הטילים על אודסה מזכירים את אשדוד

בערך 2,000 ק"מ מפרידים בין רחוב הציונות באשדוד לבין אזורי הקרבות באוקראינה. אך די במבט חטוף באחד מרבי־הקומות שברחוב הזה, כדי להבין שעל אף המרחק - המלחמה שמתנהלת בין רוסיה לאוקראינה אינה משאירה רבים מהישראלים שעלו ממדינות בריה"מ לשעבר אדישים. חזית הבניין מציגה תצוגת תכלית אופיינית: חמישה דגלי אוקראינה בקומות השונות (כולם בצמידות לדגלי ישראל), וביניהם מונף לו בקומה שבאמצע דגל רוסיה.

בחודשה החמישי, הלחימה הרחוקה נדחקה בתקשורת העברית לעמודים האחוריים. זה לא המצב ברשתות החברתיות של הישראלים דוברי הרוסית, וגם לא במרפסות של כמה מהם. בוריס, הבעלים הגאה של הדגל האוקראיני ברחוב הציונות, מודה שבחודש האחרון הוא פחות עוקב אחרי החדשות מאוקראינה, אבל בתפיסתו הכללית לא חל שום שינוי: רוסיה היא תוקפן, אוקראינה היא קורבן, והניסיון של ממשלת ישראל לשבת על הגדר ולא לנקוט עמדה בסוגיית הפלישה מנוגד לאינטרס הישראלי.

בוריס דווקא עלה לישראל מרוסיה, ובמקור לא היה לו סנטימנט מיוחד כלפי אוקראינה. הפלישה הרוסית שינתה זאת. "במלחמה הזאת האוקראינים הותקפו, כפי שישראל מותקפת במזרח התיכון, ואפילו הנשק שמופנה נגדם הוא אותו נשק רוסי שמופנה נגדנו מלבנון ומסוריה", הוא מסביר את הסיבה לעמדתו. "התביישתי שבנט, לפיד וליברמן העמידו פנים שהם לא מכירים באמת הזאת".

בוריס מספר שעל אף היותו איש ימין בבחירות הקודמות התפתה להצביע ליש עתיד, אבל המלחמה באוקראינה תקעה טריז בינו לבין המפלגה של לפיד. הצהרות גינוי מוסריות אינן מרשימות אותו. "ההיחלשות של רוסיה תשרת את ישראל, כי הרוסים עומדים מאחורי אבו מאזן ויתר שונאי ישראל", הוא טוען בלהט. "ברגע שגיליתי כי לפיד לא מבין את זה, הבנתי שהוא לא מתאים לפוליטיקה הבינלאומית".

לשאלה הישירה אם עמדות המפלגות הישראליות ביחס למלחמה באוקראינה ישפיעו על הצבעתו בבחירות הקרובות, בוריס מתקשה לענות: "מצד אחד, הפקטור המכריע בעיניי זה איום הטילים על אשדוד, ולא על אודסה. מצד שני, הדברים הרי קשורים אלה באלה: אם הרוסים ייצאו מן המלחמה כשידם על העליונה, הסדר העולמי החדש יהיה רע עבור ישראל, וטוב עבור האויבים שלנו. עולי בריה"מ מבינים טוב מאחרים את הסכנה שנשקפת ממשטר פוטין. אם יש פוליטיקאי ישראלי שלא מבחין בה - הוא לא יקבל את הקול שלי".

ויאצ'סלב פלדמן, יו"ר עמותת "חברים ישראלים של אוקראינה", משוכנע שלפלישה הרוסית תהיה השלכה על ההעדפות האלקטורליות של אזרחי ישראל שנולדו באוקראינה וביתר הרפובליקות של ברית המועצות לשעבר. הוא מספר שאלפים מקפידים לעקוב אחרי התגובות של המפלגות והפוליטיקאים למלחמה, כדי להחליט למי להצביע ב־1 בנובמבר.

"אינני יכול להעריך את ההיקף המדויק של התופעה", אומר פלדמן, שעלה לישראל בשנת 2004 ועובד כמנהל ייצור בחברה טכנולוגית. "אולי מדובר במנדט, ואולי בשניים או שלושה מנדטים - בכל מקרה, בהתחשב בתוצאות הצמודות שמאפיינות לאחרונה את הבחירות בישראל, הסוגיה האוקראינית יכולה להכריע. הציפייה שלנו היא שהפוליטיקאים בישראל יגנו את הפלישה האכזרית של רוסיה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים ויציעו עזרה של ממש לאוקראינה, ואני אומר את זה כאזרח ישראלי ולא כפעיל סיוע לאוקראינה.

"לא מעטים מן המכרים שלי התאכזבו מן ההתנהלות של אלה שהם הצביעו להם בעבר, ומחפשים למי לתת את קולם. אחדים התאכזבו, למשל, מיו"ר מרצ ניצן הורוביץ, שבתור שר הבריאות הבטיח כי ישראל תקבל חיילים אוקראינים פצועים, ולא עמד בהבטחה. אני תמיד הצבעתי ליכוד, והצטערתי לגלות שאיש מנציגיה, למעט יולי אדלשטיין, אינו נוקט עמדה ברורה ביחס למלחמה. אמנם הליכוד נמצאת באופוזיציה ולכן לא יכול להוביל מהלכים, אך נדמה לי שאילו נתניהו היה עומד ליד ההגה, הוא לא היה מפחד להתעמת עם פוטין. כך או כך, זאת הפעם הראשונה שאני מתלבט".

אתם כבר מרגישים בחיזור של המפלגות אחרי הקול הפרו־אוקראיני?

"יש סימנים שמעידים כי בישראל ביתנו מתחילים להבין את החשיבות האלקטורלית של הסימפתיה שרוחשים מרבית העולים כלפי אוקראינה, ומתחילים לפעול בכיוון הזה. ח"כים של ישראל ביתנו ככל הנראה שמעו התבטאויות בסגנון הזה בחוגי בית ובמפגשים עם הבוחרים, וקלטו שלא ניתן להתעלם מן הנושא, למרות חוסר שביעות הרצון של ליברמן. מפלגות אחרות עדיין מגששות, אך הערכתי היא שגם בהן מפנימים שנושא אוקראינה ישחק בבחירות האלה תפקיד משמעותי".

לא מקשה אחת

לא כולם שותפים לדעתו של פלדמן. אבנר קורין, עורך אתר החדשות המוביל בשפה הרוסית haifaru.co.il, מסכים שהנושא האוקראיני זוכה להתעניינות חסרת תקדים בקרב דוברי הרוסית בארץ, אבל מזהיר שאין לגזור מכך השלכות מיידיות על דפוסי ההצבעה. קורין, אחד ממובילי הדעה המשפיעים ב"רחוב הרוסי" בישראל, בקי במתרחש. האתר שמופעל על ידיו במשך יותר מ־10 שנים מזמן הפך לקהילה פעילה ותוססת. הקולות שנשמעים בו, והכיוונים המסתמנים מהם, משקפים את הלכי הרוח המושלים בכיפה בין עולי בריה"מ, על קבוצותיהם השונות.

"כל כתבה או ידיעה בעניין ההתייחסות של ישראל למלחמה באוקראינה, שעולה אצלנו באתר, צוברת מייד רבבות קוראים, ומעוררת תגובות בכמות אדירה", מפרט קורין.

"בהתאם, ניתן לפלח את אופי התגובות ואת הערכים העומדים מאחוריהן. בהכללה ניתן לומר שהעמדות תלויות במה שרואים בטלוויזיה. העולים שצורכים את החדשות מערוצי טלוויזיה מרוסיה, אשר נקלטים בישראל, מושפעים מהם עד כדי שטיפת מוח. אם תשאל אותם, ישיבו לך בנחרצות שזאת לא רוסיה שפלשה לאוקראינה אלא להפך. לאחרים יש דעה פרו־אוקראינית נחרצת לא פחות.

"עם זאת, אני לא חושב שזה יבוא לידי ביטוי בבחירות. כאן גורם הזמן נכנס לפעולה: חמישה חודשים של לחימה גרמו לכולנו להתרגל אליה, הקהו את הרגשות שגעשו בימיה הראשונים והנמיכו את עוצמת הרטוריקה. עד הבחירות יחלפו עוד ארבעה חודשים, והסוגיה תהפוך לפחות בוערת. אני מקווה שהמפלגות לא ינצלו את הסיטואציה ולא יחממו אותה, כדי לקושש קולות".

השיחה עם קורין מזכירה שעל אף המשותף הברור - בריה"מ כארץ לידה והשפה הרוסית כשפת אם - העולים, שהגיעו בתקופות שונות ומאזורים שונים במה שהיה פעם האימפריה הסובייטית, אינם מקשה אחת. בסופו של דבר ההבדלים מתורגמים לפתקים בקלפי. והנה התורה על פי קורין על רגל אחת: "יוצאי אוקראינה, לרבות מי שעלה מחצי האי קרים לפני כיבושו על ידי רוסיה בשנת 2014, נוטים לצאת בעד אוקראינה באופן גורף, והם עשויים לשקלל את ההיבט הזה בבואם לבחור. יוצאי מדינות אחרות פחות מושפעים מן הנושא. בין יוצאי רוסיה יש הסבורים שרוסיה תחת שלטון פוטין היתה יחסית נוחה לישראל ואף נהגה מדי פעם להתחשב באינטרסים ישראליים כאלה ואחרים. הם מאמינים שלישראל ראויה ניטרליות זהירה, ואליהם מיותר לפנות במסרים פרו־אוקראיניים.

"מהם יחסי הכוחות המספריים? התשובה ברורה לחלוטין, רואים אותה בעיניים. בחיפה יש קונסוליה כללית של רוסיה, ומאז הפלישה הרוסית משכנה היה למוקד ההפגנות של שני הצדדים. רובן ככולן הן הפגנות בעד אוקראינה. התקיימו כבר עשרות הפגנות שכאלה, ובכל פעם הן משכו אליהן קהל גדול של עולים. לעומת זאת, היתה רק עצרת אחת בעד רוסיה. בדקתי במיוחד מי הגיע אליה: היו שם כ־70 איש, כמעט כולם ערבים שלמדו באוניברסיטאות רוסיות".

אל הקלחת של המוצא המדויק יש להוסיף עוד נתון - הוותק בארץ. ככל שחולפות השנים מאז העלייה, הסוגיות שכרוכות בארץ מוצאו מעניינות את העולה פחות ופחות. לכן, אם רוצים לשקול את מידת ההשפעה של המלחמה באוקראינה על הבחירות בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מומלץ להתמקד בראש ובראשונה בקהלים של עולים "טריים".

תופתעו לגלות שיש רבבות כאלה - כ־40 אלף שהגיעו לארץ בשנים האחרונות, ועוד כ־30 אלף שעלו מאז 24 בפברואר, יום הפלישה לאוקראינה. בתרגום מעברית לפוליטית, מדובר בשני מנדטים.

"יש ביניהם יוצאי אוקראינה ויוצאי רוסיה, אבל הנה תופעה מרתקת: אלה גם אלה עוינים באותה מידה את פוטין, ולמעשה הם ברחו ממנו ומתוצאות פעולותיו. כל קישור של פוליטיקאי ישראלי לנשיא רוסיה ישניא אותו עליהם ויבריח אותם. אם מצמצמים את הקבוצה לעולים שהגיעו אחרי תחילת המלחמה, רואים כי בתודעתם הם עוד לא כאן, וטרודים בענייני ארץ המוצא. הם לא תכננו את העלייה, אלא נדחקו לכאן מכורח נסיבות, ולכן אני משער שרבים מהם פשוט לא ילכו להצביע.

"מי שהגיעו לפני המלחמה תופסים את ישראל אחרת: הם רוצים לבנות כאן את ביתם ואת עתידם. הם באמת ניסו ועדיין מנסים להבין את המערכת הפוליטית בישראל, את היצע המפלגות, או בשפה פשוטה לקלוט מי נגד מי. הם בהחלט ילכו להצביע, אם כי בשיעורים נמוכים בהשוואה לילידי הארץ".

מנדטים על הרצפה

סוד גלוי לעוסקים בדפוסי ההצבעה והשתתפות הפוליטית של יוצאי בריה"מ (גילוי נאות: שימשתי יועץ יו"ר הליכוד לענייני עולים בשנת 2019 למשך כמה חודשים), הוא ששיעור ההשתתפות הנמוך יחסית בבחירות הוא עקב אכילס שמונע מדוברי הרוסית להמיר את הדומיננטיות המספרית באוכלוסייה - לאצבעות בכנסת. אחרי הכל, מדובר בקבוצה היהודית הגדולה ביותר בישראל. אילו יוצאי בריה"מ היו משווים את האחוז הזה לרמה כלל־ישראלית, הרי משקלם האלקטורלי היה מגיע ל־18 מנדטים. השתתפות פחותה במשחק הדמוקרטי מורידה את המספר ל־14 מנדטים, שעליהם תילחמנה כמה מפלגות.

"המבוגרים מקרב יוצאי בריה"מ נוהגים להתייצב לקלפיות במספרים גדולים יותר", מעיר קורין. "זאת הסיבה למאמץ המוגבר של ישראל ביתנו, המפלגה שנבנתה על קולותיהם, למצות את מאגר הקולות של המבוגרים עד תום בכל מיני שיטות, החל מן השליטה במערך בתי האבות וכלה בהצעת חוק שביקשה להציב קלפיות במרכזי השכרה לטווח ארוך, שבהם מתגוררים העולים המבוגרים.

"אף על פי כן העמדות של ישראל ביתנו נחלשו באופן דרמטי. מהשיא של 15 מנדטים היא נחתכה עד ל־7-6 מנדטים. אני מקבל אימות לתוצאות הבחירות במערכות הקודמות במשאלים, שאנו עורכים באתר שלנו, והם מראים שישראל ביתנו והליכוד מקבלות את רוב הקולות של העולים. המגמה האחרונה מצביעה על ההתבססות של יש עתיד במקום השלישי. המפלגות האחרות כלל לא משחקות ברצינות במגרש הזה".

איך אתה מסביר את זה?

"שילוב ישראלים דוברי רוסית ברשימה הוא אחד המפתחות החשובים, נוסף על הפנייה הקבועה לציבור הזה בשפתו. ללפיד, לדוגמה, יש דף מושקע ברשתות חברתיות ברוסית. ביש עתיד השכילו להציב לא פחות משלושה ח"כים דוברי רוסית בין 15 המועמדים הראשונים לכנסת. זה אִפשר להם לפעול מול הציבור לא רק בבחירות, ולא רק בקמפיינים, אלא להגביר את הנוכחות בתקשורת ובנראות הציבורית מאז הבחירות הקודמות.

"מועמדים מתאימים במקומות ריאליים הם חובה למפלגה שמתיימרת למשוך קולות של העולים מבריה"מ. מעניין שפוליטיקאים ותיקים לא תמיד מתאימים למשימה. זאב אלקין, למשל, אינו נתפס כמי שיכול להביא קולות, כי המצביעים כבר לא רואים בו 'אחד משלנו'. ישראל ביתנו בהקשר הזה מצויה בין פטיש לסדן - מצד אחד היא נתפסת כ'בשר מבשרנו', מצד שני אין זה סוד שבמהלך 20 שנות קיומה היא לא הביאה לציבור העולים שום הישג משמעותי, למרות שלל הבטחות. באשר לליכוד, שבאופן עקבי יורה לעצמה ברגל משום שנמנעת מלהציב ברשימה נציגות נאותה של דוברי רוסית, הרי ההצבעה לה קשורה יותר לזהות העומד בראש: נתניהו נתפס כחכם וכבעל מעמד בינלאומי, בדיוק כמו שהציבור 'הרוסי' אוהב".

סתיו מפלגות העולים

הירידה העקבית בכוחה של ישראל ביתנו פתחה מחדש את הדיון על התועלת שבקיומן של מפלגות סקטוריאליות ועל התוחלת הפוליטית שבהקמת מפלגה שתתחרה בישראל ביתנו. הצלילה לרשתות החברתיות ברוסית העלתה את טעמן הנשכח של שנות ה־90, מועד העלייה לבמה של "ישראל בעליה" בראשות נתן שרנסקי ושל "ישראל ביתנו" עצמה.

לקורין אין ספק שאת שנות ה־90 לא ניתן להחזיר. "למפלגות סקטוריאליות חדשות אין סיכוי לטרוף את הקלפים ברחוב הרוסי", הוא מתנבא בפסקנות. "פשוט אין להם בסיס אלקטורלי. מי שמשתעשע ברעיון, שיראה את התוצאות של הרשימה של סמיון גרפמן, שהתמודדה לא מזמן, או את המספרים של רשימות 'רוסיות' שרצו לפניו. כולן סיימו עם תוצאה מבזה של כמה אלפי קולות".

להערכה הפוליטית של קורין יש על מה להתבסס. למעשה, אביגדור ליברמן, מנהיגה של ישראל ביתנו, עשה את הכל כדי לבצר את המעמד של יצירת כפיו כמעין מונופול סקטוריאלי. זוכרים את מסע הצלב שלו למען העלאת אחוז החסימה? המטרה המוצהרת של המהלך היתה להקשות על הרשימות הערביות להיבחר לכנסת, אלא שלפעילים פוליטיים ב"רחוב הרוסי" כבר אז היה חשד שזאת מטרת דמה, ואיש מהם לא התפלא מכך שהיא לא הושגה. מה שהניע את ליברמן באמת, לדעת רבים מהם, היה הרצון למנוע הופעת רשימות עולים מתחרות. אחוז החסימה הגבוה עשה עבורו את העבודה.

למרות הספקות, מערכת הבחירות לכנסת ה־25 תתכבד בהתמודדות של מפלגה "רוסית" חדשה אחת לפחות, אשר נרשמה לפני כשנה בשם "כוח אזרחי". השבוע פורסם המצע התמציתי שלה ודווח שאת קמפיין הבחירות שלה ינהל אלכסנדר ילין, אחת הדמויות הידועות ביותר בברנז'ה של דוברי רוסית בישראל.

דרכו של ילין סמלית ומאפיינת במידה רבה את דרכה הפוליטית של הקהילה "הרוסית" כולה. באמצע שנות ה־90 הוא נכלל בצוות הקריאטיבי שעמד מאחורי ההצלחה האלקטורלית של ישראל בעליה. בהמשך, כמו רבים אחרים, עבר לישראל ביתנו והריץ אותה בבחירות 1999. בתחילת שנות ה־2000 ילין ראה את ההזדמנויות המפתות שהציעה הכלכלה הרוסית, עבר לעבוד במוסקבה ואף התפרסם שם ככותב להיטים ואשף יחסי ציבור. כעבור 20 שנים של חיים בין ישראל לרוסיה הוא הבין שצמצום החירויות בארצו של פוטין הפך לבלתי נסבל וגמר אומר לשוב אל מדינת היהודים ואל הקלחת הפוליטית.

"בשנות ה־90 העולים נהו אחרי המסר שדיבר על ההגנה על האינטרסים של קהילת יוצאי בריה"מ, בעיקר בתחום של בעיות קליטה למיניהן", מאבחן ילין את השוני בין אז להיום.

"היום אי אפשר לפנות ככה לעולי שנות ה־90, מפני שכולם הסתדרו, נטעו שורש, הקימו דור המשך לתפארת. 'הרוסים' מזמן הפכו לחלק בלתי נפרד מהמדינה. נכון שפה ושם נתקלים ב'תקרת הזכוכית', אבל אפילו אותה אחדים מבינינו כבר ניפצו. לדור הסבתות שעלו לפני 30 שנה יש שיעורי הצבעה גבוהים, אבל אנחנו מתכוונים לפנות לדור חדש, לאלה שדוברים רוסית אבל גדלו בישראל, ועם מסרים שונים לגמרי. אנחנו לא טוענים שנעזור למגזר 'הרוסי' יותר טוב מליברמן, אלא שנעזור לכל אזרחי ישראל טוב יותר מן המפלגות הגדולות".

הפרדוקס שבדבריו של ילין מרתק. המפלגה החדשה אינה מתכוונת לענות על בעיות המגזר, ובד בבד הציפייה שלה להיבנות דווקא על מאגר הקולות "הרוסיים" ניכרת לעין. כל מייסדי המפלגה עלו מבריה"מ לשעבר, וילין אינו מסתיר שלא מדובר ביד המקרה.

"הקמפיין שלנו יתנהל בשתי שפות - רוסית ועברית, ואני מניח שכאשר תגובש רשימת מועמדי המפלגה לכנסת יהיו בה אישים שונים, דוברי רוסית ומי שאינם כאלה", משיב ילין לתהייה.

"אולם, כעיקרון לא נצטמצם לעניינים סקטוריאליים ונהיה מפלגת שיפוץ כלל־ישראלי. מדוע מתפלאים שעולי בריה"מ נוטלים על עצמם את המשימה הכללית? יהודים יוצאי המרחב הזה ממלאים תפקיד משמעותי בחיי מדינת ישראל מאז ומתמיד, עוד מימי ראשית הציונות. כשאנו מכניסים את עצמנו לסד של אינטרס סקטוריאלי, נגרעת יכולתנו לפעול לטובת המדינה. במקום זאת אנו מציעים פרמוט מחדש של המשטר בישראל, ברוח ההצעה של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

"אנחנו רוצים להפסיק את הכיעור של המו"מ הקואליציוני ואת השוק של חלוקת כספים לקבוצות אינטרסים. הצעתנו היא שראש הרשימה הגדולה אוטומטית יהיה ראש ממשלה וימנה שרים טכנוקרטים. הפוליטיקה בישראל הפכה לשואו. הכיסאות המוזיקליים בתחום הפוליטי מונעים מן ההנהגה ליישם מדיניות כלכלית סדורה. תיקון הבעיות הכלכליות יסייע להגדיל את העוגה, והיא תספיק לכל המגזרים".

ישראל ביתנו צריכה לחשוש מפני זליגה של קולות העולים אל "כוח אזרחי"?

"המנדטים שלנו יבואו לא ממנה אלא מגידול בשיעור ההשתתפות של יוצאי בריה"מ בבחירות. עד כה רבים מהעולים ידעו שאין להם למי להצביע, ולכן לא באו לקלפיות. המטרה היא להיכנס לקואליציה ולדרוש מראשיה ליישם את הרפורמות. אבל אנחנו רצים למרחקים ארוכים, ולא נוותר על החזון: לשנות לטובה את המדינה שבה אנחנו חיים".

שיפוץ כלל־ישראלי או לא, בשאלות של ימין ושמאל "כוח אזרחי" אינה בורחת מאמירה ברורה. המפלגה תתמוך בוויתור על מדיניות של שטחים תמורת שלום ובהחלה של הריבונות הישראלית על גושי התיישבות ביו"ש, נאמר במצע שלה. ככה זה כשפונים אל ציבור דוברי רוסית, שכ־80% ממנו מגדירים את עצמם ימין. עם נתוני פתיחה שכאלה, כיצד הימין הישראלי לא מצא דרך לקשר אל עצמו את שפע המנדטים של עולי בריה"מ, שממשיכים להיטלטל בין רשימות וקואליציות? בוריס מרחוב הציונות באשדוד מסדר את הדגל האוקראיני במרפסת ומספק הסבר צבעוני: "מפלגות הימין חושבות שאנחנו תמיד בכיס שלהן, קצת כמו גבר שבטוח כי אישה שמחבבת אותו תמיד תהיה לצידו. אבל בפוליטיקה, כמו באהבה, צריך לחזר".