כשדלת הברזל נטרקה ושלמה פילבר מצא את עצמו כאחרון החשודים, בתא מבודד, בכלא הדרים, הוא חש, כמו אחרים לפניו, לראשונה בחייו, את הבדידות הגדולה שאי פעם חווה. "זה רגע שאף אחד לא שוכח לעולם", מספר בכיר שליווה עצורים ועדי מדינה, "עבור אזרחים נורמטיביים, אם אפשר להגדיר אותם ככאלה, זו סיטואציה שבה כל חייהם עוברים להם בראש. וכשהם קמים בבוקר אחרי שעות ללא שינה ומחשבות מרובות על מה צפוי להם, הם נמצאים בתחושה של חוסר אונים, עד כדי סכנה שכתוצאה מהתחושה הזו הם עלולים לפגוע בעצמם".
בשנים האחרונות הגבירה המשטרה את השימוש בעדי מדינה, בעיקר בעבירות המוגדרות "עבירות חשיפה" בקרב סוחרי סמים וחקירות שחיתות. מבחינתה, בהנחה שיש לעד מדינה חיזוקים, הוא נותן באופן בטוח מה שמוגדר "תיק בטון".
"בכל פרשה", אומר קצין משטרה בכיר, "ואתה רואה את זה גם בקרב ארגוני פשיעה וגם בקרב מי שמעורבים בפרשות שחיתות, החתימה על הסכם עד מדינה משליכה על אחרים. קל יותר לחתום הסכמים בפרשות שחיתות כי שם מדובר באנשים שפחות מכירים את המעצר מבפנים, ועבורם זו טראומה. בוודאי כשהוא מבין שהוא הולך להישאר בתא כזה כמה שנים טובות. וכשהם מבינים שהחבל הולך ומתהדק סביב צווארם והם יודעים שיש להם יכולת לשחרר את החבל, אז הם מחפשים גם את הדרך הזו של להפוך לעדי מדינה".
לרוב, חוקרי המשטרה מסמנים מראש את העד הפוטנציאלי. הוא לא נחשב לעבריין המרכזי, יש נגדו ראיות חזקות ויש לו חולשות. בפרשה 512, שבה נעצרו שורה של עבריינים מארגוני פשיעה, גייסה המשטרה כמה עדי מדינה. "לקח לנו שנים לחתום עם עד המדינה המרכזי. הוא לא גר בארץ, הפעילו עליו לחצים, הוא לא רצה לשמוע והוא התבשל עד שחתמנו", מספרים במשטרה, "ובסוף אצל עבריינים יש גם את יצר הנקמה"
"מי שחותם ראשון, מרוויח"
"שולה זקן לא רצתה להיות עדת מדינה. היא לא היתה מוכנה לדבר וסירבה בתוקף לקשור את אהוד אולמרט בפרשת הולילנד", אומרת תת־ניצב בדימוס, עו"ד זיוה אגמי, שעמדה בראש היחידה הארצית לחקירות הונאה בלהב 433. "רק כשהתברר לה שאולמרט הולך להפיל עליה את האשמה היא הבינה שהיא בבעיה ושהיא הולכת להיכנס לכלא, ואז היא לא היתה מוכנה לשלם את המחיר". אגמי, כמו אחרים, משוכנעת שזקן הביאה בחשבון שיום אחד היא תצטרך להתמודד עם הסיטואציה ועל כן דאגה מראש להקליט את שיחותיה עם ראש הממשלה.
את השימוש בעדי מדינה הגבירו בשנים האחרונות פרקליט המדינה שי ניצן וראש האגף לחקירות ומודיעין לשעבר, ניצב מני יצחקי. "זה כלי עבודה", אומר קצין משטרה בכיר, "בשימוש בעד אתה חוסך פגיעה עתידית. הרבה פעמים השיקול אם לחתום או לא זה האם האדם יכול לספק את הסחורה והאם אנחנו צופים שיש אפשרות שאם לא נחתום, אנשים אחרים ישלמו בחייהם".
מדי פעם נשמעת ביקורת קשה על המשטרה, על תופעת עדי המדינה, הזוכים להקלות בתמורה למידע מפליל. ניצב יצחקי הבהיר באחת מהופעותיו בוועידת המשפט של לשכת עורכי הדין שהמשטרה מגבילה את עצמה מהרבה סיבות. "זה יקר לגייס עד מדינה, לשמר אותו, להגן עליו. זה חיבור להרבה שנים. אנחנו מעדיפים שכל מי שביצע פשע ייענש, אבל עד מדינה הוא לא ראש הנחש, לעיתים יש לנו עניין לחריש עמוק", אמר. השינוי התרחש בפרשת השחיתות בישראל ביתנו, שכונתה 242, ובפרשת פיצוח ארגוני הפשיעה שכונתה 512. "ברגע שהצלחנו לגייס עדי מדינה מקרב חשודים ועבריינים שנמצאו ברובד העליון, זה פרץ את הסכר", אומר קצין משטרה בכיר, "האנשים האלה יודעים בוודאות שכל מי שראשון מרוויח. הם למדו שלמי שיש שלדים בארון, עדיף לפתוח את הפה וללכת הביתה בשלום. לפעמים יש דילמות של 'למה שמישהו אחר יקדים אותי ויחתום'".
ארי הארו. "כשהבין שהחבל נכרך סביב צווארו, הוא חתם" // צילום: פלאש 90
הקמב"ץ פילבר סומן מראש
בפרשת הצוללות נחתמה עסקת עד מדינה עם מיקי גנור, לשעבר נציג מספנת טיסנקרופ הגרמנית, בפרשה המכונה 3000. בפרשה 2000 הצליחה המשטרה לגייס את ארי הרו, לשעבר ראש הסגל של בנימין נתניהו, הנחשב למקורבו של רה"מ. "אצל הרו מצאנו ראיית זהב", מספר בכיר במערכת אכיפת החוק המכיר את הפרשה. "מצאנו הקלטות שבהן נשמע ראש ממשלה מדבר עם בעל עיתון ושהוא מעורב בזה. כשהוא הבין שהחבל נכרך סביב צווארו ושהוא הולך לשבת כמה שנים בכלא ואחרים יסתובבו חופשי, הוא בא וחתם. העדות שלו היתה משמעותית מאוד בחקירות האחרונות, גם בתיק 1000. את מיקי גנור תכננו כחודשיים לפני שהוא נעצר. מהיום הראשון שלו בחקירה הוא הבין שאין לו ברירה. הוא רצה לחתום. בהתחלה היסס, אבל כשהבין שהליכה לשנים ארוכות לכלא זה לא הולך להיות פשוט, הוא החליט. אבל אז העמדנו לו תנאי בלי שום התפשרות. קנס כספי בסכום של 10 מיליון שקלים ושנה בכלא. הוא עשה חשבון מהיר והבין לבד שהוא יוצא בזול.
"את פילבר תכננו כבר לפני ארבעה חודשים", אומר הקצין הבכיר, "היה לנו ברור מה הוא יודע והוא הבין מהר שאנחנו יודעים. זה נכון שהוא נחקר ברשות ניירות ערך בפרשה הקודמת, אבל אז הוא שהה במעצר בית. בגלגול הזה הוא נפגש איתנו, עם המשטרה. אצלנו מדברים פלילי, לא על כסף ומסביב והסוף ידוע. אנשים בסוף עושים את החשבון לעצמם. הם יכולים לאהוב מישהו, להעריץ אדם כזה או אחר, להישבע למות למענו, אבל כשהחבל מתהדק סביב צווארם הם צריכים אוויר לנשימה, ומבחינתם זה יכול לקרות רק כשהם יעשו משהו בשביל עצמם כי אף אחד לא עוזר להם במצבים האלה".
לפילבר, מוסיף הקצין, יש מאפיינים שהובילו אותו בסופו של דבר לחתום על הסכם עד מדינה. "הוא היה סוג של קמב"ץ. הוא יודע הכל, הכל זרם אליו, הוא היה דומיננטי, מחובר לבכירים ביותר ובעיקר יש לו הרבה ידע. תוסיף לזה מאפיינים כמו אסרטיביות, ורבליות ואת זה שאתה לא חושש שהוא יתהפך לך בחקירה ושהוא יידע לחיות עם הסיטואציה, זה מה שהפך אותו לעד שסומן מראש. וכשהוא ראה שהוא מסובך, הוא חצה את הקווים".
מיקי גנור. "מהיום הראשון הוא הבין שאין לו ברירה" // צילום: גדעון מרקוביץ
"עם דכנר, בפרשת הולילנד, היו לא מעט קשיים", אומרת תנ"צ בדימוס אגמי, "הוא היה אדם מורכב שסחב איתו עבירות במס הכנסה. כדי לא ליפול בשקריו, נגבו ממנו 30 עדויות רק כדי להשתכנע שמה שהוא אומר זה אמת".
במשטרה טוענים שאמירות כמו "שטינקר", כפי שכינה בשבוע שעבר ח"כ דוד אמסלם את יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, לאחר הודעת המשטרה שנמצאה תשתית ראייתית להגיש נגד ראש הממשלה כתב אישום בפרשות 1000 ו־2000, ישפיעו אולי, בבוא היום, על עדים פוטנציאליים. "גם ככה עדי מדינה נתונים ללחצים אדירים והשפעות מצד המשפחה והסביבה הקרובה שלהם", אומרת אגמי, "אז תחשוב, אם מכנים 'שטינקר' מי שמוסר עדות, מה אומרים או יגידו על עד מדינה?"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו