הצעירים בבני ברק: החבר'ה רוצים בן גביר, אבל בקלפי תרעד היד

אם אתה רוצה לדבר עם צעירים, אין לך מה להגיע בתשע. בני ברק לא מתעוררת לפני אחד עשרה". ישראל כהן, פרשן ושדרן חרדי פופולרי מרדיו קול ברמה, מעדכן אותי בהלכות העיר שאין דומה לה. "כולם לומדים ומסתובבים כל הלילה, זה לגמרי הפוך מהזמן החילוני, זאת באמת עיר בלי הפסקה". כהן מנהל חמ"ל תקשורתי שלא היה מבייש מערכת חדשות שלמה. בכמה שעות שאני מבלה איתו בבני ברק, לא עוברות עשר דקות מבלי שאיזה גוף תקשורת יתקשר לבקש תגובה, פרשנות או קישור לבעלי תפקידים בחברה החרדית.

"אלה בחירות של להיות או לחדול מבחינת החרדים", הוא יסביר לי כשנשוטט ברחובותיה של העיר, בניסיון להבין את הדרמה. ובני ברק היא המקום להיות בו בימים אלה. השבוע נדלקה עיר התורה והחסידות באור פלשים מתקתק. חגיגות החתונה ושבע הברכות לנכדת הרב וחבר הכנסת משה גפני הפכו את הכרך הצפוף ליעד המבוקש ביותר בפוליטיקה הישראלית. ארבעה חודשים לפני הבחירות, וכולם מחזרים אחר עיר המסובים.

ביום ראשון פיזזה כאן השרה מרב מיכאלי בהפרדה עם הנשים, וגנץ זכה לראות בדרן חרדי מחקה אותו בפניו. ביום שני חישבה החתונה מסלול מחודש, כשנתניהו בא להזכיר מי כאן המלך. מאות חרדים צעירים נקהלו והמתינו כדי להריע לו כשיצא מהאולם לקראת חצות. יודעי החיינדלך ידעו לספר שגם רה"מ לפיד ביקש לבוא ולברך, ושאיילת שקד פיזרה גם היא סימני "תזמינו אותי". אמת או שמועה, בעיר התורה נראה שכרגע הכל יכול לקרות - או כבר קרה.

"זה נראה שלראשונה זה הרבה זמן החרדים משחקים על כל המגרש", אומר כהן. "גם סמוטריץ' וגם מרב מיכאלי רוקדים כאן. חלק מהציבור מאוד מתנגד לזה, שמעתי אפילו על אנשים שהודיעו שלא יצביעו לגפני. אבל יש גם אחרים שחושבים שהניסוי נכשל, כמו שאומרים".

הסיבה לחיזורים ההדדיים ברורה. המרוץ לממשלה הבאה הוזנק, ובסיעתא דשמייא, או נציגיה עלי אדמות, כולם מחפשים אחר האפיקומן שישבור שוויון וקיפאון בין הגושים המתגוששים. יש בדיוק 67.6 סיבות להניח שמי שיצליח לקרב את בני ברק אליו - בני ברק תקרב אותו אל המלכות. 67.6, זהו האחוז המדהים של מספר התושבים מתחת לגיל 30 בעיר. נתון שמעיד מה עושים בימים ובלילות, בין הזמנים, ובין השמשות, תושבי עיר האבות ועיר האימהות ועיר העגלות המלאות בתינוקות.

לכאורה, לא צפיות הפתעות. כולם הלוא יעשו כפי שיורו להם הגדוילים, וישלשלו לקלפי פתקי ג' - מפלגת יהדות התורה. גם בשיחות שניהלתי עם אנשי העיר חזרה שוב ושוב האמירה "בבני ברק אין זכות בחירה, יש חובת הצבעה". אלא שסקרים חדשים קוראים תיגר על התפיסה הזו, ובשיחות עם תושבי העיר מתגלות מגמות חדשות.

קץ הברית עם נתניהו?

בשבוע שעבר התפרסם סקר דרמטי של דיירקט פולס שנערך עבור השבועון החרדי הוותיק "משפחה". מנתוני הסקר עלה כי 66 אחוז מהציבור החרדי דורשים מנבחריהם לתמוך בממשלה חלופית, אם נתניהו לא ישיג רוב. "יש מי שיקרא לזה 'רעידת אדמה'", כתב הפרשן החרדי ישי כהן מאתר כיכר השבת. האם שנת גלות אחת באופוזיציה הספיקה לציבור החרדי, והוא בשל לרוץ לזרועות המרכז־שמאל?

"המחנה שכנגד עדיין לא יכול לחגוג", אומר לי אריה ארליך, עורך מגזין "משפחה", שסבור שהחיבור עם נתניהו מבטא זיהוי אידיאולוגי עמוק, ולא רק אינטרס פוליטי. "בשנים האחרונות החרדים הולכים ומזדהים עם הימין באופן אולטימטיבי. כבר לא לשון מאזניים - אלא ימין. עד כדי כך שבשנה האחרונה היינו מוכנים לספוג מחיר כבד. כל אדם חרדי הרגיש בכיס שלו את מחירה של הממשלה האחרונה - ואם היו רוצים להצטרף היתה נמצאת הדרך. אבל הרחוב החרדי חד־משמעית נמצא בימין.

"זה לא ביבי עצמו, אלא המצביעים שלו ומי שנמצא מאחוריו. אנשים כמו דודי אמסלם, שיש לו כבוד לשבת וללומדי התורה. דודי אמסלם הוא הנציג האותנטי של חלק בעם שבחר את נתניהו כמנהיג, ועם הציבור הזה החרדים מרגישים בנוח. ולזה מתווסף נדבך: הערצה שהתפתחה בקרב המון צעירים חרדים כלפי נתניהו בגלל מה שנתפס כרדיפה המשפטית או תפירת תיקים. אנחנו בצד של הנרדף. זאת הסיבה ששלוש שנים החרדים הולכים אחרי נתניהו פוליטית מדחי אל דחי, מממשלות מעבר עד לאופוזיציה".

אז איך אתה מסביר את הסקר האחרון?

"בשנה האחרונה, שנת האופוזיציה, הבשיל תהליך תודעתי שאומר, אנחנו עם נתניהו ותומכים בו - אבל עד איזה גבול? ואם אחרי הבחירות גוש נתניהו לא יצליח להשיג 61, או שתוקם עוד ממשלת מרכז־שמאל, מה יהיה אז? אז הסקר שפרסמנו מראה שאם גוש נתניהו מגיע ל־61, 100 אחוז מהציבור החרדי ישמחו שתוקם ממשלה בראשות נתניהו ועם רוב ימני. אבל אם אין את זה, החרדים רוצים להיות בממשלה אחרת. 56 אחוז מתוכם סבורים שצריך במקרה כזה לדרוש מנתניהו לזוז הצידה ולהעמיד מישהו אחר מהימין במקומו.

"19 אחוז חושבים שיש לשקול חבירה לבני גנץ או למנהיג אחר מהמרכז, ורק 15 אחוז חושבים שצריך ללכת אחרי נתניהו באש ובמים, גם לבחירות שישיות ושביעיות. אבל, כאמור, המחנה שכנגד נתניהו לא יכול לחגוג כי הרוב חושב שאם הגיע הזמן להשתחרר מהאופוזיציה, אז זה קודם כל לבקש בלב כבד מנתניהו שיזוז וייתן את המקום למישהו אחר".

הנסיקה של בן גביר

אלא שסיור בבני ברק מעלה שזה מרגיש יותר כמו קצה הר הגעש רגע לפני ההתפרצות. מהשיחות עם החרדים הצעירים עולה מגמה חדשה, שדווקא מבקשת "לתקן את הפזילה של גפני שמאלה" כפי שחידד אחד מהם, ורבים־רבים מדברים על הכוכב העולה כפורח בציבור החרדי - איתמר בן גביר.

אני מתחיל את הביקור מול בית הכנסת המרכזי של בני ברק ברחוב רבי עקיבא. השעה כבר רחוקה מברכות השחר. המוני צעירים באים ויוצאים מתפילות המניינים המאוחרים. זר לא יבין את מוזרות העניין. פעם זריזים היו מקדימים למצוות, ועכשיו המצוות מחכות לזריזים שהלכו לישון עם בוא השחר. בעידן ה"לילה כיום יאיר" לילות בני ברק מתארכים ומתאחרים, והחברה החרדית עושה התאמות.

ד' מגיח מהתפילה, מוקפד והדור בלבושו. הוא קולט אותנו עם המצלמה ומייד ניגש להתראיין, או שמא לקדם את עסקיו. "אני פרסומאי, אשמח לדבר, אבל בלי שמות, כן?"
איך פרסומאי רוצה להישאר באנונימיות, אני תוהה, וד' לא מתבלבל: "בבני ברק כמו בבני ברק הכל אפשרי".

הסקרים האחרונים משקפים לדעתך את המציאות?

"לביבי עצמו אין מה לבנות על בני ברק. כל בחורי הישיבות שצעקו לו 'היידה ביבי', זה טוב ומבטא רחשי לב, אבל ברגע האמת כותבים לבן התורה בכניסה לקלפי 'ייהרג ובל יעבור', אומרים שמע ישראל, והסיפור גמור - ג׳ במעטפה. וזה מנצח כל שיקול אחר. אולי צריך להשתיק את הרבנים לתקופה, אני לא יודע להגיד. בהחלט יכול להיות שזה יצר את האסון, אבל אין איך לנצח את הדבר הזה".

איזה אסון? כשהחרדים הלכו לאופוזיציה כשנצמדו לימין?

"לא לימין, אלא לביבי".

השם "ביבי" מהדהד במבואה, וכבר נעמד לידנו חסיד צעיר שמתפרץ לשיחה. "תגיד לי אתה, כשהקב"ה שומע את עם ישראל מבקש 'רק ביבי', אתה חושב שזה בסדר? אנחנו מתפללים כל יום 'השיבה שופטינו כבראשונה', את מי אנחנו מבקשים, את ביבי או את המשיח?"

אתה לא מאלה שחושבים שזה אותו דבר?

"זה מה שאתה רוצה לשמוע? לעורר שנאה ומדון כדי למכור עיתון? אני ממש לא אומר את זה. גם למי שצועק בנט או בן גביר אני אומר אותו הדבר. אתם מבקשים משהו שיהודים לא צריכים לבקש. אנחנו צריכים לבקש משיח והקב"ה יביא אותו, כשיהיה נכון. ומה זה משנה לי על איזה חמור המשיח ירכב? לכן מה שקובע כשאני נכנס לקלפי זה רק דבר אחד - הרב חיים קנייבסקי".

שלושה צעירים חרדים רכי זקן ומשועשעים מהסיטואציה מתערבים בשיחה. למי אתם מצביעים, אני שואל. "הייתי רוצה לבן גביר", אומר אחד מהם, "כי מי שעושה הכי טוב כיום לעם ישראל זה רק בן גביר, והוא דואג באמת לציבור החרדי".

איך?

"לדוגמה, במירון השנה, כשכל האנשים היו תקועים בחניונים ולא נתנו לאנשים לעלות לציון הקבר, בן גביר היחיד שביקר את האנשים ואמר שזה לא בסדר שלא נתנו לעלות".

אבל מבחינה פוליטית אתה חושב שהכי חשוב לחברה החרדית כרגע זה יחסי יהודים וערבים?

"ממש לא, יותר חשוב לי המדרכה השבורה כאן ברחוב שאני לא יכול ללכת עליה".

אז מה, בן גביר ידאג לתיקון מדרכות בני ברק?

"מה פתאום, אבל בן גביר הוא הכי טוב ממה שיש כרגע. אם אתה שואל אותי מה יש על השולחן שאני יכול לקחת זה הדבר שאני יכול לקחת, אבל מה שאני באמת צריך? את זה אין לי בשום מקום".

ונבחרי הציבור שלכם לא?

"חוץ מהכיסא שלהם הם לא נלחמים על כלום".

ובכל זאת, הרוב המוחץ יצביעו להם.

"כן, כי אין לנו זכות בחירה, יש חובת הצבעה, כמו שהרב אומר. כי אבא שלו אמר, וככה זה הולך אחורה, עד משה רבנו". חברו קוטע: "מי שאמיתי אוחז נגד ובכלל לא הולך להצביע. הרבה חרדים רוצים בן גביר, אבל הרבנים אומרים ג׳ ויש להם בעיה".

מרד נגד העסקנים

"בן גביר מנסה הרבה זמן ללכת על החרדים המזרחיים", אומר לי פרופ' נסים ליאון מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, "אבל מה שעשוי להסתמן כהפתעה הוא אפשרות שהחרדים האשכנזים יצביעו לו. יוצא לי לדבר עם הרבה צעירים אשכנזים ומדגדג להם ביד להצביע לבן גביר. הוא נתפס כנמרץ יותר, מקושר לנושאים הבוערים כמו סוגיית הפרעות בשומר החומות, שמאוד מעסיקים אותם".

וזה משתלב עם ביקורת חריפה מאוד על הממסד המפלגתי החרדי.

"יש בנטייה לבן גביר גם מרד כלפי העסקנים. איזה מיאוס מהעובדה שחרדים צעירים שלא נולדו למשפחות עילית צריכים להסתדר לבד כלכלית. בישראל דפוסי ההצבעה הם מאוד מסורתיים. מה שההורים שלי הצביעו ככה אני מצביע. בעבר ראינו דפוסים של הצבעת מיאוס כנגד. זה קרה בליכוד וזה קרה במפלגת העבודה, וזה קרה במפד״ל ויכול להיות שאנו נראה את זה לראשונה גם בג'. כשאותו בוחר צעיר בקלפי יצטרך לבחור בין האות ט׳ של הציונות הדתית ל־ג׳ של יהדות התורה, היד תרעד עם סבירות גבוהה - לג'.

"במידה רבה הבחירה שיכולה להחזיר מצביעים חרדים הביתה היא לא הקמפיין החרדי, אלא מה שיעשו המפלגות החילוניות כמו ליברמן ויש עתיד. כל מה שצריך זה אמירה או אירוע שקשורים בפוליטיקה החילונית האסרטיבית, ותופי הטם־טם יתעופפו ואנשים יחזרו הביתה. בכל מקרה, אין ספק שיש פה נורה אדומה לעסקונה החרדית".

"יש חוסר אמון בין הנציגים לציבור", מאשר את הדברים ישראל כהן. "אז נכון, גפני זה גפני. הוא סמל. אבל רוב הנציגים ותיקים מדי, הנאומים שלהם לא טובים, הם נתפסים כ'עסקונה', לעומת ש"ס שרעננה את השורות. אם בסוף הרבנים הם אלה שמוציאים את הקהל לקלפיות - העסקנים מזלזלים. הם אומרים, למה לי לעבוד? ממילא הבוחרים כועסים עלי. לפני הבחירות הרבנים יעשו כנס, יגיעו 100 אלף, וזהו - יעבוד. אבל אלמלא הרבנים שקוראים להצביע בבחירות ליהדות התורה, הם היו מקבלים רק 4 מנדטים ולא 7".

ולאן המנדטים האחרים ילכו?

"לבן גביר ולליכוד - או לא להצביע כלל, כי אין פריימריז, ואין רשימה אטרקטיבית ואין מישהו שהאזרח הקטן מרגיש שהוא דואג לו ברמה הפרטית. נכון, הנציגים דואגים לעולם התורה, לישיבות ולצורכי היהדות, אבל האזרח הקטן אומר - איפה אני בא לידי ביטוי".

איך אתה מסביר את הנסיקה של בן גביר?

"במערכות הבחירות הקודמות בן גביר לא היה כל כך רלוונטי. הוא היה צעיר שובב ברדקיסט, אבל ייאמר לזכותו שבן גביר הגיע לכל האירועים, אחרי פיגועים, במירון, וצעק. פרט לכך אתה יודע שהחרדים לא אוהבים במיוחד ערבים. ועוד יותר היום כשהטרור פגע בבני ברק, זה זעזע את העיר והזיז את דעת הקהל ימינה".

כלכלה או מסורת

שעת הצהריים. בני ברק הומה חבורות ילדים, אך לא רק הם. נשים ואברכים, עגלות ופועלים שוצפים וקוצפים מכאן לשם. פרט לקבצנים, כולם נראים כממהרים לאן שהוא. היום עוד ארוך, אבל המלאכה מרובה או שהחום יוקד. אני עוצר לקנות משקה בקיוסק ומופתע לגלות מחיר נמוך מבשאר הארץ. "מה לעשות", עונה המוכר, "זה יוקר המחיה. בבני ברק מחושבים על השקל. אם זה יהיה יקר מדי לא יקנו, אז אנחנו צריכים לספוג את הפער בין הרצוי למצוי של גזירות ליברמן".

בתזמון אירוני, נקלעת לכביש הצר מכונית פורשה ספורטיבית. העוברים שבים נראים אדישים לחלוטין, פרט לאחד שמביט ויודע להעריך את המחיר. הוא הקשיב לשיחה עם המוכר, והצטרף.

"מה שחווינו פה בשנה האחרונה זה דברים שלא היו פה 20 שנה. יש עליית מחירים מטורפת, וזה אחד הדברים שצריך לטפל בהם מיידית, יחד עם הדיור".

אז איך הציבור החרדי עדיין עם מפלגות הימין, ולא עם השמאל ומדיניות הרווחה שלו?

"אני מרגיש שבימין יש קשב רב יותר לחרדים כחברה. עובדה גם שבשנה האחרונה שלט השמאל, וקרו פה דברים שלא קרו 20 שנה. מצד שני, אני משלם הרבה מאוד מס הכנסה ו..."

רגע, אתה עובד?

"בוודאי, והרגשתי היטב את נקודות הזיכוי במס הכנסה שליברמן עשה. מבחינה מקצועית ליברמן לא שולף מהמותן, למרות שהוא נגדנו".

"זו שאלת המיליון, או במקרה שלנו כמה מיליארדים", הוא צוחק. "אבל כן, אם נתניהו לא יצליח להביא את המנדט ה־61, אני מעריך שהחרדים לא יהיו שוב באופוזיציה. לא יודע אם לפיד יהיה בראש, אולי בני גנץ. בכל מקרה לא משנה מה יהיה, לקלפי אכנס עם אטב כביסה, אשים על האף ואצביע ג'. ככה אמרו לי לעשות וזה מה שאני אעשה".

ר"מ חרדי?

"זה העניין", אומר לי כהן לקראת סוף הביקור, "שהחרדים ימניים בתפיסת הביטחון אבל רוצים מדינת רווחה. בדבר הזה יש לנו חיבור מסוים לשמאל. מבחינה כלכלית, החרדים הם סוציאליסטים לגמרי. אבל זו הבעיה של תמר זנדברג ומרב מיכאלי ושאר השמאל. הם לא יודעות ויודעים איך להמשיך להחזיק בשני הכובעים של השמאל יחד. השמאל נהיה אוניברסלי, מושך לכיוון מדינת כלל אזרחיה, ולכן אין יכולת להתחבר אל הדת והמסורת. ובסוף־בסוף לחרדי המסורת יותר חשובה מיוקר המחיה. ואם יוקר המחיה חשוב לאיכות החיים, עבורנו החרדים - המסורת היא החיים עצמם".

כלומר, השמאלנים שכחו להיות יהודים?

"במובן מסוים הבחירות האלו הן בדיוק על העניין הזה. החרדה לצביון היהודי של המדינה. כשיאיר לפיד פתח את כהונתו הוא הלך ליד ושם, בזמן שנתניהו נהג לבקר בכותל. זה נוגע לשאלה של מקור זכותנו על הארץ, באיזו זכות ישראל הוקמה: בגלל השואה או בגלל התנ"ך. וביבי משחק על הצד היהודי.

"ובציבור הישראלי הרחב יש אנשים שמזדהים עם הדת, מניחים תפילין, גם אם לא שומרים שבת מאה אחוז. ולכן זה כבר לא רק עניין של מחנה לאומי, אלא הולך לכיוון של המחנה האמוני. עם מי אתה יכול לעבוד ומתוך איזו אמונה אתה חי כאן. האם אתה בא עם הדרכון היהודי או עם הדרכון הישראלי. תראה מה קרה בתקשורת הישראלית. במקום הירון־לונדונים והרזי־ברקאים, יש עלייה של אליטה חדשה, דמויות כמו קלמן ליבסקינד וינון מגל או שמעון ריקלין, והם מייצגים תופעה חדשה של תקשורת ואליטה אמונית. לכן היום החיבור החרדי לדעתי הוא עם הציונות הדתית והמחנה הלאומי, עם אנשים כמו יעקב ברדוגו, שגם אם אין לו כיפה על הראש, יש לו יופי של כיפה שקופה. זו הכיפה המסורתית".

מצד שני, האם ככל שהחברה החרדית גדלה ומתפתחת היא לא הולכת ונהיית כך יותר ישראלית?

"כן, אבל היא נהיית יותר ישראלית בדמותה שלה. זה כמו האנדרטה לזכר חללי בני ברק שהיינו בה קודם. אפשר לקחת את זה לשחור ולבן: או לעמוד בצפירה - או לקרוא משניות. אז אם הנרטיב החילוני שלט עד היום, שהדרך היא לעמוד בצפירה, פתאום נכנס הנרטיב של להגיד משניות, ועוד מסורתיים מצטרפים לטרנד הזה ולאט־לאט מתחילה להתהוות גם זווית אמונית ליום הזה".

אז אם אני מתבונן 20 שנה קדימה, אולי אחד הילדים שמשחקים כאן על המדרכה יהיה ראש הממשלה החרדי הראשון של מדינת ישראל?

"אני באמת חושב שזה לא כזה מופרך. אחרי דרעי או גפני יוכלו גם להיות ראשי ממשלה. אבל זו תהיה דילמה ואני חושב שהם מאוד־מאוד ייזהרו מזה. כי אז זה לקחת אחריות, וזה יהיה להיות ישראלים לגמרי. ואם זה יקרה, תבין, זה לא יהיה איראן, אבל זו תהיה מדינה עם צביון דתי מסוים, שהיהדות שלנו תהיה בפרהסיה. זה יהיה גם דתי, וגם תרבות המערב. גם אמוני וגם היי־טק".

יש אנשים שבשבילם זו סיבה לארוז מזוודות.

"אכן, יש הרבה ששומרים על החילוניות שלהם באדיקות, אבל בשני הצדדים יש קצוות רדיקליים שלא מוכנים לראות את האמצע המחבר. אבל אף פעם אל תשכח שהאמצע הזה הוא הרוב, הוא לגמרי הרוב".