בונים את המדינה מחדש

בלילה האחרון של הרמדאן נשמעו מן הרמקולים העוצמתיים של מסגד שבמרכז נור־סולטן, בירת קזחסטן, קריאות נחושות לתפילה. אבל למרות זאת הקהל לא נהר למקום בהמוניו. גם במסעדות העיר רוב האנשים לא חיכו עד שיחשיך, רוקנו את הצלחות והכוסות ולא התנזרו מן האלכוהול, מבלי להתרגש מן העובדה שאינם מקיימים את מצוות היום. "הרמדאן בשבילנו זה עניין של מסורת ולא של אסלאם", ניסתה להסביר אחת מן הסועדות, "הרי חשוב מאוד לשמור על מסורת אבות".

ארלן קרין, מזכיר המדינה של קזחסטן, לא מופתע מחוסר האדיקות של בני קזחסטן, אבל ממהר להזכיר שנוצר בה גם מיעוט אסלאמיסטי מדאיג. קרין יודע על מה הוא מדבר. לפני עלייתו המטאורית בסולם ההיררכי של הממשל הקזחי, הוא התמחה בחקר הטרור מבוסס האידאולוגיה הג'יהאדיסטית, ובאתגרים שהוא מציב בפני הביטחון של ארצו ושל מרכז אסיה. בשנת 2014 פרסם את הספר "החיילים של הח'ליפות: מיתוסים ומציאות", ובו תיאר כיצד האסלאם הרדיקלי קנה אחיזה בקזחסטן.

"עד 2011 בכלל לא הכרנו את תופעת הג'יהאדיזם", טוען קרין, "אבל אז באו הפיגועים הראשונים על רקע אסלאמיסטי והציבו את קזחסטן במצב חדש. יש לכך קשר לסוגיית חיפוש הזהות שהופיעה בחיינו כמדינה חדשה, אחרי עשרות שנים של שלטון סובייטי, אשר ניסה לכפות אידיאולוגיה קומוניסטית. האידיאולוגיה הזאת נעלמה, ובמקומה התעוררה השאלה מי אנחנו".

קרין אינו משתייך לאקדמאים המסתגרים במגדל השן. את המחקר שלו ביסס על לימוד מדוקדק של הביוגרפיות של 225 חשודים בטרור אסלאמיסטי, שאותם ראיין ארוכות בבתי הכלא של קזחסטן. בסופו של דבר, לא נמצא שום מכנה סוציולוגי משותף ביניהם ובין קורות חייהם, מציין קרין. המחבלים באו מכל קבוצות האוכלוסייה ומכל השכבות. החיפוש הנואש אחר הזהות והנהירה אחרי רעיונות קיצוניים, לא פסחו על שום מגזר.

הפיתוי של דאעש והטליבאן

חברי רשתות הטרור הקזחיות השתתפו באופן פעיל בלחימה באפגניסטן ובסוריה, אם כי בהיקף שונה. סיסמאות הטליבאן משכו לאפגניסטן כמאתיים אזרחים קזחיים. לעומת זאת, המשיכה של המדינה האסלאמית היתה גדולה בהרבה, וגרמה לאלף אזרחי קזחסטן לעזוב את מולדתם ולהתייצב תחת הדגלים השחורים של דאעש.

השוני נובע מסיבות מעשיות, משוכנע קרין. למגויסים האסלאמיסטים היה קשה להגיע מקזחסטן לאפגניסטן - הם נאלצו לעשות את הדרך הארוכה לטורקיה וממנה לעבור לאיראן ולפקיסטן כדי להגיע ליעד. זה הצריך הרבה זמן (בין חודש לשלושה חודשים) והרבה כסף (כ־5,000 דולר). נוסף על כך, בהגיעם לאפגניסטן נדרשו המגויסים לשלם עוד כ־5,000 דולר מכספם עבור הנשק וההכשרה הצבאית.

בניגוד לכך, התעמולה של דאעש דווקא הבטיחה למצטרפים הרים וגבעות, וציירה את הח'ליפות האסלאמית כאלדורדו חדש. כתוצאה מכך, סוריה הפכה למגנט עבור משפחות שלמות של קנאי האסלאם מקזחסטן. אחרי הבסת המדינה האסלאמית, הגברים נהרגו או נעלמו, ואילו הנשים והילדים, שרובם נולדו כבר בסוריה, נזרקו למחנה העקורים אל־הול שאכלס לא פחות מ־70 אלף בני משפחות של לוחמי דאעש.

"בדומה למדינות אחרות, במשך זמן מה התלבטנו בשאלת היחס כלפי אזרחי קזחסטן שבמחנה הזה", מודה קרין. "בשנת 2018 הוחלט להחזיר בין 500 ל־600 ילדים, ונוסף עליהם קרוב ל־200 נשים ועשרה גברים. הם נבדקו היטב, עברו דרך מרכזי שיקום בקזחסטן, והוכנסו לתוכניות של דה־רדיקליזציה באחריות משרד החינוך. התוכניות התבררו כהצלחה: בערך 90 אחוזים מהנשים שבו לאורח חיים חילוני או לאסלאם מתון".

האם הקרקע שהצמיחה את אלה שנסעו לאפגניסטן ולסוריה צפויה להוליד דור ג'יהאדיסטי חדש?

"ההישג הגדול ביותר שלנו הוא מניעת הקמת ארגון ג'יהאדיסטי בקזחסטן. לפי הידוע לנו, 40-30 קזחים מעורבים כעת בפעילות הג'יהאד העולמי מחוץ לגבולות קזחסטן, ובהם רינת חבידוללה, האיש שאחראי לפיגועי טרור בקזחסטן עצמה. נפילת אפגניסטן לידי טאליבן טומנת בחובה סיכונים חדשים. על אף ההבדלים בין טאליבן לדאעש, בעיניי הקיצוניים מן השורה - שניהם מסמלים את אותם הרעיונות.

"ניצחון הטליבאן ומה שנתפס כבריחה של ארה"ב מאפגניסטן, מחייבים את קזחסטן להיות ערנית ופרגמטית, ולא לסמוך על עזרה של מעצמות. אין כרגע איום של פלישת טליבאן, אבל יש חשש מפני זרם פליטים, הברחות סמים וכדומה".

למרות הרקע של קרין, המשימות שניצבות בפניו כעת רחבות יותר מן המאבק באסלאם הקיצוני. הוא נחשב על ידי רבים ליד ימינו של הנשיא קאסים־ג'ומארט טוקאייב ול"מנוע" מאחורי התוכנית המקיפה לרפורמה השלטונית שיזם הנשיא.

"אלה צעדים חסרי תקדים לא רק עבור קזחסטן אלא עבור כל מדינות האזור", הוא טוען בלהט, "נפרמט את המדינה מחדש. בעצם, בפרפראזה על ההיסטוריה של צרפת, אנחנו מקימים רפובליקה שנייה. זאת תהיה קזחסטן החדשה - קזחסטן של צדק".

כאשר קזחסטן יצאה לדרך כמדינה בעקבות התפוררות בריה"מ, איש לא שיער שנשיאה הראשון, נורסולטן נזרבייב, ישלים קדנציה של שלושה עשורים כשליט הבלעדי. הכלכלה התפתחה תחת שלטונו, מעמדה הבינלאומי של המדינה התייצב, וסכנות האסלאם הקיצוני דוכאו ביד קשה, אך יחד עימן דוכאו גם חירויות הפרט והחופש הפוליטי. מפלגתו של הנשיא, שיש המוצאים בשמה – "נור אוטן" - הד ברור לזהות מייסדה, משלה בכל, וקרוביו איישו את תפקידי הצמרת.

בשנת 2019 התפטר נזרבייב ומסר את השרביט לטוקייב, אז יו"ר הסנאט של קזחסטן. אופן חילופי השלטון רמז להבנות שקטות בין שני הפוליטיקאים: טוקייב קודם לראש הפירמידה, ובד בבד נתפר עבור נזרבייב מעמד מיוחד של "אבי האומה" ונשמרו בידיו הסמכויות של ראש המועצה לביטחון לאומי.

הדואט של שני האישים נשבר, ככל הנראה, בתחילת ינואר 2022, כאשר גל של מהומות שטף את ערי קזחסטן. בתחילתו מחו המפגינים במערב המדינה על זינוק מחירי הגז, אולם המחאה השקטה התחלפה במהרה בהתנגשויות עם המשטרה.
המהומות הותירו לפחות 225 הרוגים, הרס גדול ותחושה של הלם, הן בקרב העילית השלטת והן בקרב הציבור הרחב. הנשיא טוקייב לא התמהמה ונקט שורת צעדים, שבמסגרתם נישל מתפקידיהם את אנשי נזרבייב וריכז את כל הסמכויות בידיו ובידי אנשיו.

החשש מסין ומרוסיה

ברוח המסורת של מדינות בריה"מ לשעבר, אפשר היה להניח שהמשטר הקזחי רק יהפוך לריכוזי יותר, אלא שטוקייב הפתיע. ביוזמתו הועלתה ההצעה לשינויים שדווקא יפחיתו מכוחו ויתרמו להשתתפות מוגברת של הציבור בתהליכים הפוליטיים.

"למשל, הוצע להקל בדרישות להקמת מפלגות חדשות, כדי שקזחסטן תחדל להיות מדינה של מפלגה אחת", מפרט קרין, "הנשיא והמושלים לא יוכלו לעמוד בראשות המפלגה או סניפי המפלגה. שיטת הבחירות תשתנה, כך ש־30 אחוזים מצירי הפרלמנט ייבחרו בבחירות אזוריות ובאמת ייצגו את אזורי הבחירה שלהם. הפרלמנט יפקח על ביצוע התקציב, ויוקמו המוסד לביקורת המדינה ובית המשפט לחוקה. המהומות בינואר היו אירוע טרגי, אבל הן זירזו תהליך של הבראה ושל מודרניזציה".

הרפורמה שתועמד למשאל עם ב־5 ביוני, מבטיחה לגעת בעוד שני היבטים רגישים ביותר: מסורת הנפוטיזם וריכוז העוצמה בידי קבוצות אוליגרכים. על קרובי הנשיא ייאסר למלא תפקידים בכירים בשירות המדינה ובחברות ממשלתיות וסמי־ממשלתיות. בשונה מן הצעד הסמלי הזה, להשתחרר מאחיזת האוליגרכים יהיה קשה יותר, משום שכמחצית מן העושר של קזחסטן מרוכזת בידי 160 אישים שלא יוותרו על חלקם.

"אם לא נצליח, יש סיכון אמיתי שנפסיק להתקיים כמדינה, או שנהיה תלויים במדינות אחרות, חזקות מאיתנו", אומרת בגילוי לב איגול קופסן, יו"ר ועדת החוץ והביטחון של המז'יליס, הבית התחתון של הפרלמנט. מי שיביטו במפה, יבינו את החששות שלה.
קזחסטן מביטה בשכנות החזקות - סין ורוסיה - בחשדנות, ולא בכדי. ההתפשטות הסינית מעוררת אצל קזחים רבים חשש מפני הבאות ומעירה את שלדי העבר. כמה מבני שיחי נזכרו במעשי טבח שלטענתם ביצעו הסינים בבני עמם במאות הקודמות, וקישרו ביניהם לבין הדיכוי המופעל בסין המודרנית כלפי המיעוט הקזחי.

בעבר דווקא החשש מפני הדרקון הסיני דחף את הקזחים לידי הדוב הרוסי, אך גם את סימני החיבוק שלו זוכרים בקזחסטן. הרוסים מהווים קרוב לרבע מאוכלוסייתה, ובמוסקבה כבר נשמעות "דאגות" בדבר מעמד השפה הרוסית בקזחסטן. כך בדיוק, אגב, החלו להיבנות ההצדקות הרוסיות ביחס להתערבות באוקראינה. בקזחסטן מוטרדים מן הפלישה הרוסית לאוקראינה ומההשלכות האפשריות של הסנקציות המערביות על רוסיה.

"כמעט כל הנפט שלנו, שמיוצא למערב ולישראל, עובר דרך מערכת ההולכה ברוסיה", מבהיר סגן שר החוץ של קזחסטן, רומן וסילנקו, "ועל כן העיצומים על רוסיה עלולים לפגוע ביצוא שלנו. קזחסטן זקוקה להשקעות כדי לגוון את אפשרויות יצוא הנפט שלה. למשל, ניתן לעקוף את רוסיה אם נעביר את הנפט דרך הים הכספי לאזרבייג'ן, ממנה הוא יזרום בצינור קיים לחוף הים־תיכוני של טורקיה, ומשם ניתן להעבירו גם לישראל. ככלל, היינו רוצים להיכנס לאספקה של נפט וחיטה לישראל ולסייע להתגבר על שיבושי אספקה אפשריים מרוסיה ואוקראינה".

גם קופסן מדגישה את החשיבות שמייחסים לקשרים עם ישראל במדינה המוסלמית ששמחה להושיט יד: "היחסים אידיאליים בכל התחומים ובכל המישורים, החל מקשרים בין־אישיים וכלה בדרג הממשלתי, ומכאן ניתן רק לשפר אותם. אם משמעות הדבר זה לשדרג את הקשרים לשותפות אסטרטגית - אז מדוע לא?".