"להיבדק - גם אם אינכם ב'גיל הנכון'"

לפני שלוש שנים הפכה אביטל טובול, אז בת 27, ל"פלא" רפואי, כשאובחנה במחלה הנחשבת לנדירה בקרב צעירים - סרטן המעי הגס. הרופא המאבחן אף קרא לקולגה שלו, בטוח שחברו לא יאמין. "אני ותמיר, כיום בעלי, היינו אז לפני סיום תואר ומעבר לדירה חדשה", היא נזכרת, "סבלתי מדימום ואיבדתי המון דם, אז רצנו למיון. הרופאים חשבו שהפלתי (אף שכלל לא היתה בהיריון; מ"י), ושזה מקור הדימום. שלחו אותי לרופאת נשים ואחר כך הביתה".

אביטל אמנם קיבלה הפניה לבדיקת קולונוסקופייה, אבל יצאה מבית החולים בתחושה שהרופאים לא ערניים לבעיה האמיתית. היא לא ישבה בחיבוק ידיים ופעלה להקדים את התור לבדיקה, שלה חיכתה חודש, שבמהלכו חזר הדימום הקשה. היא חזרה לבית החולים, והפעם עברה בדיקות למחלות זיהומיות שונות, אך שוב שום רופא לא סבר שהיא סובלת מסרטן המעי הגס. לאחר שהקולונוסקופייה הגיעה, התברר שיש פוליפ ממאיר שחייבים לנתח. "כשניגשתי לכירורג, הוא היה בהלם מהגיל שלי", מספרת אביטל. 

עניין הגיל עלה שוב לאחר שאביטל נותחה ועברה שמונה טיפולי כימותרפיה. "אני יושבת שם, וכולם סביבי מבוגרים, מסתכלים עלי ומנסים לעודד אותי: 'את תעברי את זה, את צעירה'", היא נזכרת. שנה לאחר הטיפולים, בבדיקת הדמיה שגרתית, נמצאו לה גרורות בכבד ואביטל חזרה לסבב נוסף של כימותרפיה וניתוח. בפברואר האחרון, בבדיקת CT, התגלה שהגידול התפשט לריאות והיא נותחה שוב. המצב הבריאותי הקשה לא מנע ממנה להתחתן, אבל בגלל הטיפולים הקשים ייאלץ הזוג להמתין שלוש־ארבע שנים עד שיוכל להרחיב את התא משפחתי. 

"כבר שלוש שנים שהחיים שלי תקועים", אומרת אביטל, "אנחנו זוג צעיר שרוצה להתקדם בעבודה, להביא ילדים לעולם. אסור שחבר'ה צעירים עם סימפטומים דומים יחשבו שזה לא יכול לקרות להם בגלל הגיל. גם אם הרופאים לא חושדים, כדאי לבדוק את זה בכל זאת ולהיות מודעים לנורות אדומות".

בשנים האחרונות מקרים כמו של אביטל כבר אינם נדירים. נתונים מישראל ומהעולם מראים כי בעוד סרטן המעי הגס נמצא במגמת ירידה קלה בגילים המבוגרים (5% בקרב הגברים ו־4% בקרב הנשים), בקרב חולים בשנות ה־20 וה־30 לחייהם המחלה נמצאת בסימן עלייה (כ־2.5% בקרב נשים בנות 29-20, כ־3% בקרב גברים בני 39-30, וכ־2% בקרב נשים בעשור הרביעי לחייהן). מבין 3,100 חולים חדשים במחלה, כ־3% מוגדרים צעירים.

בינתיים הרופאים לא יודעים להצביע על הסיבה המדויקת לשכיחות הגוברת בגיל צעיר או על מאפיינים ייחודיים לחולים הצעירים. מהמידע שנאסף עד כה עולה שלחולים הצעירים אין בהכרח קרובי משפחה עם המחלה, כך שלא כל המקרים מוסברים על רקע תורשתי. בחלק מהמקרים הגידול בקרב צעירים אלים יותר. החוקרים מעריכים שיש קשר בין חשיפה סביבתית (למשל, תזונה) לעלייה במקרים בקרב הצעירים, אך עדיין אין לכך מספיק ראיות.

 

נדרש שינוי בחשיבה

"בישראל יש עלייה מתועדת בשיעור סרטן המעי הגס בצעירים מתחת גיל 50", מסבירה פרופ' אירית בן־אהרון, אונקולוגית בכירה בבילינסון, מ"מ מנהלת היחידה לאונקולוגיה של מערכת העיכול וראש הצוות הרפואי המייעץ של עמותת מרכז טל בנושא צעירים חולי סרטן. "בקרב צעירים בגילי ה־30 יש עלייה של כ־%3.2 בכל שנה. זו עלייה משמעותית, והסיבה לכך לא לגמרי ברורה. במחקרים, שיעור החולים שיש להם היסטוריה משפחתית הוא מיעוט. עד כה גם לא נמצא קשר ישיר לעישון או לגורם סביבתי אחר. היות ששיעור הסרטן התורשתי לא גבוה, אנחנו יכולים להניח שאולי הגורם הוא חשיפה סביבתית. עדיין לא ידוע מה הקשר בין תזונה לסרטן המעי הגס בצעירים או בין זיהום אוויר לסרטן. בארה"ב מתנהל כעת מחקר שבו נעשה ריצוף גנטי של גידולים אצל צעירים. אנחנו מקווים שמחקר זה יוכל לתת אינפורמציה על מאפייני הגידול". 

במחקרים חיפשו גם מאפיינים ביולוגיים שונים בקרב החולים הצעירים. בחלקם לא נמצאו הבדלים בשיעור ההישרדות מהמחלה, ובחלקם נמצא שההישרדות של הצעירים נמוכה מאשר בקרב המבוגרים. על דבר אחד המחקרים יודעים להצביע - יותר צעירים מגיעים עם סרטן מתקדם, והאבחון אצלם מאוחר יותר. "לסרטן המעי הגס בקרב צעירים יש פחות מודעות. זה לא כמו אישה שממששת גוש בשד. כאשר אדם צעיר מדווח על כאבי בטן או שינוי בהרגלי היציאות, פחות חושדים בסרטן, אך לאור הנתונים החדשים צריך להביא זאת בחשבון", מסבירה פרופ' בן־אהרון.

כיום המלצת המומחים והמימון הציבורי היא לבדיקות קולונוסקופייה או דם סמוי בצואה מעל גיל 50. רק מי שיש לו קרובי משפחה מדרגה ראשונה שחלו בסרטן המעי הגס, צריך להיבדק קודם לכן. פרופ' בן־אהרון מציינת כי ייתכן שהמחקרים שנעשים עכשיו על החולים הצעירים יובילו לשינוי ההנחיות. כעת, הטיפול בחולים הצעירים זהה לחולים המבוגרים, אך עם כמה הבדלים. אחד מהם הוא הנושא של שימור הפוריות, שעלולה להיפגע בטיפולים הכימיים. 

 

"יש צרכים שהמערכת לא נותנת". פרופ' אירית בן־אהרון 

 

כמו כן, לצד הטיפול התרופתי יש צורך במענה לפן הנפשי והחברתי. "בדקנו במחקר ומצאנו שלקבוצה של הצעירים יש צרכים שהמערכת לא נותנת להם מענה מלא. קשיים תעסוקתיים, התמודדות עם הילדים, בעיות בתפקוד המיני, פגיעה בדימוי הגוף. מטופל בשנות ה־30 לחייו לא יכול להסתדר עם המעטפת הפסיכו־סוציאלית של מטופל ממוצע שהוא בן 70-60. כמו כן, יש חשיבות באוכלוסייה הצעירה לתופעות לוואי של הטיפולים. אם למחצית מהחולים עם סרטן המעי הגס שקיבלו טיפול כימותרפי יש תחלואת לב כעבור עשור, זה מידע משמעותי מאוד לחולה בן 30.

"סרטן הוא פצצה איומה בכל גיל, אבל הצעירים באים הרבה פחות מוכנים. אלו אנשים שנמצאים במרוץ של החיים, ונאלצים לעצור בצד הדרך. הקשיים שלהם שונים מאשר אצל המבוגרים מבחינת ההתמודדות עם המשפחה והעבודה, עם הסביבה המבוגרת שהם רואים בטיפולים. יש חולים שמבקשים שאמצא להם חולה צעיר יותר כדי שיוכלו לדבר איתו באשפוז יום".

 

לא רק קושי רפואי

שום דבר בחזות של עינב פרץ (41), אמא לשתי בנות, עופרי (14) ויהלי (10) מקיבוץ מרחביה, לא מסגיר את העובדה שהיא "בוגרת" המחלקה האונקולוגית שעברה ניתוח וטיפולים. "תמיד באתי מאופרת ועם פן לתל השומר, ומי שלא ידע ולא הכיר, לא היה יכול לדעת שאני חולה", היא מספרת. עינב היא רואת חשבון, מבקרת עיריית עפולה ויו"ר איגוד המבקרים ברשויות המקומיות; תפקיד תובעני. כשהיתה בת 38 סבלה מדימומים ממושכים וחולשה, ובעקבותיהם הגיעה לחדר מיון. היא קיבלה כדורים נגד שלשול ושוחררה לביתה. רק בזכות התעקשותה ופנייתה לרופאת משפחה, קיבלה הפניה לבדיקות דם ולקולונוסקופייה, שעבורה התבקשה להמתין חמישה חודשים.

"סבלתי מכל התסמינים שמדברים עליהם במשך כחצי שנה. מכיוון שאני אישה עסוקה והחיים הם דינמיים, ענייני הבריאות נדחקו הצידה. לא התייחסתי, חשבתי שהירידה במשקל קשורה לדיאטה שעשיתי, עד שבאיזשהו שלב התמוטטתי והגעתי למיון", היא משחזרת. תחושה פנימית שמשהו לא תקין הובילה אותה לא להמתין בתור ולעשות את הקולונוסקופייה באופן פרטי. בבדיקה נמצא גידול גדול מאוד, שחייב אותה לעבור בתוך שבועיים ניתוח שבו נכרת חלק מהמעי שלה. בהמשך היא עברה טיפולי כימותרפיה.

"הרופאים מצאו גוש בגודל 7 ס"מ, שכנראה היה בגופי ארבע שנים. היו כבר בלוטות לימפה נגועות, וזה היה עניין של חודש־חודשיים עד שהגידול היה הופך לגרורתי. למזלי הוא לא התפשט, ומכאן החל מרוץ נגד הזמן, לראות מה עושים ואיך מטפלים כשהמילה המפחידה 'סרטן' דופקת לך בדלת". 

המסר של עינב לחולים צעירים: "שאנשים ייבדקו כשיש להם תסמינים. לא לזלזל ולא לדחות. גם אם אתם בגיל ה'לא נכון' לדרוש קולונוסקופייה, זה מציל חיים. אני שידרתי אנרגיות ואופטימיות לאורך כל הדרך ולרגע לא חשבתי שלא אצא מזה. חשוב לדעת לקבל תמיכה מהסביבה הקרובה ומהחברים. לא להתבייש - ולספר. יש קבוצות פייסבוק ויש מקומות שנותנים תמיכה".

שלמה קופר (39), אנליסט בשוק ההון והמסחר בוול־סטריט, מרצה וכותב בעיתונות כלכלית, מגיע לשיחה לפני מפגש נוסף בבית החולים. מחלתו אובחנה בנובמבר האחרון, והוא מחפש את התרופה שתביס את התקדמות הגידול. גם שלמה, אב לילדים בני 4.5 ושנה ו־8 חודשים, אובחן באיחור. ככל הנראה, שילוב של גיל צעיר שלא עורר חשד, יחד עם אדם עסוק בשיא הקריירה. שלמה אובחן כחולה סרטן המעי הגס בשלב 4 המתקדם, שבו הגידול שלח גרורות לכבד ולחלל הבטן. "האבחון היה ממש באמצע מרוץ החיים. זה נראה כמו שפתאום חילקו לך מחדש את הקלפים וצריך להתארגן על החיים מאפס. הייתי עובד בקלות 16-15 שעות ביום, נהניתי מאוד מהעבודה והתעלמתי במשך שבועיים מכאב בטן בלתי מוסבר".

כאשר הגיע לבסוף לחדר מיון, איש לא חשד בסרטן. "עשו בדיקות שגרתיות והתחושה שגידול סרטני נמצא מחוץ לספקטרום היא משהו שחוויתי אצל הרבה רופאים. זה לא החשוד המיידי. כיוונו לקיבה, קיבלתי תרופה, ולא הרגשתי שום הקלה. הרופא עדיין אמר שהוא שם את כל כספו על כך שזו הקיבה".

שלמה ואשתו רונית ביקשו הפניה לקולונוסקופייה, אבל בבית החולים שלחו אותם קודם כל לבדיקת גסטרוסקופייה ונמצא בקע בסרעפת. "את התור לקולונוסקופייה נתנו לי לחודשיים וחצי אחר כך, ואוי ואבוי אם הייתי ממתין את הזמן הזה", אומר שלמה, "אם הייתי מחכה לקצב התנועה של המערכת ולא הייתי מנצל קשרים להקדים את הבדיקות, זה לא היה קורה. הרופאים אמרו שאם לא הייתי מגיע לאבחון בתוך חצי שנה, זה כבר היה מאוחר".

רונית: "לא התייחסו אלינו ברצינות. בגלל שקולונוסקופייה עושים מגיל 50, אז אצל בחור בן 39 זאת לא אופציה בכלל. כשאין סימן מובהק של דם בצואה המערכת לא שולחת מהר לבדיקה, ודווקא משיחות עם הרבה חולים צעירים אני מבינה שמגלים בדרך כלל את המחלה דרך כאבי בטן".

מלבד ההתמודדות עם ילדים קטנים ששואלים אותו מדי בוקר אם כואבת לו הבטן, שלמה מצביע על קושי נוסף בהתמודדות של חולים צעירים עם מחלה קשה - הקושי הכלכלי. "בקבוצת האוכלוסייה הצעירה יש נטל של משכנתא, ילדים וגנים ומחשבים שקל לשקל", אומר שלמה, "סגרתי את העסק ואני באובדן כושר עבודה מלא. בתקופה של תחילת החיים ביטוח בריאות פרטי שעולה מאות שקלים, נחשב למותרות. עד כה כבר הציעו לי שתי תרופות מחוץ לסל שעלותן 40 אלף שקלים לחודש, ובלי ביטוח פרטי, שלמזלי יש לי, אין סיכוי להגיע לזה. היעדר ביטוח פרטי יכול להיות שאלה של חיים ומוות. אני חושב שאולי יש צורך בסיוע ממשלתי לאוכלוסייה הצעירה בתחום הזה".

 

***

שירה סגל קופרמן, מנכ"לית עמותת מרכז טל, שמפעילה עמוד פייסבוק ואת מיזם "חלאסרטן", שמהווה בית לחולי סרטן צעירים, מפרטת: "אנחנו מרגישים שבתוך הקהילה שלנו, שמונה 19 אלף מחלימים וחולים צעירים עם סרטן, יש נוכחות גבוהה מאוד של חולי סרטן המעי הגס. הם מחפשים את המפגשים אחד עם השני. זה סרטן שבגיל צעיר הוא פחות 'סקסי' ומביך ומעלה קונוטציות של מערכת העיכול. זה מקשה את ההתמודדות. 

"הגילים של החולים הצעירים מגיל 50 מופיעים אצלנו יותר ויותר. אנו מרגישים שחשוב להם להגיע לקהל שהוא בגילם, כדי שאלה יהיו ערים לסימנים הפשוטים שהם לא היו מודעים להם בכלל. הם מגיעים לרוב עם אבחון מאוחר, והרבה פעמים הם מדברים על רופאי המשפחה, שבגלל היעדר מודעות הם פחות רגישים לסימנים שמעידים על סרטן המעי הגס. 

"כל רגע עד לאבחון הוא יקר. אין כוונה להבהיל את הציבור, אך אי אפשר להתעלם מהעלייה המתועדת של גילים צעירים החולים במחלה, וצריך לחשוב איך לצמצם את האבחון המאוחר. הכי חשוב לנו כרגע שתהיה קטגוריה של חולי סרטן צעירים. להערכתנו, מדי יום מתגלים כעשרה חולים כאלה. זה לא הגיוני שהמדינה לא יודעת כמה חולי סרטן צעירים מתגלים בה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו