נתניהו, יחימוביץ' והרצוג // צילומים: דודי ועקנין, אורי לנץ ומרק ישראל סלם
המזרח התיכון משתנה בקצב מהיר. אין מזרחן אחד שיכול להעיד על עצמו שצפה את מכלול התהליכים שהיינו עדים להם בסביבה המוטרפת שלנו. לפתע, מתוך ההרג, האלימות וההרס, עולה תקווה לתמורה ולשינוי. חובת ההנהגה לעשות כל מאמץ על מנת לנצל את חלון ההזדמנויות ולמצות עד תום את בחינת האפשרויות שנפתחו באזורנו.
אובדן האמון של מדינות ערב בארה"ב יצר הזדמנויות חדשות. בחשאיות מירבית נרקמו קשרים, על גבול הדמיוניים, בין מדינת ישראל למדינות ערביות באזור. דבריו של נשיא מצרים אתמול הם אך ביטוי אחד מני רבים להשקעה התבונית של ההנהגה הישראלית. עולם חדש ואמיץ דורש מנהיגות שמשלבת חזון עם פרגמטיות. אחריות, עם נטילת סיכונים מבוקרים.
לרבים ממנהיגי ערב התברר, באיחור של יובל שנים, שמדינת ישראל לא תוכל לשמש עוד מושא משותף לשנאה שתרגיע ותשקיט את המאבקים ההיסטוריים שבין הסונים והשיעים.
לשלום נדרשת אחדות
כעת, חיוני לבחון ברצינות את האפשרות להסדר בין מדינת ישראל לפלשתינים. שנים רבות של מאבק אלים, לחצים מדיניים ושיחות עקרות היו אמורות לשכנע את ההנהגה הפלשתינית שרק הידברות כנה ואמיתית יכולה לעזור להם להפסיק לקונן על העבר ולהתחבר לעתיד טוב יותר. סרבנות השלום שלהם הובילה אותם רק לדרך ללא מוצא.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ראש הממשלה מבקש לצרף את המחנה הציוני לממשלה, לא כדי להגן על הקואליציה שלו. ממשלת נתניהו יציבה מתמיד, ולאיש מחברי הקואליציה אין עניין בבחירות. מן הידועות היא שלשלום, כמו למלחמה, נדרשת אחדות. האחדות חשובה כדי לתת תחושה לציבור הישראלי ולעולם כולו שכוונותיה של מדינת ישראל רציניות בחתירתה לשלום. יכול להיות שהמהלך לקידום הסדר מדיני לא יצלח, אבל הניסיון הכרחי כדי לחזק את כוח העמידה של אזרחי ישראל במערכות הבאות אם יידרשו להן.
נציגי השמאל קוראים במשך שנים להידבר - ועכשיו מסרבים
ראו זה פלא, כל אותם חברי כנסת נציגי השמאל, שבמשך שנים הטיפו לציבור הישראלי להידבר ולהגיע להסכמי שלום, עומדים כיום בראש חזית הסירוב. מתברר שעבורם הדיבורים על שלום היו סיסמאות ריקות. ברגע המבחן האמיתי הם מתחמקים.
השמאל הישראלי שונא את נתניהו יותר משהוא אוהב את השלום. מתוך שנאה זו הם פועלים על מנת למנוע את האחדות. כנראה טובת המדינה מצויה אצלם בעדיפות שנייה, ולשיקולים האישיים שלהם מעמד־על. אין לדעת אם המו"מ לצירוף המחנה הציוני יצלח. ייתכן שקל יותר לעשות שלום עם אויבים מאשר עם יריבים פוליטיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו