תקרית באזור אריאל: מדוע נחקר ג' בשב"כ אחרי עימות עם פלשתינים?

"תארו לכם שיצאתם לטייל ליד הבית ופתאום תקפו אתכם אנשים. הגנתם על עצמכם, ואחד מהתוקפים נפגע", ניסה השבוע בכיר ביהודה ושומרון להנגיש את מה שהתרחש סמוך לעיר אריאל. "תארו לעצמכם שיום אחר כך, כשהגעתם להגיש תלונה, תפסו אתכם שוטרים ולקחו אתכם למרתפי השב"כ. בלי לראות עורך דין, בלי להבין איך הפכתם לחשודים ברצח. ממותקפים הפכתם לטרוריסטים. זה מה שקרה לאדם נורמטיבי לחלוטין ליד אריאל, וזה הזוי בדיוק כמו שזה נשמע".

אל תיאור האירוע, שהתרחש לפני כשבוע וחצי בין היישוב נופי נחמיה שבשומרון לעיר אריאל, צריך לגשת בזהירות, מכיוון שצו איסור פרסום קיים על פרטי החקירה. אבל גם אם רק חלק קטן מהטענות הנשמעות בסביבת הימין וההתיישבות נכונות - מדובר בסיפור קפקאי. "עוד נער גבעות שהתקוטט עם פלשתינים", אפשר לדמיין את המחשבה בראשם של לא מעט אנשים ששמעו על המקרה, "עוד ימני קיצוני שנעצר, כמו רבים אחרים". אבל הסיפור הזה מסתמן כשונה בתכלית.

"דיווח ראשוני, התקהלות של 40 פלשתינים על טיול של יהודים בין נופי נחמיה לאריאל", התקבל בטלפונים הסלולריים של כתבי יו"ש הדיווח הראשוני של סוכנות TPS, "הפלשתינים זורקים אבנים לעבר היהודים (ובהם גם ילדים) ומתקרבים אליהם עם מקלות. ככל הנראה בוצע ירי באוויר לצורך הרחקה על ידי המטיילים המותקפים. כוחות בדרכם".

שעה קלה קודם לכן, בשעות הצהריים של יום שלישי, 21 ביוני, יצא ג' (שם בדוי) לדרכו יחד עם כ־18 נערים. לפי דיווחים שונים, היה זה מעין סיור מקדים של תנועת נחלה לקראת עלייה אל הקרקע והקמת מאחזים בלתי חוקיים במהלך חודש יולי. חלק מהנערים נשאו מכושים בידיהם, כנראה תכננו לפרוץ שביל בסביבה. ג', תושב האזור, היה נרגש. מכריו מספרים כי מאז שעבר לאזור לפני כמה שנים התלהב במיוחד מהקמת מאחזים חדשים, ושמח לקדם את הנושא. על פי טענות המתיישבים, הסיור נערך כולו באדמות המדינה בשטח העיר אריאל; על פי טענות הפלשתינים מדובר בקרקעות פלשתיניות. כך או כך, מדובר באדמות שרובן לא מעובדות.

זמן קצר לאחר ש־ג' והצעירים החלו את הסיור, סמוך מאוד לגדר אריאל, הגיעו למקום גם כמה עשרות פלשתינים תושבי כפר אסכאכא שנמצא במרחק מה מהאזור - מעבר לכביש. בסרטון שפרסמו הפלשתינים, היחיד שיש ככל הידוע מהאירוע, הם נראים צועקים קריאות גנאי קשות לעבר ג' ואל הצעירים שמנסים להתרחק מהם ולא להיכנס לעימות. "יאללה לך מפה יא בן ז***", צרח אחד הפורעים. "יא בן ז*** גדול!".

"לא נרתעו, למרות האקדח"

"חזרתי כמה דקות קודם לכן מהעבודה, כשקיבלתי פתאום הודעה: 'דחוף, אני צריך את המספר של הרבש"צ (רכז ביטחון שוטף צבאי) של רחלים'", מספר שכנו של ג'. אותו שכן לא היסס, קפץ לרכבו ויצא למקום. הוא היה הראשון שהגיע לאזור שבו התחוללה המהומה. "נכנסתי למטע זיתים ושמעתי רעשים. פתאום נחשפתי לכמה עשרות פלשתינים חמושים באלות, מוטות ברזל ועץ ואחד עם גרזן. הם התקדמו בריצה לכיווני, מיידים לעברי סלעים, והבנתי שלחבור ל־ג' זו סכנת חיים".

השכן נסוג במהירות וחזר לכביש, שם ראה רכב משטרתי שבו כמה שוטרי יס"מ. אלו שלפו נשקים והתקדמו יחד איתו בחזרה לתוך מטע הזיתים, לעבר המקום המשוער שבו היתה קבוצת הישראלים.

"פתאום נחשפתי למחזה נורא. היו שתי קבוצות עם עשרות פלשתינים, הרבה יותר מאלו שרדפו אחרי, עוטפים את הקבוצה והודפים אותה לעבר הגדר של אריאל. ראיתי כמה מתנפלים על ג', גוף על גוף. לא יכולתי להתקרב אליו, הרגשתי שאם אסובב את הגב לעבר הפורעים שהיו מאחורי אקבל גרזן או מוט ברזל לראש. ואז שמעתי ירי".

רכז הביטחון של אריאל, שהגיע למקום, זיהה את הסכנה ופתח בירי לאוויר במטרה להדוף את הפורעים. במקביל החלו השכן ואדם נוסף שהיו במקום לצעוק לעבר הפורעים במטרה להדוף אותם. "ראיתי דם בעיניים שלהם", מספר השכן. "אני חמוש, והם ראו עלי את האקדח, אבל למרות זאת והעובדה שהיו איתנו שוטרים - הם לא נרתעו. הם זעקו אללה אכבר, קללות שהלקסיקון לא מכיר. דברים מזעזעים.

"צעקתי לעברם וואקף, וואקף, תעצרו. הייתי במצב הישרדותי והם ראו את זה, קצת נרתעו, הבינו שלא נוותר. פתאום ראיתי ארבעה פלשתינים נסוגים מהאזור כשהם נושאים בידיהם פצוע. הם עברו ממש לידי ותוך כדי הגיע אמבולנס של הסהר האדום. הם הטיסו אותו לאמבולנס ואז הסתיים הסיפור".

בשלב זה הגיעו כוחות משטרה וצבא שהחלו לבחון מה בדיוק אירע, ואז גם התברר שהפצוע הפלשתיני נדקר למוות. מכאן והלאה החלה מלחמת גרסאות בין הישראלים שהותקפו לבין הפלשתינים. כשעה לאחר האירוע פרסם ארגון השמאל הקיצוני "יש דין" גרסה ראשונית לאירוע: לטענתם ההרוג, עלי חסן בן 27 מכפר אסכאכא, נדקר למוות בידי מתנחל כשהיה באדמות הכפר עם הוריו.

"הצעיר והוריו היו באדמתם הסמוכה לגדר של ההתנחלות אריאל", נטען בגרסה הראשונית שנשלחה לתקשורת, "למקום הגיעו מתנחלים שביקשו להקים אוהל. בין הצדדים התפתח חיכוך והמתנחלים עזבו את המקום. מייד לאחר מכן הגיעו חיילים למקום ובהמשך המתנחלים חזרו. במקום התפתח חיכוך בין המתנחלים לפלשתינים ובמהלכו מתנחל שלף סכין ודקר למוות את הצעיר".

יום למחרת התייצב ג' לספק תלונה בתחנת משטרת אריאל, מרחק קצר יחסית מהמקום שבו אירעה התקרית. הוא לא ציפה לרגע למה שקרה כשנכנס לתחנה: אזיקים הושמו על ידיו והוא נלקח על ידי השב"כ לחקירה. נשללה זכותו לעורך דין. ברגע אחד הוא הפך מאדם שהותקף והגיש תלונה - לחשוד ברצח.

במשך ימים ארוכים עבר ג' חקירה אינטנסיבית בשב"כ בחשד לרצח. עורך דינו של ג' מטעם ארגון חוננו, עו"ד עדי קידר, טען במכתב חריף לנציב התלונות על השב"כ כי מרשו עובר עינויים. בין היתר סיפר כי העצור מאריאל נגרר על הרצפה עירום במהלך חקירתו ונאלץ לעשות את צרכיו על הרצפה. לדבריו, במהלך החקירה עבר האיש אירוע לבבי. "תיאור זה מזכיר מקומות אפלים ורחוקים", הוסיף.

בשב"כ הכחישו את ההאשמות מצד ג' ואנשיו מכל וכל, ואמרו כי "הטענות בדבר שלילת זכויות הנחקר והתיאורים שהוזכרו, משוללות כל יסוד ומטרתן להסיט את השיח מהחשדות החמורים וליצור דה־לגיטימציה לפעילות השירות". רק לאחר כשישה ימים הותר ל־ג' לפגוש את עורך דינו, ונכון לכתיבת שורות אלו הוא עדיין נחקר על ידי השב"כ. לשופטת אמר באחת מהארכות המעצר שלו כי "אם החקירה תימשך כך, אודה גם ברצח היטלר".

"ניסיון לעיוות המציאות"

גורמים משמעותיים מאוד בציבוריות הישראלית מעורבים מאז האירוע בניסיון לסייע ל־ג', זאת מתוך הבנה שמדובר במקרה חריג במיוחד. "אם הוא אשם ברצח, הוא צריך ללכת לכלא לכל חייו", אמרו לנו כל הגורמים שעימם שוחחנו השבוע, "אבל אין שום סיבה בעולם לשלול ממנו זכויות בסיסיות כמו מפגש עם עורך דין".

במוצאי השבת שעברה הפגינו מאות בכניסה ליישוב אריאל. "מה שהמשטרה והשב"כ עושים כאן פוגע ומסכן כל אחד מאיתנו. כשנצטרך להגן על עצמנו באירוע טרור, נצטרך לחשוב פעמיים אם בא לנו לבלות במרתפי השב"כ", אמר ח"כ שמחה רוטמן בהפגנה. יו"ר ועדת הבריאות של הכנסת, ח"כ עידית סילמן, אף יזמה דיון מיוחד על הפרשה. ביום שני התייצבו מאות להפגנה נוספת מול הכנסת ודרשו לעצור באופן מיידי את מה שהם מגדירים כעינויים, ולהעביר את החקירה למשטרת ישראל.

באורח יוצא דופן, מעורבים בנושא גם אנשי מועצת יש"ע, שלרוב נמנעים מכך. "מדובר במקרה חקירה חריג מאוד, שלא זכור לי מעולם", אמר מנכ"ל מועצת יש"ע, יגאל דילמוני, "יהודים ישראלים מותקפים על ידי פורעים ערבים ונלקחים לחקירת שב״כ. אירועים כאלו צריכים להיות בחקירת משטרה רגילה. הרי ברור לכל בר דעת שהוא הותקף. במקום לעצור ולטפל בתוקפים, חוקרים את המותקף. גם מבלי להיכנס לפרטי החקירה, ניתן להבין שיש כאן ניסיון לא סביר לעוות את המציאות".

גם עורך דינו של ג' לא מצליח להבין מדוע הוא נחקר בשב"כ. "לא מדובר בחבורת פורעים יהודים שניסתה לצאת לפעולת נקמה, אלא באירוע שגרתי שמי שחולל אותו זה הצד השני", אמר עו"ד קידר, "נכון שהוא נגמר באופן בעייתי, אבל אלו לא מחבלים או יעדים של השב"כ. מה פתאום השב"כ נכנס לתמונה וחוקר את החשוד בתנאים כל כך קשים? האיש בלי עבר פלילי, אין לו פרופיל עברייני והוא לא יעד של השב"כ, אז למה להתעקש לחקור אותו כך ולגרום לו לאיבוד צלם אנוש? לא עליתם על חוליית טרור ואין כאן שום עניין של סיכול פיגוע".

אחת הסיבות המרכזיות לכך שהחקירה הועברה לידי השב"כ היתה עיתוי הגעתו של ג' להגיש תלונה במשטרה, רק יום לאחר האירוע, דבר שהעלה סימני שאלה: אם היתה זו הגנה עצמית, מדוע לא ניגש ג' מייד ואמר זאת. לכן נבחנה גם האופציה הלאומנית וטרור יהודי. עם זאת, לאחר ימים ארוכים של חקירה מתחזקת ההערכה כי האירוע לא היה לאומני מצידו של ג', דבר מעודד מבחינתו, ולכן גם ייתכן כי בזמן קריאת שורות אלו האירוע יהיה מאחורינו.

"המטרה היא לשבור אותך"

השאלה אם לגיטימי להשתמש בכוח פיזי נגד עצירים - יהודים או פלשתינים - במסגרת חקירות ביטחוניות, עולה שוב ושוב לסדר היום בישראל. היא מעוררת מתחים בפרט כשמדובר ב"הפעלת אמצעים" - כינוי מכובס לעינויים - במקרים שבהם אין מדובר בפצצה מתקתקת או בסיכול של פעילות טרור. השיטות הללו אינן שמורות רק לחשודים פלשתינים; גם כלפי החטיבה היהודית בשב"כ הועלו טענות בדבר שימוש בשיטות חקירה שנחשבות שנויות במחלקות - כולל מניעה או עיכוב מפגש עם עורך דין, פעולה שרבים סבורים שהיא פוגעת באופן לא מידתי בזכויות יסוד בסיסיות של נחקרים, חשודים ועצורים.

"חקירה זה לא דבר נעים", אומר מנחם לנדאו, לשעבר בכיר בשב"כ, שאינו מתרשם מהטענות של המתנחלים לשימוש בעינויים, "אתה לא יושב עם כוס קפה אלא בחדר חקירות, באי־ודאות, ומאבד את תחושת הזמן. כל החקירות מפוקחות ומצולמות. תמיד הנחקר יבוא ויגיד שעינו אותו, אבל אני לא קונה את הסיפורים האלו, מבלי להכיר כמובן את פרטי האירוע. הכל נרשם ביומן, כל היתר קשקוש".

מנגד, מתיאורים שעולים מחדרי חקירות עולה תמונה קשה במיוחד, גם אם לא מדובר בעקירת ציפורניים כפי שאולי מדמיינים חלק מהקוראים. משה הס, שנעצר על ידי השב"כ ב־2014 ונחקר במשך 20 ימים, מחציתם בלי לפגוש עורך דין, מעיד שמדובר בחוויה מפוקפקת, וזאת בלשון המעטה. אף שעברו מאז שנים ארוכות, והוא זוכה לחלוטין מכל החשדות נגדו, הוא מספר בגילוי לב על טראומה שנותרה עימו עד היום. זו אחת הפעמים הראשונות שהוא מגולל את מה שקרה לו באותם ימים בחדרי החקירות.

"עצרו אותי על הצתה ועוד 20 סעיפים שאני לא זוכר מה הם, אבל בפועל נחקרתי על כלום. השפילו אותי, צעקו עלי, אבל לא היה שום אירוע ספציפי", הוא מספר. הס, אז תלמיד בישיבת "עוד יוסף חי", טוען שבאותו הזמן סימנו גורמי הביטחון את הישיבה שבה למד ולכן חיפשו אותו. הוא מתאר את המעצר כטראומה של ממש: "במשך עשרה ימים לא פגשתי נפש חיה חוץ מחוקרים וסוהרים.

"בימים הראשונים נחקרתי במשך רוב שעות היממה, עם הפסקות קצרות מאוד לארוחה בתא - שבו יש מזרן, שמיכת סקביאס, שירותי 'בול קליעה' וזהו. בחקירות אתה אזוק לכיסא כל הזמן, ומכיוון שהכיסא נמוך ומאוד לא נוח - אתה כל הזמן צריך להתיישר. המטרה היא לשבור אותך פסיכולוגית. מרביצים לך, מקללים אותך. היה חוקר עצבני שדרש ממני ליישר את הרגליים כל הזמן, וכשהזזתי באינסטינקט את הרגליים הוא בעט בי, סטר לי והטיח בצלעות שלי אגרוף. 20 ימים אחר כך, כשהשתחררתי, זה עדיין כאב לי, למרות שקיבלתי משככי כאבים. התחושה היא שמתייחסים אליך כמו בהמה, לא כמו בן אדם.

"אנשים לא מבינים מה אתה עובר בחקירות האלו, והאמת שרק לבודדים סיפרתי מה היה כי זו חוויה שקשה לשתף. בא לך למות, אתה לא רוצה לחיות ככה. כשהגעתי לדיון אחרי כמה ימים הייתי צריך לוודא מחדש שיש עולם בחוץ, להיזכר שיש לי אבא ואמא, אנשים שאוהבים אותי. לדעת שיש משהו אחר מהדבר המטורף הזה שנקרא חקירת שב"כ. צריך להבין, דרוש אדם ברמה על־אנושית כדי לא להודות בכל דבר בחקירות האלו".

יד קלה מדי על ההדק

שני פוליטיקאים משני צידי המתרס מצאו את עצמם חולקים מטרה משותפת השבוע, בהגנה ציבורית על ג'. "אין נפקא מינה אם מדובר ביהודי או פלשתיני. אם יש עינויים זו חציית קו אדום, ולא מעניין אותי אם זה יהודי או ערבי, מתנחל או איש שמאל - אסור שזה יקרה", אומר לי ח"כ מוסי רז (מרצ).

"גם שלילת זכויות כמו מעצרים מנהליים או מניעת עורכי דין. רוצחים צריך להעמיד לדין ולהכניס לכלא לכל חייהם, אבל צריך להוכיח את זה בבית משפט. אני לא מקבל את הטענה שעוצרים אנשים ללא משפט ובלי לפגוש עורך דין. הנחתי בעבר הצעת חוק למניעת עינויים, ולצערי לא הצלחתי לחצות מפלגות. אשמח שיהיו מצטרפים למהלך שכזה".

ח"כ איתמר בן גביר (הציונות הדתית) מספר כי בימיו כעורך דין, ייצג קטין בפרשת דומא שביהמ"ש פסל את כל העדויות נגדו וזיכה אותו בשל עינויי השב"כ. "אני נגד עינויים. השב"כ הוא ארגון חשוב וטוב שיש מי שחוקר, אבל הוא הולך צעד קדימה מדי עם מה שמכונה 'אמצעים מיוחדים', מהלך שלא רק פוגע בדמוקרטיה אלא פוגע בארגון - ביותר מדי חקירות אתה לא יודע אם אדם ביצע את המעשה או לא, כי הוא יודה בכל דבר. אנחנו רואים ביותר מדי אירועים שהיד קלה מדי על ההדק. למה לאסור מפגשים ולאשר חקירות תחת עינויים? עם כל הכבוד, ברוב המקרים שהמחלקה היהודית מעורבת לא מדובר בטרור".

אולם בניגוד לרז, בן גביר עורך הבחנה בין ישראלים לפלשתינים, וגורס כי במקרה של מחבלים ערבים יש להסיר את הכפפות. "השב"כ פועל נגד טרור, ולכן אני לא בעד לכבול את ידיו. אך הבעיה היא שהשב"כ מנצל את הכוח במקרים כאלו. קח את הסיפור ליד אריאל - זה לא מצדיק עינויים בחקירה. זו לא חקירה שבה כלו כל הקיצים".

בינתיים, בזמן שאנשי הציבור פועלים למען ג', ביישוב שבו הוא מתגורר מנסים להתגבר על ההלם הכבד. "זה אדם שאי אפשר שלא להתחבר אליו. בחור עדין שמקרין המון חום ואהבה", מספר שכנו של ג', "הייתי בהלם כששמעתי שהוא נעצר והועבר לשב"כ. נותרתי ללא מילים, לא הבנתי למה לא עצרו את הפורעים. תבין, זה אדם רגיש, נחמד, עם טוב לב מדהים. על מה הוא נעצר?!".

השכן עצמו הגיש תלונה נגד הפורעים והוא מקווה שימצו עימם את הדין. הוא מספר על תחושות קשות ביותר. "עברתי שבוע קשה, הורדתי 4.5 קילו, לא יכולתי לאכול. האירוע הזה מרסק לי את הלב. אני אדם דתי, בעל תשובה, והשבוע היה לי קשה להניח תפילין. איך אדם מלא רחמנות ואהבה, שעוזר ותומך, מגיע למצב כזה? זה בסדר שיש חקירה, אבל להגיע למצב שאדם עושה את הצרכים על עצמו? אנחנו לא ברוסיה, אנחנו במדינה דמוקרטית. תראה לאן הגענו, אני הייתי עם אקדח באירוע אבל לא שלפתי אותו, כי חס וחלילה עלול לקרות משהו.

"הגעתי לישראל מצרפת בתקופת הפיגועים של האינתיפאדה השנייה, בת הדודה שלי נרצחה בפיגוע בסבארו, עברתי את מבצע צוק איתן בצבא, אבל אף פעם לא פחדתי כמו באירוע הזה. לא הייתי עם פלוגה ושש מחסניות עלי. אתה מרגיש לבד, בודד, בלי גיבוי. אתה בסכנת חיים ושוקל אם לשלוף את הנשק. זה הזוי. תראה מה קרה ל־ג'. מי יודע אם זה יכול לקרות גם לי? אני לא נחקרתי עד עכשיו. אני לא יודע אם יעצרו אותי. לא עשיתי שום דבר, ואני מקווה שלא יאשימו אותי בדבר שלא עשיתי. אין לדעת, תראה מה קרה לחבר שלי".

מהשב"כ נמסר בתגובה: ״מדובר בחקירת אירוע חמור שבו הרוג פלשתיני. החקירה מצויה תחת צו איסור פרסום ומשכך לא נוכל להתייחס לפרטיה. החקירה מתנהלת בהתאם להוראות הדין ונתונה תחת ביקורת שיפוטית קפדנית בהליכים וערכאות שונות״.
מהמשטרה נמסר בתגובה: "על הפרשה קיים צו איסור פרסום".