שב לכור מחצבתו

כשהחליט ראש הממשלה לתרגם את החומר המודיעיני על שולחנו לנאום טלוויזיוני דרמטי ומוקפד, סביר להניח שראה מול עיניו גם תועלת פוליטית. הרי הפקות כאלה הן המומחיות שלו, הזירה שבה אין לו מתחרים. ובעיתוי הזה, נתניהו היה זקוק לה יותר מכל דבר אחר.

סימני שאלה רבים מרחפים מעל המערכת הפוליטית בשבועות האחרונים. אם רק לפני חודשיים היה נדמה שהולכים לקרב ראש בראש, נתניהו נגד לפיד, שבו אחד מהם ינסה לשתות מנדטים מהמחנה השני, הרי בינתיים הליכוד הצליח לפתוח פער בסקרים, ונראה שנתניהו מבטיח את שלטונו גם בפעם הבאה. אלא שבשבועיים האחרונים חלה תפנית נוספת עם נסיקתה של אורלי לוי־אבקסיס, שבשלב הזה אין לדעת לאן פניה, אם וכאשר תהפוך ללשון המאזניים של הקואליציה הבאה. 

כך למעשה נפתח השבוע מושב הקיץ של הכנסת, בעיצומו של קרב כל בכל. נפתלי בנט מושך ימינה עם האולטימטום בנוגע לפסקת ההתגברות, אבי גבאי חותר שמאלה עם ההחלטה לתמוך בשתי מדינות, וכחלון, ליברמן ולפיד מחפשים אג'נדה לרוץ איתה. עד שבא נתניהו עם נאום הגרעין, וטרף שוב את הקלפים. 

במציאות שבה כל ראש מפלגה מחפש את ה"בייס" שלו, נדמה שאין מוצלח מנתניהו בכיבוש ליבו של הקהל. ראשי האופוזיציה יכולים לצווח כל היום וכל הלילה שנתניהו הורס את יחסי החוץ של ישראל או מסכן את ביטחון המדינה; מבחינת המחנה שלו הוא מספר אחת. לעומתו, כל השאר מצטיירים בעיניהם כדגי רקק. אם היו מחליפים השבוע את נתניהו בכל אחד מהשחקנים המובילים האחרים, ונותנים להם להציג את ההישג המודיעיני הכביר לעיני כל העולם (באנגלית, בל נשכח), התחושה היתה מגוחכת למדי. בנאומים כאלה מקבע ראש הממשלה את מעמדו בקרב המחנה הלאומי כמנהיג ללא תחליף, ענק בין גמדים. 

בשמאל מתקשים להבין זאת. המתקפה על נתניהו אחרי הנאום עשויה להתגלות כטעות פוליטית קשה. בזירה הזו יש רק בעל בית אחד. תחום הביטחון, ובפרט הגרעין האיראני, הם הנושאים האחרונים שבהם היו רוצים שיתרכזו הבחירות. הניסיון להפליג בתשבחות לאנשי המוסד מצד אחד, ולגנות את נתניהו על הנאום והמצגת מצד שני, נראה מאולץ ובלתי משכנע. פשוט קשה להאמין שאבי גבאי, יאיר לפיד והפרשנים שגיבבו הררי מלל בנושא יודעים מספיק כדי לגבש עמדה. נתניהו וראשי מערכת הביטחון יושבים על החומר הזה כבר חודשים, מעבדים אותו ובוחנים את המשמעויות שלו לאורך ולרוחב. את ההחלטה לפרסם כך את המסמכים הם קיבלו בתמימות דעים; מה משנה דעתו של עסקן פוליטי או פרשן, מדופלמים ככל שיהיו, שנחשפו לחומר לפני שתי דקות? הוכחות לצדקת טענתם כנראה אין, אבל הוכחות לכך ששנאת נתניהו מעבירה אותם על דעתם יש למכביר. 

 

לבטל את הפארסה

כשנתניהו נשא נאום בקונגרס, על אפו ועל חמתו של ברק אובאמה, האשימו אותו בהרס היחסים עם ידידתנו הקרובה ביותר. אך מתברר שלמרות אותו נאום מושמץ בקונגרס - שלא פעל את פעולתו בזמן אמת - היו מי שהאזינו לנתניהו בקשב רב. אחד מהם הוא מי שלימים הפך לנשיא אחרי אובאמה, ועכשיו הוא עושה כמיטב יכולתו לשנות או לבטל את הפארסה שהוביל קודמו.

הגילוי השבוע לא רק חשף את פרצופה האמיתי של איראן, אלא גם את המדיניות המופקרת שהובילו אובאמה ומזכיר המדינה שלו ג'ון קרי. השניים אטמו את עצמם לכל האזהרות המוקדמות, והעדיפו לצעוד כעיוורים באפלה תוך כדי סיכון ממשי וחסר אחריות של ישראל, ארה"ב עצמה וכן העולם הערבי והמערבי.

והכתובת היתה על הקיר, גם אם אז לא היו כל מאות אלפי המסמכים והתקליטורים שהוכיחו מעבר לכל ספק את כוונתה האמיתית של איראן בזמן חתימת ההסכם. ב־23 ביולי 2015, זמן קצר אחרי החתימה, נאלץ קרי להתייצב לשימוע בסנאט על מנת לחשוף את פרטי ההסכם. במהלך השימוע הצביע הסנאטור הדמוקרטי בוב מננדז על ליקוי דרמטי שהתגלה בפניו. "האם נכון שהאיראנים יהיו רשאים ליטול בעצמם את הדגימות? (של האתר הגרעיני בפרצ'ין, על מנת למסור לוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית לצורך פיקוח; מ"ט) כי אמינות הדגימות תהיה חסרת משמעות לחלוטין אם כבר בהתחלה הן נבחרות ונלקחות בידי ה'עבריין'". 

מננדז הוסיף כי הדבר דומה לשחקן פוטבול שנחשד בסמים, שיבקשו ממנו למסור דגימת שתן שביצע בעצמו בביתו. קרי התחמק. "כפי שאתה יודע, סנאטור, זה מרכיב חסוי בהסכם, והדיונים עליו צריכים להתקיים בישיבה מסווגת". "יצאתי מדוכא", אמר יו"ר ועדת החוץ של הסנאט, בוב קורקר, בסוף הישיבה, "הרושם היה שלצד הסרת הסנקציות והקלות נוספות, יהיה על איראן פיקוח בכל מקום ובכל שעה, ועכשיו מתברר שזה לא נכון". ההוכחות אולי ניתנו רק השבוע, אבל הן תוצר של עצימת העיניים שהובילו אובאמה וקרי. 

לעמדה הישראלית חשיבות רבה, ואולי מכרעת, בנושא הגרעין האיראני. לכן נתניהו הלך אז לקונגרס. לכן קיים השבוע את מסיבת העיתונאים. לא לחינם ציטט קרי עצמו בסנאט את ראש המוסד בעבר אפרים הלוי, ובדיון אחר את הרמטכ"ל איזנקוט, שתמכו בהסכם הגרעין. עמדותיהם גרמו לכמה דמוקרטים מתלבטים לאמץ את ההסכם ולאשרו. כך גם הפעם: אם עמדת ראש ממשלת ישראל היתה בעד ההסכם, סביר להניח שרפובליקנים רבים, אולי גם הנשיא, היו תומכים בו ולא מעלים את האפשרות לבטלו או לשנותו. בנאומו גרר נתניהו את ארה"ב למערכה בינלאומית בעלת חשיבות עצומה לישראל. הגילויים שחשף, למרות זלזול השמאל, החזירו את ארה"ב לרדוף אחרי עקרונות היסוד שעליהם היא מושתתת, שנזנחו כמעט כליל בימי אובאמה.

 

משל המשקפת

יו"ר ועדת החוץ והביטחון אבי דיכטר, שכיהן גם כראש שב"כ, המשיל את נאום נתניהו לסטריאוסקופ, אותה משקפת מיוחדת המשמשת לפענוח תצלומי אוויר בצבא ומעניקה עומק לחד־ממדיות של המפה המצולמת. "הציבור, ולמעשה העולם כולו, עסקו עד עכשיו בתוכנית פיתוח הנשק הגרעיני של איראן", אומר דיכטר, "אבל לא עסקו כלל בשאר הדברים שהם קריטיים להפעלת הנשק הגרעיני, כמו למשל הטילים שעליהם תשב הפצצה. בעוד ההסכם בין איראן למעצמות עוסק בפיתוח הפצצה בלבד, אין לאיראן שום מגבלה לייצר טילים שעליהם אפשר להרכיב בהמשך ראש נפץ גרעיני, או אפילו לרכוש מטוסים בעלי יכולת נשיאה כזו. נאום נתניהו השבוע הציב סטריאוסקופ על תוכנית הגרעין כולה, ומדובר בגילויים בעלי חשיבות מדהימה".

אלה שתקפו את נתניהו, מוסיף דיכטר, "עושים את זה משיקולים פוליטיים, לא ענייניים. אני המום מזה שאנשים, שאני מעריך אותם כאנשים רציניים, לא מחברים בין הדברים. עניין היכולת הגרעינית הוא רק חצי סיפור. הסיפור המלא הוא התוכנית השלמה איך להביא את הגרעין להתפוצץ במקום ובזמן שהם רוצים, והסיפור הזה נחשף השבוע. איראן הלכה להסכם מעולה, מבחינתה - תוכנית פיתוח הגרעין הוקפאה לעשר שנים, אבל שאר הפלטפורמות ממשיכות להתפתח במלוא הקצב. בינתיים הסנקציות שחנקו אותה הוסרו, הכלכלה האיראנית תתעשר ביותר ממאות מיליוני דולרים, ובזמן שימצאו לנכון יזנחו את ההסכם וימשיכו בייצור הגרעין. רק שכאשר זה יקרה - בעוד שבע שנים לכל היותר, כי כבר עברו שלוש מאז ההסכם - יהיו להם טילים מדויקים לטווחים של יותר מ־2,000 קילומטרים".

 

הסכם הגרעין מאוד נוח לאיראן. אבי דיכטר // צילום: אורן בן חקון

 

דיכטר שולל את הטענות שאין "אקדח מעשן" בחומרים. לדבריו, זה לא שצריך להוכיח שאיראן לא עומדת בהסכם, אלא שההסכם כה גרוע עד שאין לה צורך להפר אותו כדי להמשיך בפיתוח הנשק הגרעיני. "מדיניות עצימת העיניים היא מדהימה. הרי איראן מעולם לא חשפה אתר גרעיני שברשותה בלי שגורם מודיעין ישראלי או של מדינה אחרת חשף אותו לפניה וגרם לה להודות בקיומו". לדבריו, "אין מקום שבו ראיתי, ואני מאמין שראיתי הכל, שרטוט כה מדויק של האנשים שאמורים לייצר ולשגר - מהטיל ועד ראשו הגרעיני. זה לא אקדח מעשן, זה טיל מעשן". 

יש שסבורים כי היה עדיף שנתניהו יציג את החומר בחדרים סגורים, בפני מנהיגי ארה"ב ואירופה, במקום לפוצץ הכל בנאום טלוויזיוני. אבל דיכטר לא נמנע עימם. "נתניהו עשה דבר נכון", הוא מדגיש, "זה היה אחרי שיקול דעת משותף של ועדת השירותים המיוחדים והמוסד. אני משוכנע שלא כל החומר הוצג בגלוי. כשאתה עושה מאמץ של הרגע האחרון בסוגיה קריטית שעשויה להיות גורלית, אתה חייב להשתמש בכל הכלים. אתה מעביר את החומר כדי ליצור גל לחץ גם על אנשים שאין להם סיווג, כמו חברי קונגרס בארה"ב וחברי פרלמנט בבריטניה. לכן זו הדרך הכי נכונה לעשות את זה. המנהיגים שייחשפו לחומר לא יכולים לחיות בבועה, הם צריכים סביבה תומכת, והסיפור הזה היה הסיפור הבינלאומי החם ביותר, אפילו יותר מהיורו־קאפ". 

 

"אני? פוגע בערבית?"

בזמן שכולם עסקו בארכיון הגרעין האיראני, הגיע דיכטר השבוע להישג אישי משמעותי: הוא הצליח להעביר את חוק הלאום בקריאה ראשונה, אחרי שנים רבות של ניסיונות. "זה חוק חשוב, כיוון שלראשונה בתולדות המדינה הוא מגדיר את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי", מסביר דיכטר, "אם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מסדיר את זכויות הפרט, חוק הלאום מגדיר את זכות הלאום של העם היהודי. הסעיף הקריטי הוא מימוש הזכות הלאומית במדינת ישראל לעם היהודי. למדינה תהיה אחריות ביטחונית גם ליהודים במצוקה שנקלעו לכך בשל יהדותם, לצד אחריותה לכל אזרחיה בכל מקום, גם לאלה שאינם יהודים. זה יוצר מחויבות שאמנם קיימת היום, אבל לא בחוק יסוד".

דיכטר מציין כי 64 ח"כים תמכו בחוק השבוע, עובדה שלדעתו מלמדת על הבאות. "הטענה שסוכם רק על קריאה ראשונה ועכשיו החוק הולך להקפאה - אינה נכונה", הוא אומר, "במילים אחרות, המנוח לא שמע על מותו. אנחנו נעביר את זה בקריאה שנייה־שלישית. מי שאומר דבר אחר מעביר אינפורמציה שקרית. כבר במושב הזה החוק יעלה להצבעה בקריאה שנייה־שלישית. מישהו מהאופוזיציה בא אלי ואמר לי, 'אתה גורם לי כאבי בטן. אני תומך בחוק הזה אבל אני לא יכול להצביע בעד'. אמרתי לו, 'אני מרחם עליך'. הרי גם ח"כים מהשמאל חתמו בעבר על החוק הזה. אין בו שום אפליה כלפי זכויות הפרט של שום מיעוט. אין שם סעיף אחד שפוגע בדרוזי או בערבי. כתוב שאפשרי לבני דת אחת או לאום אחד להקים ישות קהילתית נפרדת. המדינה מקימה יישובים בדואיים, אז למה לא ליהודים?"

דיכטר גם שולל את האמירה שהחוק יפלה את השפה הערבית. "החוק מגדיר את השפה העברית כשפת המדינה. מה הבעיה בזה? עוד הוא קובע שלערבית יהיה מעמד מיוחד. אפילו מודגש בנוסח החוק שהמדינה לא תפגע בנגישות הלשונית הקיימת היום לשפה הערבית, גם אחרי שהחוק ייכנס לתוקף. אותי מאשימים בפגיעה בשפה הערבית? אין להם בושה? (דיכטר ידוע בחיבתו לערבית ודובר את השפה באופן שוטף; מ"ט)"

 והוא חותם באנקדוטה מעניינת. "שואלים אותי למה לא כתובה בחוק המילה שוויון. אני מסביר להם שהחוק לא עוסק בזכויות הפרט, אלא בזכויות הלאום. דווקא בחוק שאמור להסדיר את זכויות הפרט, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היה אמור להיות כתוב 'שוויון', ולא כך הוא. גיליתי שזה לא במקרה. בנוסח המקורי היה כתוב שוויון, אולם בגלל הרצון שהחוק יעבור, למרות נפיצותו הפוליטית, הסכימו יוזמיו למחוק את המילה. לא זכור לי שקמה אז זעקה כמו זו ששומעים היום". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו