יישוב הדעת

הכרעת בית המשפט המחוזי בירושלים, שקבע כי ניתן להכשיר את היישוב מצפה כרמים שבבנימין, מטלטלת ודרמטית. לא פחות. מוסכמות רבות נשברו בעקבות אותה הכרעה ביום שלישי השבוע, שעשויה עוד להתגלות כתפנית היסטורית במעמדם החוקי של יישובי יהודה ושומרון, אשר נרמסו במשך השנים תחת מגפי בית המשפט העליון. 

גורמים במשרד המשפטים מעריכים כי מלבד 15 הבתים שימשיכו לעמוד על תילם, בית המשפט הכשיר בטווח הזמן המיידי הליכי תכנון של מאות בתים באותו שטח, ובטווח הארוך - העניק כלים משפטיים להגן על אלפי בתים נוספים ביו"ש, הנמצאים תחת סימן שאלה משפטי. וזו רק ההתחלה. לא מן הנמנע שתירשם ירידה בכמות העתירות שמגישים לבג"ץ ערביי יו"ש וגורמי שמאל קיצוני, לפחות אם יתברר מעתה והלאה שמדובר בעתירות סרק. 

זה היה אחד המהלכים הבודדים שבו הצליחה ממשלת ימין לממש את מדיניותה, בקושי גדול ובמאמץ עילאי, אל מול דרג פקידותי רב־עוצמה, שמצליח זה עשורים להגשים את חזונו האידיאולוגי באצטלה משפטית ומקצועית. המענה האוטומטי של המדינה לכל עתירה שטענה לבעלות ערבית פרטית על קרקע שעליה נבנו בתים ליהודים - רק הגביר את תאבונם של תאבי החרבת היישובים, שהגישו בג"צים על ימין ועל שמאל. עשרות בתים נהרסו בשל כך בשנים האחרונות, והסוף לא נראה לעין. הכנסת אמנם העבירה מסיבה זו בדיוק את חוק ההסדרה, אולם בג"ץ בלם אותו, הקפיא אותו ולא מסר את החלטתו לגביו עד עצם היום הזה. 

מייד לאחר עצירת חוק ההסדרה, החליטה שרת המשפטים איילת שקד לשים קץ לאבסורד. כשיצאה לדרך, היה נדמה שהיא חסומה מכל הכיוונים. היועץ המשפטי לממשלה הודיע שחוק ההסדרה פסול לדעתו; בכירי הפרקליטות תמכו גם הם בעמדה זו; ואת מחלקת הבג"צים בפרקליטות כמעט אי אפשר לשכנע למסור תשובה שאינה "מדובר בקרקע פרטית, ודין הבתים שנבנו עליה אכן להיהרס". 

עשרות דיונים קיימה שקד עם בכירי משרד המשפטים בנושא. באחד הדיונים הטיחה במנדלבליט: אתה התנגדת לחוק ההסדרה ואמרת שיש כלים משפטיים אחרים; איפה הם? תציג אותם. בוא נלך איתם לבית המשפט. שקד לא המתינה לתוצאות הדיונים המייגעים במשרד, ובמקביל קידמה חקיקה לעקיפת בג"ץ ולעקיפת מחלקת הבג"צים. החקיקה הושלמה באישור סופי בסוף מושב הקיץ. על פי החוק, מעתה לא יוכלו הטוענים לבעלות על הקרקע לפנות לבג"ץ, אלא לבית המשפט המחוזי המינהלי בירושלים. שם ייאלצו להציג הוכחות לבעלות על הקרקע. מי שייצגה את המדינה בתביעות אלה היא פרקליטות מחוז ירושלים ולא מחלקת הבג"צים, שני גופים שבין תפיסות העולם שלהם יש הבדל של שמיים וארץ. 

והלחץ עבד. היועץ המשפטי הציג לגורמי המשרד כלי משפטי מהפכני, הנשען על סעיף 5 בצו הפיקודי 59 בדבר שמירה על רכוש ממשלתי. בסעיף נכתב כך: "כל עסקה שנעשתה בתום לב בין הממונה ובין אדם אחר, בכל נכס שהממונה חשבו בשעת העסקה לרכוש ממשלתי, לא תיפסל ותעמוד בתוקפה גם אם יוכח שהנכס לא היה אותה שעה רכוש ממשלתי". הסעיף מכונה "תקנת השוק". הוא מטיל על המדינה אחריות בפיצוי בעלי הקרקע - אם יוכיחו בעלותם; וגם אחריות על מי שקיבל ממנה את הקרקע - המתיישבים שבנו עליה את בתיהם. המקור לתקנת השוק, אגב, מופיע בספר "משנה תורה לרמב"ם". 

למרות הפסיקה, השר יריב לוין מציע לצנן את ההתלהבות. "הפסיקה מוכיחה מה שטענו כל הזמן, וגם נכתב בדו"ח המאחזים של השופט אדמונד לוי: לא בג"ץ הוא הכתובת אלא בית המשפט המחוזי, שבו לתובעים תהיה חובה להוכיח את בעלותם על הקרקע. אני מציע להמתין להחלטת בג"ץ, שעוד עלול להפוך את החלטת המחוזי". 

 

סימנים כחולים

באותה נשימה שבה הכשיר בית המשפט את 15 הבתים שנועדו להריסה, הוא התיר בפסיקתו הליכי תכנון ובנייה ביישוב מצפה כרמים בהיקפים של מאות מבנים חדשים. שקד ומנדלבליט מביטים קדימה. הם תוהים כיצד הכלי המשפטי החדש ימנע הריסה של אלפי מבנים שמעמדם טרם התברר, המכונים "מבני הקו הכחול". 

תחילת הסיפור ביוזמה של המינהל האזרחי. כשהוקמו היישובים ביהודה ושומרון, סומנו על גבי המפות הצה"ליות קווי הגבול של ההתנחלויות בקו כחול. גבולות היישובים קיבלו מעמד חוקי, ועל היישובים נאסר לחרוג מאותם קווים. 

מאז הקווים טושטשו, המפות דהו, והמינהל האזרחי החליט לחדש את הקווים הכחולים באופן ממוחשב, כשהוצגה המפה החדשה לראשי מערכת הביטחון ולמתיישבים, חשכו עיניהם: התוכנית החדשה מוציאה אלפי בתים מחוץ לקו הכחול, ומעבירה אותם ממעמד חוקי וכשר למעמד הדומה לזה של מאחז לא מורשה. וצריך להזכיר: חלקם ניצבים על הקרקע כבר משנות ה־70. 

לימים התברר כי צוות "קו כחול" של המינהל האזרחי לא רק שפעל על דעת עצמו, אלא עשה זאת בניגוד להנחיה מפורשת של המשנה ליועמ"ש דאז, מייק בלס, שהורה למינהל לא לעשות זאת ליישובים הוותיקים. עובדה זו התבררה בדו"ח המסכם שהגיש הצוות המקצועי להסדרת המאחזים ביו"ש, בראשות עו"ד ד"ר חיה זנדברג, שהניח את מסקנותיו על שולחנו של ראש הממשלה בפברואר השנה. 

"ביום 28.2.2011 הנחה מר מלכיאל (מייק) בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, כי צוות קו כחול לא יבדוק את ההכרזות הוותיקות ולא ידייק את גבולותיהן במקום שמדובר במתחם מתוכנן שיש בו מבנים שהוקמו מכוחה של תוכנית תקפה שאושרה כדין על ידי המוסדות המוסמכים", נכתב בדו"ח, "מתברר שהנחיה זו לא חלחלה אל השטח, ועל כן לא פעלו על פיה. התוצאה היתה שצוות 'קו כחול' בדק בנייה מסודרת שניצבת על תילה זה שנים רבות במקומות שהוכרזו 'אדמות מדינה' כדין, ויש בהם תוכנית תקפה ומאושרת כדין. תוצאת הבדיקה - שנעשתה (בלי משים) בניגוד להנחייתו של מר בלס - היתה שבתים רבים שלכתחילה נכללו בגדר ה'הכרזה על אדמות מדינה', נגרעו מההכרזה". 

מסקנות ועדת זנדברג הן כמו חותמת לטענות המתיישבים זה שנים נגד המינהל האזרחי. הקלות שבה מאמץ המינהל את עמדותיהם של אלה שנאבקים נגד המדינה - מקוממת. כל כביש גישה ביו"ש הופך בגללו לסאגה משפטית סבוכה; ובתים שנרכשים כדין בחברון ובמקומות אחרים עומדים שוממים - כי המינהל לא מאפשר לאכלסם בידי רוכשיהם החוקיים. 

 

יצאה נגד היועמ"ש. שרת המשפטים שקד // צילום: אורן בן חקון

 

גם בתביעה הנוכחית ייצג המינהל האזרחי נאמנה את עמדת הערבים ועותרי השמאל הקיצוני. אנשי צבא נחקרו בידי עורכי הדין של המינהל כאילו היו משתפי פעולה עם עבריינים. השופט ארנון דראל אף נתן לכך ביטוי בפסק הדין, כאשר כתב כי "נוכח עמדתו הראשונית של המינהל האזרחי, שלפיה אין לתובעים זכויות במקרקעין תוך התכחשות למעשיהם של אנשי המינהל האזרחי והצבא במאה הקודמת, הרי מי שפעל להבאת גורמי המינהל האזרחי ולהבאת קציני הצבא לעדות היו התובעים ולא הפרקליטות. אנשי הצבא לשעבר שהעידו, נחקרו נגדית על ידי באת כוח המינהל האזרחי כשלעיתים נדמה היה כי היא אינה חוקרת אנשי צבא ועובדי מדינה לשעבר, שפעלו במסגרת מילוי תפקידם עבור הצבא והמינהל האזרחי, אלא צדדים יריבים". 

השופט אף פסק הוצאות משפט בסך 25 אלף שקלים נגד המינהל האזרחי ולטובת המתיישבים, תוך כדי שהוא מציין כי "בקביעת הסכום נתתי דעתי לאופן ניהול ההליך על ידי נתבע 4 (המינהל האזרחי; מ"ט), שהביא להארכת הדיון ולמורכבותו". 

מהמינהל האזרחי נמסר כי "צר לנו לשמוע התבטאויות שאינן עולות בקנה אחד עם המציאות. קציני, חיילי ועובדי המינהל האזרחי פועלים לילות כימים, בראש ובראשונה לשמירה על ביטחון מדינת ישראל. 

"המינהל האזרחי פועל בהתאם לחוק ולהנחיות הדרג המדיני. כל סוגיה בעלת מורכבות משפטית עולה לטיפול הדרג המדיני ולהכרעת היועמ"ש במידת הצורך. 

"עמדת המדינה המעודכנת התבססה על תצהירים שניתנו לפני כשנה על ידי אנשי המקצוע וכן על ידי אלוף הפיקוד דאז, משה יעלון. לאחר החלטתו העקרונית של היועמ"ש תשובת המדינה שונתה בהתאם והביאה לבסוף לפסיקה התקדימית של בית המשפט".

 

נעבור את החורף 

נתניהו לא רוצה בחירות. אבל ביום רביעי קיים התייעצות פוליטית שקשה להניח שהיתה מתקיימת אלמלא הניח שהבחירות קרובות מאי פעם. 

זה קרה במעון הרשמי בירושלים. פגישה מצומצמת ביותר. על הפרק: הפריימריז בליכוד - שיטת הבחירות למחוזות ברשימה לכנסת, דרכי הפעולה מול "הליכודניקים החדשים" ועוד זוטות שבהן מטריח את עצמו ראש הממשלה, עוד מאז נקבע מועד לפתיחת הקלפיות. 

דקות ארוכות דן נתניהו עם באי שיחו בשאלה כמה מועמדים יוכלו לסמן בטופס ההצבעה ברשימה הארצית בפריימריז, ומה יהיה תקנון הבחירות החדש לחברי המרכז הבוחרים את נציגי המחוזות. בישיבה הביע ראש הממשלה שביעות רצון מהעשירייה הראשונה המסתמנת של רשימת הליכוד, שלדבריו תהיה שונה בהרכבה מהעשירייה הנוכחית. הנוכחים הזכירו בהקשר זה את שמותיהם של יואב גלנט, גדעון סער, דני דנון וניר ברקת.

נתניהו סבור שיהיה אפשר לשרוד את מושב החורף אם יימצא פתרון לחוק הגיוס, אולם בכירים בקואליציה משמיעים באוזניו גם הערכות אחרות. לדבריהם, גם אם תהיה הסכמה על הגיוס, מערכת הבחירות כבר יצאה למעשה לדרך והיציבות אבדה. עם ריח תעמולת הבחירות אי אפשר למעשה לדרוש מהשותפים לשמור על קולגיאליות קבוצתית. לכן הם מציעים לנתניהו לזנוח את הניסיונות להעביר את חוק הגיוס, ולהתרכז במציאת מועד מוסכם לבחירות, מפברואר ולא יאוחר מחודש מאי. 

אבל הכוחות הפועלים כעת לעצור את הבחירות חזקים אף הם, ונחושים לא פחות. מדובר בעיקר במפלגות החרדיות, או ליתר דיוק, בחלקים מדגל התורה וש"ס. בשבועות האחרונים מתרוצצים ח"כים מסיעות אלה בין אגודת ישראל מצד אחד וליברמן מצד אחר, ומנסים לגשר כדי למצוא נוסחה להעברת החוק. 

ההצעה שעומדת כרגע על הפרק היא שינוי החוק, כך שבמקום לקבוע כי החוק יפקע אם לא תהיה עמידה ביעדי הגיוס, ייכתב כי הממשלה תוכל לאשר בהחלטה יעדים חדשים, מתאימים יותר למציאות. ההערכה כי אגודת ישראל יתמכו; ספק רב אם ליברמן יעשה כמוהם. זאת אף שהעניין נדון באחת מישיבותיה האחרונות של הוועדה לקידום החוק. ח"כ אורי מקלב שאל את היועץ המשפטי של משרד הביטחון - שעמד בראש הצוות המקצועי לניסוח החוק שגיבש ליברמן - אם נוסח כזה יהיה מקובל עליהם. עו"ד איתי אופיר השיב בחיוב. 

עמדת אגודת ישראל רוככה לא מעט לאחר שמזכיר מועצת גדולי התורה, מרדכי שטרן, נאלץ לעזוב את תפקידו בשל טענות שהוא מוביל את הרבנים לקו בלתי מתפשר בסוגיות שונות, ובהן חוק הגיוס. גם ליצמן אומר בשיחות סגורות כי הקו התקיף שנקט נגד החוק נבע מהחלטת מועצת גדולי התורה, ולא מעמדתו שלו. 

השבוע מינתה המועצת את יעקב ולצר לתפקיד. הוא נחשב מתון ומבחינת אגודת ישראל, מינויו סולל את הדרך לאישור חוק הגיוס ואז אולי גם ליברמן יתרכך. במיוחד אם החרדים יתמכו בדברים הקרובים לליבו, כמו במשה ליאון לראשות עיריית ירושלים. ליברמן מכחיש כי הוא תומך בליאון, אולם בכירים בקואליציה טוענים בתוקף כי עסקת גיוס־תמורת־ירושלים בהחלט נמצאת על הפרק. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו