למבקרים בלטביה קשה להחמיץ את נוכחות המלחמה באוקראינה. בכל פינת רחוב מונף הדגל האוקראיני, לעיתים קרובות בצמידות לדגל הלטבי. ממול לשגרירות הרוסית, שממוקמת במרכז העיר, תלויים שלטים ודגלים, וגרפיטי צבעוני מעטר את קיר הבית שמנגד.
כמו כל אירופה והמערב, לטביה נמצאת מלא־מלא בצד של אוקראינה. אבל במקרה שלה, כמו של שתי אחיותיה למדינות הבלטיות - ליטא ואסטוניה - מדובר ביותר מאשר בעניין פוליטי: זה עניין קיומי. החשש שהן יהיו הבאות בתור להיטרף על ידי רוסיה נוכח מתמיד. הן אמנם מוגנות מכוח חברותן בנאט"ו, אבל חוזות בדאגה בתוקפנות הרוסית ובהצהרות שנלוות אליה.
המלחמה הזאת תלווה את נשיא לטביה, אגילס לויטס, שיגיע בשבוע הבא לביקור רשמי בישראל, עם משלחת גדולה של בכירים ואנשי עסקים. לטביה רואה בביקור הזה חשיבות רבה - לשיתופי פעולה, לעידוד השקעות ישראליות ולהידוק הקשרים הביטחוניים בין המדינות.
"אנחנו צריכים לחזק את היחסים עם מדינות שחושבות כמונו אבל אינן חברות באיחוד האירופי", אומר לויטס בראיון מיוחד ל"ישראל השבוע". "לא בריא להיות תלויים בשרשראות אספקה שמושפעות ממשטרים אוטוקרטיים, וישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור. זאת האסטרטגיה הגיאופוליטית הכלכלית הנכונה עבור אירופה, וכמובן עבור המדינה שלי".
אתה מדבר על אנרגיה?
"בעיקר על טכנולוגיה. תמיד טענתי שהתלות ברוסיה ובסין אינה טובה לנו. אבל מובן שחברות גדולות חיפשו רווחים קלים ולא חשבו על הצד האסטרטגי, הגיאופוליטי, ועכשיו אנחנו רואים שזה הכרחי. ישראל היא מדינה מפותחת מאוד מהבחינה הזאת, ואנחנו מעוניינים לשתף פעולה בנושאים מסוימים בתחום הטכנולוגיה".
לויטס גם מדבר על הצורך לחזק את הקשרים בין המדינות, כחלק מהמאבק בין הדמוקרטיות לבין מדינות שאינן דמוקרטיות. הוא מכוון כמובן לרוסיה ולסין, שאותן הוא מגדיר "משטרים תוקפניים שמסוכנים לעולם". במהלך הראיון הוא מרפרר לא פעם בין המצב הנוכחי לבין המציאות באירופה ערב מלחמת העולם השנייה, ואומר בגלוי כי הנשיא פוטין הוא "פושע מלחמה".
קשר יהודי הדוק
ריגה מקסימה. מרכז העיר קטן, עם מבנים בני מאות שנים, שמלמדים על התקופות השונות שבהן האזור השתייך לשבדיה, לגרמניה ולבריה"מ. גם הכנסיות מלמדות על כך: קתוליות, אורתודוקסיות ולותרניות. הרחובות בעיר העתיקה צרים ברובם, ונבנו במקור ברוחב שמאפשר מעבר רק לעגלות סוסים. הם משובצים מסעדות וחנויות קטנות, ציוריות, אם כי העיר סובלת עדיין ממיעוט של תיירים - זכר לשנות הקורונה.
המגיפה העולמית הותירה כאן את רישומה גם בכלכלה, שטרם התאוששה. האינפלציה הדו־ספרתית והמשכורות הנמוכות יחסית (בהשוואה לאירופה) גורמות לצעירים רבים לנצל את הדרכון האירופי ולחפש את מזלם ביבשת. עד לברקזיט בריטניה היתה היעד המועדף על הלטבים, כיום אלו שבדיה, נורבגיה וגרמניה.
הנשיא לויטס: "שלום אפשרי רק כאשר יש בו צדק. הפסקת אש אינה שלום. במקרה הזה, שלום משמעותו השבת הריבונות של אוקראינה במלואה על כל שטחה. אני בהחלט חושב שזה תרחיש ריאלי"
המצב הכלכלי הזה גם מאפשר לא מעט הזדמנויות עסקיות למשקיעים. עמנואל גרינשפון הוא יהודי אמריקני־מולדבי, שמעורב בשנים האחרונות בשלל השקעות בלטביה, בין היתר בבנק הפרטי הגדול במדינה ובמיזם נדל"ני ענק על מפרץ ריגה, שיוקם בשנים הקרובות ויכלול מלונות, מגורים ושטחי מסחר ושופינג. המרכז הזה, שייקרא "ריגה פורט סיטי", עתיד להזכיר את המרינה בדובאי, ושותפה בו חברת הבנייה הגדולה בנסיכות - אימאר.
"לטביה היא מקום מעולה להשקיע בו", ממליץ גרינשפון. "הנדל"ן וכוח האדם זולים, וזה שער מצוין לאירופה". למשקיעים, הוא מוסיף, יש גם מענקים ותמיכות מטעם הממשלה הלטבית ומהאיחוד האירופי, ובאפשרותם גם לקבל הלוואות נוחות מהבנקים המקומיים. ליזמי ההיי־טק זאת יכולה להיות הזדמנות מצוינת.
זה גם יהיה אחד היעדים המרכזיים בביקורו של הנשיא הלטבי בארץ: לשכנע חברות טכנולוגיה ישראליות להקים מרכזים כאלה בריגה. "מדובר במדינה שנוח מאוד לעשות בה עסקים, והמקומיים הם שותפים מצוינים: הגונים, יעילים, עומדים בזמנים, מילה זאת מילה. ולטביה גם קרובה יחסית לישראל, כולל טיסות ישירות בין ריגה לתל אביב".
עד לקורונה היו לא מעט ישראלים (רובם ממוצא לטבי) שנהגו להגיע למדינה, בעיקר לנופש בקיץ. חלקם גם החזיקו בה דירות. מדובר בהשקעה מעניינת, ולא רק מבחינה כלכלית: מי שרוכש נכס ב־250 אלף יורו ויותר מקבל אישור תושבות בלטביה, שמשמעותו תושבות בכל מדינות האיחוד (בתנאי שאינו מוכר את הנכס).
כחלק מהידוק הקשרים בין המדינות, צפוי בקרוב אישור לישראלים בעלי זיקה משפחתית ללטביה להחזיק בדרכון כפול. ההערכה היא שרבבות יהיו זכאים לדרכון, מרביתם נצר למשפחות שעזבו את המדינה לפני מלחמת העולם השנייה או במהלכה. עשרות אלפים מבני הקהילה היהודית נרצחו בשואה, לעיתים קרובות בסיוע המקומיים, ואחד מהמקרים הבולטים היה ביער רומבולה, שבו נרצחו בסוף 1941 כ־25 אלף יהודים - הטבח השני בהיקפו אחרי באבי יאר.
הממשלה היוצאת בלטביה (ששרויה בכאוס פוליטי) אישרה השנה את החוק להשבת הרכוש היהודי במדינה. בכוונתה להעניק בשנים הקרובות כ־40 מיליון יורו, שיוקדשו לשיפוץ מבנים ומוסדות תרבות יהודיים, וכן לחינוך - בעיקר של המקומיים, שיודעים מעט מאוד על השואה ועל ההיסטוריה המפוארת של הקהילה היהודית במדינה, שמנתה בשיאה כ־200 אלף איש (הרב קוק, ישעיהו ליבוביץ ואחרים נולדו בריגה, ואפילו תנועת ביתר יוסדה על ידי זאב ז'בוטינסקי כשביקר בעיר). כיום חיים בלטביה כ־8,000 יהודים בלבד, מרביתם בריגה.
אסור להירדם בשמירה
ביום שישי שעבר חגגה לטביה את יום העצמאות שלה. למרות הקור (-6 מעלות) יצאו ההמונים לרחובות. רובע הארט נובו המרהיב התמלא באלפי חוגגים, שהציפו את המסעדות. אחת הפופולריות שבהן היא מסעדת "פלאפל", שמוכרת אוכל שמוכר לנו מהבית אבל מתפקדת למעשה כאחד הברים הפופולריים ביותר בעיר.
לטביה זולה בהשוואה לאירופה המערבית. השוק המקורה המקומי - שמשתרע על פני חמישה מבנים בשטח כולל של יותר ממגרש כדורגל - זול יחסית ומושך אליו את המקומיים וגם תיירים. אפשר למצוא בו לא מעט אטרקציות קולינריות מקומיות - ממוצרי חלב למיניהם (בעיקר יוגורט), דגים (בעיקר מעושנים) ואפילו אלכוהול (Black Balsam, שמגיע בשלל טעמים ובעל טעם דומה לשל תרופה).
בריגה חיים מעט מאוד ישראלים, רובם בענייני עסקים. עם זאת, היחסים בין המדינות חמים מאוד: מקשרי תרבות ענפים, דרך קשרי רפואה (במהלך ביקור הנשיא ייחתמו ארבעה הסכמים לשיתופי פעולה מחקריים בין מוסדות רפואיים בישראל ובלטביה), ועד לתיאום דיפלומטי (לטביה אמנם מחויבת לאיחוד האירופי, אבל מקפידה להיות ניטרלית יחסית; אין בה פעילות של ארגוני BDS, והיא קשובה לדאגות של ישראל, בעיקר בהקשר האיראני).
במהלך הביקור יצוינו 30 שנים ליחסים הדיפלומטיים בין המדינות. ישראל הקימה שגרירות בריגה מייד לאחר שלטביה הכריזה על עצמאות ב־1992, ולטביה פתחה שגרירות בארץ ב־1995. "זאת מדינה קטנה, שבניגוד אלינו לא מחזיקה בהרבה שגרירויות בעולם. העובדה שיש להם שגרירות בישראל מעידה על החשיבות שהם רואים ביחסים בין המדינות", מסבירה שרון רפפורט, שגרירת ישראל בלטביה. "הם מעריכים מאוד את היכולות שלנו, בעיקר בתחומי ביטחון וטכנולוגיה".
כחלק מכך, מעוניינת לטביה לרכוש יכולות הגנה אווירית מישראל. זה לא יקרה, מכמה סיבות: החשש מחשיפת הטכנולוגיות הסודיות לגורמים זרים, וגם חוסר רצון ישראלי להתעמת עם רוסיה. אבל ההתעניינות הלטבית תפתח אולי אפיקים אחרים לעסקאות; הממשלה בה כבר הודיעה כי תיישר קו עם החלטת האיחוד האירופי להעלות את ההשקעה בביטחון ל־2.5 אחוזים מהתמ"ג, ובכוונתה להעלות בהמשך ל־3 אחוזים. כחלק מלקחי המלחמה באוקראינה מתכוונת לטביה גם להחיל שירות חובה לגברים, שיימשך שנה.
לויטס מודאג כמובן מאוד מהמלחמה באוקראינה. "זאת הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה שבה תוקפנות כזאת מתרחשת באירופה. תוקפנות נגד מדינה ריבונית במטרה להשמיד אותה", הוא אומר. "בפעם הקודמת זה היה ב־1939, כשהיטלר פלש לצ'כוסלובקיה ואז לפולין במטרה להשמיד אותה, ועכשיו זה קורה שוב. זאת הפרה בוטה ביותר של החוק הבינלאומי".
אתה חושש שהמדינות הבלטיות, ולטביה בתוכן, יהיו הבאות בתור?
"המדינות הבלטיות נסמכות על ברית נאט"ו, שהיא ברית ההגנה החזקה ביותר בעולם. אני משתתף בדיונים בפסגת נאט"ו ובתהליך קבלת ההחלטות בארגון, ואני רואה את המחויבות הברורה להגן על כל סנטימטר של שטח חברות הברית".
ואתה באמת משוכנע שזה יקרה? כי אנחנו רואים חוסר רצון של ממשל ביידן להיכנס למלחמות.
"אני משוכנע ולחלוטין סומך על הברית, אבל ההגנה הטובה ביותר היא מספיק עוצמה צבאית, משום שהאויב לא יתקוף אם יידע שיפסיד. לנאט"ו יש יתרון ברור בכל פרמטר, אבל אסור לנו להירדם בשמירה. אנחנו מכירים היטב את האידיאולוגיה האימפריאליסטית של הרוסים. זה לא היה ברור כל כך לחלק המערבי של אירופה, וזה ברור כשמש כיום".
מהי האידיאולוגיה של הרוסים, לחזור לבריה"מ?
"זאת אידיאולוגיה אימפריאליסטית של המאה ה־19. הגדולה שלהם כמדינה נמדדת בגודל, בכיבוש. הם רוצים לשלוט באירופה כמו בימי הצאר אלכסנדר".
מה לדעתך הפתרון במלחמה באוקראינה? יש בכלל פתרון של שלום?
"שלום אפשרי רק כאשר יש בו צדק. הפסקת אש אינה שלום. במקרה הזה, שלום משמעותו השבת הריבונות של אוקראינה במלואה על כל שטחה. אני חושב שזה תרחיש ריאלי".
באירופה מוטרדים מאוד מהשלכות המלחמה, בעיקר בהקשרים של אנרגיה ומזון.
"יש שתי בעיות עיקריות בגישה הזאת: אחת היא שזה לחלוטין לא ברור שאם רוסיה תכבוש את אוקראינה תהיה לנו אנרגיה זולה, כי לא טוב להיות תלויים במשטר אוטוקרטי; בעיה נוספת היא פוליטית - זה ייראה שהדמוקרטיה חלשה, ובטווח הארוך זה ישמש תמריץ לכוחות אנטי־דמוקרטיים מבחוץ אבל גם מבפנים".
אתה רואה סכנה לדמוקרטיות באירופה? כי אנחנו רואים את הממשלות שנבחרו בהונגריה ובפולין, למשל.
"אני רואה כוחות פופוליסטיים מסוכנים שהם בעיה עבור דמוקרטיות. זה קרה גם בשנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמת".
אתה מזהה קווי דמיון?
"אנלוגיות, לא דמיון. הפופוליזם מכוון לפעול נגד הרציונליות, ההיגיון, ונגד ליבת העקרונות הדמוקרטיים שהם שלושה: שלטון הרוב, שלטון החוק שמגביל את עריצות הרוב - הפופוליסטים מאמינים שאסור שהחוק יגביל את שלטון הרוב, ושמירה על זכויות האדם".
הזכרת אנלוגיות היסטוריות. אתה חושב שפוטין הוא היטלר החדש?
"לא הייתי אומר שישנו אדם אחד שאחראי לכל".
אז אשאל את זה אחרת: אתה מגיע מהמשפט הבינלאומי. פוטין ובכירי ממשלו הם פושעי מלחמה בעיניך?
"כשופט הייתי אומר שלפני גזר הדין איני אומר דבר בעניין. אבל כאזרח אני אומר שזה ברור לחלוטין. היטלר מעולם לא נשפט ולא עמד מול בית המשפט, אבל אנחנו מכירים בזה שהוא היה פושע מלחמה".
עד כמה אתה דואג ממלחמת עולם שלישית?
"אפשר להימנע ממלחמת עולם שלישית רק אם נאט"ו תישאר חזקה, משום שכוחה הצבאי של הברית הוא הבסיס לשלום. הדרך לעצור את רוסיה היא הרתעה, כי את השפה הזאת מבינים במוסקבה - את שפת הכוח".
אתה בוודאי ער למעורבות האיראנים במלחמה.
"זה רק מחזק את טענתי שמשטרים אוטוריטריים נעשים תוקפניים יותר, משום שהם מבינים שהמערב אולי חלש ויש ללמד אותם שזה לא כך".
לטביה תומכת בישראל בתביעתה לעצור את שאיפותיה של איראן בתחום הגרעין?
"כן, כמובן. יכולת גרעינית בידיים של משטר אוטוקרטי היא מסוכנת מאוד, ויש הכרח שלא לאפשר למשטר תוקפני להחזיק ביכולת כזאת. אם הדבר אפשרי באמצעים דיפלומטיים - מה טוב, ואם לא, ישנם אמצעים אחרים".
זיכרון אישי וציבורי
במהלך ביקורו בארץ יגיע לויטס גם לרמאללה, להיפגש עם אבו מאזן. הוא יעשה זאת כחלק מהמחויבות הקבועה של האיחוד האירופי להיפגש עם שני הצדדים. כחלק מכך, לטביה גם לא מתכוונת לפעול להעברת השגרירות שלה לירושלים. "המדיניות שלנו בנושא מתואמת עם העמדה הרשמית של האיחוד, ולא נבצע מהלכים חד־צדדיים".
"ההיסטוריה בלטביה ברורה. היו כאלה ששיתפו פעולה עם הנאצים. החברה מכירה בזה, וזה מתועד היטב בהיסטוריה שלנו. השואה והחלק שלנו בשואה נוכחים מאוד בתודעה הלטבית"
לויטס כבר ביקר בארץ עם בתו ב־2009. כעת זה יהיה ביקורו הרשמי הראשון, ומן הסתם יעלה בו גם ההקשר היהודי שלו. אביו היה יהודי, היחיד מבני משפחתו ששרד את השואה.
"כמו רבים שחוו טרגדיות, הוא לא נטה לדבר. אני יודע מעט מאוד על משפחתו", הוא מספר. על השואה למד בעיקר כסטודנט בגרמניה, לשם עבר עם אמו כשהיה צעיר, בטרם שב ללטביה לאחר קריסת בריה"מ.
האם לטביה מוכנה להתמודד עם ההיסטוריה שלה בנוגע לסיוע לנאצים?
"ההיסטוריה בלטביה ברורה. היו כאלה ששיתפו פעולה עם הנאצים. החברה מכירה בזה, וזה מתועד היטב בהיסטוריה שלנו. השואה והחלק שלנו בשואה נוכחים מאוד בתודעה הלטבית. מרבית הקהילה היהודית בלטביה נספתה בשואה, כ־80 אלף איש, ורק כאלף שרדו. אנחנו לוקחים חלק בפעילות לזכר השואה. יש לנו בלטביה תוכנית ממשלתית לשימור זכר השואה בחברה שלנו, שנלמדת בבתי הספר".