תעשיית הנדל"ן של חסידות גור

בשבועות האחרונים עלתה התנהלותם של חסידי גור לכותרות בעקבות המהומות בערד, על רקע מה שנטען כהשתלטות של החסידים על מבנים ואזורים בעיר והחיכוך שהדבר יוצר עם האוכלוסייה הוותיקה, ברובה חילונית. האירועים, שכללו הבערת צמיגים ואלימות כלפי המשטרה, חשפו בפני הציבור חלק משיטות הפעולה של החסידות, ואת האופן שבו אנשיה משתלטים על מבני ציבור ושכונות במקומות שונים בארץ. 

סיפור מפותל הנוגע לנכס בראשון לציון, מספק חלון הצצה ייחודי למה שעשוי להתגלות כתעשיית נדל"ן של גור. הפעם לא מדובר בנכסי ציבור עירוניים או ממשלתיים, שחלוקתם היא עניין לפוליטיקה וללחצים ציבוריים, אלא לנכס שנמצא בבעלותו של גוף פרטי - הסתדרות פועלי אגודת ישראל. 

כפי שמתברר, גם בראשל"צ אנשי גור לא בוחלים באמצעים, והדפוס המוכר חוזר על עצמו: כניסה למקום בניגוד לרצון הבעלים, שהייה ארוכת שנים, בנייה לא חוקית, איומים, תביעות סרק, הצפה של בתי המשפט וניצול פרצות שונות במערכת - ששיאן בשכנוע של שרת המשפטים איילת שקד לחתום על צו נדיר, המאפשר לדון בפירוק כלכלי של בעלי הנכס. 

 

***

 

הסיפור מתחיל באוגוסט 1997. ישיבת חסידי גור בשם "נזר ישראל", שפעלה עד אותה שנה בדרום תל אביב, פלשה למבנה בראשון לציון, ברחוב האורנים, ששימש באותה עת בית יתומות. המבנה שכן על קרקע הנמצאת משנת 1949 בבעלותה של הסתדרות פועלי אגודת ישראל. אנשי חסידות גור נימקו את המהלך בהסכמתה של מנהלת בית היתומות (למרות שהיא אינה הבעלים אלא היתה שכירה מטעם פועלי אגודת ישראל), ועוד הסבירו כי "פשע, זנות וסמים הפכו לתדירים בדרום תל אביב", דבר שפגע ב"ילדים הרכים, אשר פנו ללימוד תורה בתנאי פנימייה על מנת להתרחק מפגעי העולם החיצוני".

פועלי אגודת ישראל (להלן: פא"י) הוא ארגון ותיק המאחד זרם בחברה החרדית שהתנגד להנהגת אגודת ישראל בראשית המאה ה־20, וביקש לשתף פעולה עם התנועה הציונית. פא"י הקימה בישראל כמה יישובים, ובהם חפץ חיים, יסודות, מבוא חורון, בית חלקיה, בית ראם, גמזו ואחרים. מעבר לכך, מנהל הארגון כמה מוסדות חינוכיים וישיבות, ומשמש גם הסתדרות עובדים לחבריו. 

סמוך לפלישה ב־1997, פנו אנשי פא"י לבית המשפט כדי לפנות את אנשי חסידות גור מהמבנה, אך משיקולים שונים ומתוך הבנה שההליכים יימשכו שנים ארוכות, בחרו להגיע להסכם עם אנשי גור ולהתיר להם להשתמש במבנה באופן זמני, במה שמכונה "הסכם בר רשות". במסגרת זו נקבעו שני תנאים: הראשון: אסור לישיבת "נזר ישראל" של גור לבנות במתחם. השני: במקרה שפא"י תזדקק למבנה, הוא יוחזר לרשותה. 

אלא שבשנת 2007 התברר, לטענת פא"י, כי שני התנאים הופרו. סמוך למתחם הישיבה החוקי, "נזר ישראל" בנתה הרחבה לא חוקית בשטח של פא"י. זאת  ועוד, פא"י נזקקה למבנה לשכן בתוכו ישיבה שהיא מפעילה בירושלים ומשלמת עבורה דמי שכירות גבוהים, ונתקלה בסירוב של גור להתפנות. על הרקע הזה פנתה פא"י לבית המשפט בדרישה לפינוי של "נזר ישראל" מהנכס, שיאפשר לבעליו החוקי להשתמש במקום. 

לכאורה, מדובר בהליך פשוט למדי. הבעלות על הקרקע אינה נתונה בספק, ההסכם שמתיר לאנשי גור להשתמש במקום וקובע מתי עליהם לעזוב הוא ברור למדי. מה צריך להיות פשוט יותר מאשר לאכוף את החוק וההיגיון ולדרוש מהפולשים לפנות את הנכס?

אלא כפי שהתברר לאנשי פא"י, בעולם של חסידות גור שום דבר אינו פשוט. בגור מאמינים שההגנה הכי טובה היא התקפה, ומעבר לכתב הגנה תגובתם המיידית לתביעה היתה הגשה סדרתית של תביעות שכנגד, שבמסגרתה מואשמים אישים שונים בפא"י בשחיתות, הפרת אמונים, שימוש פסול בכספי ציבור ועוד עוולות שונות. 

דפוס ההאשמות הנגדיות חזר על עצמו בכל שלב בהליך המשפטי, שבחסידות גור הצליחו להפוך ביד אמן למסורבל להפליא. הדפוס מוכר גם מהתנהלות גור בערד, שבמסגרתה הוגשו תביעות אישיות נגד ראש העיר ובכירים אחרים בעירייה על מגוון נושאים, במה שראש העיר כינה ניסיון להתשה של המערכת. אגב, צבי ביאליסטוצקי - אחד מפעילי השטח המרכזיים של חסידות גור בערד כיום - הוא גם דמות מפתח בסיפורנו, כפי שיתגלה בהמשך. 

סדרת ביקורות מהרשויות

השיא בדרמה מתרחש בחודשים האחרונים. ישיבת "נזר ישראל", המשתמשת כבר 20 שנה בנכס בבעלות פא"י, פנתה לבית המשפט המחוזי מרכז, בדרישה להורות על פירוק פא"י וחלוקת נכסיה (השופטת עירית וינברג־נוטוביץ תדון בעניין בסוף החודש). לטענת גור, "חבורה של עסקנים השתלטה על נכסי פא"י והפכה אותם לבור שומן שממנו הם מרווים את עצמם". 

עוד כתבו אנשי גור בבקשתם, כי פא"י הפכה ל"עסק שעיקרו תשלום משכורות למקורבים", שבו כספי ציבור בסכומים של עשרות מיליוני שקלים מנוהלים כולם על ידי חבורה של מקורבים". טענות חמורות אלו מהדהדות בשבועות האחרונים בעיתונות החרדית וזוכות לפרסום רב.

 

בכיר בחסידות גור. הרב צבי ביאליסטוצקי // צילום: מאיר אלפסי, אתר כיכר השבת

 

מנגד, טוענים בפא"י כי התביעה של גור אינה אלא שלב אחד במסכת של התשה משפטית, דחיינות ומתקפות כלפיהם שנועדו "להתיש, להזיק ובסופו של דבר לגרום לנו להבין שמוטב לנו למשוך את התביעה ולוותר", כדברי חנוך ורדיגר, מנכ"ל פא"י. לטענתו, התביעה לפירוק הגיעה לאחר שהדיון על פינוי הנכס בראשון לציון הגיע לשלבי הסיכום, והתקבל הרושם שהפסיקה תהיה נגד אנשי "נזר ישראל".

אנשי פא"י טוענים כי במהלך עשור הם נחשפו גם לאיומים מפורשים. ורדיגר סיפר ל"ישראל השבוע": "לאחת מפגישות הגישור שערכנו ביוני 2015 הגיע איש גור שעד אז לא הכרנו. בדיעבד התברר שהוא נחשב בכיר בחסידות ומקורב לאדמו"ר. במהלך הפגישה, נאמר לי שעניין 'נזר ישראל' נמצא בעדיפות גבוהה, 'עד למעלה'. הובהר לי שאם לא נמשוך את התביעה, הם יטלטלו את כל הסתדרות פא"י".

ורדיגר לא הבין מה הכוונה, אך לדבריו, בשנתיים שעברו מאז זכתה פא"י לסדרת ביקורות כמעט מצד כל רשויות המדינה: החשב הכללי, רשם העמותות, אגפים של משרד החינוך ומס הכנסה. במסגרת הביקורות נבדקה לעומק ההתנהלות של פא"י ומוסדותיה, עניין הגוזל משאבים ושעות עבודה אינסופיות. "יש לנו היום יותר תעודות יושר מכל ארגון בארץ", אומר ורדיגר במרמור, "הבדיקות לא נעשו בתזמון אקראי. תראה לי עוד גוף שעבר כל כך הרבה ביקורות עומק בתוך פחות משנתיים".

הנשק העיקרי והמרכזי של אנשי גור בעשור של סחבת משפטית, הוא נקיטת הליכים שנועדו לגרום לפירוקה של הסתדרות פא"י. במאי 2016 הוגשה עתירה לרשם העמותות בדרישה למחוק את פא"י מהרישום, בטענה לאי סדרים ולשחיתויות, טענה שעליה העיר הרשם כי "הראיות... דלות בלשון המעטה". בקיץ האחרון, לאחר שהתקדם הדיון המשפטי בנוגע לנכס בראשל"צ והגיע לשלב הסיכומים, פתחו אנשי גור במהלך שנועד להביא לפירוק כלכלי של פא"י שמשמעותו חיסולה כישות משפטית. 

מכיוון שפא"י היא עמותה ותיקה המוגדרת כעמותה עות'מאנית, דרושה חתימה של שרת המשפטים כדי לאשר לבתי המשפט לדון בעתירה שכזו. אנשי גור לא היססו לפנות אליה שלושה ימים לאחר סיום שלב ההוכחות בתביעה, ורגע לפני שהשופט ארז יקואל מבית משפט השלום בכפר סבא נדרש לפרסם פסק דין בנוגע למקום. 

גם סביב הפנייה של גור לשקד יש לוורדיגר סיפור מטריד. "באותו זמן לא ידענו שאנשי גור נפגשים עם השרה שקד, ואילו אנחנו הצלחנו להשיג פגישה איתה. והזמן שהיא הקצתה לנו היה קצר מאוד", מספר ורדיגר. בפגישה, שהתקיימה בפברואר 2017, הסבירו ורדיגר וחבריו לשקד את עמדתם. "זה לא היה שימוע מסודר, כפי שראוי לקיים, אלא עשר דקות שהשגנו בשתדלנות ולא הספיקו לנו כדי להציג את כל החומר והטיעונים בצורה מסודרת". 

לדברי ורדיגר, מטרתו היתה לבקש מהשרה שקד להמתין עם החתימה עד לסיום ההליך בנוגע לפינוי הנכס בראשון לציון. "יצאנו מהפגישה בהרגשה שהיא הסכימה לבקשה זו, ותמתין עם החלטתה". 

אלא שלפתע, ב־20 ביוני, חתמה שקד על הצו, והתירה לבית המשפט לדון בעתירה של גור לפירוקה של פא"י. "הופתענו", אומר ורדיגר. "אנחנו לא יודעים מה קרה שם, אבל יש לגור שר בממשלה, ליצמן, והאינטרסים של גור הם האינטרסים היחידים שעומדים לנגד עיניו". לדבריו, "אם מישהו מפעיל לחצים וחשבונות פוליטיים נכנסים לתמונה, אז אולי גם מי שנחשבת בדרך כלל שרה עניינית הפועלת ללא פניות - בסוף מושפעת מלחצים". 

הראיה הכי טובה, לטענת ורדיגר, לכך שהופעל לחץ על שקד, היא העובדה שהשרה המתינה ארבעה חודשים בטרם חתמה על הצו. "אם ההחלטה שלה היתה באה ממקום של שיקול דעת עצמאי, היא היתה מחליטה מייד, אבל היא התמהמהה, וזה מלמד שהיו שם לחצים שהופעלו". 

מלשכת שרת המשפטים, איילת שקד, נמסר: "השרה שקד לא הבטיחה דבר. יצוין כי השרה קיימה שימוע, הגם שהחוק לא מחייב אותה לעשות כן. השרה שמעה את הצדדים, ובהמלצת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה החליטה לחתום על הצו על פי חוק". בלשכת שר הבריאות ליצמן סירבו להתייחס לנושא.

בקשות חשודות להצטרפות

כאמור, התביעה של פא"י לפינוי הנכס שבבעלותה בראשל"צ הוגשה כבר בשנת 2007, ומאז העתירות הנגדיות של גור חוזרות על אותם טיעונים ומבוססות על עדויות שכבר הוגשו גם בהליכים קודמים, נידונו בעבר על ידי בתי המשפט ונדחו שוב ושוב. לאחר בעיות טכניות בתיק, ועיכובים הנוגעים לשינויי חקיקה, הגישה פא"י תביעה נוספת לפינוי בשנת 2014, ושוב הוגשו מטעם גור תביעות נגד לא פחות מ־11 אישים בפא"י, בטענות של שחיתות ואי סדרים. כל התביעות נמחקו בהוראת בית המשפט. 

עו"ד רפאל ליבא ממשרד "איתן מהולל שדות", המייצג את פא"י, הציג ל"ישראל השבוע" מסמכים המעידים כיצד כל התביעות מצד גור משתמשות בנוסחים זהים להפליא, הכוללים שימוש כמעט באותן מילים ובאותו סגנון, ללא ראיות אובייקטיביות. "כל אימת שהמבקשת חשה כי סכנת סילוק יד מרחפת מעל ראשה, היא מעלה טענות מן הגורן ומן היקב ביחס לפירוקה של המשיבה. הכל במטרה לדחות את הקץ", אומר ליבא.

דומה שההתנהלות המשפטית של גור היא לב העניין, והיא כללה כמה וכמה טריקים שגרמו לסרבול התיק ולהארכת הדיונים. כבר בשלבים הראשוניים של הדיון בפינוי, ניסו עורכי הדין של גור להקשות את ההליך, הפנו לפא"י רשימת דרישות וביקשו ממנה למסור מסמכים הנוגעים לפעילותה, מצבה הפיננסי וכן הלאה. אלו אינם דברים הרלוונטיים במישרין לתיק הפינוי, אבל כל בקשה כזו מחייבת התכתבויות עם בית המשפט והחלטות שופט. 

זאת ועוד, כדי להקשות על עורכי הדין של פא"י מסרו אנשי גור תיק מסמכים בן כ־4,000 עמודים לא ממוספרים ולא מסודרים, שרבים מהם כלל לא היו רלוונטיים לתביעה. חלק מהמסמכים כללו למשל רקע על מקום הנכס בראשל"צ, דברים שהתקיימו במתחם בשנות ה־50 וה־60, והשיא: פרסומת לחומרי ניקוי שהשתרבבה לתיק (מסיר אבנית "אנטי סטון"). הכל במטרה "להקשות עלינו לדעת אילו מסמכים יש ברשותם ובאילו מהם בכוונתם להשתמש בהליך", כדברי עו"ד ליבא. רק לאחר דרישה תקיפה של ליבא, הורה בית המשפט לעורכי הדין של גור לסדר את המסמכים ולהגישם בצורה ראויה. 

וכאילו לא די בכך, חסידות גור שלפה עוד תעלול מהשרוול - והגישה תביעה נגד צד שלישי, מהלך שבדרך כלל נועד לצרף לתיקים עוד גורם שעשויה להיות לו אחריות לתביעה (ובכך למשוך עוד זמן רב). אלא שהנתבע היה הרב צבי ביאליסטוצקי - עסקן בכיר בחסידות גור שנחשב ל"קצין המבצעים" שלה, ומתועד כמי שמעורב בניהול ההליך המשפטי בנוגע לנכס. ביאליסטוצקי, כזכור, פעיל בולט בנעשה כיום בערד ומוכר בקרב העסקנים והפוליטיקאים. 

מרגע צירופו לתיק, כל שלב בהליך היה תלוי גם בביאליסטוצקי ובעורכי דינו. הוא נדרש להגיש כתבי הגנה וראיות ולהיות נוכח בכל הדיונים, ועמדה לו זכות לחקור את העדים ולהגיב לכל הטענות. כצפוי, צירופו לתיק גרם לדחיות ולסרבולים נוספים. ביאליסטוצקי איחר בהגשת מסמכים, ביקש הארכות ולא הופיע לדיונים בטענות לאשפוז - כולל במקרים שבהם אנשי פא"י כבר התייצבו בפועל בבית המשפט. 

 

מנסים להתישו. מנכ"ל פא"י חנוך ורדיגר // צילום: ג'רי טרומפטר

 

רק לאחר תקופה ארוכה שבה גרם לעיכובים, ולאחר שהגישו את הסיכומים, מחק בית המשפט את התביעה של גור נגד עצמה, וביאליסטוצקי הוצא מהתיק. 

בשלב מסוים בעימות המתמשך התקבלו במשרדי פא"י בקשות הצטרפות חשודות לארגון. מדובר בשלוש בקשות זהות, שנשלחו באותן מעטפות של אותו אולם אירועים, שנכתבו בכתב דומה. בשל החשד שמדובר בסנונית ראשונה של ניסיון להתפקדות המונית והשתלטות מבפנים על המנגנון, שלחו נציגי פא"י שאלון לבירור פרטים על אודות המצטרפים החדשים, שכלל שאלות על אודות זהותם הדתית, השתייכותם לחסידויות וכן הלאה. שאלות אלו מעולם לא נענו והבקשות נזנחו. 

להתיש עד כניעה

אם כך, ביולי השנה הוגשה בקשה לפירוק פא"י. הגם שוורדיגר בטוח כי הבקשה תידחה, כפי שדומות לה נדחו כבר בעבר, היא עלולה ליצור קשיים להתנהלות הארגון. "המטרה לדעתנו היא ברורה", הוא אומר, "אני בטוח שאם היום אני מתקשר לגור ואומר להם שאני מוותר על הנכס, בתוך דקה הם מושכים את העתירה והעסק נסגר". 

נכון להיום, עשר שנים לאחר הגשת התביעה המקורית, הנכס בראשון לציון עדיין בידיים של גור, והפסיקה של בית המשפט בנושא מעוכבת בשל התביעה לפירוקה של הסתדרות פא"י. הניסיון לפרק את פא"י מלווה בכתבות עיתונאיות בתקשורת החרדית, הכוללות השמצות נגד ראשי הארגון, הדומות באופן לא מפתיע לטענות שנכללות בבקשות הפירוק הסדרתיות של גור. במקביל לכתבות פורסמה מודעה בעיתונות החרדית הקוראת לאנשים שיש להם זיקה לפא"י להצטרף לבקשת הפירוק, בטענה שמי שיעשה כן צפוי "לקבל נתחים נרחבים מכלל נכסי פא"י, הנאמדים במיליוני שקלים". 

"לאורך כל הדרך הממטרה של 'נזר ישראל' היתה ברורה: לעכב את הליכי הפינוי בכל האמצעים שלרשותם", אומר עו"ד ליבא, "הם נקטו אחת אחרי השנייה כל מיני דרכים, ולצערי בינתיים זה מצליח להם. טחנות הצדק טוחנות לאט, ובינתיים הם נשארים בנכס ומנסים להתיש את פא"י עד שתיכנע". 

המעניין ביותר הוא שאפילו אנשי חסידות גור מודים בפרסומים פנימיים שאין להם ממש קייס. כך מספר אחד ממנהלי ישיבת "נזר ישראל" על השנים הראשונות בעיתון פנימי של הישיבה שפורסם באביב 2012. לאחר תיאור הקשיים שהישיבה נתקלה בהם במתחם הישן בתל אביב, מתאר המנהל את ההצעה להיכנס לנכס של פא"י בראשון לציון ואת תגובת ראשי החסידות אליה: "אנחנו מכירים את העסקה הזאת, הפכנו בה והפכנו בה. זו בעיה. לא נראה שכדאי להיכנס לזה", אמרו לו המנהיגים. לדבריו, "אותו אחד לא שגה הרבה. זו אכן היתה הצעה בעייתית, אבל עוד בטרם חשבנו פעמיים ידוואב ("המשגיח" של גור; ע"ב) עשה את המעשה הנועז - ובמבט לאחור גם הכי נכון - ובעוד אנו שוקלים הוא הזמין משאית והעביר את הישיבה". 

כאן מגיע הגילוי המרעיש באמת. אחרי שהמנהל מגולל על דפי העיתון עוד חלקים מהסיפור, הוא מתאר שיחה שניהל עם עו"ד שייצג את אנשי גור בהליך המשפטי הראשון. בשיחה נחשפת האסטרטגיה במפורש: "שאלתי אותו ברכב, 'תגיד לי, מה הסיכויים שלנו לנצח?' הוא ענה לי: 'בסוף הדרך אתם בחוץ! כמה שנוכל לסחוב, נסחב. שלוש שנים, ארבע, חמש, שש, נעשה מאמץ כמה שנוכל לסחוב'". 

בינתיים, כך נראה, זה מצליח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו