בשנים האחרונות אירופה ככלל וספרד כפרט, אינן מהוות בעלות ברית אמינות למדינה היהודית. במצבים רבים נאלצת ישראל להתמודד מול אויביה כשהיא כמעט לבדה, אף שבבסיסם אויבים אלו הם אותם גורמים הזורעים טרור במדינות השוכנות בצידו השני של הים התיכון.
נכונה גם הטענה שלפיה אם תכיר ספרד במדינה פלשתינית, ניתן יהיה לראות את המהלך החד־צדדי הזה אך ורק כהיעדר נאמנות מוחלט כלפי מדינה שתמיד נהגה בספרד כבעלת ברית נאמנה. הדבר גם יהווה מכשול חדש בדרך לשלום יציב שיאפשר הן לפלשתינים והן לישראלים לחיות יחד בשכנות טובה.
עם זאת, ולמרות נכונותו של כל מה שהוזכר לעיל, אם תקבל ממשלת השמאל של ספרד את ההחלטה הפזיזה והמוטעית להכיר חד־צדדית במדינה פלשתינית שלא קיימת בפועל, לא יהיה זה נכון מצד ישראל לגמול על טעות בטעות ולבצע מחוות כלפי הבדלנות הקטלאנית, ועוד פחות מכך לקבל החלטה נמהרת, כפי שתהווה הכרה בעצמאותה של קטלוניה. אל לה לעשות זאת, בעיקר בגלל סיבה אחת: פעולה כזאת תעמוד בניגוד לאינטרסים הלגיטימיים של ישראל. ויש לכך כמה סיבות.
ראשית, יש לזכור כי הבדלנות בקטלוניה אינה כפי שמציגים אותה כמה נוגעים בדבר: היא רחוקה מאוד מלהיות תנועה פוליטית ידידותית לישראל, בניגוד לאופן שבו היתה בעבר תנועת הלאומיות הקטלאנית הלא־בדלנית ששאפה להישאר חלק מהדמוקרטיה הספרדית; הלאומיות המתונה פנתה לעבר הקיצוניות הבדלנית לפני שנים אחדות ונפלה לידי הפלג השמאלי הקיצוני שלה, הלא מתפשר, האנטישמי להחריד והאוהד את תנועת ה־BDS. ניתן להיווכח בכך מהעובדה שמספר רב של רשויות מקומיות - באזור הנשלט בידי הבדלנות הקטלאנית - אישר החלטות הדבקות בחרם על ישראל ועל היהודים התומכים בישראל. או מן העובדה שגם בירת קטלוניה, ברצלונה, פעלה כך, בזמן שהזמינה רשמית טרוריסטים דוגמת ליילה ח'אלד.
למעשה, למול האנטי־ציונות הנוכחת בחלק ניכר מן המפלגות הלאומניות של קטלוניה, ההגנה על ישראל באזור, ובכלל ספרד, נותרת בידיהן של מפלגות הדוגלות בשמירת האחדות הספרדית, אשר מתנגדות הן להכרה בפלשתין והן לעצמאות קטלוניה.
ראוי גם לזכור שתנועת העצמאות אינה נתמכת בידי מרבית האוכלוסייה (אף שהגרסה המקומית של "פאליווד" והחדשות המזויפות דואגות להפיץ את ההנחה ההפוכה). בבחירות האזוריות זכתה מפלגה לא־בדלנית, וקטלוניה נהנית מרמה גבוהה במיוחד של אוטונומיה פוליטית בתוך ספרד, עם שפה רשמית, פרלמנט, משטרה ובחירות אזוריות משלה. תנועת הבדלנות מנסה להשיג התנתקות סוערת מחוץ למסגרת החוק.
להימנע מקונפליקט דיפלומטי
עניין נוסף שיש להביא בחשבון הוא שבאזור הקטלאני קיימת בעיה רצינית מאוד של טרור ג'יהאדיסטי. מכיוון שקטלוניה אינה מעוניינת במהגרים מאמריקה הלטינית בגלל הזיהוי שלהם עם ספרד, הממשל הלאומני המקומי נותן העדפה למהגרים מוסלמים, במיוחד מפקיסטן, מה שהופך כיום את קטלוניה לקהילה האוטונומית בעלת האחוז הגבוה ביותר של אוכלוסייה מוסלמית.
בחבל קטלוניה הולכים ומתרבים המסגדים הרדיקליים וגוברת בהתמדה החדירה הסלפית. אם תהפוך קטלוניה למדינה עצמאית, לאחר תהליך פסאודו־מהפכני, ותיוותר מחוץ לאיחוד האירופי, מוסדותיה יהיו חלשים, המשטרה ושירותי המודיעין שלה יהיו מבודדים וחסרי ניסיון; במצב כזה אין כלל ספק שהיא תהפוך למוקד יצוא של טרור אסלאמי המסוגל להביא לאי יציבות סביב חלק ניכר מן הים התיכון - עניין שאינו מתיישב עם האינטרס הישראלי.
לא תהיה זאת הבעיה האירופית היחידה שתעורר קטלוניה עצמאית: מדינות רבות ביבשת - בין היתר צרפת, בריטניה, גרמניה, איטליה, פולין או רומניה - סובלות מבעיות של בדלנות באזורים מסוימים שלהן. התנתקות של אזור מסוים במדינה החברה באיחוד עלולה להוות את תחילתו של גל אי יציבות שקשה לחזות את תוצאותיו. אולי בעוד כמה שנים תוחלף אירופה שאנו מכירים בקונסטלציה של מדינות כושלות, המנוהלות ברובן בידי מפלגות פופוליסטיות וקיצוניות, שהשנאה לישראל היא אחד העקרונות האידיאולוגיים העיקריים המשותפים להן.
מרבית הממשלות האירופיות מודעות לבעיה זו, והסוגיה הזאת מוליכה אותנו לתוצאה לא רצויה נוספת עבור ישראל במקרה שבו תכיר בעצמאותה של קטלוניה: קונפליקט דיפלומטי, לא רק עם ספרד, אלא אף עם המדינות המרכזיות של האיחוד האירופי ועם האיחוד כמכלול.
אך הנפגעים העיקריים מהחלטה זו יהיו קרוב לוודאי 45 אלף יהודי ספרד שחיים כיום חיים משולבים לגמרי בחברה, אשר להוציא קמפיינים של כמה קיצונים בודדים מקבלת ומכבדת אותם, ושבתוכה הם יכולים לחיות את חייהם בדרגת החופש הגדולה ביותר.
מדובר בקהילה שחבריה, מרביתם ממוצא ספרדי, תופסים עצמם כספרדים - ובאותה העת גם כציונים נלהבים - ומזדהים עם ישראל. קהילה שבשנים האחרונות שמחה לראות את המאמץ של ספרד הדמוקרטית שמנסה בתחומים שונים - תרבות, חברה ופוליטיקה - להשיב אליה את העבר היהודי שלה ולהתפייס עימו. כדוגמה לכך ניתן לראות את התיקון לחוק האזרחות הספרדי, המעניק אזרחות ליהודים מצאצאי מגורשי ספרד.
ליהודי ספרד, בדומה לאלו החיים בכל מקום אחר בעולם, חשוב מאוד שאהבתם ונאמנותם למדינה שבה נולדו ובה הם מתגוררים, לא יעמדו בסתירה עם הרגשות שאותם הם חשים כלפי ישראל. חשוב להם גם שכפי שקורה עם יהודי ארה"ב, קנדה או בריטניה, לא יתפסו בני ארצם את נאמנותם למדינת ישראל כאיום על נאמנותם למוסדות המדינה הספרדית. גם בישראל לא מתקבל בעין יפה מצב שבו מיעוטים אינם מפגינים נאמנות למדינה שבה הם חיים. החלטה של ישראל, שבצדק או שלא בצדק תהיה עוינת לאחדות המדינה הספרדית, תסבך מאוד את חייהם של יהודי ספרד הציונים.
לבסוף, על ישראל לשמור על מידה של קוהרנטיות עם חוק היסוד שלה עצמה, "חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי", שאושר לאחרונה. לשום מיעוט לא שמורה הזכות לפרק את שלמות המדינה. החוקה הספרדית קובעת כי בבסיס קיומה "עומדת אחדותה, שאין לערער עליה, של האומה הספרדית, המולדת המשותפת הבלתי ניתנת לחלוקה של כלל הספרדים" וכי "הריבונות הלאומית מצויה בלאום הספרדי". הספרדים דוחים את האפשרות שקבוצה מסוימת של אזרחים מאזור כלשהו יחליטו להינתק חד־צדדית מהמדינה, ממש כפי שהישראלים היו מסרבים למצב שבו רשות אזורית כלשהי היתה מארגנת משאל בלתי חוקי להיפרדות מישראל - משאל, שאולי בגלל האחוז הגבוה של הקול הערבי היה מאפשר עצמאות מעין זו. ועוד פחות מכך, היתה ישראל מסרבת להכרה בינלאומית בהיפרדות שכזו.
*דויד האצ'וול אלטאראס הוא נשיא לשעבר של הקהילה היהודית של מדריד ואנחל מאס מורסיה הוא נשיא ACOM ("פעולה ותקשורת על אודות המזרח התיכון")
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו