מדור ספרים

יונתן אמיר על "סנדלים - אנתרופולוגיה של סגנון ישראלי"

באחד מפרקי הספר "סנדלים - אנתרופולוגיה של סגנון ישראלי" מופיע תצלום מתקופת המאבק בהתנתקות מעזה ב־2005. בתצלום נראית חבורת נערים יושבת מאחורי מחסום ברזל, שמסתיר את פניהם ורוב גופם. למעשה, רק חלק קטן חשוף - שורה ארוכה של כפות רגליים נעולות בסנדלי שורש בכחול ובאדום. הזיהוי כה ברור ומובהק, עד שאין צורך בהסברים נוספים. כל מי שחי בארץ ב־20 השנים האחרונות יידע לומר כי בתצלום מופיעה חבורת נערים דתיים־לאומיים, ויעידו על כך הסנדלים. 

מה אפשר ללמוד מסנדלים על התרבות שמשתמשת בהם? תמר אלאור, אנתרופולוגית מהאונ' העברית, מבקשת לבחון את שאלת המקום דרך היסטוריית התפתחות הסנדל התנ"כי. ספרה הוא מחקר באנתרופולוגיה חומרית - שבוחנת את התפקיד התרבותי של החפצים, התגבשות הסגנון שלהם והשימוש בהם, ולעיתים משווה אותם לחפצים דומים בתרבויות אחרות. זה ניסיון להבין משהו על החברה דרך האופנה שלה. "הדיון בסגנון מסמן את המעבר ממעשה האמנות האישי לזה התרבותי", היא כותבת. "הסגנון מכניס את הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה לתוך פעולת היצירה". 

כיצד ומדוע נוצר סגנון ייחודי? מהם מאפייניו ומה אפשר ללמוד מהם? כדי לענות על כך מסתובבת אלאור בסדנאות עבודה, במוזיאונים, בארכיונים ובספריות. היא מתחילה באגף הארכיאולוגיה במוזיאון ישראל, ומתבוננת ב"סנדל בבתא" העתיק הנמצא באוסף המוזיאון. זה סנדל בעל רצועת אורך הנסגרת בין הבוהן ליתר האצבעות, שמזכיר כפכף מודרני יותר מאשר את הסנדל התנ"כי המפורסם. אם כך, התשובה לשאלת מקור הסנדל התנ"כי לא תימצא בהיסטוריה המקראית של המקום, אלא בתחנות אחרות, מאוחרות בהרבה. 

משם ממשיכה אלאור לשלוש התחנות המרכזיות בייצור הסנדל המקומי - מפעלי נמרוד, שורש ונאות. הראשון הוקם בשנות ה־40 על ידי סנדלר צ'כי שהגיע לארץ, זיהה ביקוש לסנדלים מקומיים, הקים סנדלרייה קטנה שגדלה והפכה למפעל שמעסיק ארבעה דורות של יצרנים. הם החלו בעיצוב ובייצור סוגים שונים של נעליים, אולם במהרה הצטמצמו לסנדלים בלבד, במבחר מצומצם, שנמכרו בחנות אחת בלבד ברחוב דיזנגוף בת"א, או בדואר. את סנדלי נמרוד מזהה אלאור עם קלאסיקה של עיצוב מקומי המתואר כ"חפץ מהוגן־פשוט" - סמל לסגנון שחיבר בין חיי העיר והכפר ובין החלוצי לבורגני. ככזה, התאים עיצוב הסנדל לדימוי העצמי של החברה הבורגנית־חלוצית בישראל, עם שילוב בין פשטות וחיבור מקסימלי - על גבול היחפנות - לקרקע, לצד ניקיון צורני מינימליסטי המשדר צניעות תכליתית.

מעניין כי גם התהפוכות שעברה חברת נמרוד מאז שנות ה־80 הן סימפטום לתהליכים חברתיים וכלכליים מוכרים, החל במעבר ממפעל מקומי לייצור המוני בסין, וכלה בעיצובים עתירי הקישוטים שמאפיינים קולקציות סנדלים לילדות מן השנים האחרונות. 

התחנה הבאה של אלאור היא חברת שורש, יצרנית סנדלי טבע. אלו סנדלי המטיילים המפורסמים, המייצגים, לפי אלאור ומייסד החברה יוקי גיל, "מתחים בין מקומיות לנוודות, בין טבע לתרבות". "חיבור בין נוודות לטכנולוגיה", כפי שמתאר זאת גיל, שמשלב בין חומרים וטכנולוגיות מתקדמות לחפצים פשוטים, עמידים ונוחים. החברה הוקמה בראשית שנות ה־90, עם התחלת פריחת ההיי־טק מצד אחד, והעלייה בפופולריות של טיולי ישראלים צעירים מצד אחר, וסנדליה משווקים עד היום לצד תרמילים ונאדות מים המעוצבים באותו סגנון. 

אם סנדלי נמרוד מייצגים שאיפה לפשטות, וסנדלי שורש מייצגים שילוב בין נוודות למקומיות, סנדלי נאות מייצגים את הנוחות. בדומה לנמרוד, גם חברת נאות הוקמה לפני קום המדינה, ובתחילת דרכה סיפקה נעליים אורתופדיות עבור הצבא הבריטי ששהה בארץ. בשנות ה־80 עברה שינוי שבמסגרתו הוחלט להתמקד בסנדלי נוחות, ולסלול את דרכה של הסוליה האורתופדית - שזוהתה בעבר עם סרבול מגושם שמיועד רק לבעלי בעיות בריאות - אל הכלל. 

"את הכי יפה כשנוח לך", אומרת המעצבת הראשית של החברה חגית טננבאום, ושולחת את אלאור למסע אל משמעויותיו התרבותיות של המושג נוחות. בשעה שבנמרוד עברו לייצור סיני ולעיצוב העונה על צו השעה, בנאות בחרו בקו סולידי ועקבי - למעשה, זו גירסה מקומית לסנדלי בירקנשטוק הגרמניים - המיוצר בישראל גם היום, ולמרבה ההפתעה מיוצא בהצלחה רבה לחו"ל. 

אלאור כותבת בגוף ראשון וכוללת לצד מידע על סנדלים גם תיאורי אווירה, התנהגות ומחוות חברתיות. זו כתיבה במסורת יומנית בעלת שורשים באנתרופולוגיה אירופית קלאסית, שקיבלה בעשורים האחרונים תוקף מחודש עם התחזקות הביקורת על היומרות המדעיות והאובייקטיביות של התחום. בלי להתייחס לדיונים ביתרונות ובחסרונות של כתיבה אישית על פני כתיבה מרוחקת ואקדמית, אפשר לציין שהיא הופכת את הקריאה לזורמת ולנעימה יותר. עניינים יבשושיים לכאורה כגון מתודולוגיה הופכים כך לחלק מהסיפור, ונתונים סטטיסטיים הופכים לשחקנים בעלילה.

בסיכום הספר כותבת אלאור כי "הישרדות הצורה מעידה בבירור על עוצמת הסגנון", ועומדת על העובדה שהסנדל התנ"כי שרד בגלגולים שונים דווקא בחברה קופצנית, הטרוגנית וסטארטאפיסטית באופייה - כזו שממהרת להגיע לתוצאות ואינה מתעכבת לאורך הדרך. את הסיבה לכך היא מזהה בצורת הסנדל התנ"כי, שכאמור אינה קשורה לאותנטיות ולהיסטוריה העתיקה של המקום, אלא לתדמית הפשוטה, ה"חלוצית־עירונית" והאיקונית שנוצרה לו. ¬

 

סנדלים - אנתרופולוגיה של סגנון ישראלי / תמר אלאור; עם עובד, 160 עמ'

אמנות ההקשבה

הסופר סטיבן קינג פירסם סיפור חדש בפורמט שמע • המטרה: לזהות טוב יותר את הפגמים בכתיבה כדי שיהיה אפשר לתקנם   

בספרו "על הכתיבה" סטיבן קינג מעניק טיפ לסופרים בתחילת דרכם: "אם אתה רוצה להיות סופר, עליך לעשות צמד דברים מעל הכל: לקרוא ולכתוב". אך דווקא אימון מסוג אחר, כך הוא אומר, הניב לו רווח גדול אף יותר: להקשיב. השבוע, במהלך יוצא דופן, קינג פירסם סיפור קצר חדש בשם "זיקוקי דינור שיכורים" באמצעות פלטפורמת הספר הקולי, שצוברת תאוצה בשנים האחרונות. 

אמנם יש קהל גדול ומסור שסולד מאופציית הספרים הקוליים, אך קינג מאמין שסיפורו ימיר לא מעט מקוראיו למאזינים. "כשאתה מקשיב לסיפור אתה שומע כל פגם בעבודתו של הסופר", אומר קינג, "המילים החוזרות והניסוחים המגושמים, הכל מובלט. ככותב אני שואל את עצמי: איך זה יישמע?"

הסיפור הנ"ל, שפרסומו מתרחש חודשים ספורים טרם יראה אור בדפוס, נפתח בהצהרה מפורטת שנמסרת למשטרה על ידי בליין כבד שנעצר לאחר שהשתתף בתחרות זיקוקי דינור על אגם מיין ב־4 ביולי. המספר, אלדן מקאוסלנד, מובטל שמכלה את ימיו בשתיית קפה וקוקטיילי ברנדי עם אמו, עושה הכל - גם במחיר של מעבר על החוק - כדי להתעלות מעל אויבו המושבע בתחרות הזיקוקים השנתית. הסיפור ייכלל בקובץ הסיפורים הבא של קינג, "The bazaar of bad dreams", אבל קינג רצה קודם לראות כיצד קוראיו יגיבו למהלך. נוסף על כך, הוא והמו"ל רצו לבחון אם פרסומו של סיפור קולי יעשה שירות טוב לגירסת הדפוס שתתפרסם אחריו. הפרסום של הסיפור, מוסיף קינג, מראה שמה שפעם היה לא יותר מאשר קוריוז עבור סופרים או מוציאים לאור, הפך לצורה של אמנות עצמאית ומשגשגת.

הספרים הקוליים הפכו לאחת הקטגוריות המשגשגות בתחום ההוצאה לאור, וזאת, בין היתר, הודות לשימוש הרחב בסמארטפונים. ב־2014 המכירות בארה"ב גדלו ב־27% לעומת השנה שקדמה לה. 25,000 כותרים ראו אור ב־2014 לעומת 3,430 ב־2004; כך על פי איגוד המו"לים של ספרים קוליים בארה"ב. צמיחה זו, כאמור, לא חמקה מעיניו של קינג, או מאוזניו, ואהבתו ארוכת השנים לספרים קוליים, שלטענתו שיכללה את הפרוזה שלו לאין שיעור, לבסוף תיוודע לאוזני כל. ¬

שיעור חופשי

אריאל אוקסהורן | על "לומדים מפינלנד"

ספרו של פאסי סאלברג מעורר קנאה עזה בחינוך הפיני, המעודד חשיבה עצמאית ללא שינון  

"פחות הוא יותר", טוענים הפינים, ולעיתים הם צודקים - לפחות בתחום החינוך. ב־25 השנים האחרונות ממליצים באירופה ובארה"ב על שעות לימוד רבות ועל תחרות בין התלמידים. הנימוק פשוט: ככל שתתאמץ יותר, תצליח יותר. פינלנד, לעומת זאת, צימצמה את שעות ההוראה וכוננה מערכת חינוך חופשית מלחצים. וראה זה פלא - במבחנים בינלאומיים זכו דווקא התלמידים הפינים בציונים הגבוהים ביותר.

זהו ה"פרדוקס הפיני". שנה אחרי שנה נוהרים אנשי חינוך, כלכלה ומינהל לפינלנד כדי לתהות על קנקנה. אין אדם מתאים יותר מפרופ' פאסי סאלברג, חוקר חינוך בעל שם עולמי, לחקור כיצד פינלנד, מדינה שבה חיים 5.5 מיליון תושבים, שרצוצה ממלחמת העולם השנייה, שבה נאלצה לוותר לרוסיה על 12% משטחה, הקימה מערכת חינוך חדשנית ויעילה להפליא, והתמודדה בהצלחה עם ענקיות כארה"ב וכמדינות אירופה. 

בפינלנד המורים חייבים להיות לפחות בעלי תואר שני, השכר נאה והמקצוע יוקרתי. מתברר גם שבמקום הראשון, גברים פינים מעדיפים מורה כבת זוג לחיים, ואילו הנשים הפיניות מציבות מקצוע זה במקום השני אחרי רופא, והרבה מעל מדען, עו"ד או איש עסקים. מנהל בית הספר חייב להיות מסוגל גם ללמד ובדרך כלל מקדיש לכך כמה שעות בשבוע. 

תנאי הלימוד מעוררים קנאה. כל התלמידים, ללא קשר למצבם הכלכלי, מקבלים כל יום ארוחה חמה ומזינה, נהנים משירותי בריאות, הסעות, ספרים, חומרי לימוד וגם מייעוץ פסיכולוגי - והכל ללא תשלום. הלימודים מגן הילדים ועד סיום האוניברסיטה או הטכניון חינם גם כן.

שנות בית הספר חולפות בנעימים; הלימודים מסתיימים בצהריים, ועד לשעה ארבע אחה"צ עוסקים הנערים במשחקים ובהעשרה, בעוד שיעורי הבית מוגבלים למינימום. המתקשים בלימוד, או הסובלים מבעיות חברתיות והתנהגותיות, מוגדרים כזכאים לחינוך מיוחד. העזרה ניתנת על ידי מורים מיוחדים במסגרת הכיתה או בית הספר. כתוצאה מכך, הילדים שזקוקים לתגבור לא סובלים מהסטיגמה הנלווית למסלול השונה, שכן החינוך המיוחד אינו מיוחד כלל בעיני התלמידים האחרים. הדגש מושם על חשיבה עצמאית, בניית כישורים חברתיים ועיצוב אישיות, ולא על שינון עובדות ואגירת מידע, שאין בהם כל תועלת לתלמיד בעידן האינטרנט ומאגרי המידע הממוחשבים.

המבקרים טוענים שהשיטה לא מתאימה לרוב ארצות העולם ותולים את הצלחתה בעושר, בהומוגניות האתנית והדתית של פינלנד ובמדיניות הרווחה הסקנדינבית. ה"פרדוקס הפיני" מעודד להפקת לקחים ומעורר מחשבה בנוגע לשאלה כיצד עם קטן, בארץ רחוקה וקרה, מגיע בתחום מסוים להישגים המציבים אותו במקום הראשון בעולם. 

"לומדים מפינלנד: תובנות ממערכת חינוכית מוצלחת" / פאסי סאלברגמאנגלית: תמי אילון־אורטל, הקיבוץ המאוחד, 237 עמ'טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו