"חרם נגד ישראל זה נשק מסוכן"

אנריקה רודריגס פברגט היה מורה, עיתונאי ופוליטיקאי מאורוגוואי, שמוכר בזכות תרומתו הגדולה במסדרונות האו"ם להקמת מדינת ישראל לפני 70 שנה. לכן, אין פלא ששמו עלה כמעט מייד בתחילת השיחה עם נשיא אורוגוואי לשעבר, לואיס אלברטו לקאייה דה הררה. 

"אני יודע שמזכירים כאן, בישראל, הרבה את פברגט - ובצדק", אומר לקאייה, "אתה מוכרח להבין שאורוגוואי כולה היתה בעד היוזמה שלו. באופן כללי מדובר במדינה שהיא חברה של ישראל, אחת המדינות שנתנה לה חסות בתחילת דרכה והצביעה בעדה באו"ם. אורוגוואי וישראל הן שתי מדינות קטנות שיש להן הרבה במשותף. מבחינת האוכלוסייה אין אצלנו אנטישמיות כמו שיש במקומות אחרים".

לקאייה היה כלוא בבית הסוהר כמה שבועות כשעבד כעיתונאי, אחרי ההפיכה שהתרחשה באורוגוואי ב־1973. אחר כך הוא בלט בקריירה הפוליטית שלו, תמיד בצד ימין של המפה, עד שב־1989 ניצח בבחירות והפך לנשיא עד 1995. בביקורו האחרון בישראל, שבה הוא כבר מרגיש בבית, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב, כאות הוקרה על "הישגיו יוצאי הדופן כנשיאה לשעבר של אורוגוואי וכמדינאי, מחוקק ועיתונאי בינלאומי; על מחויבותו הנועזת להגנה על ערכי הדמוקרטיה ועל זכויות האדם; על גינוי נחרץ של אנטישמיות ושל אפליה בכל צורותיה; ועל הידידות הכנה והבלתי מתפשרת".

מה התחושה לאור הכבוד הזה שניתן לך?

"בדרך כלל הפרסים ואותות הכבוד ‏הם דבר שמגיע כתוספת למישהו בפוליטיקה או בעל כוח, אך אני יכול לומר שלקבל את תואר הכבוד הזה, בגיל 77, מאוניברסיטה של מדינה בעלת תרבות כמו זו של ישראל, זהו כבוד גדול ותואם לדרך החשיבה שלי. זוהי מחווה לכל העשייה שלי ולכל מה שניסיתי לעשות מתוך עמדותיי הפוליטיות, האינטלקטואליות והדתיות בעד הדיאלוג בין יהודים לנוצרים בעד מדינת ישראל, הציונות והקהילה היהודית בעולם. מכל תוארי הכבוד שבהם זכיתי, בליבי נשארו זה שקיבלתי כאן וזה של אוניברסיטת קומפלוטנסה של מדריד".

נסיעתך הראשונה לישראל היתה ב־1986.

"כן. כשהסתיימה הדיקטטורה בת 12 השנים באורוגוואי הייתי צעיר, כנראה עם עתיד, ולכן הביאו אותי לישראל, להכיר את המדינה. במקרה שלי זה היה מפגש בין האמונה הנוצרית המאוד ספרדית וקתולית לבין השורשים היהודיים. יותר מכל היה זה מסע רוחני, ואני מודה שחזרתי לאורוגוואי אדם אחר. לא כל כך בגלל ביקורי בכנסיית הקבר, כמקובל לחשוב, אלא גם בכפר נחום, לדוגמה, שעשה עלי רושם ענק מבחינה דתית. כשהגעתי לשם בדצמבר האחרון ביקשתי להגיע לשדה בוקר לקבר של דוד בן־גוריון. זה מקום מדהים".

אתה רואה הבדל גדול בין ישראל של היום לבין זו שפגשת לפני 32 שנה?

"ההבדל ענק. אני אוהב להדגיש את היוזמה ואת הגישה שלפיה הידע והחינוך של בן אדם הם תנאים הכרחיים לקיומה של חברה משגשגת. עבור אזרחי אורוגוואי, הגעה לישראל צריכה להיות חובה, כי המדינה שלכם מוכיחה שניתן לשנות מציאות של מדינה קטנה עם שכנות גדולות וחיסרון מבחינת משאבי טבע. אורוגוואי יכולה להיות חזקה מאוד, עשירה ומתקדמת אם היא תיישם את המודל הישראלי של ערכי החופש כדי לייצר ולחדש, עם ההתאמות החיוניות. כבר קיים דבר כזה באורוגוואי, יש דור שמתקדם מאוד לכיוון הזה".

 

"יש 'סיכון' שבני יהיה נשיא"

אהדתו של לקאייה כלפי ישראל באה לידי ביטוי בין היתר בחברותו בארגון "פרנדס אוף ישראל". "אני גאה בזה", הוא מצהיר, "נשיאה לשעבר של ספרד, חוסה מריה אסנאר, הזמין אותי להצטרף לפני חמש שנים לארגון, שבו חבר גם נשיאה לשעבר של קולומביה, אנדרס פאסטראנה. אנחנו מנסים לתת את נקודת המבט הלא ניטרלית אך כן מבוססת של עמדת ישראל בעולם. אנו עדים למלחמה מוצהרת של חלק מהארגונים הבינלאומיים נגד ישראל. לדרוש וליזום חרם נגד ישראל זו מעין מלחמה עם נשק מסוכן ולפעמים יעיל מאוד. למשל, ההצבעה באונסק"ו בנוגע למקומות הקדושים בירושלים היתה יותר מדי בוטה. ההחלטה היתה כל כך הזויה כי אנחנו מדברים על עובדות, לא על דעות".

אתה משלם על כך מחיר?

"זה לא קל, אך אורוגוואי חברה של ישראל אז מרגישים פחות את הקושי. אורוגוואי היא מדינת מהגרים שתמיד קיבלה אנשים מכל העולם אחרי מלחמות ואסונות. יושבים בארצנו יהודים מתקופת הקולוניה הספרדית, בעיקר יהודים ספרדים. מי שלא כל כך מפגין חיבה לישראל מבצע הפרדה בין ישראל ליהדות. הם טוענים שהם נגד הציונות אך לא נגד היהודים".

ניתן לדעתך להיות אנטי־ישראלי בלי להיות אנטישמי?

"זה קשה. ישראל היא כמו סין, מדינה בת 70 שנה בלבד אך קיימת כאומה, כתרבות וכאמונה יותר מ־3,000 שנים. הציונות היתה דגל לאומי בזכות תיאודור הרצל, שתרם להקמת מדינת ישראל, ומאוד קשה להפריד ביניהן. יש מי שעושים את המהלך האינטלקטואלי הזה, אך אני חושב שלא ניתן לעשות זאת".

לפני שנה אירע רצח אנטישמי של דויד פרנד, שזעזע את אורוגוואי ובעיקר את 25 אלף היהודים שגרים בה.

"כולנו באורוגוואי חשבנו וחושבים שזה היה איום ונורא. זו היתה הפתעה עצובה כי הרצח המתועב הזה מנוגד למהות של המדינה. כפי שאמרתי, אנו מדינה שמקבלת אנשים, מדינת כור היתוך אמיתית עם לאומניות מכילה".

גואטמלה ופרגוואי העבירו את שגרירויותיהן לירושלים אחרי ארה"ב. יש עוד כמה מדינות, כולל בדרום אמריקה, שחושבות לבצע צעד דומה. אתה סבור שגם אורוגוואי תנהג כך?

"איני חושב שאורוגוואי תבצע צעד כזה. אמנם אני מכבד מאוד את ארה"ב, אך איני חושב שהחלטתה סייעה בפתרון הסכסוך, מעבר לעובדה שאני מסכים לחלוטין כי ירושלים היא הבירה הבלתי מחולקת וההיסטורית של ישראל. אך זה לא עניין של צדק, אלא האם הצעד נכון לשעה זו. אך כל מדינה רשאית לקבל את החלטתה".

בנך הוא כבר דור חמישי במפלגה שלך, וכעת יהיה מועמד לנשיאות. כאבא, לא ניסית לשכנע אותו ללכת לכיוון אחר?

"(צוחק) נהגתי לומר לאשתי שאם יש משהו שהבנים שלנו לא יהיו זה פוליטיקאים, כי מאז שהם ילדים הם ראו את כל המתח שנגרם מזה ועוד יותר במקרה שלי, כנשיא. אך בסוף הוא קיבל החלטה באופן עצמאי ואמר לי שהוא רוצה להמשיך בדרך הזו. אני מודה שאני גאה בו אך יש סיכון שהוא ינצח".

הנשיא לשעבר מחייך בעודו עונה את תשובתו האחרונה ומוסיף שמשפחתו נדבקה ב"וירוס" של הפוליטיקה. בדיוק כפי שהוא עצמו ממשיך להיות מחויב לתמיכה בישראל כנוצרי, כאורוגוואי וכנשיא לשעבר. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו