מכל האנשים בעולם, דווקא ראאד סלאח קיבל את תפקיד הממונה על הפיוס

דרך מוזרה בחרה לה ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל כדי להשכין שלום, לפייס וליישב סכסוכים בתוך החברה הערבית המדממת. בימים שבהם נשים, ילדים ועיתונאים מהמגזר הופכים מטרות במטווח ברווזים של אלימות, פשע וטרור פנימי, מסתובב לו בשליחות הוועדה ברחבי הארץ השייח' ראאד סלאח, סמל של קנאות חשוכה, כשבפיו עלה (וירטואלי) של זית.

סלאח, שארגונו הוצא אל מחוץ לחוק; שריצה עונשי מאסר בגין הסתה ותמיכה בטרור; מי שתומכיו רצחו יהודים והוא עצמו הגדיר את הציונים כ"חיידקי כל הזמנים" ו"שוחטי נשים הרות ותינוקות" ש"הבורא גזר עליהם להיות קופים מפסידים", מדלג בחסות הוועדה מיישוב ערבי אחד למשנהו, משל היה השייח' סנטה קלאוס.

קשה להאמין, אבל האיש שהמציא מחדש את עלילת הדם השקרית "אל־אקצא בסכנה" וקרא להקריב קורבנות בנפש למען המסגד; חסיד החליפות האסלאמית שרואה בנו אויב; יורשו הרעיוני (בכל הקשור לאל־אקצא) של צורר היהודים המופתי הגדול, שותפו של היטלר, חאג' אמין אל־חוסייני; ומי שוועדת אור מצאה אותו לאחר אירועי הדמים באוקטובר 2000 אחד האחראים למאורעות - דווקא הוא, לוהק ומלהק עצמו עתה לתפקיד הפיה הטובה של החברה הערבית.

עכשיו, תגידו אתם שם בוועדת המעקב: מילא זה שאינכם נמנים עם חובבי ציון ותקומת ישראל בארצו, אבל אתם הרי מכירים לפרטי פרטים ומודעים למורכבות של מסכת האלימות והטרור הפנימי ולחוסר האונים של החברה הערבית מול ארגוני הפשע - אז האם השתגעתם?

אינכם מכירים את סלאח ואת עלילותיו כיו"ר הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל? האם הוא האיש המתאים לשרש את תרבות הטרור, הנקמה והאלימות? דווקא אותו החלטתם להפוך למאמא תרזה שלכם? האם לא ברור לכם שסלאח ישתמש בתפקיד החדש שהענקתם לו כדי לבסס מחדש את כוחו כגורם מוביל, לנתב בהמשך את הזעם לעבר הממסד הישראלי, ובסופו של דבר להוביל לעוד עימות?

רק לפני חודשים אחדים הצעתי לח"כ לשעבר מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל, להתראיין בהרחבה ל"ישראל היום" (ההצעה עדיין בתוקף). הבטחנו לתת לו במה, ללא צנזורה, לצד שאלות קשות על המתרחש בחברה הערבית והיחסים עם הציבור היהודי. ברכה סירב. "הבמה שלכם אינה משרתת אותי", הסביר.

החתול שומר על השמנת

ואת מי משרתת חזרתו לזירה של סלאח, שנושא על גבו קופת שרצים? האיש שבהתקף מגלמוניה ביקש לפני שנים להביא להר הבית את מימי מעיין הזמזם הקדוש שבמכה, ואולי למהול במימי הבורות בהר מהמים הללו? כך היה מרומם עוד את מעמד המקום ומעמדו שלו. אם היה מצליח בכך - סעודיה, ירדן וישראל סיכלו את תוכניתו - ייתכן ששייח' אל־אקצא, כפי שסלאח מכנה עצמו, היה קונה לעצמו מעמד של "סאקי" - מי שמשקה את העולים לרגל להר במים קדושים, תפקיד ששמור באורח מסורתי לצאצאי הנביא מוחמד באתר העלייה לרגל במכה.

לאחרונה נצפה סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ' בכנס שעסק באלימות במגזר, שבו השתתף גם ראאד סלאח. צריך רק לקוות שלא מדובר בסנונית ראשונה שמבשרת תהליך הלבנה

מי מחבק את סלאח בימים אלה? ראש עיריית אום אל־פחם, אנשי הפלג הדרומי ששלחו את מפלגת רע"מ ומנסור עבאס לכנסת, וגם הפלשתינים ביו"ש, ואפילו ח"כים מרע"מ ומהמשותפת. האיש שכאידיאולוגיה מחרים את הבחירות לכנסת, כופר בלגיטימיות של מדינת ישראל ואף אינו מגדיר את היהודים כעם, אלא כאוסף של קהילות ששייכות למקומות ולעמים שונים - מחובק בכל מקום שאליו הוא מגיע והפך עם שחרורו מהכלא ליקיר החברה הערבית, והשאלה העולה מאליה היא - איזו מין חברה היא זו, שפעם אחר פעם בוחרת בח"כים מחרחרי מדון כנציגיה, ועתה במתווך מז'אנר גרוע אף יותר.

החתול שומר עכשיו על השמנת. "איש השלום" הידוע קיבל לידיו את תיק הפיוס. השאלה היא רק מי יכבה את השריפות שעלולות להתלקח בעתיד, כתוצאה מפעילותו המפייסת, שהרי ההיסטוריה של סלאח היא במידה רבה היסטוריה של פירומן דתי. מי שמפקפק בכך - שיעיין בדו"ח ועדת אור על מהומות אוקטובר 2000 ובפסיקות השופטים שתיקי סלאח הגיעו אל שולחנם לאורך השנים.

ומה עושה ממשלת ישראל מול חזרתו של סלאח לעניינים? עדיין לא ברור. בעשור הקודם ממשלות נתניהו נרדמו בשמירה, איבדו שנים יקרות ונזכרו מאוחר מדי להוציא מהר הבית, ואל מחוץ לחוק, את סלאח ושלוחיו המתסיסים והפרובוקטיביים בהר (ארגוני המורביטון והמוראביטאת).

בממשלה האחרונה - שהיתה כה חלשה, עד שמנסור עבאס הרשה לעצמו להתערב בהכרעות ממשלתיות שנוגעות להר הבית - חתמה שרת הפנים איילת שקד על צווים שאוסרים את יציאתו של סלאח מהארץ, מחשש שייפגש שם עם גורמי טרור. שקד השתכנעה ש"קיים חשש ממשי שיציאתו מן הארץ תביא לפגיעה בביטחון המדינה".

תהליך הלבנה?

אלא שרק לאחרונה נצפה סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ', הממונה על המאבק בפשיעה ברחוב הערבי, בכנס מטעם עיריית אום אל־פחם שעסק באלימות במגזר, כשלצידו מוזמנים ואורחים אחרים, ובהם לא אחר מאשר ראאד סלאח. את המבוכה הגביר ח"כ איימן עודה מהרשימה המשותפת, שבירך את השניים על השתתפותם באירוע והעתיר שבחים על ראש סלאח. סגלוביץ', בעל זכויות רבות במאבק בפשיעה בחברה הערבית, גם אם הופתע מנוכחות סלאח באירוע, היה צריך לעזוב את המקום, שכן להשלמה עם נוכחות סלאח בכנס שכזה, לצד סמל שלטוני כמוהו, משמעות רבה. אבל סגלוביץ' נשאר, וחבל.

אירוע דומה התרחש בכנס עמותת "מוזאיקה", שמקדמת שיח בין־דתי, בטקס חלוקת תעודות מטעמה באום אל־פחם. מה לסלאח ולשיח בין־דתי? לא ברור. אבל גם לכאן הוא הגיע, ואנשי "מוזאיקה", שהקימו הרב מיכאל מלכיאור ואלי ויזל ז"ל, לא שברו את הכלים. הם הבליגו והסבירו שנוכחותו באירוע היתה ללא תיאום עימם, ושהם מצרים על כך.

עכשיו צריך רק לקוות שאין מדובר בסנוניות ראשונות שמבשרות תהליך הלבנה למי שרק לאחרונה, הפעם לצידו של איימן עודה, השתתף באירוע חנוכת אנדרטה לזכר השאהידים, ובהם רוצחי יהודים שלחמו במרד הערבי הגדול ב־1936 וב־1948.

האיש שהשופט אליקים רובינשטיין מצא כי "העלה מן המחשכים את עלילת הדם המייחסת ליהודים רציחתם של ילדים על מנת להשתמש בדמם לשם אפיית מאכל מיוחד ביום חגם", שהעליל על צה"ל שסייע להצתת אל־אקצא ב־1969 וטפל על ישראלים שהם מקיימים יחסי מין באל־אקצא - מנצל עתה נמנמת ישראלית כדי לבנות מחדש את כוחו בדפוס הפעולה המוכר של האחים המוסלמים, ומחובק על ידי החברה הערבית במחזה אבסורד שמישהו צריך להוריד עליו את המסך.