הערבי הלא נכון

בימים אלה אנחנו לוקחים כמובנת מאליה את עובדת היותנו מעצמת גז אזורית שבזכותה מחירי החשמל שלנו נמוכים, קרן העושר מתמלאת וארדואן מדבר אלינו בנימוס. אך לא כך היו פני הדברים בשנת 2015, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו נתקל בהתנגדות אופוזיציונית סוערת. חברת הכנסת לשעבר סתיו שפיר, קול שמאלני, חברתי, מהפכני ובעיקר קולני, ניסתה לטרפד את ניסיונות הליכוד להשיג את תמיכת הח"כים מהרשימה המשותפת. יחד עם הח"כית לשעבר מיכל בירן נזפה שפיר בח"כים הערבים על שהעזו לשקול חבירה לנתניהו - גם בעניין כמו גז. אין כמו הטחת "חבירה לנתניהו" כדי להאציל צדק על המטיח.

אלא שזחאלקה היה פחות בעניין. תשובתו לשפיר ולבירן במליאת הכנסת סיפקה רגע מאיר עיניים בנוגע ליחסי שמאל-ערבים. "הגדילו לעשות שתי ח"כיות ממפלגת העבודה, שנישלה אותנו מאדמתנו ורצחה עשרות אלפי פלשתינים, הרבה יותר מהימין. והם עכשיו מטיפים לנו מוסר", פתח זחאלקה ברוגע, ואז העלה הילוך: "הגדילה לעשות אשת הצדק החברתי חברת הכנסת סתיו שפיר, שמעולם לא דיברה איתי מילה. אפילו לא אומרת לי שלום! אני שקוף בשבילה. הערבים לא קיימים!"

זחאלקה צדק וטעה בו בזמן. הוא צדק, כיוון שזחאלקה הממשי אכן לא קיים מבחינת חלקים גדולים מהשמאל. גם לא מנסור עבאס הממשי וגם לא טיבי או עודה וחבריהם. אבל יש ערבים שכן קיימים: הערבים שמתקיימים אך ורק בדמיונם של שוחרי השלום. חזון השלום לא ייפגע גם אם יעמוד מולם ערפאת בכבודו ובעצמו ויאמר בפירוש שבכוונתו להשמיד את ישראל. ערבי ממשי הוא בעיה שיש להתמודד איתה, אבל ערבי דמיוני פעיל שלום, שוחר זכויות אדם ומתנגד לכיבוש - הו, זה סיפור אחר לגמרי. איתו אפשר לעשות עסקים. נכון, עסקים דמיוניים, אבל תזרמו.

השבוע הצביעה הכנסת נגד אשרור תקנות החירום הזמניות-לנצח ביו"ש, למגינת ליבם של תומכי הממשלה. בין המתנגדים מאזן גנאים מרע"מ וג'ידא רינאוי זועבי ממרצ. עוד שני ח"כים מרע"מ לא הצביעו. הח"כים מהמשותפת לא פרסו את רשת הביטחון המיוחלת, והצביעו נגד כמו גדולים, מה שיכול לעצבן את מי שאוהב את הערבים שלו ממלאים את התפקיד שכתב להם.

למחרת ההצבעה התראיין ח"כ אחמד טיבי לינון מגל ולשותפו להגשה יריב אופנהיימר, איש יוזמת ז'נבה וחבר מרצ. אופנהיימר לא היה מרוצה מהצבעתו של טיבי, ולא נרתע מלהביע את רגשותיו. "אני מתנגד לכיבוש לא פחות ממך", הודיע לטיבי, "ויש לי תחושה שבשנים האחרונות אפילו יותר. אני אומר לך שההצבעה אתמול לא קידמה, ולו בפסיק, את סיום הכיבוש".

שמאלנים רבים מניחים שטיבי ושותפיו הם שותפים למאבק על צדק, זכויות לאומיות וחלוקת הארץ לשתי מדינות לאום. הנחה זו נעימה יותר להתרפקות מאשר כרית הסיכות של האג'נדה של טיבי האמיתי, וזה מיהר להנחית כאפה של מציאות: "אני לא ערבי שעובד לפי המידות של שותה האספרסו בקפה בתל אביב", ענה. "אני ערבי שפועל על פי צו מצפונו, לא מוריד את הראש, לא מעניין אותי בנט, נתניהו. יש לי מצפון, יש לי עמדה, יש לי מצע ואני לא מוכן להצביע בעד תקנות שמנציחות אפרטהייד".

אופנהיימר לא השתכנע: "אני מצפה ממך כמי שנאבק בכיבוש ובפשיזם להיות חכם. למה ללכת עם ראש בקיר?". את דבריו חתם במחמאה מתנשאת, כמי שמעניק חרוזי זכוכית לילידים: "אתה הרי פוליטיקאי חכם".

ההתעקשות של השמאל שלא להבין ולו מילה מדברי טיבי וחבריו ראויה להערכה, אך מתמיהה. המפלגות הערביות לא מכירות בזכותה של מדינה יהודית להתקיים, בכל גבול שהוא. נכון, גם טיבי מדבר מדי פעם על "זכויות", "כיבוש", "פשיזם" ו"אפרטהייד", כמו שמאלנים יהודים רבים, ומכאן הבלבול: השמאל הישראלי מעדיף להאמין שהרשימה המשותפת ורע"מ הן מפלגות שמאל, מדחיק כל סימן לעובדת היותן מפלגות ימין קיצוני ערביות, ומתעטף בשמיכי של הכחשה.

סגן שרת הכלכלה, יאיר גולן ממרצ, השתתף בשבוע שעבר בהפגנה באום אל־פחם שארגן הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שהוצא מחוץ לחוק. בין הנואמים היו בכירי הפלג הצפוני, וים של דגלי אש"ף התבדר ברוח. כל אלה לא מנעו מגולן לטעון בביטחון עצמי מלא שאת ההפגנה ארגנה מרצ, שהנושא היה מאבק באלימות במגזר הערבי, שלא היתה במה, לא היו נואמים ולא היו דגלי אש"ף. אני לא חושבת שהוא שיקר. הוא באמת מאמין לאוטופיה שבמוחו ולא למראה עיניו ומשמע אוזניו.

בלהיטותו לשאת ולתת עם הערבים שבדה ממוחו, מתעלם השמאל מהעוינות הגורפת של הח"כים הערבים כלפי כל הספקטרום של הציוני, וגם הלא־כל־כך ציוני. מבחינת המפלגות הערביות הכיבוש הוא גם בן גביר וגם מרצ, גם ממשלת נתניהו וגם ממשלת בנט־לפיד. בשנת 2016 החרימו חברי הרשימה המשותפת את הלווייתו של שמעון פרס. גם אז ננזפו על ידי השמאל. "הסירוב של איימן עודה ונציגי הרשימה הערבית המשותפת הוא לא רק מאכזב אלא ממש מעורר תמיהה", כאבה תנועת "דרכנו", שהריצה בבחירות את גוש רק־לא־ביבי. "שמעון פרס ייצג את הכמיהה של ישראל לשלום ודאג במשך השנים לביטחון של כל אזרחי ישראל יהודים וערבים כאחד (...) ההחלטה להחרים את טקס ההלוויה מונעת משיקולים של נקמנות ופוליטיקה קטנה ובשום אופן לא מייצגת את עמדת האזרחים שהצביעו עבורם". לא עלה בדעתה של "דרכנו" שאולי מצביעי המשותפת הצביעו לה בדיוק בגלל זה.

יש לציין שזחאלקה בשעתו אכן הבדיל בין השמאל לימין, רק לא מהסיבות הרצויות. "מאז שאת בכנסת מעולם לא דיברת איתי! שלום לא אמרת לי!", הרעים על שפיר ההמומה, "גזענית! הימין הקיצוני לפחות בני אדם! אומרים לך שלום, מחייכים לך (...) אבל מפלגת העבודה הם האבא והאמא של הגזענות. מי שלקח לנו את הארץ זה לא אלה שאומרים מוות לערבים, אלא אלה שאמרו לנו הבאנו שלום עליכם". איזה כפוי טובה. לא יפה.