פני המהפכה

הפלשתינים ניסו להפוך את הביקור הראשון של הח"כים בהר הבית אחרי שנתיים לעוד "מדורה". לפחות בינתיים, זה לא הצליח להם. יומיים לפני הביקור הודיעה ועדת ירושלים ואל־אקצא במועצה המחוקקת הפלשתינית כי החלטת ישראל לאפשר לחברי הכנסת "להיכנס לאל־אקצא לא תעבור בשתיקה ותוביל לפיצוץ המצב בירושלים ובכל פלשתין".

הוועדה, גוף רשמי של הרש"פ, קראה לתושבי ירושלים להכשיל את תוכניות "הכובש". גם הטלוויזיה של הרש"פ זרקה גפרור לגחלים הלוחשות בהר, וניסתה ללבות שם מחדש את האש (זו שככה, כזכור, במאמצים מרובים אחרי הפיגוע בהר ו"משבר המגנומטרים").

סרט תיעודי ששודר שם, מחזר מחדש שקר ישן, ולפיו "היהודים - הם שתכננו את הצתת מסגד אל־אקצא ב־1969, ואף עיכבו את פעולות הכיבוי במקום". המסגד הוצת, כזכור, על ידי מייקל דניס רוהאן, אזרח אוסטרלי נוצרי, שנעצר, הועמד לדין, נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין ואושפז במוסד לחולי נפש. 

בטורקיה נועד יממה לפני ביקור הח"כים אבו מאזן עם הנשיא הטורקי ארדואן. גם שם דיברו על "מתקפת המתנחלים על אל־אקצא". פלג של החזית העממית ("גדודי אבו עלי מוסטפא") שיגר לחלל האוויר איומים לפגוע בחברי כנסת, על בסיס מידע מודיעיני שהשיג, וח"כ אחמד טיבי הבהיר שהח"כים הערבים יעלו להר "מתי שהם ירצו". 

נתוני המשטרה, אומדנים, על פי נתונים של עמותת "ייראה" לעידוד עליית יהודים להר הבית כהלכה // ** אומדן עד סוף אוגוסט. *** אומדן עד סוף השנה // צילום: אורן בן חקון

אלא שביום שלישי בבוקר ההר היה שקט. ראשון נכנס להר ח"כ יהודה גליק, שלפני כשלוש שנים נורה ונפצע קשה על ידי מתנקש, פעיל הג'יהאד האסלאמי הפלשתיני, על רקע פעולותיו בעניין ההר. גליק החלים, הפך לח"כ, אך מאז מאי 2016, ביום שבו נבחר לכנסת, נמנע ממנו לבקר בהר הבית.

גליק ניסה להגיע להר ולבוא בשעריו כבר לפני כשבוע וחצי, אבל המשטרה חסמה אותו. הוא הכריז כי אינו מתכוון להיות "שפן הניסיונות של רה"מ", אך לאחר שיחה עם נתניהו, התרצה. גליק השתכנע שבקרוב ההר ייפתח בפני הח"כים בקביעות. המשטרה הודיעה לנתניהו כבר לפני שנה שאין לה בעיה עם עליית הח"כים להר, אבל נתניהו העדיף "ללכת על בטוח". הוא דחה את החלטתו בעניין שוב ושוב. בפרטי "הפיילוט" השבוע - יודעו מראש הוואקף המוסלמי והשלטונות הירדניים. המשטרה נערכה בכוחות עצומים, לא רק בהר, אלא גם סביבו. הכללים היו ברורים: בלי תקשורת ובלי שרים.

גליק ירד מההר והתנצח עם חגית עופרן, מראשי שלום עכשיו, שניצבה במקום בראש משמרת מחאה. עופרן היא נכדתו של ההוגה פרופ' ישעיהו ליבוביץ. שניהם דיברו על מקדש, אבל כל אחד מהם התכוון לזמן ולנסיבות אחרים. "מי שעולה בטוב להר מוסיף שלום בעולם", סיכם גליק, "ומי שמקדם הסתה ושנאה - הוא האשם". 

כשגליק ירד מההר נכנסה פנימה ח"כ שולי מועלם. מועלם וגליק עומדים יחד בראש השדולה הפרלמנטרית לחיזוק הקשר היהודי להר הבית. מועלם, כמו גליק, שבה לכאן אחרי היעדרות ממושכת, והתקשתה להסתיר את התרגשותה.

בקול חרישי, כמעט בלתי נשמע, היא מלמלה כמה שורות רלוונטיות מפרק כ"ד של ספר תהילים: "מי יעלה בהר השם ומי יקום במקום קודשו? נקי כפיים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה", אבל השוטר שצעד לצידה העיר לה שהתפילה במקום אסורה, ומועלם חדלה מייד.

אחר כך, לאורך החומה המזרחית של ההר, היא ביקשה ממלוויה לדמיין את המראות הקדומים במקום - בימי המקדש, בראש השנה, ביום הכיפורים ובשמחת בית השואבה, ולחשה: "לא לוותר. לא לוותר".

"רוממות, קדושה ועוצמתיות"

אלא שעם כל הכבוד לשני הח"כים היחידים שהחליטו להשתתף ב"פיילוט" - הסיפור האמיתי הוא המהפכה השקטה שהולכת ומתעצמת בהר עצמו. לקראת תשעה באב האחרון, פרשנו כאן בהרחבה את דיוקנו של השינוי הגדול בנוכחות היהודית בהר ("ההר המותר", "ישראל השבוע", 28.07.17).

השבועות האחרונים מגלים שהשינוי עמוק בהרבה. לא רק המספרים מעידים על כך - עלייה של 500% במספר המבקרים היהודים בהר בהשוואה לשנים עברו, אלא גם פניו של השינוי, וליתר דיוק - פני המבקרים עצמם.

אין מדובר עוד בגרעין הקשה של תנועות הר הבית בלבד, ב"ימין הקיצוני" או ב"שוחרי המקדש", אלא במעגלים רחבים בהרבה. הר הבית חדל להיות עניין של "תימהונים".

פרופיל העולים להר מגוון: סטודנטים, מורים, חיילים, קשישים, ילדים, חתנים וכלות ביום כלולותיהם, דתיים, חילונים וגם חרדים. גם כאלה שפקדו את ההר לפני עשרות שנים ונעדרו ממנו שנים ארוכות, שבים אליו עתה מחדש. ברקע, מהדהדת אמירה של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, שחמקה לה מתחת לרדאר הציבורי: "הפלשתינים צריכים להבין שכל פעולה אלימה בהר, כל מתיחות שהם יוצרים שם, תגרום הפוך - יותר ביקורי יהודים בהר..."

בחודש אב האחרון, נרשם גידול של 172% במספר המבקרים היהודים בהר: 4,469 לעומת 1,606 באב אשתקד. ביום ראשון ביקרה שם הכלה רבקה ברסטיקר, אחות מבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים, שיומיים לאחר מכן נישאה לבחיר ליבה, אוריאל אוחיון. ברסטיקר, במקור מקדומים, קצת בדומה לח"כ מועלם, מתארת תחושה של רוממות, קדושה ועוצמתיות. זה הביקור הראשון שלה שם, "ולא האחרון", כדבריה.

גם אילנה רזואניפור מירושלים, שביקרה השבוע בהר לאחר שנות היעדרות רבות - אם לארבעה וסבתא ל־11 נכדים - אינה משתלבת בפרופיל "הישן" של העולים להר. היא עלתה לארץ משיראז שבאיראן לפני 45 שנה, ומעידה על עצמה ששנתה נדדה עליה קודם העלייה להר. את הביקור שם היא מתמצתת בשש מילים: "אני כמו ציפור ששבה לקן שלה".

העובדה שב"קן" הזה שוכנים היום שני היכלי תפילה מוסלמיים והוא השלישי בקדושתו לאסלאם, אינה פוגמת בתחושותיה: "זאת המציאות". היא כואבת, "אבל עכשיו הזמן שלנו לראות ולהיראות שם". רזואניפור מתכוונת להביא את משפחתה למקום. 

 

"ליווי שוטרים ופיקוח על סלולריים". יהודים בהר הבית // צילום: מטה ארגוני המקדש 

 

הרב שמואל מורנו, רב משכונת נוף ציון בירושלים, שב אף הוא להר רק לאחרונה, אחרי היעדרות של קרוב ל־30 שנה. מורנו הוא אחיו של עמנואל מורנו, הקצין המפורסם מסיירת מטכ"ל שנהרג בסיום מלחמת לבנון השנייה, והוגדר על ידי האלוף הרצי הלוי כ"לוחם הטוב בעולם". מורנו השתתף במבצעים נועזים וסודיים רבים, ותמונתו אסורה בפרסום.

האח, שמואל מורנו, אומר ש"הגיע הזמן לחזור אל ההר, לשוב אל הנקודה שממנה אנו אוחזים בכלל ארץ ישראל, לא רק בממד הריבוני, אלא גם בממד הדתי. התחושה האישית שלי היא שכפי שהשבת היא היום הקדוש בשבוע עבור עם ישראל, ההר הוא המקום הקדוש ביותר. ישראל מכונה ארץ הקודש. ההר הוא המקור לקדושה הזאת, והגיע הזמן לממש אותה".

מורנו מקבל עליו בצער את גזירת השלטון שלא להתפלל בהר: "כנראה שהתפילה של היהודים במקום הזה משמעותית ומאיימת על מישהו - אך אני משוכנע שבעתיד זה ישתנה".

השינוי הבולט ביותר שאותו הוא חש בהר, בהשוואה לביקוריו הקודמים כאן, הוא ביחס המשטרתי: "השוטרים מעניקים ליהודים כאן תחושה שביקור בהר הוא דבר לגיטימי ומקובל, ולא איזה מעשה פרוע או קיצוני".

רואים שינוי בעיניים

לפני כחודש חשפנו, כאמור, מעל דפים אלה שלושה מהפכים שמתרחשים בהר ונגזרים זה מזה. הראשון: התמוססות האיסור ההלכתי הגורף של הרבנים מ־1967 להיכנס להר הבית. מאות רבנים, שרובם נמנים עם הזרם המרכזי של הציונות הדתית, מתירים כיום ביקורי יהודים בהר הבית.

כתוצאה מכך, וזהו כבר המהפך השני, גדל משמעותית מספר היהודים שמבקשים לבקר בהר. עתה - לאחר שנים רבות, שבהן התקשתה המשטרה להסתגל למציאות החדשה - היא מתאימה עצמה לשינוי בפסיקת הרבנים, ולהתרחבות המעגלים בציבור שמבקשים עקב כך לבקר בהר.

אחת התוצאות המפתיעות של השינוי במדיניות המשטרתית היא הבנה בלתי פורמלית בין המשטרה לבין רבים משוחרי הר הבית. מדובר בסוג של עסקה: ויתור דה פקטו, אם כי לא מוצהר - מצד העולים להר - על מימוש זכות התפילה הפומבית שם (שהמדינה כידוע אוסרת כבר שנים). ב"תמורה" המשטרה מגדילה משמעותית את מספר היהודים שרשאים לבקר בהר. 

התקשורת המשופרת בין המשטרה למבקרים היהודים בהר, גולמה השבוע בעוד הפתעה, ומי שזוכר את היחסים העכורים בין העולים להר לבין משטרת ירושלים לאורך שנים ארוכות - שפשף עיניים כלא מאמין: בפעם הראשונה השתתפו נציגי תנועות הר הבית בטקס חילופי המפקדים במרחב דוד (מרחב העיר העתיקה). יתרה מזאת: נציגי הארגונים, לא זו בלבד שנכחו באירוע, אלא גם הוזמנו לשאת דברי פרידה מהמפקד היוצא, תנ"צ דורון תורג'מן, שאותו מחליף עתה נצ"מ חיים שמואלי.

מי שאף הוא שפשף עיניים בתימהון הוא דוד צוקר, משכונת רחביה בירושלים. נכדיו ארגנו עבורו ביקור בהר ביום הולדתו ה־90. הוא בא לשם עם אחדים מילדיו, נכדיו וניניו; ארבעה דורות.

"אחרי מלחמת ששת הימים", הוא מספר, "הייתי עולה להר מדי שבת עם שניים מילדיי. זה היה עניין שבשגרה. פעם אפילו ביקרתי בכיפת הזהב. עם השנים חדלתי לבקר שם. היום, כשהמציאות בהר הופכת לנוחה מעט יותר - חוזרים לשם, עם ישראל חוזר לשם. הסתכלתי סביבי והתרגשתי", הוא מתאר, "זקנים, אבות, אימהות וילדים. לא צריך סטטיסטיקה וסרגלים כדי להבין שמתחולל שינוי. רואים את זה בעיניים".

מצד אחד, צוקר עדיין מזהה השפלה: "מלווים אותך שוטרים ומשגיחים שלא תמלמל חלילה תפילה. גם כשמישהו שולף סלולרי, הוא נחשד אוטומטית בכך שהוא מנסה להתחכם ולהתפלל מתוך מכשיר הסלולר שלו. מצד שני - הכל מתנהל ברוח הרבה יותר טובה ורגועה. גם למדריכים שמלווים את הקבוצות יש יד חופשית להציג שם מקורות היסטוריים, ולצטט מהגמרא ומהתורה".

רבקה שמעון, שמלווה כלות להר הבית, מעידה שהעליות המרגשות ביותר עבורה הן אלה שבהן משתתפים נכדיה: "הם נפגשים כאן עם חוויה עוצמתית, בעיניים לא פוליטיות ומאוד תמימות, מפגש ראשוני שכזה: כאן עמד בית המקדש. פה ניגנו הלויים. שם ניצבו הכהנים.

"זה ממחיש להם בצורה חווייתית, ככל שניתן, את מה שהם לומדים בלימודי החומש בבית הספר, והם נפעמים. מצד שני, התחושה היא שכל העת מאיצים בך, למהר את צעדיך, לסיים את הביקור. הכל מאוד מוגבל ותחום למסלול שהמשטרה קבעה את כלליו מראש. אין אפשרות אמיתית להלך בהר בנחת וברוגע". 

מתיא, בן 14.5 מפתח תקווה, עלה השבוע בגפו להר. הוא ישוב לכאן שוב ושוב. בראש חודש אלול, בשבוע שעבר, עלתה להר קבוצת נשים. 11 מהן ביקרו בהר לראשונה בחייהן. גם הרב חייא בן חמו ממודיעין ביקר בהר, לאחר פרק זמן ממושך שנעדר ממנו.

בשבוע שעבר סיירו קייסים מהעדה האתיופית סביב שערי הר הבית, יחד עם הרב שמואל אליהו, רבה של צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית. ארי אודס, ממגורשי גוש קטיף, עלה אף הוא להר הבית השבוע, אחרי 20 שנה שלא נכח שם.

אודס, לשעבר מנהל סוכנות האמנים, "במה אחת", אומר שעלייתו המחודשת להר אינה נובעת משיקולי כיבוש ונוכחות יהודית, החשובים כשלעצמם. בפוסט שפרסם השבוע הוא הבהיר: "...אני עולה בהשראת ילדי כפר עציון שהחיו במשך 19 שנה את החלום לשוב הביתה, דרך הצפייה לעבר האלון הבודד. אני עולה כמעשה שחבריי ואני עושים מדי שני במחסום כיסופים בצפייה מערבה, הביתה, בציפייה לשוב במהרה..."

גם חרדים עולים להר

לא כולם מקבלים את המראות החדשים בהר הבית בברכה. המוסלמים, כידוע, מתייחסים לעולים להר כאל "מתנחלים", "כובשים" ו"תוקפים". העלילה השקרית - "אל־אקצא בסכנה" - מוסיפה להשתולל ולהוציא לרחובות מפגעים ורוצחים.

בשנים האחרונות ישראל אף מואשמת בכך שהיא זוממת לשנות את הסטטוס קוו בהר ולהתיר תפילת יהודים שם, למרות שהאיסור על תפילת יהודים בהר נאכף בקפידה, ולמרות ההכחשות הישראליות הפורמליות הרבות בעניין זה.

גם בעולם החרדי - להבדיל - נשפכים על העולים היהודים להר קיתונות של רותחין. בניגוד לשינוי בפסיקה ההלכתית בקרב רבני הציונות הדתית - בציבור החרדי, האיסור ההלכתי על ביקור בהר הבית הוא כמעט גורף.

רק לפני שבועות אחדים יצא העיתון החרדי "בקהילה" בכותרת ראשית: "הר של שקרים". העיתון דיווח על "הנתונים המחרידים: 1,264 יהודים נכשלו בתשעה באב בחשש כרת (מוות בידי שמיים; נ"ש)".

בגיליון אחר שלו תיאר "בקהילה" "יהודים אובדים בעלי חזות חרדית" שעולים להר הבית. גם הח"כ החרדי משה גפני תקף השבוע בחריפות את העולים היהודים להר. עיתון חרדי אחר, "משפחה", פרסם כי דבריו החריפים של הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, נגד עליית יהודים להר הבית, פורסמו לבקשת גורמי ביטחון, שנבהלו מהנסיקה במספר העולים היהודים להר.

גם אם הדבר נכון, גורמי הביטחון התפרצו לדלת פתוחה: עמדתו של הרב יוסף שוללת בחריפות כניסת יהודים להר, ללא קשר למספרם.

בכל מקרה - השיח החריף שמנהלת החברה החרדית בסוגיה נובע מהשינוי שבתוך השינוי. גם ציבור חרדי, אם כי לא גדול, עולה להר. השבוע פרסם המטה המשותף של תנועות הר הבית סרטון קצר שהפך לפופולרי (בהגשת אברהם בלוך) ובו ערעור על האיסור ההלכתי לעלות להר.

בלוך הציג ציטוטים מרבנים חרדים שמתירים לבקר שם. באתר "חדרי חרדים" פורסם בלוג של "המשפיע", הרב מענדל ראטה, ובו דברים בזכות העלייה להר הבית. בהוויה החרדית זהו סוג של "רעידת אדמה", והתגובות החריפות ממהרות להגיע בהתאם. 

צריך עדיין להמתין ולראות מה יעלה "הפיילוט" של ביקור הח"כים בהר השבוע, אבל בכל הנוגע לביקורי יהודים "רגילים" בהר - הניסוי כבר מזמן מאחורינו. הנוף האנושי בהר משתנה בהדרגה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו