"אני חושש שלא יהיו עוד יחסים 'מיוחדים' בין ארה"ב וישראל. מצב העניינים הופך להיות קשה יותר משנה לשנה"

דיוויד ברנשטיין
מנכ"ל המכון היהודי לערכים ליברליים
שימש נשיא ומנכ"ל של המועצה היהודית לקשרי ציבור. מחבר הספר "התעוררות האנטישמיות: כיצד אידיאולוגיה פרוגרסיבית פוגעת ביהודים". מתגורר בוושינגטון

דיוויד ברנשטיין, בספרך "התעוררות האנטישמיות: כיצד אידיאולוגיה פרוגרסיבית פוגעת ביהודים" אתה מספר על דאגתך מהמצב בארה"ב ומהתעצמות של מגמות אנטי־ישראליות בשמאל הפרוגרסיבי בארה"ב. ממה למעשה אתה מודאג, ואיך אותה אידיאולוגיה פוגעת ביהודים?
"היא פוגעת ביהודים בכמה דרכים: ראשית, היא מתייחסת ליהודים כחלק מהמעמד הדומיננטי, המדכא, אשר שותף לעליונות הלבנה. שנית, היא מוחקת את הזהות היהודית בכך שהיא מתעקשת שיהודים הם, כביכול, אנשים לבנים. שלישית, היא יוצרת אצל האמריקנים התניה של התנגדות לישראל, בכך שהיא תופסת אתכם בפריזמה צרה ובינארית של מדכא ומדוכא. אתה מבין? ישראל היא כביכול המדכאת משום שהיא נתפסת כחזקה יותר מהפלשתינים. הנקודה הרביעית היא שהאידיאולוגיה הזאת מקטבת את הפוליטיקה שלנו ומערערת את הערכים הדמוקרטיים שלנו.
"ככל שאמריקה נעשית יותר חסרת שליטה, משוגעת אם תרצה, כך הופכת הקהילה היהודית לפגיעה יותר. הדבר האחרון הוא שהאידיאולוגיה הזאת מערערת את הגאווה היהודית בקרב הדור הצעיר של היהודים, שלמעשה לומדים לראות בעצמם שותפים לעליונות הלבנה".

מהי בעצם אותה אידיאולוגיה של ניעורות (WOKE), שעליה אתה מדבר?
"אידיאולוגיית ניעורות, מלשון התעוררות, טומנת בחובה שני עקרונות ליבה: לפי הראשון, ההטיה כלפי יהודים היא לא רק עניין של יחס אישי אלא מוטמעת במבנים ובמערכות של החברה. שנית, רק אלה שחיו תחת דיכוי יכולים להגדיר מהו לשאר האוכלוסייה. הרעיון השני משמש למעשה כדי לחבל בשיח, משום שאין לך זכות לקחת חלק בדיון אם לא חווית דיכוי".

האידיאולוגיה הזאת ודומותיה מהוות למעשה סיכון משני הצדדים של המפה הפוליטית. מה ההבדל בין האיום מהצד הימני לבין האיום מהצד השמאלי, וממי היהודים צריכים להיות מודאגים יותר?
"הימין הקיצוני בפוליטיקה האמריקנית הוא בגדר סכנה פיזית לקהילה היהודית. לימין הקיצוני יש נשק, והוא מאיים על ביטחון התושבים ורווחתם. השמאל הקיצוני הוא בגדר סכנה פוליטית וחברתית לקהילה היהודית. הוא מאיים לשלול את הזכויות של יהודי אמריקה בחברה האמריקנית".

אבל אנחנו רואים גם סכנה חברתית מימין.
"נכון. למשל, בימין יש מה שנקרא בתרגום חופשי 'תיאוריית החלפה'. זה רעיון פופולרי בימין הקיצוני, ולפיו מהגרים מגיעים לארה"ב ומחליפים את העובד האמריקני הממוצע, ויהודים מואשמים לעיתים בביצוע ההחלפה הזו. זו אידיאולוגיה שפוגעת ביהודים, מימין".

"היחס ליהודים תלוי בשאלה אם השיגעון האידיאולוגי הנוכחי יימשך. אם יימשך ואם האמריקנים יהיו עוד יותר מקוטבים וקיצוניים, היהודים ירגישו יותר בסיכון; אם נראה התייצבות, אני סבור שיהודים־אמריקנים יסתדרו"

את האיום מהימין אתה מתאר כ"התקף הלב", בעוד את האיום מהשמאל אתה מתאר כ"סרטן". תסביר.
"מטאפורת 'התקף הלב' גורסת שהימין הקיצוני הוא סכנה מוחשית ונוכחת. יש בה כדי לערער את הדמוקרטיה האמריקנית, לפגוע ביציבות החברה ולאיים על יהודים־אמריקנים. מטאפורת ה'סרטן' גורסת שאידיאולוגיית ניעורות, באופן איטי אך בטוח, משחיתה את הפוליטיקה והחברה ואת תחושת המקום והשייכות של הקהילה היהודית באמריקה".

עידן הקיטוב

כדי להבין טוב יותר את המטאפורות שהבאת, חשוב להבין מהם מקורות האנטישמיות משמאל. אני לא משוכנע שהם די ברורים לציבור.
"אנטישמיות מהשמאל נובעת כתוצאה מהחוויה הפוסט־קולוניאלית, ולפיה מדינות חזקות יותר מדכאות מדינות בעלות כוח פחוּת. היא גם נשענת על מחשבה מרקסיסטית, והפכה לאיום חריף יותר בשלוש השנים האחרונות מאז הרצח של ג'ורג' פלויד.

"הבעיה עם אנטישמיות מהצד השמאלי היא שלעיתים היא אינה כה ברורה. היא מסתירה עצמה כאופוזיציה לציונות ובדה־לגיטימציה של ישראל, וכן בשפה של צדק חברתי דוגמת שימוש במילים 'כוח' ו'פריבילגיה'. היא לא אותו אקדח מעשן כמו האנטישמיות מימין."כך, למשל, בעולם המוסלמי

אנחנו לא רק אומרים שיש אנטישמיות מוסלמית; אנו מתחקים אחר מקורותיה האידיאולוגיים - אל האסלאמיזם, אל אידיאולוגיית הג'יהאד, אל רעיון הכופר. כשאנחנו מדברים על אנטישמיות בשמאל, לעומת זאת, אנחנו מדברים לעיתים קרובות על סימפטום ללא סיבה, כאילו הוא הגיע מהחלל החיצון ונחת כאן יום אחד. אבל בפועל, מזמן יש לנו אנטישמיות בשמאל, ראינו את זה בבריה"מ בצורה של אנטי־ציונות - אבל גם זה היה מוטמע באידיאולוגיה טוטליטרית שמאלנית קיצונית.

"האנטישמיות השמאלנית שאנחנו רואים מערערת את עמדת היהודים בחברה. היא מרחיקה יהודים מהפוליטיקה, היא לא מאפשרת ליהודים להשתתף בקואליציות לצדק חברתי, היא מביאה עם הזמן את הרעיון שלפיו היהודים הם מעמד מיוחס בחברה ושותפים לעליונות הלבנה, כאמור. לכן זה פועל אחרת לגמרי, זה מכלה את התמיכה בישראל ומקטין את הסיכוי שאנשים יתמכו במדינה היהודית בטווח הארוך".

הזכרת את האקדח המעשן מהצד הימני. תסביר.
"אנטישמיות מימין היא סכנה ממשית ונוכחת. זה יכול לשרת אנשים עם רובים כדי לרצוח אנשים, כפי שקרה בפיטסבורג, בפנסילבניה, בבית הכנסת בסקווירל היל. האיש שרצח 11 יהודים בסקווירל היל עשה זאת כי הוא חשב שיהודים מסייעים בהכנסת מהגרים בלתי חוקיים לארה"ב, ושעליו לפעול לאלתר כדי לעצור את זה. אז זו דוגמה לסכנה ממשית בהווה.

"אנטישמיות משמאל לעיתים אינה כה ברורה. היא מסתירה את עצמה כאופוזיציה לציונות ובדה־לגיטימציה של ישראל, וכן בשפה של צדק חברתי. היא מערערת את עמדת היהודים בחברה. היא לא אקדח מעשן כמו האנטישמיות מהצד הימני הקיצוני"

"יש סיבה טובה לפחד מהימין האמריקני, והרבה יהודים אכן מפחדים. זה כמו ששרנסקי כתב בהקדמה לספר שלי: 'תפקידו של היהודי הוא לא לאחד כוחות עם האידיאולוגיות של התקופה, אלא לעמוד על המחשבה העצמאית ועל העקרונות הליברליים שעליהם נוסדו הדמוקרטיות של העולם'".

בהמשך לדוגמה שהבאת שלפיה אנטישמיות היא ממשית ונוכחת, הרי גם הליגה נגד השמצה מגבה את הדברים. לפי נתוניה, יהודים בארה"ב חווים תקריות אנטישמיות בשיעור הגבוה ביותר זה 40 שנה. מדוע זה קורה?
"אמריקה והמערב הפכו למקוטבים בצורה יוצאת דופן. התרחשה התמוטטות בנרטיב הנפוץ ובתמונה המשותפת של החברה האמריקנית. בסביבה כזאת אנשים נוהים אחרי אידיאולוגיות פשוטות ודוֹגמוֹת שמסבירות את העולם ונותנות להן משמעות. חלקן נמשכות לקיצוניות. אידיאולוגיות קיצוניות אלו, אם מימין ואם משמאל, הן כמעט תמיד אנטישמיות במהותן".

אתה מוטרד מהמגמות השונות שבהן אתה חוזה?
"מה שקורה עכשיו הוא שאידיאולוגיית הניעורות משתלטת על מוסדות בקצב הרבה יותר גבוה ומהיר, בעיקר במדינות דוברות אנגלית דוגמת בריטניה, קנדה, ניו זילנד או אוסטרליה. ככלל, לאמריקנים יש נטייה רבה יותר לתמוך בדמוקרטיה במזרח התיכון; זו מעין עדות לרוח לחימה אשר קבועה בזהות האמריקנית ובזהות הלאומית, אבל לצערי היא משתנה בימים אלה.

"רק לא מזמן פרסמנו סקר שבו ראינו את הירידה באהדה לישראל. הנרטיב הקשה, שלפיו ישראל היא מדינה קולוניאלית, הולך ותופס תאוצה. זה לא קורה בן־לילה, ועדיין כ־30 אחוז מהדמוקרטים רואים בישראל מדינה קולוניאלית ומתנחלת, ולא מדינה המגינה על עצמה מפני כוחות עוינים. אלו חדשות טובות וחדשות רעות. זה מראה ששני שלישים מהדמוקרטים עדיין מבינים שישראל גרה בשכונה קשה. רבים מעריצים את מדינת היהודים. אבל זה גם מראה את הפוטנציאל המדאיג שיותר דמוקרטים יראו את ישראל בצורה אחרת, וזה תלוי גם כיצד אמריקה וישראל יתפתחו".

לבנות מחדש את המרכז

המצב שאתה מתאר מטריד ברבדים מסוימים, והתייחסת אליו גם בעת השתתפותך בשבוע שעבר בכנס אסטרטגי בנושא יחסי ישראל־ארה"ב, ביוזמת מכון ראות, המכון הישראלי לתכנון כלכלי והמכון למחקרי ביטחון לאומי. כיצד הקונסטלציה הנוכחית משפיעה על ביטחונה הלאומי של ישראל?
"כשאידיאולוגיה של ניעורות גובה מחיר באופן שבו אמריקה רואה את עצמה, היא גם תשפיע על יחסי ארה"ב־ישראל. אמריקה הרואה את עצמה כמדינה מדכאת, תהסס להשתמש בכוח בעולם ותראה פחות נכונות להגן על בעלות בריתה. בכך היא מסתכנת במדינות שונות בעולם בעלייתם לשלטון של אנשים עוינים לדמוקרטיה, ובוודאי לברית ארה"ב־ישראל.

"פרסמנו סקר שבו ראינו את הירידה באהדה לישראל. הנרטיב שלפיו ישראל היא מדינה קולוניאלית, תופס תאוצה. כ־30 אחוז מהדמוקרטים רואים בישראל מדינה מתנחלת, ולא מדינה המגינה על עצמה מפני כוחות עוינים. זה פוטנציאל מדאיג"

"עד כה האידיאולוגיה הזו תפסה אחיזה בעולם דובר האנגלית. ראיתי עדויות וסימנים לאידיאולוגיה הזו בתל אביב, אבל אני לא חושב שישראלים רגישים לה ולקיומה באותה עצימות כפי שהאמריקנים עושים זאת".

מה ישראל יכולה לעשות בעניין?
"ישראל הפורמלית צריכה להבין את האידיאולוגיה הזאת, את האופן שבו היא משפיעה עליה, ולא להיות תלויה רק בארה"ב. כלומר, לא להאמין שיחסי ישראל־ארה"ב יהיו מחר מה שהם היום. אני רוצה למנוע את זה, אבל צריך גם להיות מציאותיים. אם האידיאולוגיה הזאת תמשיך את הצעדה הארוכה שלה דרך המוסדות שלנו - אנחנו הולכים להיות בצרות בעוד חמש, עשר, 15, 20 שנה. צריך להיות מוכנים גם לתרחישים מהסוג הזה".

בפועל, כיצד אתה צופה שייראו יחסי ישראל־ארה"ב בשנים הקרובות?
"אם המגמות האידיאולוגיות הנוכחיות יימשכו, אני חושש שלא יהיו עוד יחסים 'מיוחדים' בין ארה"ב לישראל. זה הופך להיות קשה יותר ויותר משנה לשנה. אני חושש שממשל אמריקני עתידי לא יעמוד לצד ישראל באו"ם או יצביע בעדה במועצת הביטחון של האו"ם. אני חושש שישראל לא תוכל לסמוך על אמריקה בזמנים של מלחמה, כפי שהיה בעבר. אני לא יודע אם אמריקה קיצונית יותר ביחס לעבר, אבל היא בהחלט רדיקלית יותר ביחס לכל נקודה אחרת שלה הייתי עד במהלך חיי".

מה יכולות ישראל וארה"ב לעשות כדי להתמודד עם אנטישמיות ועם אידיאולוגיות רדיקליות?
"חשוב ליהודים אמריקנים ולבעלי בריתם לבנות מחדש את מרכז הפוליטיקה האמריקנית. אני מגדיר מרכז כאנשים שמחבקים את הערכים הדמוקרטיים, ולא נמשכים ונכנעים לאידיאולוגיות רדיקליות, משום צד של המפה הפוליטית. הם אוהבים את אמריקה וחוגגים את הפלורליזם הקיים בה. הם לא רואים באמריקה כמדכאת ביסודה. אנחנו צריכים לחזק את הליבה הזאת באמריקה".

כיצד הממשלה החדשה בישראל עשויה להשפיע על יחסי ארה"ב־ישראל?
"אם הממשלה החדשה תיתפס ככזו שמחבקת כוחות רדיקליים או פוליטיקה גזענית, הדבר יפגע במעמדה של ישראל במפלגה הדמוקרטית ובקרב יהודי אמריקה".

האם חזרת נתניהו לשלטון היא אתגר או הזדמנות ליחסי ישראל־ארה"ב?
"זה אולי לא משנה הרבה, וזה תלוי בעיקר איך הממשלה תפעל, ולחלופין - אם קיים עימות עם הפלשתינים או עם איראן. נתניהו לא פופולרי במיוחד בשמאל האמריקני, אבל זה יהיה גורם משפיע של ממש רק במקרה של דרמה משמעותית או אם, למשל, המזרח התיכון יתלקח מסיבה כזאת או אחרת".

"איום שלא ראיתי מימיי"

מסך כל דבריך נוצרת תחושה שאולי קיים פחד מסוים בלהיות כיום יהודי בארה"ב. אכן כך?
"חשוב לזכור שאמריקה היא עדיין אחת המדינות החופשיות בעולם, ומקום נהדר להיות בו יהודי. ברוב הזמן, וברוב חלקיה, ליהודים אין מה לפחד. רוב יהודי אמריקה אוהבים את אמריקה. היא נותנת להם הרגשה של בית ומעניקה להם תחושת שייכות. אבל תחושה זו עלולה להיפגע כשאידיאולוגיות רדיקליות נכנסות לתמונה. יהודים מצליחים בחברות ליברליות ופתוחות ופחות בחברות סגורות. יש לנו אינטרס לשמר את מוסדות הדמוקרטיה בארה"ב, שנתונים לאיום שלא ראיתי בימי חיי. אני לא חושב שמספיק אנשים מבינים זאת".

כיצד ייראה היחס ליהודים בשנים הקרובות?
"זה תלוי בשאלה אם השיגעון האידיאולוגי הנוכחי יימשך או יתפוגג. אם יימשך, ואם האמריקנים יהיו עוד יותר מקוטבים וקיצוניים, היהודים ירגישו יותר ויותר בסיכון; אם נראה התייצבות ואמריקה תחזיר את תחושת העצמיות שלה, אני סבור שיהודים אמריקנים יסתדרו".

בחלק מתרחישי הדומינו האפשריים שאתה מתאר, איזה חלק עלול להיפגע ראשון - היחס לישראל או היחס לקהילה היהודית בארה"ב?
"היחס לישראל. קל יותר לגנות את ישראל ולהתייחס אליה כאל נציגת היהודים מאשר לפגוע בפועל ביהודים, אז אני חושב שהיחסים עם ישראל פגיעים יותר בטווח המיידי. מצד שני, לכוחות פוליטיים לא לוקח זמן רב להתארגן בדרכים שיכולות לפגוע ביהודים אמריקנים, וזה בהחלט יכול לקרות בדיוק כפי שקרה לאחרונה באוניברסיטת ברקלי: יהודים אמריקנים נדחו מקואליציות בשמאל ומקואליציות פוליטיות. זה יכול להפוך לדבר נפוץ יותר עם הזמן, כלומר מצב שבו יהודים אמריקנים מרגישים שהם מנושלים ברמה הבסיסית. אסור שנגיע למצב כזה".

להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il