מציאות נושכת

בשנת 2015 ערכה ד"ר נועה לביא, כיום ראשת החטיבה לתקשורת פוליטית במכללה האקדמית תל אביב־יפו, מחקר הנושא את השם "על הלגיטימציה של טלוויזיית 'המציאות' בישראל". במחקר הובאו עדויות מעניינות למדי של גורמים שונים בתעשיית הריאליטי הישראלית על שיטות העבודה שלהם בתוכניות המדוברות. לביא עצמה העריכה שאנחנו נמצאים בתחילת הדעיכה של הז'אנר בישראל.

בחודש נובמבר יתפצל ערוץ 2 לשני ערוצים בשלט. השבוע חשפה הזכיינית קשת את לוח המשדרים שלה, שהראה כי בארבעה מתוך שבעת ימי השידור נקבל בפריים־טיים הישראלי עוד ועוד תוכניות ריאליטי. בימים ראשון ושני נפגוש את שופטי "מאסטר שף", ביום שלישי את מתמודדי "הכוכב הבא" וביום רביעי תשיק קשת ריאליטי חדש בשם "חתונה במבט ראשון" בהנחיית עידו רוזנבלום. רשת, שתחשוף אף היא את לוח השידורים שלה בקרוב, תציג נתונים דומים.

עם זאת, אנחנו לא זקוקים לבשורות מערוץ 2 כדי להבין שמדינת ישראל שטופת תוכניות מציאות, בפער משמעותי בחשיבותן ובמיקומן של התוכניות בשיח הטלוויזיוני משאר העולם המערבי. למעשה, בשנת 2013 קבעה ישראל שיא עולמי בצפייה בריאליטי, והממוצע לאדם הכפיל פי ארבעה את השעות שמקדיש לכך צופה מקביל באירופה או בארה"ב. הרע, כך מעריכים כולם, עדיין לפנינו.

"מה שמתרחש בישראל הוא אנומליה למה שקורה בעולם בכל הקשור לריאליטי", מסביר פרופ' מוטי נייגר, חוקר תקשורת ותרבות במכללה האקדמית בנתניה, "בעוד בעולם התוכניות הללו נדחקו לנישה או לא משדרות בפריים־טיים, אצלנו הציבור מקבל את זה בפריים־טיים שלו בכל ערב, בין שהוא רוצה בכך ובין שלא. כשהוא פותח ערוץ 2, זה מה שהוא מקבל ולכך הוא הורגל. ברור שההשפעות עלינו ועל הטלוויזיה שלנו הן לא טובות.

"צריך לדאוג גם מההשפעה של לוח השידורים הזה על ערוץ 2, שעומד להתמודד עם בעיות בעתיד לנוכח הבחירות שהוא עושה. חלקים גדולים מהציבור כבר לא מחכים לתשע בערב כדי לצרוך את התוכניות שהם אוהבים, וזה מופיע כמובן גם בנתוני הרייטינג".

 

"הריאליטי לבדו לא יספיק"

רצוי לזכור: מדינת ישראל נסחפה אל טרנד הריאליטי, כמו רבים מהטרנדים התרבותיים העולמיים מאז קום המדינה, באיחור משמעותי. בעוד ברחבי העולם ניסו להמציא את הגלגל מחדש, בארץ רק החלו לשדר את "האח הגדול".

גם ריאליטי המוזיקה, שהולכים ונעלמים בטלוויזיה המסחרית העולמית, מחזיקים מעמד רק בישראל. אך יש לזכור שבישראל מדובר בשוק קטן יותר, ולכן המלחמה הצפויה בין ערוצי הטלוויזיה המסחרית בשנה הקרובה מעוררת לחץ בקרב כל הגורמים הרלוונטיים בתעשיית הטלוויזיה המקומית. קשת תעבור לשדר באפיק מספר 12 בשלט, ורשת באפיק מספר 13.

"לצערי, אני צופה מרחץ דמים בשנה הקרובה בטלוויזיה המסחרית בישראל", אומר גורם בכיר בטלוויזיה המסחרית בישראל, שעבד בכמה ערוצי תקשורת, "לא יהיה אפשר לשרוד כל כך הרבה ריאליטי ולהישאר בחיים. הריאליטי הוא התקווה של הזכייניות אבל הוא גם מה שלהערכתי יקבור אותן, ואני אסביר. קשת המציאה את עצמה מחדש עם ריאליטי זולים שמשודרים בשידור חי, ולכן החיסכון הוא עצום. רשת מצידה מפגיזה בפורמטים יקרים כמו 'הישרדות' או 'האח הגדול' שעולות הרבה מאוד כסף במושגים ישראליים. אם הרייטינג לא יהיה גבוה, יחלו הצרות.

"אז בשנים עברו גם בקשת וגם ברשת התרגלו לנצח בכל ערב כשהן זכו ל־20 אחוז רייטינג ומעלה. לכולם ברור שעם השינוי החדש יהיו ערבים של רייטינג חד־ספרתי לריאליטי, ואז תגיע המכה הכואבת ואחת הזכייניות תצטרך להתאחד עם ערוץ 10 כדי לשרוד, כי אין מקום לכולם. הריאליטי לבדו לא יספיק".

 

יש גם מקום לאיכות

אז כן, כמו שהתרגלנו כבר, בכל ערב נוכל לצפות באנשים מבשלים, קופצים, שרים, רצים ושורדים, ואם אפשר את הכל ביחד אז בכלל מצוין. טרנד הריאליטי אולי משנה צורתו ומקבל שמות ותכנים אחרים, אבל דבר אחד בטוח: ערב השנה העברית החדשה כולם ימשיכו לחפש כאן בריחה מהמציאות דרך המציאות הטלוויזיונית המבוימת של אנשים אחרים, שהם בכלל לא מכירים. 

"למה התוכניות הללו עדיין עובדות אצלנו? ובכן, קודם כל יש את עניין ההזדהות", מסביר פרופ' נייגר, "הריאליטי דואג לנציגים של כל שכבות האוכלוסייה, ובעיקר מעניק הרגשה שאנחנו כביכול דומים לאנשים 'הרגילים' שעל המסך. אבל לתחושתי אנחנו בדרך לירידה, הזכייניות לא יכולות להצדיק את עצמן בעידן המודרני רק עם ריאליטי. בעידן שמדינה שלמה מדברת על 'משחקי הכס', לא בטוח שהריאליטי יכול להחזיק מעמד עוד הרבה זמן, גם אם זה מה שהזכייניות יודעות לעשות הכי טוב. הציבור יאבד עניין. סדרות כמו 'פלפלים צהובים' הראו שאם נותנים לציבור הישראלי דרמה טובה דוברת עברית, הוא יצפה בה והיא תעניין אותו, אבל לזכייניות יש את השיקולים שלהן".

"הזכייניות צריכות לייצר כסף. נקודה. כולם מבינים את זה. יש כאלה שהבינו את זה יותר מהר כמו קשת, שהתאימה את עצמה עם ריאליטי זול להפקה, ויש כאלו שמבינות את זה יותר לאט", אומר הגורם הבכיר.

"מדינת ישראל היא לא שוק מספיק גדול כמו בארה"ב, שבו סדרת דרמה יכולה להחזיק את הפריים בתקציב ענק וגם להחזיר את הכסף שהשקיעו בה. פה זה לא עובד. כדי לשרוד צריך לעבוד הרבה יותר קשה ולחשוב על פתרונות יצרתיים, ועל זה בדיוק הריאליטי עובד".

בסופו של דבר, כאשר בוחנים את הנתונים של ועדת המדרוג, בין שהם מדויקים ומשקפים את המציאות הישראלית ובין שלא, המספרים מראים כי בעשור האחרון שש מתוך עשר התוכניות הנצפות ביותר בישראל משתייכות לז'אנר הריאליטי, עם ממוצע צופים של מיליון וחצי מאזרחי ישראל. ובטלוויזיה מסחרית זו היתה ותישאר השורה התחתונה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו