מקלט מהאמת

למרות שהוא מכיר היטב את אפריקה במסגרת עבודתו בעשר השנים האחרונות, המסע האחרון של ש' למדינות היבשת הותיר בו רושם עמוק. לא רק בשל האנשים שפגש והשיחות שקיים איתם, אלא בשל העובדה שלראשונה הוא נחשף לאחת הסוגיות הבוערות בישראל - המסתננים מאפריקה ומה שהוא מכנה "תעשיית הפליטות". 

ש' מכיר היטב את היבשת. בשנים האחרונות עבד כשנתיים במכרות ובתשתיות במערב אפריקה, ושמונה שנים בסוכנויות סיוע ופיתוח בינלאומי בתחומי הביטחון התזונתי והרפואה הציבורית. כשביקר לאחרונה בארץ ונחשף לטענות הקשות על יחסה של ישראל למהגרים, החליט לעשות מעשה: "ראיתי שמאשימים את החברה הישראלית בנאציזם, וזה הרס אותי. הבורות בנושא הזה בישראל מובילה לעיוותים נוראיים, והבנתי שחייבים לחשוף את האמת".

על פי דו"חות רשות האוכלוסין, בישראל נמצאים כיום כ־37 אלף מסתננים לא חוקיים מאפריקה, אשר 70 אחוזים מהם (26,500) מגיעים מאריתריאה. בשנים האחרונות נעשה ניסיון להציג את האריתריאים כפליטים הנסים על נפשם. במסגרת זאת, הטענות הבולטות הן שבאריתריאה שורר משטר דכאני המפעיל טרור כלפי אזרחיו, שנדרשים לשרת בכפייה בצבא למשך כמעט כל חייהם. כאשר החלה לפעול התוכנית להרחיק את המסתננים למדינה שלישית, נעשה מאמץ דומה להציג את המדינות הללו - רואנדה ואוגנדה - כמסוכנות ומופקרות, כאלו שמי שמורחק אליהן נתון בסכנת חיים.

ש' יזם קשר עם ארגון "עד כאן" שסייע לו בציוד, בהדרכה ובמימון, ויצא לסיור בריכוזי אריתריאים באפריקה ושוחח איתם, כשהוא מצויד במצלמות נסתרות ובמכשירי הקלטה, על המציאות בארצם ועל תופעת ההגירה ממנה. ש' חזר עם שעות הקלטה רבות, שבהן מתועדות שיחות עם אנשים שונים באתיופיה ובאוגנדה - בבתי קפה, במסעדות, בפאבים, במספרה, בסוכנויות רכב, בשוק וברחוב. 

רוב המידע שמגיע אל המערב על הנעשה באריתריאה מגיע מיוצאי אריתריאה בארצות המערב, המשוחחים עם עובדים של עמותות סעד וסוכנויות סיוע. מכיוון שמדובר באנשים המעוניינים לקבל מעמד במערב, לא מופרך לשער שהסיפור שהם מספרים עשוי להיות עיוות של המציאות והדגשה של סכנת החיים הנשקפת להם. 

העדויות שאסף ש' מהפכניות במובן הזה. הוא הציג את עצמו במסע כיזם המעוניין להקים בית מלון במקום ומחפש שותפים מקומיים, עם עדיפות לאנשים שהיו בישראל ויודעים עברית. כך הוא נחשף לסיפורים מסוג אחר לחלוטין. "גיליתי בשיחות האלו תמונת מצב שונה מאוד מזו המוצגת לרוב בתקשורת בישראל", מספר לנו ש' בשיחה שאנו מקיימים איתו בדירתו שביפו, "הפזורה האריתריאית מקיימת חיים טובים ומשגשגים במדינות שבהן היא נמצאת, כמו אוגנדה, חוף השנהב ואתיופיה. בכל מקום כזה יש יזמים שמקימים עסקים ומקיימים אורח חיים ברמה גבוהה יותר מזו של האוכלוסייה המקומית".

השירות הצבאי באריתריאה הוא אחד הנושאים החשובים ביותר בנוגע לשאלת הפליטות של יוצאי אריתריאה. התיאורים שמגיעים למערב דרך מבקשי המקלט שם הם של עבודות פרך בשירות הרודן תמורת תשלום זעום וללא הגבלת שנים. 

 

"ישראל מהמובילות בנקיטת מדיניות 'אי הרחקה' גורפת לאריתריאה". מתקן חולות // צילום: אי.פי.אי

 

אלא שהעובדות, כפי שנבחנו על ידי בית המשפט הפדרלי בשווייץ, הן שונות לגמרי. החוק המקורי במדינה כלל שירות חובה בסיסי של 18 חודשים, מהם חצי שנה בהכשרה צבאית ושנה בעבודות ציבוריות, אך היום הוארך השירות בשנים נוספות והוא כולל גם סלילת כבישים, פיתוח סביבתי או עבודה בחברות ממשלתיות. על פי מסקנות השופטים השוויצרים שירות זה נע בין 5 ל־10 שנים נוספות, כך שהתיאורים של שירות עד גיל 50 או 60 הם ככל הנראה חריגים.

גם תנאי השירות רחוקים מלהיות דומים לגולאג או למחנה עבודה. לאחר פרק שירות החובה מקבלים המשרתים משכורת מהממשלה, שהועלתה לאחרונה ל־1,800 נאקפה (המטבע המקומי) בחודש, שהם כ־120 דולר. סכום הזהה פחות או יותר לתוצר לנפש במדינה. 

השיחות שהקליט ש' שופכות אור רב על אורח החיים במדינה ועל המשמעות האמיתית של השירות הלאומי־צבאי בה. כך נשמעת שיחה אופיינית בנושא:

עשית קצת צבא?

"1.5 שנים צבא. הולכים לצבא מגיל 18 עד גיל 30, אבל אני לא רוצה יותר".

איך מתקיימים שם?

"משכורת שהעלו עכשיו ל־100 דולר. זה לא כסף".

אז איך אנשים חיים?

"יש דברים שמקבלים מסביב (בית, מזון וכדומה שמקבלים מהממשלה)". בשיחה אחרת נוסף פירוט: "אתה מקבל בית. אוכל. 100 דולר זה הכסף בסוף. יש אוטובוסים בחינם. בית חולים בחינם".

על פי דו"ח של רשות ההגירה הנורבגית, לצד העבודה בשירות האזרחי, רבים גם עובדים בעבודה צדדית נוספת בלי שהדבר יהווה בעיה, כך שפרנסתם בפועל גבוהה יותר. אחד הנושאים החשובים ביותר בדיון הזה נוגע לגורל הצפוי למי שעזב את המדינה ולא סיים שירות צבאי. על פי התיאורים המופצים במערב, אדם שהשתמט משירות צפוי לעונשי מאסר כבדים, עינויים ואולי אפילו מוות. בית הדין בשווייץ בחן את הסוגיה הזו לעומקה והגיע למסקנה כי רוב התיאורים הללו מוגזמים, וכי בתנאים מסוימים הם יכולים לחזור למדינה ויש לחקור כל מקרה לגופו. 

אזרחי אריתריאה בחו"ל מעבירים מדי שנה סכומי עתק למדינה, המגיעים לכדי 38 אחוזים מהתמ"ג של אריתריאה. על הכנסות אלו מוטל מס של 2 אחוזים, אך רבים מתחמקים ממנו בדרכים שונות. כאשר הם מבקשים לשוב למדינה, הממשל רואה הזדמנות לגבות את המסים הללו, גם רטרואקטיבית, עניין שעשוי להצטבר לסכומים גדולים.

כפי שמסביר יונתן יעקובוביץ', מנהל המרכז למדיניות הגירה ישראלית, זהו חלק מרכזי במדיניות הממשל האריתריאי. "בפועל, המסתננים האריתריאים הפכו לענף היצוא המרכזי והכמעט בלעדי של המדינה. אין כמעט משפחה אחת באריתריאה שלא נעזרת בכספים ששולחים קרוביה שהיגרו לחו"ל. לכן הממשלה באריתריאה מתעקשת על מדיניות 'חזרה מרצון' בלבד, כיוון שהחזרה כפויה של המסתננים משמעותה אובדן הכנסה משתק עבור מדינה ענייה כל כך".

בשיחות שעסקו בנושא הזה כל האזרחים האריתריאים העלו את תשלום המס כסיבה העיקרית המונעת מהם לחזור לארצם. לעומת זאת, איש לא הזכיר שיקולים של סכנת חיים, ענישה פלילית או מאסר. 

מה צריך כדי לחזור?

"אם אתה משלם את המס, אין לך בעיה. אתה בסדר". 

אם הוא ברח מהצבא ושילם את המסים?

"אין בעיה". 

לשליט אריתריאה יותר חשוב הכסף מהצבא?

"כן".

אם אתה משלם שני אחוזים?

"אז אין לך בעיות".

ובשיחה אחרת:

למה שלא תחזור?

"אמרתי לך, אני לא רוצה". 

תחזור, תשלם.

"לא, לא, לא. בגלל מה אני אשלם? שילך להזד***. לא משלם כלום. אני לא רוצה. אני אוהב את המדינה שלי אבל לא את הממשלה ולא רוצה לשלם כסף לממשלה".

ושוב: 

למה שלא תחזור? תבקש סליחה ותשלם.

"לא רוצה לשלם. למה שאני אשלם? שלוש שנים עכשיו אני בחוץ. 600 דולר ירצה ממני".

לא ייקח אותך לצבא?

"זה לא. אבל אני אשלם כל הזמן".

באופן דומה העיד גם סוכן נסיעות אתיופי בשיחה על האריתריאים כי "רובם לא רוצים לחזור לאריתריאה בגלל המס. אבל אם אתה משלם ואם אתה מבקש סליחה מהצבא ומשלם שני אחוזים מס אתה יכול לחזור".

מתוך העדויות אפשר גם לקבל הצצה למצב באריתריאה באופן כללי. המדינה מוצגת לעיתים כרודנית ואכזרית, בדומה לדיקטטורה הקומוניסטית בצפון קוריאה. אך האריתריאים מספרים סיפור שונה. זו אמנם מדינה ריכוזית מאוד ואוטוריטרית, אך היא לא מפעילה טרור כלפי אזרחיה שלה. כך, למשל, משיב אחד האנשים לשאלה אם השליט הורג אריתריאים: "לא, מה פתאום? אם הוא יהרוג מישהו, מחר יהרגו את המשפחה שלו". אריתריאה היא חברה אתנית־שבטית, ולכן כוחו של השליט למעשה מוגבל: "זה כמו לוב וקדאפי. אם אין משפחה, אין כלום. הוא יודע את זה". 

 

"המסתננים הפכו לענף היצוא המרכזי של אריתריאה". יעקובוביץ' // צילום: מורן חג'בי

 

אדם אחר מספר על תחושת הביטחון ברחובות אריתריאה, ומדגיש את הסדר השורר במדינה ואת העובדה שאין בה תרבות "בקשיש": "בא שוטר ושואל אותך על הניירות שלך. יש לך נייר? אתה יכול ללכת. לא צריך לשלם. אם אתה שוכח טלפון במסעדה, מישהו יבוא ויגיד לך ששכחת אותו או ישים לך אותו בצד. שכחת טלפון באוגנדה? דקה זה לא ישרוד פה".

כאשר ש' סיפר לשני אריתריאים מבוגרים יותר שישבו עימו בבית קפה, שהוא התגורר במדינה במרכז אמריקה בתקופה מסוימת, הם הגיבו בפליאה: 

"וואו זה מסוכן שם. יש סמים, פשע. מדינה מסוכנת מאוד".

יותר מסוכנת מאריתריאה?

"בטח. אריתריאה בטוחה מאוד. ממש בטוחה. אפילו אלכוהול יש רק קצת".

אבל לוקחים אותך לצבא.

"בישראל אין צבא? כשהקמתם את המדינה לא הלכו להרבה זמן?"

ואחרים הוסיפו:

אתם אוהבים את הנשיא שלכם?

"כן, כולם מבינים אותו".

אבל הם אומרים שבורחים ולא אוהבים את הנשיא.

"(מתפקע מצחוק) זה הכל כדי לקבל פליטות. אני אומר לך, הכל ביזנס".

ברוח זו, חלק מהאנשים הודו שהם למעשה מחזיקים בדרכון אריתריאי, אך הם מסתירים אותו ולא מסתובבים איתו שכן עדיף להם לצאת מאריתריאה ללא מסמכים כדי לקבל מעמד פליטות. גם הטענות נגד ההרחקה למדינה שלישית נסתרות באמצעות העדויות הללו. כך, למשל, מסבירים לש' מדוע כל מי שהגיע מישראל לרואנדה, עבר לאוגנדה: "החיים לא קלים בקיגאלי (בירת רואנדה; ע"ב). יקר שם, החוק נוקשה. לא קל להסתדר". 

ופה זול יותר? 

"כן. אוגנדה זה ה־מקום".

בשיחה אחרת נאמר: "יש כסף פה. אם אתה תעשה חנות, ביזנס קטן, בישראל יש המון מס, בהולנד יש המון מס, באוגנדה לא. פה קל". או במילותיו הקולעות של אדם אחר: "מי שיש לו כסף, אפריקה טובה לו. לא כסף גדול, מספיק כסף קטן. מי שיש לו קצת שכל בראש, יכול לעשות פה כסף".

דובר אחר משווה בין אוגנדה לתל אביב: "אתה יודע, יש הרבה כסף בישראל, אבל זה לא מספיק לך לדירה, לאוכל. הכל יקר. פה הכסף קטן אבל החיים זולים", בהמשך הוא תיאר כיצד הוא שוכר דירה בעצמו ב־60 דולר בקמפלה, בעוד בתל אביב נאלץ לעבוד קשה ולחלוק חדר עם שותף.

 

***

מי שלא מופתע מעדויות מסוג זה הוא תא"ל (מיל') ד"ר אפרים סנה, לשעבר שר הבריאות וסגן שר הביטחון, שעמל רבות על יצירת הקשרים המדיניים עם אריתריאה. "מעוותים את התמונה שם כדי לתת צידוק לבקשות המקלט", הוא אומר. "רמת החיים שם נמוכה מאוד. זה נכון, אבל זה רחוק מהתיאורים כאילו זו דיקטטורה רצחנית. זו מדינה ריכוזית מאוד, אבל יש בה גם צדדים חיוביים - שירותים ציבוריים סבירים, היעדר מחלות וכדומה".

 

היתרי העבודה קלקלו את יחסי ישראל-אריתריאה. סנה // צילום: קוקו

 

לסנה, אגב, יש גם סיפור אישי על מפגש עם השליט שמדגים עד כמה הדימוי שלו רחוק מהמציאות. "לפני שלוש שנים נעצרו שני טייסים ישראלים שנחתו באריתריאה. נסעתי לשם כדי להיפגש עם הנשיא והבאתי לשחרורם. הוא קיבל אותי בצריף ליד סכר לאגירת מי גשמים כשכל מי ששמר עליו שם היו 2 חיילים משועממים ששכבו על החול ועישנו סיגריות. ככה שומרים על שליט של דיקטטורה מפחידה?"

לדבריו, הקשרים האסטרטגיים עם אריתריאה ניזוקו קשות בשל היחס המתירני למהגרי העבודה משם: "אני זיהיתי ב־93' את אריתריאה כבעלת ברית אסטרטגית של ישראל ופעלתי שנים רבות לקידום הקשר. לצערי, המדיניות המתירנית כלפי הכנסת מחפשי עבודה לארץ והעובדה שממשלת ישראל נתנה להם היתרי עבודה קלקלו ללא תקנה כמעט את היחסים בין המדינות. מכיוון שזו מדינה קטנה עם מעט תושבים (כ־6 מיליון) המתמודדת מול ענקיות כמו סודאן ואתיופיה המונות עשרות מיליונים, המשאב הכי יקר של האריתריאים זה כוח האדם הצעיר. כשישראל מפתה למעשה את הצעירים שלהם לברוח, היא פוגעת בהם קשות. זה המסר שקיבלנו, וקלקול היחסים גרם לנזק למדינת ישראל". מאז, לדבריו, השתנו היחסים, ואם בתחילת הדרך עוד היה אפשר להגיע להסדר של החזרת המהגרים, היום כבר מאוחר מדי: "השליט אומר היום - הם כבר אצלכם? אז שיישארו אצלכם. מה גם שהוא תלוי בכסף מהם". 

 

***

יעקובוביץ' מוסיף כי "אף שישראל מתמודדת עם אחת מאוכלוסיות המסתננים האריתריאים הגדולה בעולם המערבי, היא נוקטת עמדה פסיבית לחלוטין, בניגוד למדינות אירופיות אחרות ששלחו משלחות מחקר למדינה. חמור מכך, ישראל היתה דווקא מהמדינות המובילות בעולם בנקיטת מדיניות 'אי הרחקה' גורפת לאריתריאה. הגיע הזמן לנקוט צעדים אקטיביים יותר על מנת להביא לחזרתם של מרבית המסתננים, שאין להם עילת מקלט מבוססת".

מארגון "עד כאן" נמסר: "לאחר הקמפיין האגרסיבי של ארגוני השמאל, שמטרתו לאזרח 50 אלף מסתננים כדי לשנות את זהות המדינה, החלטנו לחשוף את השקרים. מפה, החיבור לש' היה טבעי והשתמשנו בניסיון וביכולות הארגון כדי להביא תיעוד אובייקטיבי מהשטח". √

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו