במהדורת אופסט רגילה (שמתוכם עותקים רבים שלא יימכרו ויחזרו למחסן), אלא מספר מדויק לפי הצורך, בעשרות, במאות או באלפים. לדבריו, "חמש שנים של עבודה מסביב לשעון - מה שאני מייעד למכונה הזו - יחזירו את ההשקעה הכספית הגדולה שהשקענו בה". ומה אם בית דפוס מתחרה ירכוש מכונה דומה? אני שואל; דואר מחייך. "אז לשנינו תהיה עבודה". 

הספר הדיגיטלי, לדבריו, לא מדיר כלל שינה מעיניו. "ארה"ב תמיד הובילה את מגמת הדיגיטל בספרים, וגם שם הגרף התייצב ואף בירידה - קצת יותר מ־20 אחוזים מהספרים שנמכרים בשוק הם ספרים דיגיטליים. באירופה, כמו בישראל, זה עדיין לא תפס וכשמדובר בדיגטליים זה עדיין אחוזים בודדים מהשוק. אני לא מודאג - הספר המודפס תמיד יהיה פה". 

מבט ברשימה היומית, שתלויה לצד המכונה, מגלה שהוצאות רבות - מכנרת זמורה ביתן הגדולה ועד הוצאת א(ה)בות הנשית והבוטיקית, הזמינו הדפסות לשעות הקרובות. הכמויות קטנות: בין 200 ל־600 עותקים. לפעמים חברה מסחרית רוצה לחלק לעובדיה ספר מתנה, וההוצאה - שבעבר שברה את הראש - מזמינה כמות לפי הזמנה. 

המקרה של הוצאת א(ה)בות מתחבר היטב לחזון של דואר, כי זו הוצאה שחיה את ההווה, שקונה זכויות תרגום של רבי־מכר מחו"ל, מתרגמת, מדפיסה ומפיצה במהירות האפשרית - ומעניקה לקוראיה חוויית און־ליין מסצנה ספרותית מתעצמת. לדברי ורד רווה־שמואל, המו"לית של א(ה)בות, "היתרון המוחץ הוא העובדה שאני לא צריכה להדפיס כמות גדולה של ספרים מראש כדי לענות על הצרכים של כולם".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

רווה־שמואל מספרת כי בעבר היתה צריכה להדפיס כמות כפולה ממה שמכרה, "כי כל אחד - סטימצקי, צומת ספרים ואינדיבוק שאנחנו מוכרות דרכן למשל - ביקש כמות אחרת של עותקים, ואז, כדי לא לקחת סיכון, מדפיסים הרבה יותר. כמובן שכל זה גורר עלויות מיותרות, כיוון שצריך להעביר את העותקים מהמחסנים לחנויות ובחזרה למחסן - עד שיוכלו להיכנס למבצעים".

את המכונה החדשה רווה־שמואל מכנה "הצלה של ממש, כי לא מדפיסים על ריק ולא זורקים כסף לפח. אני יכולה לשחק עם כמות הספרים שאני מדפיסה וכך היה ממש היום: אתמול שלחתי לבית הדפוס את הכמות הדרושה לי, והנה הספרים כבר בהפצה. זו מכונה שהיא ממש לרוחנו, כי אנו חושבים חו"ל, נעים בין הדפוס לספר הדיגיטלי, והכל אצלנו צעיר ומהיר. חוץ מזה, המכונה נורא חתיכה, אז זה בכלל שווה".

גורם אחר בענף, שמאחוריו שנים רבות של הוצאות ספרים, מסכים עם העובדה שמדובר במכונה מהפכנית בקנה מידה מקומי, אך מסייג: "המו"לים הישראלים הם עם שמרני ומסורתי; הם יחשבו פעמיים אם לשנות את הדרך שבה אבא שלהם הלך. כך ששימוש במכונה כזו, ומעבר להדפסה מדודה ומיידית, דורשים שינוי מחשבתי. מעניין יהיה לראות אם השינוי הזה מעבר לפינה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו