משקולות, לא מצופים

חיבור בין מפלגות כשלעצמו, אינו מתכון להצלחה בבחירות או לכישלון. כשאני שומע פוליטיקאי שאומר שהחיבור עומד להיות "גיים צ'יינג'ר" או שהחיבור מוביל תמיד לתוצאה של סיעה משותפת הקטנה מסך מרכיביה, אני יודע שהוא זקוק מאוד לקורס מזורז של ההיסטוריה הפוליטית שלנו, כדי להבין שההצלחה נובעת מן הנסיבות הפוליטיות וקשורה מאוד בנפשות המובילות את האיחוד.

מרכיבי מרצ, למשל, מנו בערב הקמת המפלגה ב־1992 10 חברי כנסת. ההישג המיתולוגי של המפלגה החדשה הגדיל את כוחה בעוד שני מנדטים, ובתום הקדנציה הראשונה היא ירדה ל־9 חברי כנסת. תנועת החרות זכתה ל־17 מנדטים ב־1961; המפלגה הליברלית זכתה גם היא ב־17 מנדטים. האיחוד ביניהן גרם לאכזבה קשה: ב־1965 זכה גוש חרות ליברלים ל־26 מנדטים בלבד. וזו בדיוק היתה התוצאה ב־1969. רק ב־1973 זכה הגוש ל־39 מנדטים.

יכול להיות שכחול לבן־תקווה חדשה תהיה הפתעת הבחירות ויכול להיות שלא, אבל סכנה אחת אורבת לה ללא ספק: עבור בני גנץ, חלוקת הארץ היא הכרח להבטחתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לעומת זאת, גדעון סער וזאב אלקין יעשו הכל לטרפד זאת, ממש כמו שיועז הנדל וצבי האוזר טרפדו לגנץ ממשלה בראשותו לפני כשנתיים. אם איני טועה, ואם באמת חשוב לגנץ כמועמד לראשות הממשלה להגיע להסכם היסטורי עם הפלשתינים או לסגת באופן חד־צדדי כדי לקבוע גבול מזרחי לישראל, הוא חייב להגיע להסכמה ברורה המאפשרת לו להוביל מהלכים מדיניים מבלי שהשניים הללו יטרפדו אותם בעודם באיבם. אם לא יעשה כן הוא עלול להבין ברגע הכי פחות נוח כי על ידיו הונחו משקולות כבדות ולא מצופים.

איזנקוט כגלגל השלישי. בחודשים האחרונים התאפשר לרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט לפרוס בתקשורת את תפיסת עולמו המרשימה באופן מפורט. סדר העדיפויות שלו ברור. הוא אינו עולה בקנה אחד עם הצמר גפן המתוק שמשווק הניסוי של גנץ וסער. חבירה אליהם כגלגל שלישי עלולה להוביל אותו לשידור חוזר של הקריירה הפוליטית של גבי אשכנזי.

להמשיך להתקדם. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה שאין מתקיימים בה נישואים אזרחיים, ואשר דיני האישות שלה הם דיני האישות של הדתות המוכרות בה. הסקרים שנעשו בשאלה זו בדורות האחרונים מראים כי רוב הציבור בישראל תומך באופציית הנישואים האזרחיים, ליד האופציה הדתית, אבל אין שום סיכוי פוליטי כי שינוי כזה יתרחש בעתיד הנראה לעין. כמו בהרבה נושאים הכרחיים אחרים שהפוליטיקה אינה מעיזה לגעת בהם, גם בנושא זה שינוי יבוא כנראה רק מבית המשפט.

ואכן, השבוע היה זה בית המשפט המחוזי בלוד אשר הורה למרשם האוכלוסין לרשום כזוג נשוי מי שנישאו בנישואים אזרחיים בזום, וכך חסך מהם ומרבים אחרים את הצורך לנסוע לחו"ל כדי להינשא בנישואים אזרחיים המוכרים בישראל. הצעד הבא צריך להיות הכרה בגירושים אזרחיים, משום שאם לא כן - ימשיכו נישואים כאלה לזכות בהכרה ממשלתית בישראל, אך כדי להתגרש יהיה על בני הזוג ללכת לרבנות ולעבור שם תהליך שרובם מעדיפים שלא לעבור. אז לפני שהורסים את בית המשפט עם 9D, כדאי לנצל את העובדה שבינתיים הוא עוד כאן.

צעד אחד יותר מדי. העולם שאינו יוצא מגדרו כדי להציל את אוקראינה מציפורני פוטין, יוצא ידי חובה בצעדים סמליים. כך למשל מופיעים מנהיגים בינלאומיים בצבעי הדגל האוקראיני, צהוב־כחול, באירועים מיוחדים, השיר האוקראיני זוכה במקום הראשון באירווויזיון, ואילו ה"בורשט" - החמיצה האוקראינית, זוכה למעמד מיוחד כמאכל הנמצא בסכנת הכחדה. כמי שנאלץ בימי ה"צנע" לשתות חמיצה למרות הסתייגותו הבולטת ממנה, אני עומד על זכותי לטעון שזהו צעד אחד רחוק מדי, למרות תמיכתי המלאה במאבקה הצודק של אוקראינה...