לסנטור ג'ון מקיין היו כל הנתונים להצליח ולהיות נשיא ארה"ב: קצין בעל סיפור גבורה, איש של ערכים, אדם שמקורץ מחומרים נדירים של לוחם. ובכל זאת הוא לא הצליח לכבוש את הפסגה. כך זה בעידן בו מנהיגים נשפטים בשטחיות, ומשמעות ה"מילה" ערך היא פיננסית בלבד.
צילום: רויטרס
מקיין, שהלך לעולמו הלילה (ראשון), הוא אחד האנשים המרתקים בתולדות הפוליטיקה האמריקנית. ג'ון מקיין, בן לשושלת אנשי צבא בכירים, לוחם שנפל בשבי הוייטנאמי, והתעקש להיות האחרון שיוצא משם, וגם זה אחרי מעל חמש שנים.
אדם צנוע בעל עקרונות וערכים, אדם שבכל ניתוח פילוסופי של מהות המושג "שלטון", בטח בדמוקרטיה, היה אמור לכבוש את הפסגה ולהיות נשיא ארה"ב. אך הוא לא הצליח ובסופו של עניין הפסיד לעורך דין צעיר בשם ברק אובאמה.
בלא מעט הרצאות שאני מציג על מנהיגות אני לוקח את הדוגמה הזו. אין ספק בכלל מיהו האדם שמייצג יותר ערכים מעל הכל מבין השניים – מקיין ואובמה. אך כשמסתכלים על סרטוני הקמפיין של שניהם מבינים מהר מאוד מדוע מקיין לא הפך לנשיא. הוא נראה מגושם, מדבר לאט, והסגנון שלו לא משכנע. אובאמה לעומת זאת הציג קסם. והוא ניצח.
ברק אובאמה, ג'ון מקיין. אובאמה ניצח בזכות הקסם האישי // צילום: רויטרס
בעידן בו אנו שופטים מנהיגים בעובי מסך הטלוויזיה או הסמארטפון , שגם גודלם מצטמצם, ברור שהנטייה היא להסתכל הקנקן, ובכלל לא לחשוב מה הוא מכיל. מקיין הוא דוגמה למה שקורה לאנשי צבא בעשורים האחרונים. הם נהיים אפורים, לא אטרקטיביים, חסרי ברק. הם לא זריזים ולא חדים כמו אשפי המדיה, שבעצם כמעט כל הכישרון שלהם הוא להציג תמונה. ולא משנה בכלל מה עומד מאחוריה.
גם בישראל המצב מאוד דומה. משך שנים החברה בישראל ביססה את עמוד השדרה השלטוני שלה על גנרלים פורשי מערכות הביטחון, בגלל יכולות המנהיגות, והניהול שכרוך בתקציבי עתק ומשאבי אנוש עצומים. אין הרבה במערכות האזרחיות שמתמודדים עם אתגרים מסוג זה, וזאת מבלי להזכיר את ניהול הביטחון שהוא עתיר המשאבים ביחס לכל דבר אחר.
אולם בעשורים האחרונים הגנרלים נעלמים מעמדות ההובלה. היום לא נמצא אפילו גנרל אחד בין תפקידי המפתח בממשלת ישראל. אפילו תיק הביטחון נמצא בידי פוליטיקאי חסר ניסיון בתחום. יש הטוענים כי השחיקה במעמד הגנרלים נובעת מהשחיקה הכללית במעמד הצבא, שפעם היה הרבה יותר משפיע בקרב הבוחרים ודעת הקהל.
משה דיין ז"ל. פעם השלטון התבסס על הגנרלים // צילום: במחנה / באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון
העידן הפוסט-מודרני שהצליח לערער מערכות ערכים שלמות הוביל גם לתופעה הזו. אנו מצויים בעידן בו כופרים בכל דבר אפשרי, ושוחטים כל פרה, תהא קדושה ככל שתהא. העניין הוא שאת "התינוק" הזה אנו "שופכים עם המים" מבלי להתבלבל בכלל. התוצאה היא שערכים אמיתיים הופכים להיות רק ביטוי מושמע וחסר תוכן.
ראו כדוגמה את חבר הכנסת אלעזר שטרן. אלוף במילואים, איש מרשים, משכיל, עתיר ניסיון ויכולת. אדם ערכי שכל-כולו אהבת ארץ ואכפתיות. שטרן יושב בספסלי האופוזיציה, ולא בקדמיים שבהם. כמוהו גם אחרים שהיו וכבר אינם במערכת הפרלמנטרית: עמרם מצנע, עמי איילון, שאול מופז, בוגי ייעלון ועוד רבים. הם כבר "לא מספקים את הסחורה".
האנשים האלו שהובילו עשרות בשנים רבבות בעקבותיהם, שנבחנו יום-יום, שעה-שעה בהחלטות גורליות, בעלות ערך כבד ומשמעויות אדירות – הם כבר לא מתאימים לנהל אותנו. לא בכדי אנחנו לא רואים את גבי אשכנזי, בני גנץ ויובל דיסקין ממהרים להיכנס לפוליטיקה – הם מבינים שיש להם תקרת זכוכית.
הגנרל הבכיר ביותר בפרלמנט של היום הוא יואב גלנט – איש מרשים שעשה דרך ארוכה מהקומנדו הימי, דרך יחידות היבשה, תפקידי פיקוד ומטה, מזכיר צבאי של ראש ממשלה ואלוף פיקוד מהמעולים שהיו. דקה לפני מינויו לרמטכ"ל סוכל בשל פרשיה זוטה, שבכל מקום נורמלי הייתה מטופלת ללא קשר למינוי.
יואב גלנט. פספס את הרמטכ"לות - וקיבל תפקיד "אפור" // צילום: אורן בן חקון
גלנט היום הוא שר הבינוי והשיכון, אולי התפקיד הכי אפור שיש לשר. והוא חולם להיות שר ביטחון, החלטה שתוכרע רק משיקולים פוליטיים. אתם יכולים לשער מה סיכוייו. בעידן הזה, בו אנו מעדיפים בעלי חזות נוצצת ובוטה על פני אנשים בעלי ניסיון, אין שום סיכוי לגנרל "קשישה" בן שישים פלוס לכבוש את השלטון. כמו באמריקה, גם בישראל. אנשים כמו מקיין עשו את שלהם בחזית, ועכשיו הם יכולים ללכת.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספר האדם שבטנק
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
