מי שעוקב אחרי ממשלת ישראל בשנה האחרונה, יודע שהיא לא סתם ממשלה, אלא ממשלת שינוי. והמהדרין יוסיפו גם ריפוי, וזאת קובעים כל העומדים בראשה. מיאיר לפיד: "הממשלה הזו, ממשלת השינוי והריפוי, היא הדבר הנכון למדינה", גם בני גנץ זרם: "ממשלת שינוי שתפעל לאחדות וריפוי החברה הישראלית", אם כי ריפוי הוא בהחלט קטע של לפיד, הדרמטי מבין חברי הממשלה. "חשוב לי שתהיה אחדות בעם. שלא יהיו בחירות. שהמדינה הזו תתחיל תהליך של ריפוי. של איחוי פצעים", אמר כבר ב־2019, כאשר ויתר על רוטציה עם גנץ לטובת אפשרות של ממשלת אחדות. כמובן, כשגנץ הצטרף לממשלת החילופים עם נתניהו - לפיד היה פחות בעניין, ומפלגת כחול לבן התפרקה לרכיביה. גם לריפוי יש גבול.
הזנחה של שנים. מדוע דרוש ריפוי? כיוון שמחנה השינוי עדיין מלקק את פצעיו מהמחלה הלאומית: רוב הציבור היהודי הוא ימני ולאומי, וכדי להרכיב את ממשלת השינוי היה צורך לצרף לקואליציה את מפלגת האחים המוסלמים רע"מ ולהסתמך על קולות הרשימה המשותפת לא רק להעברת חוקים, אלא כדי להתנגד להצבעת אי־אמון - לראשונה בתולדות המדינה.
לכן יש לחזור ולהסביר למצביעים פוטנציאליים שהמחלות הן שונות לחלוטין, ויש גם דיאגנוזה: הזנחה של שנים. היא מתאימה לכל תחלואה, מקדחת השחת ועד גרזן בראש. באוקטובר 2021 כתב יאיר לפיד: "יש לנו מטרה: (...) לעבוד בשביל אזרחי ישראל. להעביר תקציב כדי לשים את המדינה על המסלול אחרי שנים של הזנחה". מה הוזנח? הכל.
"בעיות היסוד של מדינת ישראל, שהוזנחו בידי הליכוד הזנחה פושעת". יש גם הזנחה פרטנית: לפיד מגלה ש"הנגב הוא מוקד תיירות עולמי שישראל זנחה בשנים האחרונות", בנט אבחן "הזנחה של שנים שפגעה בישראל בזירה הבינלאומית", איראן? "האצנו את תוכנית ההתעצמות מול הגרעין האיראני שהוזנחה". לאור ריבוי מקרי ההזנחה כינס בנט תחת ההאשטאג "מהזנחה לפעולה" מכל הבא ליד, מן הגורן ומן הבוידעם: איסוף נשק במגזר הערבי, הקמת משמר לאומי, מעצר שב"חים, דמי אבטלה לעצמאים ועוד.
באנו לעבוד. למחלה אחת יש תרופה אחת: ממשלת ריפוי, ולא סתם ממשלת ריפוי, אלא ממשלה שבאה לעבוד. גם ל"באנו לעבוד" יש האשטאג ממשלתי. "באנו לעבוד" הצהירה איילת שקד עם אישור מצפה דני, אבל לא כשנסוגה מכוונתה להגיש את חוק שלילת אזרחות ממחבלים.
"באנו לעבוד", התרברב מתן כהנא כשהציג את מהפכת הכשרות שלו, אבל לא כשהתפטר מתפקיד השר לענייני דתות כמכת מנע להתהפכות אפשרית של ח"כ יום טוב כלפון, שבעצמו בא לעבוד, ובאמת נתן עבודה באולפנים עד שבעטו אותו החוצה. שוב יאיר לפיד מפורש: "ישבתי אתמול בישיבת הממשלה, ראיתי אנשים שבאו לעבוד. לא באו לריב, לא באו להעליב, באו לעבוד". לפיד בא לעבוד כשהתגאה בפיתוח הנגב, אך שכח לציין שחלק מהפיתוח הוא הכשרת עבירות בנייה אצל הבדואים. היהודים עדיין ייאלצו לשמור על החוק. הממשלה אכן באה לעבוד, רק לא בהכרח לטובת היהודים.
ברית ביבי־טיבי, ובן גביר לתוספת נוי. "ברית ביבי־טיבי ממשיכה והפעם נגד חיילי צה"ל", צייץ השבוע מתן כהנא, הפעם כבר ממעמד ח"כ. והוא לא היה לבד: השר יועז הנדל גם הוא בשורת המקהלה: "ביבי הוא פייק יו״ר אופוזיציה. זאת אופוזיציה בראשות טיבי ובל"ד. פעם זה היה ביבי נגד טיבי, והיום זה ביבי וטיבי ביחד עם בן גביר". גם בנט לא נשאר מחוץ לאירוע: ״אתם אופזיציית ביבי־טיבי וסמוטריץ'־כסיף״, נזף במליאת הכנסת. אין פלא שגם ח"כ ניר אורבך תרם את חלקו, אולי מתוך אמונה אמיתית, ואולי מחשש שיכלפנו גם אותו: "אני מצפה מהח"כים של ביבי לא להתנהג כמו הח"כים של טיבי".
כל אלה מבטאים קונספט פרלמנטרי חדש ומסעיר, שעל פיו הקואליציה היא אוסף מפלגות שוחרות טוב שהתגלגלו במקרה זו לזרועות זו. לעומתה, האופוזיציה היא קונגלומרט רעיוני מגובש, לא שאריות של ממשלת הריפוי. אולי יש ביניהם אפילו הסכם אופוזיציוני, שהוא חזק ותקף יותר מההסכמים הקואליציוניים. בממשלת הריפוי הכל אפשרי.
העובדה שחברי הממשלה מצווחים על אופוזיציית ביבי־טיבי מעניינת במיוחד, שכן בעוד שנה ייכנס לתפקידו ראש הממשלה החליפי לפיד, והוא כבר סיפר שבתקופת הקורונה "כולנו השתנינו" ומעכשיו אין לו שום בעיה להקים ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת - הרשימה של טיבי. אבל קואליציית לפיד־טיבי היא עניין חיובי.
רק ביחד ננצח. ממשלת בנט־לפיד־רע"מ היא לא סתם ממשלה. היא ישועה, היא הצלה. ממה? לרוב מהדמון "בחירות חמישיות", אבל אין להתעלם מהרובד הרוחני שהיא מתקיימת בו. היא נזקקת לרובד כזה, שכן בתחום הרוב הדמוקרטי יש לה כמה קשיים. "ממשלה נורמלית של אנשים נורמלים, שבאים מהמקום הנכון", היטיב להגדיר אותה לפיד. וזו עוד הגדרה מתונה. "רק ביחד ננצח!" מכריזה יש עתיד בהודעת תמיכה בבנט. "יש לנו ממשלת שינוי וריפוי אמיתית", מעדכן לפיד וחותם: "רק ביחד ננצח". "ביחד" הכוונה לאנשים השפויים, למנהיג האמיץ מנסור עבאס, ובהצבעות אי־אמון - גם טיבי ועודה. היחידים שמחוץ לביחד הם אנשי הגועל, אבל יש לזה סיבה טובה: לפיד הרי קבע: "הסכנה הגדולה ביותר לישראל זה ממשלת בן גביר־ביבי, מפני שהם מאיימים על הרעיון שישראל היא דמוקרטית".
הרטוריקה המפוצצת מנסה להעלים את העובדה שלפיד יושב עם תומכי הקמת חליפות אסלאמית במקום מדינת ישראל, עם מרצ שוויתרה על הציונות, ומגדירה את עצמה כמפלגת שמאל נטולת זיקה מקומית או יהודית, לבד מ"סיום הכיבוש". ארבעה חברי קואליציה בחרו ביום הזיכרון להשתתף בטקס הזיכרון המשותף לישראלים ולפלשתינים. תרגיל צה"ל שינה מיקום אחרי שראש עיריית אום אל־פחם (שממנה יצאו כמה מחבלים שחלקם הונצחו בציור קיר) הביע התנגדות.
הממשלה הנוכחית מהווה סיכון גדול יותר מממשלת נתניהו, עם בן גביר או בלעדיו, גם אם העומדים בראשה מזמרים במקהלה את "ביחד ננצח". לא את אויבי ישראל הם רוצים לנצח, אלא את האופוזיציה. אותה הם שונאים יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו