עבור רבים "נרקוס" היא סדרת טלוויזיה ממכרת המשחזרת את המאבק בברוני הסמים של קולומביה, והחל מהעונה הבאה גם של מקסיקו. אבל עבור תושבי המדינה הצפון־אמריקנית הגובלת בארה"ב מדרום, הנרקוס - אחד הכינויים למבריחי הסמים, היא המציאות העגומה והאלימה של חייהם.
ההידרדרות המתמשכת של המדינה, שהפכה לזירת קרבות רצחנית של כנופיות פשע אלימות, מונעת ממנה לממש את הפוטנציאל הגלום בה בזכות מיקומה האסטרטגי, גודלה הגיאוגרפי וגודל אוכלוסייתה, המדרג אותה כמדינה עם מספר דוברי הספרדית הגדול בעולם.
הנתונים מצמררים: מאז 1997, משרד הפנים המקסיקני אוסף נתונים בנוגע לרמת הפשע והרציחות ברחבי המדינה. ב־11 החודשים הראשונים של 2017 נפתחו 23,101 חקירות רצח, כמות הקורבנות הגדולה ביותר ב־20 השנים האחרונות. באופן יחסי לכלל האוכלוסייה במקסיקו - מדובר ב־18.7 מקרי רצח על כל 100 אלף תושבים. כמו כן, חודש אוקטובר האחרון היה הרצחני ביותר ב־20 השנים האחרונות, עם 2,371 מקרי רצח.
על אף נתונים אלה, מקסיקו אינה המדינה עם ממוצע הרציחות הגבוה ביותר בקרב מדינות אמריקה הלטינית. על פי נתוני האו"ם לשנת 2015, שפורסמו במאגר המידע של הבנק העולמי - בברזיל ובקולומביה הממוצע עמד על 27 רציחות על כל 100 אלף תושבים.
בוונצואלה (57), הונדורס (64) ואל סלבדור (109) המצב עוד קשה יותר. לשם המחשה, בארה"ב - הנחשבת על פי סטנדרטים מערביים למדינה אלימה - הסטטיסטיקה היא של 5 מקרי רצח על כל 100 אלף תושבים. בישראל מדובר על רצח אחד על כל 100 אלף תושבים.
יש לזכור כי אלה אינן סטטיסטיקות יבשות אלא חיי אדם. סיפורים טרגיים על אזרחים שנרצחו בשוגג כי היו במקום הלא נכון, לצד סיפורי זוועה על הוצאות להורג אכזריות שנועדו להרתיע, מתפרסמים במקסיקו מדי יום.
באופן פרדוקסלי, ב־11 השנים האחרונות, מאז החלה מלחמת הסמים במקסיקו, תחושת הביטחון במדינה דווקא פחתה. על פי הערכות, הדבר נובע מתגובת נגד של הקרטלים ומאבקי כוח ביניהם, מאז שהרשויות המקסיקניות החלו לפעול על פי אסטרטגיית "ראש הנחש" (Kingpin Strategy), שבמרכזה הניסיון לעצור או לחסל את מנהיגי הקרטלים הגדולים.
ההצלחה הגדולה ביותר של הרשויות המקסיקניות בזירה זאת היתה מעצרו והסגרתו בתחילת השנה לארה"ב של חואקין ארצ'יבלדו "אל צ'אפו" גוסמן לוארה, מנהיג קרטל סינלואה, שזכה אף הוא לסדרת טלוויזיה על שמו ברשת נטפליקס. משרד האוצר האמריקני הגדירו בעבר כסוחר הסמים הגדול בעולם.
אך תופעת הלוואי של אסטרטגיה זאת היא אלימות רצחנית גוברת מצד קרטלי הסמים וסינדיקטים של פשע - המנסים מצד אחד להדוף את הפעילות הממשלתית, ומצד אחר לוחמים בקרבות טריטוריאליים נגד ארגוני פשע יריבים. גופים עברייניים אלה מטילים פחד וטרור על האוכלוסייה האזרחית באמצעות חטיפות, עינויים והוצאות להורג שהפכו לשיטת פעולה נפוצה. מאז דצמבר 2006 ועד מאי 2017 דווח על 188,567 מקרי רצח וכ־30 אלף הוגדרו נעדרים.
דמוקרטיה במשבר
מקסיקו היא הכלכלה השנייה בגודלה בין מדינות אמריקה הלטינית, אך הפוטנציאל שלה לא ממומש כאמור, שכן עוצמתם של ארגוני הפשיעה פוגעת בפעילות הכלכלית, בפריון העבודה וברווחיות, ומשבשת את פעילותם של עסקים מקומיים ובינלאומיים הפועלים במדינה. לדוגמה, שינוע סחורות בכבישים וברכבות הפך לסיוט לוגיסטי עבור חברות מסחריות החוששות מפני אובדן סחורה השווה מיליוני דולרים. יתרה מכך, חוסר היכולת של הרשויות האזרחיות במקסיקו להתמודד עם המצב ערער עוד יותר את הדמוקרטיה השברירית.
מאבקי כוח. מבצע לאיתור סמים במקסיקו. צילום: רויטרס
לפני כשבועיים הקונגרס המקסיקני אישר חוק שהרחיב את סמכויות הצבא וביסס את מעמדו כגוף המוביל את המלחמה בקרטלי הסמים. החוק אושר על אף מחאה מקומית וביקורת בינלאומית. תומכי החקיקה ציינו כי מדובר במהלך פורמלי בלבד, שכן מאז החל המאבק בארגוני הפשע המקסיקניים בעשור האחרון, הצבא הגביר את מעורבותו במלחמה בסמים בלי גיבוי חוקי נדרש.
כבר ב־2006 הנשיא לשעבר, פליפה קלדרון, שלח אלפי חיילים למדינת מיצ'ואקן להילחם בקרטלי הסמים. המחשבה שעמדה אז מאחורי המהלך היתה כי הצבא הוא כוח מיומן ויעיל יותר לעומת גורמי אכיפה מקומיים, שחלקם שיתפו פעולה עם קרטלי הפשע, וכי קציני צבא היו חשופים פחות לשוחד ולניסיונות השפעה מצד גורמי הפשיעה.
הנשיא הנוכחי, אנריקה פניה נייטו, המשיך את המדיניות של קודמו שבמסגרתה חיילים מבצעים סיורים ברחובות, מפעילים מחסומים ועוצרים חשודים. החוק החדש מעניק לנשיא את הסמכות לפרוס חיילים בשטח מקסיקו ללא אישור הקונגרס. כמו כן, החוק הפך את אכיפת החוק במקסיקו לסוגיה ביטחונית, וכך יאפשר לסווג מבצעים כסודיים. לצד היתרונות בהפעלת הצבא, הפעילות נגד גורמי הפשיעה הובילה ל־5,541 תלונות על הפרת זכויות אדם בין השנים 2012 ל־2016, אך רק 6 אחוזים מתלונות אלה הובילו להרשעות.
הסוכן שהפך לברון סמים
קרטלי הסמים המקסיקניים החלו לפעול בשנות ה־80 של המאה הקודמת. מיגל אנחל פליקס גאיארדו, סוכן פדרלי מקסיקני בעברו, המכונה "אל פדרינו" (הסנדק), נחשב לברון הסמים המקסיקני הגדול הראשון. תחילה הוא הבריח מריחואנה ואופיום לארה"ב, ובהמשך שיתף פעולה עם קרטל מדיין של פבלו אסקובר, שנעזר בתשתית הארגונית שלו לצורך הברחת סמים קשים לארה"ב.
עד הקמת קרטל גוודלחרה של פליקס גאיארדו, באותן שנים לא היו במקסיקו קרטלים עצמאיים אלא רשתות הברחה. לאחר ששותפיו נעצרו הוא יזם חלוקה של טריטוריות לכמה מבריחי סמים כדי להקשות על הרשויות להפיל אותם. יוזמה זאת הובילה, במשך השנים, לעלייתם של קרטלי הסמים הגדולים של מקסיקו שהתחזקו עם נפילת הקרטלים הקולומביאניים הגדולים.
קרטלי הסמים הגדולים ביותר במקסיקו כיום הם קרטל סינלואה הפועל בעיקר בצפון־מערב מקסיקו, קרטל "הדור החדש של חליסקו", שהוקם מראשי הזרוע הצבאית של קרטל סינלואה. קרטלי מפרץ מקסיקו ובעלי בריתם לשעבר, "לוס סטאס", נחלשו בשנים האחרונות עקב מעצרים וחיסולים של ראשיהם. נוסף עליהם, קיימים ארגוני פשיעה וקרטלים נוספים.
דיאלוג לצד מלחמה
המצב הנוכחי, ההולך ומחמיר, יצר בעיה פוליטית עבור מפלגת השלטון של הנשיא נייטו. בחודש יולי 2018 יתקיימו במקסיקו בחירות נשיאותיות. נייטו אמנם אינו רשאי להתמודד בהן, אך נתוני מקרי הרצח העדכניים והמציאות בשטח פגעו באמינותו ובאמינות מפלגתו, המפלגה המהפכנית המוסדית (PRI), הממוקמת במרכז הפוליטי. על פי הסקרים העדכניים, המועמד המוביל הוא נציג השמאל, אנדרס מנואל לופס אוברדור, שעמדותיו בנושא דווקא עשויות להעניק חבל הצלה ל־PRI. לופס אוברדור הציע לבחון הענקת חנינה לכנופיות פשע מתוך כוונה להפחית את האלימות.
בשבוע שעבר הוא נשאל אם הוא תומך בדיאלוג עם כנופיות פשע במסגרת המאמץ להפחית את רמת האלימות. לדבריו, "אפשר לקיים דיאלוג עם כולם. צריך להיות דיאלוג וצריך לפעול להביא לסיום הלחימה ולהבטחת השלום. המצב אינו יכול להימשך כקדמותו".
מעצרו רק התסיס את הרחוב. "אל צ'אפו". צילום: רויטרס
גישה זאת נחשבת למסוכנת מבחינה פוליטית, כפי שניתן להבין מסקר שפורסם החודש שבו שני שלישים של הנשאלים הביעו את התנגדותם לחנינה לחברי הכנופיות המקסיקניות. זאת בעוד פחות מרבע מהנשאלים תמכו בהצעה זאת.
לופס אוברדור גם התחייב לפרק את "המרכז לחקירה וביטחון לאומי" (CISEN), סוכנות הביון המרכזית במקסיקו הכפופה למשרד הפנים המקומי. לדבריו, קיומו של ארגון זה מהווה "הוצאה בלתי נחוצה". לשיטתו של מועמד השמאל, "לא נעקוב אחרי אנשים, לא נרגל ולא נאזין לשיחות טלפון או נפרוץ לטלפונים ניידים כדי לגנוב קבצים ותמונות".
גישת החנינה לפושעים נשמעת מוכרת כי היה ניסיון ליישם אותה גם בקולומביה, בשנים שבהן פבלו אסקובר הטיל את אימתו על הממסד הפוליטי במדינה הדרום־אמריקנית, אך בסופו של דבר היא כשלה.
כמו כן, יש לזכור את הזווית האמריקנית. קרטלי הסמים וארגוני הפשיעה המקסיקניים מרבים לפעול בארה"ב הנחשבת לשוק הגדול ביותר שלהם. על פי הערכות שונות, 70% מהסמים הבלתי חוקיים בארה"ב, מקורם במקסיקו. ארגונים אלה מנצלים את הסכמי הסחר המאפשרים גבולות פתוחים. כמו כן, במשך שנים הם ניצלו את הגבולות הפרוצים שאפשרו הגירה בלתי חוקית בהיקפים גדולים.
כזכור, תופעות אלה עמדו במרכז הקמפיין הנשיאותי המוצלח של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שהבטיח לבנות חומה פיזית בגבול עם מקסיקו. בנאומו הראשון שבו הכריז על מועמדותו, טראמפ אמר כי מקסיקו "אינה חברה שלנו. תאמינו לי. הם מבריחים סמים, הם מייבאים פשע, הם אנסים וחלקם, אני מניח, אנשים טובים".
אמירות אלה טלטלו את הציבור המקסיקני שזועזע מזכייתו בבחירות. מאז טראמפ הודיע כי ממשלו בוחן מחדש את הסכם הסחר הצפון־אמריקני (NAFTA) עם מקסיקו וקנדה. בארבעת החודשים הראשונים של טראמפ חלה צניחה בנתוני ההגירה הבלתי חוקית ממקסיקו, אך מאז הקצב שב לקדמותו. עם זאת, על אף הקרירות היחסית של ממשל טראמפ כלפי המקסיקנים, שיתוף פעולה מודיעיני ומשפטי בין המדינות בסוגיות הפשיעה - הוא חיוני להצלחת המאבק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו