אילן פיבקו לא מפסיק לחייך. גם ברגעים קשים, האדריכל שזה עתה נכנס לעשור השמיני לחייו מתעקש על כך שאנחנו "חיים בתקופה הכי טובה בהיסטוריה של האנושות". וכשהוא במקצוע שחווה את הצמיחה הגדולה ביותר בכל 70 שנות קיומה של המדינה, הוא יודע על מה הוא מדבר.
"זהו זמן נהדר להיות אדריכל או ארכיטקט בישראל, מכיוון שאנחנו נמצאים בצומת היסטורי שבו משתנים וקורים דברים שלא קרו בתחום הזה בעבר", הוא אומר, "לכן עבורי זה כיף. ישראל עוד לא עשתה את פריצת הדרך האדריכלית, זו שהופכת אותה לשם דבר בעולם, אבל בהחלט מתרחשים כאן דברים ומדברים עלינו, המצב באמת טוב ומתחילים לראות את זה כמעט בכל מקום".
אנחנו פוגשים אותו בביתו עוצר הנשימה בנמל יפו. סוף אוגוסט־תחילת ספטמבר, וביפו מדברים במושגים של בריזה וסתיו, מה שמעניק לכל העניין מסביב אווירה של חוץ לארץ. בתור ילד שעלה מצרפת לתל אביב, פיבקו חיפש תמיד את הקוסמופוליטיות, זו שתל אביב חושבת את עצמה ככזו אך למעשה ניתן למצוא אותה רק ביפו. כשגדל מספיק והתעשר מספיק, עבר לגור בקו הראשון לים. כאן, לצלילי המואזין, פעמוני הכנסייה והיהודים המגיעים להתפלל בבתי הכנסת הסמוכים, הוא מצא את הקולות והצבעים שמזכירים לו את ילדותו.
בעבר הוא התחתן אך בחר שלא להביא ילדים לעולם. אולי ההחלטה הזו מסבירה את החיוניות, המראה השובב והצעיר והאופטימיות הבלתי נגמרת מכל מה שיש לעולם הזה להציע, כאשר הוא בעצמו היה בן יחיד להוריו. את האימפריה שלו בנה בשתי ידיים. "תמיד הלכתי נגד הזרם, ואני זוכר את הרגע שבו פתאום התחילו להבין ולהעריך את מה שאני עושה, ולרגע נבהלתי. בדקתי את עצמי אם הפכתי לקונצנזוס וגיליתי שלא, כי אנשים באו אלי והתקרבו אלי והבינו מה אני רוצה לעשות בלי שאני ביצעתי את השינוי הדרסטי. ופתאם לא הייתי צריך לשלוף ציפורניים בכל אירוע שהגעתי אליו כדי להגן על העבודות שלי, אלא זכיתי למחיאות כפיים. אמרתי לעצמי - מה קורה פה?".
הדוניזם עכשיו
קשה לחשוב על אדריכל סלב (כפי שהם נקראים היום בעולם - STARCHITECT) גדול ממנו במילניום הנוכחי. מהאליטה ועד העמך, כולם יודעים מי זה פיבקו וכולם רוצים פיבקו. אם שואלים אותו מה הרגע המכונן, יש לו תשובה: בשנת 2006 פנה אליו היזם ראובן כהן ושכר אותו לעצב 72 בתים בשכונת קריית חתני פרס נובל במערב ראשון לציון. "כהן אמר לי שכולם מוכרים שם ב־400 אלף דולר, והוא רוצה למכור ב־500 אלף דולר", מספר פיבקו. "אמרתי שאני לא מאמין שזה יקרה, זה מוצר מדף, בית של 200 מטר מרובע על מגרש של 300 מטר מרובע. כמה אפשר לקבל יותר בשביל ארכיטקטורה?" אבל השם פיבקו מכר, ועוד איך מכר, והשאר, כמו תמיד במקרים הללו, היסטוריה. כי פתאום האליטיסט הפך להיות עממי.
אולי זה קשור גם לטעם ולכסף שלנו, שהשתנה?
"בהחלט. הטעם הישראלי השתפר מאוד, וזה בהתאם להצלחה הפיננסית. פעם היית בא לבתים והעיצוב היה זר זרדים בתוך פגז ישן. היום - וזה לא משנה אם מדובר בכפר שמריהו או בראשון לציון - לאנשים יש טעם, אנשים ראו עולם, הם קוראים מגזינים ויודעים בדיוק מה הם רוצים. אתה יכול לאהוב את זה או שלא, אבל הטעם הישראלי השתפר והכסף בהחלט עזר לזה. גם מי שאין לו טעם או סטייל, ידע לקנות את האנשים הנכונים שיש להם טעם וסטייל, והכל התפתח".
אולי זה קשור לתרבות ה"שופוני", לנובורישיות שהגיעה גם לאדריכלות?
"ומה רע בזה בדיוק? עד מלחמת ששת הימים כולם חיו תחת תרבות הצנע, היה אסור להראות שיש לך, ואם היה לך זה הרגיש ממש כמו חטא. אחר כך כמובן הדברים השתנו והפכנו להיות חלק מהעולם הגדול וגם רצינו להיות חלק מהעולם הגדול. עם זאת, משהו מהיהדות תמיד נשאר בנו, 'הצנע לכת'. בעיניי, זה היה קשור לעוד דבר משמעותי מאוד: היהודי אף פעם לא השקיע בביתו שלו, כי הוא ידע שבגולה זה לא הבית באמת. הוא הפנה משאבים לענייני רוח ומוח ובכל מה שאפשר לקחת איתך לדרך. את הבית שלך הרי לא תיקח איתך לדרך אם תצטרך לברוח. והגישה הזו נשארה איתנו גם כשהקמנו מדינה משלנו".
"מה הבעיה שבונים לגובה? // צילום: יוסי זליגר
והיום אם משפחה בראשון לציון שמה נחל באמצע הסלון, זה קשור לזה שהגענו למנוחה ולנחלה?
"בוודאי. יש איזו הבנה שמחלחלת ובאה לידי ביטוי בבית שלנו, שאנו צריכים להשקיע בו, שאנו לא צריכים להתבייש בזה שיש לנו בית יפה ושאם יש לנו את האפשרות הכספית, ניצור לעצמנו את הבית הכי יפה והכי נוח, כזה שנגיע אליו מדי יום ונגיד 'נוח לי פה'".
אתה לא רואה בכך משהו חלול, כמעט הדוניסטי?
"אתה שוב חוזר לגישה היהודית הגלותית. למה כשיש לי כסף אני לא יכול לגרום לכך שיהיה לי את הבית הכי נוח כפי שאני רוצה לעצמי ואשקיע בו את כספי? אתה קורא לזה הדוניזם? נו, אז מה בדיוק רע בהדוניזם?"
מחיר למשתכן? כישלון
על רקע הבחירות המוניציפליות והכלליות שעומדות לפנינו, נושא הבנייה והדיור הוא כמובן אחד המרכזיים, אם לא החשוב ביותר, בערים הגדולות. כמו תמיד, מי שעומדת בראש המחנה היא תל אביב. פיבקו, אורים ותומים בתחום, שומר על החיוך גם כשהוא מוסר את התזות המאוד מנומקות שלו כלפי כל אחד מהנושאים ויודע שמדובר באש וגופרית, אך ספק אם אכפת לו.
מה דעתך על מחיר למשתכן של כחלון?
"כישלון טוטלי של שר אוצר שלא בא מהעולם העסקי ולא מתנהל כאיש עסקים. הוא מתנהל כמו מפא"יניק ושוכח שמפא"י והקומוניזם נמחקו מהמפה, כי הם היו נגד הטבע האנושי, כי אולי הרעיון שלהם היה נחמד אבל לא עבד במציאות באמת. תראה, פעם היה משרד השיכון והוא קבע איך ומה. ומה קרה לו? הוא לא עמד במבחן הזמן. כחלון לא יכול ללכת נגד השוק. צעירים רוצים לגור בדירות שכורות, ולאט־לאט כל הישראלים מבינים שאין בכך שום דבר רע. ראינו שהמיסוי על דירה שלישית נפל לו, כי אי אפשר למנוע מאנשים לממש את החסכונות שלהם".
אני מניח שאתה בעד הבנייה לגובה בתל אביב, הפרויקט שלך באיילון היה חלוצי והתכתב עם החברה. המפלצות שבונים הופכות למתחמים לעשירים?
"זו קלישאה. תן לי דוגמה אחת! מה הבעיה שבונים לגובה? אין ברירה, חייבים לבנות לגובה. ישראל הופכת למדינה הכי צפופה בעולם המערבי, אנחנו מביאים הכי הרבה ילדים בעולם המערבי ואנחנו בדרך לשלוט בתחום הזה גם בעולם. איפה אתה רוצה שאנשים יגורו? כולם יגורו בבית עם גינה וצמוד קרקע? זה גם לא משהו שאנשים רוצים כי החלומות של האנשים השתנו. כשאני שומע שאומרים שאקירוב זה פרויקט סגור לעשירים בלבד ואין בו שטח ציבורי, אני שואל - תגידו, מה היה עדיף שיהיה שם, עוד כמה בתים צמודי קרקע? ותגיד, כשמדברים על כך שנלקח שטח מהציבור, לאנשים שגרים בבתים פרטיים אתה נכנס לחצר שלהם ומשחק שם כדורגל סתם ככה? רק כי זו חצר? אלו קלישאות".
אבל אתה רואה את המאבקים האדירים שיש בתל אביב סביב הפרויקטים המתוכננים בכיכר אתרים ובכיכר המדינה.
"יש מאבקים כבר עשרות שנים, ובינתיים תל אביב ממשיכה להיבנות לגובה. אף אחד לא יושב ומחכה לשני הפרויקטים האלה, שאין לי ספק שבסופו של דבר שניהם יקומו וייבנו. אני שומע את הטיעונים הללו, 'ים' 'כניסה לים'. מישהו מתכוון לקחת מהציבור את הכניסה לים? אני מבין שהתושבים מעדיפים ללכת דרך המעבר הזה שאתה עולה למעלה במדרגות ואז יורד למטה במדרגות בדרך לא דרך, ובנוסף אתה מקבל ריח של שתן כל הדרך... אז עכשיו יעשו את זה יותר יפה ויבנו לגובה, זה כל כך נורא?"
אבל זה מריח כמו קומבינה. הדברים הללו נעשים כמעט במחשכים, ואז ישר כולם צועקים "מדינה מושחתת, שחיתות".
"ישראל היא לא מדינה מושחתת. אולי יש בה שחיתות, אבל היא לא מושחתת מהיסוד; השיטה שלה לא מושחתת. במדינה שבה פקיד מחליט לחקור את ראש הממשלה על שחיתות, והוא נכנס ויוצא מחדרי חקירות, אי אפשר לדבר על כך שהמנגנון מושחת, כי אחרת אנשים כמו ראש הממשלה לא היו נחקרים בה או הולכים לכלא. ואצלנו זה קרה ויכול לקרות, וזה לא קשור לכך שאצלנו כמו בכל מדינה בעולם יש אנשים מושחתים".
אז לפני תוכנית המתאר של העיר, בתוך שבע שנים גרים רק בתל אביב 450 אלף תושבים. תמ"א 38 נראה כמו הפתרון היעיל היחיד.
"תמ"א 38 הוא רעיון גאוני. ג־א־ו־נ־י. זו עסקה שאין בה מפסידים ויש בה רק מרוויחים, ולכן זו המצאה גאונית כל כך. למדינה היא לא עולה כסף, הקבלן מרוויח כסף בעסקה מצוינת ואני, בעל הדירה, הכפלתי עוד בימי חיי את כספי ואת הערך של הדירה שלי. למעשה, כל מי שמחזיק בנכס במרכז גוש דן, עומד להכפיל במוקדם או במאוחר את ערך הדירה שברשותו. בסופו של דבר, התמ"א שכבר עכשיו הוא כמו אש בשדה קוצים, יגיע לכל מקום בתל אביב ובגוש דן. הסיבה היא פשוטה מאוד: רוב הישראלים רוצים לגור בגוש דן והביקוש שם גבוה".
הנהג של פיבקו לוקח אותנו לפרויקט החדש שלו, "פלורנטין סקוור" (טריגו נדל"ן וסיטיאל השקעות; ע"ר). מדובר בתוכנית הראשונה שאושרה מתוקף תוכנית המתאר (ת"א 5000) והסנונית הראשונה באזור "מבואות יפו", שמשנה אזור מלאכה לאזור תעסוקה ומגורים. מדובר בבנייה משולבת שיודעת לספק גם מגורים אבל גם מרכזי עסקים שיקנו חיים לשכונה לכל אורך שעות היום, כך שאולי סוף־סוף פלורנטין תתעורר ותממש את הפוטנציאל שגלום בה עוד מימי סדרת הטלוויזיה ההיא.
אני רק התחלתי
"דרום העיר הוא האזור החם ביותר והוא זה שהמחירים בו כל הזמן עולים", אומר פיבקו, "פעם, אם היית אומר לאנשים רוטשילד 1 או פלורנטין, הם היו אומרים לך שזה דרום העיר ומי ירצה לגור או לעבוד שם. והיום כולם רוצים לעבוד ולגור שם ועשירי ישראל גרים ברוטשילד. ולכן האזור הזה עומד להתפתח עוד יותר והמחירים יעלו בו, כי כמובן זה קשור לזה שכאן עוד אפשר לבנות. חוקי השוק יעשו את שלהם והעיר תמשיך להתפתח, וצריך לזכור שפלורנטין היא 300 מטר קו אווירי מהמרכז העירוני הסואן הזה".
מי שיקרא את הראיון הזה יגיד שכל הפרספקטיבה שלך היא קפיטליסטית, שתל אביב תיבנה לגובה אם נרצה או לא נרצה בכך ותאבד את צביונה.
"תל אביב מתפתחת כמו כל עיר מערבית אחרת, היא לא יכולה להישאר כמו שהיתה, וכן - היא תיבנה לגובה, תהיה תמ"א ורוב הבניינים יהיו בני שבע־שמונה קומות. כל מחשבה אחרת היא אולי רומנטית, אבל ההיסטוריה מראה שהיא לא החזיקה לאורך השנים. הצעירים רוצים תל אביב, אנשים בני 60 רוצים תל אביב".
אתה ממשיך לעבוד על כמה פרויקטים, ובשני העשורים האחרונים עשית כל כך הרבה דברים. יש לך עוד חלומות בתחום שלך?
"יש לי עוד מלא רעיונות. אפשר לקרוא לזה חלומות, אבל החלום הוא בשלב הרעיון והמוח שלי מלא ברעיונות. מה קרה לך? אני רק התחלתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו