וושינגטון וירושלים: הקנוניה

השיסוי והקיטוב בין ימין ושמאל הולך וגובר מיום ליום. בארה"ב, הכוונה. הקולות בשני הצדדים מבשרים רע לעתיד החברה האמריקנית. אחד המקורות העיקריים לקיטוב הוא השתלטות השמאל על השיח הציבורי ופוליטיזציה קיצונית של מערכת אכיפת החוק ומערכת התביעה. הזירה התורנית שבה נחשפה עוצמת ההתנגשות האידיאולוגית הפוליטית היא אולם בית המשפט הפדרלי בוושינגטון בשבועות האחרונים.

ביום שלישי זוכה עו"ד מייקל סוסמן, לשעבר שותף במשרד עורכי הדין פרקינס קוי המייצג את המפלגה הדמוקרטית, במשפטו. סוסמן והמשרד שלו ייצגו את הקמפיין של הילארי קלינטון לנשיאות ב־2016. לקראת הבחירות, סוסמן מסר ל־FBI מידע שלפיו התקיים קשר חשוד בין החברה של המועמד הרפובליקני ולימים נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לבין בנק רוסי המקורב לקרמלין.

ב־2019 מינה התובע הכללי בממשל טראמפ, ביל בר, את התובע המיוחד ג'ון דורהאם לחקור את הקנוניה המכונה "Russiagate". זאת, לאחר שכל הטענות נגד טראמפ ואנשיו הופרכו בחקירה בת שנתיים שנוהלה על ידי ראש ה־FBI לשעבר רוברט מולר. Russiagate מורכבת משלל טענות, שכאמור הופרכו כולן, שלפיהן לטראמפ ולאנשיו היה קשר לא ראוי ואף בוגדני עם המשטר הרוסי. מקור הטענות היה הקמפיין של קלינטון שהשקיע עשרות מיליוני דולרים לקראת הבחירות ב־2016 כדי לייצר, להטמיע ולהפיץ את המידע הכוזב בצורה מחשידה.

במשך שנות נשיאותו של טראמפ, שלטו החשדות הללו בקופסת הרעש התקשורתית. קלינטון ותומכיה טענו מרגע היוודע תוצאות הבחירות ועד תום הקדנציה של טראמפ (וחלק עד עצם היום הזה) שהניצחון והנשיאות של טראמפ היו בלתי לגיטימיים משום שמי שהושיב את טראמפ בבית הלבן הוא לא אחר מאשר ולאד האיום, הוא פוטין.

כל אנשי ה(כמעט) נשיאה

בעקבות החשדות שלא ירדו מהכותרות, מונה מולר כחוקר מיוחד. החקירה שלו נוהלה על ידי חוקרים מקורבים לקלינטון ולמפלגתה, והתאפיינה בהדלפות תכופות ופליליות שנועדו להשחיר את שמם של טראמפ ואנשיו. מולר וחוקריו, תוך כדי שיתוף פעולה עם התקשורת ואנשי הילארי קלינטון, פמפמו את החשדות מסביב לשעון. Russiagate פגעה בצורה אנושה ביכולתו של טראמפ לבנות יחסים נורמליים עם פוטין ועם רוסיה, והשפיעה לרעה על יכולתו לקבוע מדיניות באופן כללי.

אף שדורהאם חוקר את הסיפור כבר שלוש שנים, סוסמן היה הראשון מבין המעורבים בקנוניה שהועמד לדין כתוצאה מחקירתו. דורהאם האשים שסוסמן שיקר לעמיתו ב־FBI. חודשיים לפני הבחירות, סוסמן פנה ליועץ המשפטי של ה־FBI (שעימו היה מיודד באופן אישי) וביקש למסור לו מידע. באותה פנייה, טען כי הוא פועל כאדם פרטי ולא כנציגו של לקוח, בעוד האמת היתה שפעל בשליחות הקמפיין של כל אנשי הנשיאה שכמעט היתה.

סוסמן זוכה במשפט בזכות שני קווי הגנה. ראשית, הוא טען כי השקר שלו לא היה מהותי, משום שהחברים שלו ב־FBI ידעו שהוא מייצג את קלינטון ופועל בשליחות הקמפיין שלה. ושנית, הוא טען כי גם אילו ידעו (וידעו) שהוא פועל כשופר של קלינטון, הם היו פועלים באותה דרך.

בהתאם לטיעוני ההגנה סוסמן חשף מידע משמעותי על אופי הקנוניה נגד טראמפ ומשתתפיה. בין השאר נחשף שחוקרי ה־FBI בשטח הפריכו את הטענות נגד טראמפ בזמן אמת, וביקשו להפוך את השולחנות ולחקור את סוסמן וחבריו שהפיצו את המידע הכוזב. במקום להיענות לבקשה, ראשי ה־FBI במטה הבולשת בוושינגטון התעלמו מהבקשות ולקחו את הפיקוד על החקירה בעצמם כדי להמשיך אותה.

כפי שנחשף במשפט, אנשי קלינטון פעלו בשני כיוונים במקביל. הם השתמשו בעובדה שלבולשת היה המידע המחשיד נגד טראמפ (שהם מסרו), כדי לשכנע כתבים לפרסם כתבות באותה רוח. בהמשך השתמשו באותן כתבות כחומר לשכנוע הבולשת ומשרד המשפטים להמשיך לחקור. כל זאת בזמן שאנשי קלינטון ידעו שההאשמות מומצאות בפס הייצור התעמולתי שלהם. ה־FBI ידע שכל המידע מקורו בקמפיין של קלינטון, ובכל זאת חקר אותו והמשיך לחקור גם אחרי שהיה ברור שהחשדות משוללי יסוד. והתקשורת המשיכה גם היא להפריח כותרות.

ציר 4000 מוצף

למה הדבר דומה? למשפט המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים. משפט סוסמן מקביל למשפט רה"מ לשעבר בנימין נתניהו, כשברקע קריסת תיק 4000. ישנן שתי הקבלות עיקריות. ראשית, ההקבלה בין מערכת המשפט בארה"ב, המורכבת מהתביעה הפדרלית והבולשת הפדרלית, ומערכת המשפט בישראל - המורכבת מפרקליטות המדינה ומלהב 433. ושנית, ההקבלה בין השותפות ההדוקה בין מערכת המשפט לתקשורת - בשני המקרים.

מעד תביעה אחד למשנהו - במשפט נתניהו, הולכת ומתחוורת האמת: לתביעה אין מידע שמצביע על שוחד. נתניהו קיבל כיסוי עוין, או לכל הפחות בלתי אוהד, מאתר וואלה. יריביו הפוליטיים קיבלו היענות "חריגה" הרבה יותר לבקשותיהם בהשוואה לנתניהו ואנשיו. אשר למתת, כפי שעולה מעדותו של שלמה פילבר, נתניהו לא היה מעורב בהליכים הרגולטוריים של חברת בזק בבעלות שאול אלוביץ', שהיה גם הבעלים של אתר וואלה.

עוד עולה במשפט נתניהו שהתובעים והחוקרים השתמשו בשיטות חקירה פסולות כדי לאלץ את יועציו של רה"מ לשעבר להפוך לעדי מדינה אף שלא היה להם מידע לבסס חשדות למעשים פליליים בידי נתניהו. עדי התביעה ובתוכם עדי המדינה מודים בזה אחר זה שהחוקרים דורשים מהם להביא את ראשו של נתניהו, ויהי מה.

כאשר מחברים את החזיון המשפטי המדכא הזה להחלטה של פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן ושל ליאת בן ארי להמציא הגדרה חדשה לשוחד - מתקבלת המטרה שלשמה נערך הטקס: כיסוי תקשורתי של פוליטיקאי הוא שוחד; זו הגדרה שהופכת את העיתונות ואת הפוליטיקה לארגוני פשע במהותם. מכאן ברור שכמו במקרה של טראמפ, כך במקרה של נתניהו - ההליכים המשפטיים נגדם נועדו מראש להביא תמורה פוליטית בכלים משפטיים.

אשר לתקשורת, החוקרים והתביעה במשפט נתניהו השתמשו בהדלפות תכופות ובלתי חוקיות לכתבים נבחרים כדי לקעקע את דמותו של נתניהו ולהחשיד בפלילים בקרב הציבור - שוב, כדי להביא לתמורה פוליטית.

מוצדק או לא, הזיכוי של סוסמן מלמד אותנו שגם אם שופטים פועלים לפי הספר, פסקי הדין שלהם לא יכולים להביא צדק לעולם כל עוד המערכות שבנו את המציאות המשפטית שהובילה למשפטים פוליטיים פועלות מתוך מניעים פוליטיים. הדבר נכון גם לגבי התקשורת. ודבר נוסף, כל עוד האורוות בפרקליטות ובקרב חוקרי המשטרה לא ינוקו מגורמים וממניעים פוליטיים, יותר מחצי עם לא יאמין בהן. המחיר החברתי פוליטי שנשלם רק ילך ויתעצם.