סרינה וויליאמס למדה ביום ראשון האחרון על ההפכפכות של העולם. באותו יום היא עמדה על סף היסטוריה כפולה: ניצחון בגמר אליפות ארה"ב היה הופך אותה רשמית לטניסאית המעוטרת ביותר בעידן המקצועני. התואר כלל לא נחוץ כדי לקבוע שהיא גדולת הטניסאיות בהיסטוריה. השיא - ששייך למרגרט קורט - הוא מין דינוזאור מתקופה שבה טניס נשים היה מוגבל פחות או יותר לנערות עשירות מהמדינות האנגלוסקסיות. אלא שוויליאמס גם עמדה להפוך לטניסאית השלישית בעידן המקצועני שזוכה בטורניר גרנד סלאם כאם. האוסטרלית איבון גולאגונג־קאולי והבלגית קים קלייסטרס עשו זאת לפניה - אבל כאימהות הרבה יותר צעירות. סרינה היא בת 36.
אלא שאז הגיע המטרד הזה שנקרא המציאות. נעמי אוסקה, טניסאית יפנית ממוצא יפני־האיטיאני, הדהימה את סרינה במשחק סוחף ודומיננטי, שדי נשכח בגלל שורה של עבירות משמעת של וויליאמס.
העבירה הראשונה היתה אזהרה למאמנה של וויליאמס, פטריק מורטוגלו, על "קואוצ'ינג" - עבירה ארכאית מספר החוקים שלפיה אסור למאמנים להעביר הוראות לשחקנים גם באמצעות סימני ידיים. כל מי שעיניו בראשו יודע שזו עבירה לא אכיפה במיוחד, אבל וויליאמס קיבלה אזהרה ומאמנה אפילו הודה שסימן לה כמה סימנים.
העבירה השנייה היתה ברורה יותר - שבירת מחבט. זו עבירה שבה אין שיקול דעת לשופט טניס. והעבירה השלישית היתה השתלחות בשופט. אל תוך המיקרופונים המשדרים את הדברים לעולם כינתה וויליאמס את השופט "גנב", ודרשה ממנו התנצלות. על כך קיבלה אזהרה שלישית שעלתה לה במשחקון לחובתה ובהמשך בהפסד בגמר.
מכיוון שבהמשך הדברים נעסוק בגזענות ובאפליה, ראוי לציין שאוסקה, יריבתה של וויליאמס במשחק, חוותה גזענות מעציבה מאוד בחייה. אמה התחתנה עם גבר משכיל מהאיטי, שאותו פגשה במהלך לימודיה בניו יורק. היא הוחרמה על ידי אביה, שניתק איתה כל קשר במשך עשר שנים. ההדורים כנראה יושרו, ואותו האב סיפר כי בכה מאושר כשצפה בניצחונה. הציניקנים יזכרו שבינתיים הנכדה שעליה לא רצה לשמוע כבר הרוויחה 7 מיליון דולר מפרסי טניס בלבד - והסכום יכפיל את עצמו פעמים רבות בעולם הפרסום של יפן.
את הקהל האמריקני כל זה לא עניין במיוחד. הם ליוו את תחילת טקס הענקת הגביע ליפנית בשריקות בוז צורמות. לזכותה של וויליאמס, גם ביום שבו התנהגותה הכללית לא הוסיפה לה כבוד, היא השתיקה את שורקי הבוז במהלך הטקס.
מבקרים אריסטוקרטיים
עד כאן סיפורה של ספורטאית אגדית שהיה לה יום רע. היא שיחקה רע והיתה עצבנית מאוד והפסידה.
אבל מה שעשתה סרינה וויליאמס אחרי המשחק עורר את כל השדים והרוחות. היא האשימה באופן ישיר את השופט קרלוס ראמוס בסקסיזם וטענה שהוא לא היה מעניש בצורה כזו טניסאים גברים. וויליאמס אף הצהירה כי נלחמה עבור זכויות נשים בטניס ועל זכותן ליחס שווה. דבריה אלה מייד פילגו את עולם הטניס, וחשוב מכך - את תומכיה שלה.
הגזענות באיור אינה מפורשת, אבל נתנה רוח גבית לקהל מיזוגני // צילום: אי.פי
קבוצה אחת של אנשים הגיבה למתרחש בדרך די צפויה - גזענית. וויליאמס נתקלה במהלך הקריירה שלה בלא מעט גזענות - מיריבים, משופטים ומקהל. ואם בתחילה הגיעו הקולות הללו מכיוון אריסטוקרטיה לבנה במולדתה ובמערב אירופה, בשלב מסוים הצטרפו לכך גורמים בטניס המזרח־אירופי, בעיקר ברוסיה.
קריקטורה אחת שפרסם השבוע עיתון אוסטרלי לאחר המקרה, היתה גרוטסקית למדי, ותיארה את הטניסאית השחורה כילדה מפונקת, ובעיקר חריגה בנוף הלבן של הענף. הגזענות באיור אינה מפורשת אבל נותנת רוח גבית לקהל מיזוגיני גדול ברשתות החברתיות. לדאבונם של אלה, וויליאמס מתמודדת עימם בהצלחה במהלך כל הקריירה, וגורמת להם לא מעט צער בניצחונותיה.
למי מותר להוריד חולצה?
אבל היה מעניין לשמוע את דעתן של שתי טניסאיות עם עבר לא פחות משמעותי במלחמה על זכויותיהן ומעמדן. שתי גיבורות של התנועה הפמיניסטית - בילי ג'ין קינג ומרטינה נברטילובה.
בילי ג'ין קינג יצאה להגנתה של סרינה, והודתה לה על כך שחשפה את המוסר הכפול כלפי נשים. "כשאישה מחצינה רגשות היא נחשבת 'היסטרית'. כשגבר עושה זאת הוא נחשב 'דעתן' ואין לכך השלכות", אמרה. למחרת ריככה קינג מעט את הערותיה, ואמרה שבשום אופן אי אפשר לראות את התנהגותה של וויליאמס כמקובלת. התאחדות הטניס של ארה"ב והתאחדות טניס הנשים יצאו אף הן בהודעת תמיכה בוויליאמס, וטענו שנשים לא זוכות ליחס שווה לגברים.
אחת הדוגמאות לכך היתה ענישה לטניסאית צרפתייה, שבמהלך הטורניר הסירה את חולצתה משום שלבשה אותה הפוכה, ונענשה על כך. ולפני שאתם מתרגשים - מתחת לחולצה היתה חזיית ספורט שאינה חושפת דבר, צנועה בהרבה ממה שתראו בחופי הים או מלבוש של נשים בכמה ענפי ספורט אולימפיים. אלא שהכללים הם שלטניסאים גברים מותר להסיר חולצה במגרש - ולנשים לא.
נברטילובה, במאמר ב"ניו יורק טיימס", כתבה על אפליה ברורה בין גברים לנשים בספורט. היא טענה שייתכן ששחקן גבר לא היה מקבל אזהרה דומה מהשופט על הכינוי "גנב", אבל גם הבהירה כי תיקון האפליה לא טמון באפשרות להתנהג בצורה דומה.
כותב שורות אלו אומר "בראבו". סערת הטניס הנוכחית תחלוף, אבל אם הספורט לא פעם הוא אספקלריה של החיים עצמם, הגיע הזמן שאנשים יפסיקו להשתמש באפליה ובמלחמה באפליה כקרדום לחפור בו.
ההתנהגות הזו לא רק שאינה ישרה כשלעצמה, היא אינה ישרה כלפי נושא המאבק עצמו. האם המקום שבו צריך לתקן את אפליית הנשים בספורט הוא האפשרות לחקות התנהגות שאיננו רוצים בכל תחרות ספורט? האם הזכות לשוויון כוללת את הזכות להתנהג בחוסר ספורטיביות? ולנהוג בחוסר ספורטיביות נגד יריבה אישה אחרת?
מה שעשתה וויליאמס דומה קצת לפוליטיקאי מושחת שמגיע לרשויות החקירה ומה שיש לו לספר הוא ששלטון מפא"י גנב יותר, או להעלות טענות שקשורות למוצאו. התועלת במאבק של וויליאמס לעניינים שהיא מתיימרת לייצג היא במקרה הזה אפסית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו