החיים החדשים בצל הקורונה, והאווירה הכללית המתוחה, לא מצליחים להשפיע על מצב הרוח של לי בירן. להפך. בשבילו המגיפה היא בכלל הזדמנות לקדם את מסע ההתפתחות האישית.
"להיות בן זוג טוב יותר, לאכול נכון יותר, לנהל אורח חיים בריא יותר, להיות נכד טוב יותר - ולהשתפר בכל מה שאני יכול", הוא מפרט.
מה זה אומר?
"אליאנה ואני עזבנו בתחילת יולי את תל אביב ועברנו לגור במושב. חיכינו שנתיים לרגע הנכון לעשות את המעבר. הבית שלנו במושב פשוט מאוד, כמו ב'בית קטן בערבה'. שתלנו גינת ירק ואימצנו כלב, רינגו. אליאנה לא גרה מעולם מחוץ לעיר, אבל ידעתי שהיא תעוף על זה. היו גם חששות, אבל אמרנו שבמקרה הכי גרוע נחזור לעיר.
"מבחינתי, זאת הפעם הראשונה שאני מרגיש בבית. מה שעושה אותי מאושר זה להיות לבד עם אליאנה. אנחנו לא בליינים. אמנם אהבנו מסעדות, אבל עכשיו למדנו להיות טובים יותר גם בבישול".
הקורונה לא פגעה בכם כלכלית?
"כן, ברור שפגעה, אבל אני שם הכל בפרופורציה. גם אם נפגעתי, נפגענו, בהרבה כסף, כל עוד יש לנו מה לאכול - הכל בסדר. מצד שני, אני רואה בתקופה הזאת אזרחים שהפכו להיות טובים יותר זה לזה, ושעושים הרבה מצוות, וזה מדהים. אנחנו לוקים בחסר ברעות ההדדית, ופתאום עכשיו צפים גם המעשים הטובים".
וגם ההפגנות, חילוקי הדעות, ההתלהמות והאלימות.
"נכון, יש הרבה דעות, ויש פוליטיקה, אבל לפני הכל אנחנו עם ישראל. בראייה שלי, אנחנו צריכים לדבר על מה שמקרב אותנו, לא על מה שמפריד. אם נרצה למצוא קירוב - נמצא. אני תמיד אומר שכשזורקים אבן למים, יש גל קטן שממנו יוצא גל יותר גדול, ועוד יותר גדול - וכך הלאה. כל אחד מאיתנו צריך לזרוק את האבן שלו".
לא קצת נאיבי?
"אולי זה בדיוק מה שחסר לנו, נאיביות. שלום חנוך שר שהכי חשוך לפני עלות השחר. אנחנו נמצאים בתקופה קשה, אבל אני באמת מאמין שלהיות אופטימי מביא יותר שמחה, וזה לא עולה כסף. לא אבדה תקוותי. אני אוהב את המדינה הזאת, ושום דבר שקורה פה לא גורם לי לאבד את האמונה שלי בה".
יש לא מעט אמנים שמביעים את דעתם וחוטפים. איפה אתה בסיפור?
"המונחים 'ימין' ו'שמאל' נועדו לפלג ולתת כוח לאנשים שמחזיקים במושכות מסוימות כדי להנהיג לכאן או לכאן. לכן אני לא מתעסק בפוליטיקה. גם לא יצאתי להפגין. אני עושה טוב איפה שאני יכול, ובזה אני מתרכז. הכאב היחיד שלא עובר לי הוא לראות משפחות שלא יודעות אם מחר יהיה להן אוכל לילדים. זה לא נתפס בעיניי".
***
בירן נולד לפני 31 שנים בכפר סבא לערן (55), יועץ אסטרטגי, ולאורלי (54), עובדת במפעל פסטות. הוריו התגרשו לפני שמונה שנים. "לא התעסקתי בקושי האישי שלי, כי הרגשתי שהמשפחה צריכה אותי חזק, ואין לי זמן להתכנס בתוך עצמי ולהתחיל לבכות", הוא משתף. "המציאות היתה שהם רצו להיפרד, בניגוד למה שאני רציתי, אבל תמכתי".
כאב?
"אני מודה שלא ראיתי את זה בא, אבל גם אם אצעק חזק מאוד ואנסה לשנות, השורה התחתונה היא שלאנשים האלה לא טוב יחד והם רוצים להיפרד. פשוט צריך לקבל את המציאות. זה היה יום עצוב, וזה עדיין עצוב. רוב חיי היינו בליל הסדר בפסח עם כולם - ופתאום רק צד אחד".
זה השפיע על התפיסות שלך לגבי נישואים וזוגיות?
"אחרי שזה קרה, אמרתי להורים שלי שהגירושים שלהם לא יגרמו לי לאבד את האמונה שאמצא מישהי שאחיה איתה כל החיים. לי היה חשוב שהם יידעו את זה, ונראה לי שלהם היה חשוב לשמוע את זה".
בירן עמד בהתחייבות, ומי שהיתה חברה טובה וקולגה הפכה לאהבה הגדולה של חייו - השחקנית והזמרת המצליחה אליאנה תדהר (28). כבר ארבע שנים הם יחד. בלתי נפרדים, גם לא לכמה ימים.
שלוש שנים מפרידות ביניהם, הקריירות שלהם דומות, ולעיתים הם אף נראים דומים פיזית. לאורך השנים עבדו יחד, עד שביום כיפור לפני ארבע שנים זה היכה בו: אליאנה היא אשת חייו.
"ישבתי בבית הכנסת בכפר סבא, עברתי עם עצמי ניקוי בלי הסחות דעת. הרגשתי שאני קצת בבלאגן והתחלתי לדמיין שאני מסדר את חיי כמו סידור החדר שלי. את הבגדים האלה אני מקפל ומכניס לארון? הכוונה לדברים שאני צריך לעשות. את הבגדים האלה אני זורק לכביסה? הכוונה לדברים שאני מרגיש שאני צריך לתקן.
"בשלב מסוים בדמיון אני מסתכל מתחת למיטה, ואני רואה יהלום. אני מוציא את היהלום, מסיר ממנו את הלכלוך, והוא בוהק ועושה אור בכל החדר. זאת היתה אליאנה. באותו רגע הבנתי. אמרתי לעצמי, אני אוהב את הבן אדם הזה. פתאום קרה משהו. יש פה אדם שהוא כל מה שאני מחפש, והרבה מעבר.
"זה היה מיסטי ורוחני. כשאתה מגיע להבנה, זה משפיע על העולם, ואז גם אליאנה הגיעה להבנה. משהו השתנה שם. בעזרת השם, היא אשתי לעתיד. פגשתי אותה כשהייתי בן 21, בגיל 27 הפכנו לזוג, ובגיל 30 הצעתי לה להתחתן איתי. כנראה היינו צריכים לעבור הכל כדי להגיע לנקודה הזאת.
"לדברים יש הזמן והסיבה שלהם, גם אם אתה לא מבין מהם באותו הרגע. מערכות היחסים הקודמות שלי לימדו אותי להיות אחראי וטוב יותר, ואני חייב המון לנשים שהיו איתי בחיים, כי בזכותן אני אדם טוב יותר. אני שמח שזה הולך לאליאנה. מאותה סיבה אני אוהב גם את בני הזוג הקודמים שלה, כי הם הכינו אותה לשלב הזה".
בשמונת החודשים האחרונים הם התארסו פעמיים - כשהציעו נישואים זה לזו. בירן היה הראשון לכרוע ברך בארוחת ערב, והיא החזירה לו בהמשך בהצעה רומנטית מצידה - שכללה גם טבעת.
"תראה (מציג את הטבעת שהביאה לו ושעליה מוטבעות האותיות P ו־B). P זה הכינוי שלי, פנטיל, ו־B זה בנטיל, הכינוי שלה. אהבתי מאוד את ההצעה שלה וברור שהופתעתי. אנחנו בית שוויוני מאוד, ואהבתי את המחווה הזאת.
"היא סיפרה לי שהיא החזיקה את הטבעת בסוד שלושה ימים, והיה לה קשה להסתיר ממני. זה בא לה מהלב, וזה ריגש אותי. בעולם רגילים שיש מחווה של הגבר לאישה, אבל גם האישה צריכה להגיד 'אני רוצה להתחתן איתך, האם תסכים להיות בעלי?' ולא רק 'איי דו'".
למה החלטת שאתה רוצה להינשא לה?
"אליאנה ואני מכירים הרבה זמן. אמרתי לעצמי, אתה בן 30, ובכל בוקר כשאתה קם אתה מסתכל עליה ומחייך, אז למה אתה מחכה? אין שום ספק ביחסים שלנו ובחברות הטובה שלנו, אז למה לא להתחתן?"
אתם מתכננים חתונה גדולה?
"לא, אנחנו אנשים די פרטיים וצנועים. נרצה רק את המשפחות הקרובות שלנו והחברים הקרובים, וזה מספיק.
"עכשיו, עם כל הקורונה, אנחנו במצב של 'מה עושים?' כרגע אסור לקיים טקסי חתונה, אבל ברגע שיהיה מותר, מבחינתי, נתחתן בתוך שבוע, באירוע מצומצם. אמרתי לה, 'בואי נעשה את זה'. אני פשוט רוצה להיות נשוי לה. אני רוצה לעשות איתה ועם הקב"ה את הברית שלנו, ואני חושב על זה כל הזמן".
תמיד נראית לי טיפוס זוגי מאוד.
"מגיל 13 כל הזמן חיפשתי את האחת. כשכל החברים שלי היו עסוקים בלכבוש, אני אמרתי שאני רוצה רק אחת. למצוא אותה, להתחתן איתה ולעשות איתה ילדים, כי זה מה שיגרום לי אושר".
בהתחלה ממש לא רציתם שהזוגיות שלכם תתפרסם. למה?
"לפעמים, בהתחלה של משהו, אתה רוצה שזה יהיה רק שלך. יש משהו לא טבעי בזה שכולם יודעים מה קורה אצלך, אלא אם כן אתה בוחר. אדם בוחר, נניח, לצאת מהארון, ופחות יהיה נעים לו שיוציאו אותו. במקרה שלנו, תן לי להגיד 'אני אוהב אותה'. לפני שאנשים מתעסקים ביחסים שלי, אני רציתי להתעסק בהם".
***
כבר 12 שנים בירן באור הזרקורים. בגיל 18 גנב את הפוקוס בעונה השישית של "כוכב נולד", כשביצע את "סיוון" בגרסה אקוסטית, ומאז הפך לאחד הכוכבים העסוקים שניפקה התוכנית לעולם הבידור. הרזומה שלו גדוש בסדרות ("ילדי ראש הממשלה", "או בוי", "פצועים בראש"), במופעים, בחמישה פסטיגלים, באלבום ("כיסים"), במיני אלבום ("Playing the game") ובסינגלים מצליחים ("מאושר", "תני לי סימן").
בימים אלה הוא מגיע לנקודת רתיחה מקצועית בסדרה העלילתית המדוברת "שעת נעילה" של כאן 11 (ימי שני, 21:15), שעוסקת במלחמת יום כיפור בגזרת רמת הגולן. הוא מגלם שם את יוני, צנחן טירון ועדין שנקלע למלחמה - בנו של מני, שאותו מגלם ליאור אשכנזי.
.jpg)
"צילמנו ארבעה חודשים ברמה. בעלילה יש הרבה חיים ומוות, וזה גורם לך לחשוב הרבה על חייך שלך, מה היית עושה אם זה היה הרגע האחרון שלך, מה היית רוצה לשנות. בכלל, נכנסנו בכל הכוח לקונספט של המלחמה. ניסינו להביא את זה הכי אותנטי, בלי רחמים, כי במלחמה אין רחמים, ואתה רואה נשמות של אנשים צעירים מתנפצות. הדמעות שתראה בעיניים שלי הן דמעות אמיתיות.
"זאת סדרה כבדה וקשה, אבל היא חלק מהזהות שלנו כישראלים. אנחנו מדברים פה על אחד הפצעים הכי עמוקים בהיסטוריה של המדינה. הפגישו אותנו עם חיילים שלחמו שם ועם מישהו שהיה בשבי שמונה חודשים, ואתה מבין שצריך לספר את הסיפור שלהם ולתת את המיליון אחוז שלך".
הסצנות ליוו אותך גם אחרי הצילומים?
"כן. חזרתי הביתה אחרי יום צילום קשה, וכשנכנסתי אליאנה היתה בהלם, כי לא הצלחתי להוריד לגמרי את האיפור והדם. כשיצאתי מהמקלחת, כל הגב שלי היה מלא בסימנים כחולים. אליאנה אמרה לי 'וואו, כולך חבול'. הסתכלתי במראה, ורק אז קלטתי. היינו בכזה אדרנלין, שלא שמתי לב לפציעות. זה התפקיד הכי רציני שעשיתי, עם המשקל הכי גדול".
לאחרונה דווח שהסדרה נמכרה לשירות הסטרימינג של HBO.
"כששמעתי את הבשורה, התרגשתי ברמה שקשה להכיל. אמרתי לעצמי שהמון אנשים בעולם יראו את הדבר הזה. באותה נשימה היה בי קול פנימי שאמר לי שעם כל הכבוד לעולם, זה עדיין סיפור ישראלי, על מלחמה ישראלית שלוחמים ישראלים איבדו בה את חייהם. בקיצור, HBO ריגש אותי, אבל לא כמו לדעת שהעם שלנו יראה את זה".
ב"שעת נעילה" מערכת היחסים שלך עם אביך לא טובה. במציאות זה בדיוק הפוך.
"בסדרה אבא שלי, ליאור אשכנזי, עובר בעצמו מסע ולומד מה זה להיות אבא. במציאות אבא שלי הוא החבר הכי טוב שלי. ובכלל, ההורים שלי תמיד נתנו לי גב לעשות מה שאני רוצה. לכן, כשאני עושה דברים, אני לא חושש. במקרה הכי גרוע זה ייצא לא טוב. גם לאודישן ל'שעת נעילה' הגעתי בגישה הזאת.
"לפני כמה שנים קיבלתי תפקיד בפרויקט שקולגות שלי נלחמו מאוד להתקבל אליו. בסוף ויתרתי, כי זה הרגיש לי לא נכון. כולם חשבו שהשתגעתי, אבל הרגשתי בלב שהתפקיד לא צריך להיות שלי. לשמחתי, הגיע משהו אחר שהרגשתי שמתאים לי יותר".
באיזו מידה הכסף הוא מבחינתך שיקול בבחירה?
"אותי חינכו שכסף הוא לא מילת גנאי. אין לי בעיה לדבר על כסף או להתעסק בו. כסף הוא לא מטרה, אלא אמצעי. יכול להיות שיקול כלכלי בבחירות שלי, אבל הדבר המכריע הוא אם יהיה לי כיף או לא, אם אלמד או לא, ואם זה יאתגר אותי או לא. אם היו מציעים לי פסטיגל והייתי סובל בתהליך - לא הייתי עושה את זה. הברכה בחיים שלנו היא בדברים הטובים".
על מה אתה בכל זאת מתחרט?
"אין לי חרטות. חרטה על משהו היא תיעול לא נכון של האנרגיה שלך. אם אתה מסתכל אחורה, זה כדי ללמוד. אין לי חרטה על דברים שכבר נעשו. אם הם הצליחו או נכשלו - למדתי מהם".
אשאל אחרת: מתי התנצלת בפני מישהו?
"ביום כיפור האחרון התקשרתי לחבר שאיתו לא דיברתי שנתיים וביקשתי ממנו סליחה. זה מישהו שהיה קרוב אלי, ושנינו נפגענו זה מזה. האמון שלי בו נפגע ולקחתי צעד אחורה. אבל בינתיים הגעתי למסקנה שאני אוהב אותו, ושאנחנו צריכים שלום. וכדי שיהיה שלום, אנחנו צריכים לדבר. סגרנו בינינו הכל, בלי לעשות חשבון, והיום אנחנו חברים שוב.
"כשאני בקשר עם מישהו, הלב שלי פתוח עד הסוף. אני רק צריך לקבל תחושה שאני יכול לסמוך עליו, שלא ישקר לי ולא יפגע בי. אנשים אומרים לי שאני ממש רגוע ולא נותן לדברים לערער אותי. אם אני מרגיש משהו שלילי, אני עוצר ולא נותן לו להוביל אותי. בגיל 17 הבנתי שהדברים בחיים באים מתוך בחירה, וגם הפגיעה מהחבר ההוא היתה בחירה שלי".
מתי אתה נשבר?
"אתה שואל מתי אני בוכה? אני בוכה מאושר. אושר טהור, נקי ואמיתי מפצלח לי את הלב לרסיסים של אור. לפני שבועיים כתבתי שיר שמח, וכששמעתי אותו בבית, פשוט רקדתי ובכיתי מאושר. אמרתי תודה לבורא עולם שהביא לי את השיר הזה".
אני שם לב שאתה משתמש במונחים של "מתחזקים".
"אני אדם מאוד מאמין ומעמיק. מניח תפילין מגיל 17, שומר מסורת. אני מפריד בין דת לאמונה. אני מאמין שיש אלוהים, שיש כוח עליון ושלתפילות ולמעשים שלנו יש תגובות. ככה אני חי את חיי".
מה המשבר הכי גדול שעברת?
"פרידה מבת זוג ב־2015, אחרי שלוש שנים וחצי יחד. הרגשתי שזה לא הולך למקום של 'יחד לכל החיים'. אני זוכר את ליל הפרידה, והיא היתה זאת שניחמה אותי. אני אמרתי לה שבמובן מסוים היא היתה אשתי הראשונה. היום אנחנו חברים ממש טובים".
***
לאחרונה הצטלם בירן לסדרה חדשה של yes בשם "חיה", שעוסקת בסחר בתינוקות. הוא מגלם בה את שלומי, שוטר חדש ביחידה שחוקרת את התופעה הקשה. גם שם, כמו ב"שעת נעילה", דמותו - איך לא - משדרת תמימות על רקע סביבתה הקשוחה.
"אם לשטן היו שליחים, סחר בתינוקות זה מה שהם היו עושים. אולי אפילו השטן עצמו", הוא זועם. "קשה לי לחשוב על זה אפילו. רואים בסדרה עד כמה זה באמת קשה לי לעיכול. אתה לא מאמין שיש רוע כזה בעולם, אבל זה קיים - וזה דופק לך את הקופסה".
נדמה שבשנים האחרונות אתה יותר במשחק ופחות במוזיקה.
"מוזיקה ומשחק הם שתי אהבות. כבר כילד הייתי שר במקלחת ומשחק מול המראה. תוך כדי העבודה על מוזיקה נפתחו לי הדלתות במשחק. המוזיקה לא הולכת לשום מקום. אם לא אוציא שיר או אלבום עכשיו, אני אוציא בעוד שנתיים. ואל תשכח שכתבתי את המוזיקה לסדרות ששיחקתי בהן".
בשנים הבאות נקבל ממך יותר מוזיקה?
"כן, חד־משמעית. התגעגעתי לזה. בסגר הראשון כתבתי מספיק שירים למיני אלבום, ואחר כך כתבתי עוד - וכבר יש כמעט אלבום שלם. היום אני יכול להגיד על עצמי שאני מקצוען. אני עושה דברים כמו מקצוען, אבל לקח לי זמן להבין שזה המקצוע. כל חיי קראתי לזה תחביב.
"כשהתחלתי לעשות מוזיקה, בגיל 16, זה לא היה כדי לעשות קריירה. כששאלו אותי לאורך השנים 'אתה מוזיקאי?', הייתי עונה 'לא, אני עושה מוזיקה'. 'אתה שחקן?', 'לא, אני משחק'. אבל עם השנים רכשתי כלים נוספים והרווחתי ביושר את הזכות לקרוא לעצמי איש מקצוע".
***
כעת מוסיף בירן תואר נוסף לרזומה - יוצר קולנוע. לאחרונה הסתיימו צילומי קומדיה רומנטית שיצר והפיק יחד עם אביו ואליאנה, כשהוא ותדהר, איך לא, מככבים בה. לדברי בירן, הסרט, שאותו ביים ירון ארזי על פי תסריט של רוני ידור, נמצא בשלבי עריכה מתקדמים, וייצא "כשהמצב יתבהר". הוא מסרב לחשוף במה עוסקת העלילה ואיזה שם רשמי נבחר לסרט.
"אליאנה ואני היינו לפני שלוש שנים בתאילנד, בחוף, וחשבנו על הרעיון לעשות סרט יחד. אנחנו אוהבים מאוד לעשות דברים שמיועדים לכל המשפחה. רצינו לעשות סרט שידבר בכמה רבדים ולא יקפח את ההורים או את הילדים. בדרך חזרה לארץ, במטוס, כתבתי את התמצית לתסריט, בזמן שאליאנה ישנה. היא תמיד נרדמת בטיסות ואני נשאר ער. משם זה התחיל".
העלילה מבוססת על חייכם?
"יש שם כל מיני דברים שראינו לאורך השנים בקריירה, וגם דברים שקורים בתעשייה בארץ, אבל זה לא מבוסס אישית עלינו. אגב, כתבתי את המוזיקה לסרט, אבל אני לא שר בו שום שיר".
איך הצלחתם לצלם בתקופת הקורונה?
"הקפדנו לשמור על כל ההנחיות, ולמזלנו, הצלחנו לצלם. הצילומים נדחו פעם אחת, בכניסה לסגר הראשון. ברגע שיכולנו והתחלנו לצלם - לא הפסקנו. זה היה נס. באחד הימים צילמנו סצנה עם לא פחות מ־50 ניצבים. לעשות סרט זה פרויקט תובעני".
אז מעכשיו נקרא לך גם קולנוען?
"אני מסתכל על עצמי כעל יזם. אני מוזיקאי, שחקן ויזם - וזו לא הפעם הראשונה שאני יוזם. יזמתי בעבר את סדרת הרשת 'אח שלי רוח' ואת המופע עם אליאנה של שירי 'הכבש השישה־עשר'.
"יש לי הרבה מודלים לחיקוי, אבל גדלתי על הסרטים של סטיבן ספילברג. אני אוהב לראות איך הוא מצליח להעביר מסרים עמוקים מאוד לקהל רחב. המנעד שלו מדהים: הוא מסוגל לעשות סרט על חייזר וגם את 'רשימת שינדלר'".
עם יד על הלב, אליאנה ואתה לא רוצים להפריד קצת כוחות בעבודה?
"אנחנו אוהבים להיות יחד. הסוד שלנו, מעבר לאהבה אינסופית, הוא שיש בינינו תקשורת טובה מאוד. אנחנו לא נופלים למקומות של ריבים.
"יש לנו גם הסכם שלפני שהולכים לישון לא מדברים על עבודה. אם יש יום שהיינו בו יותר מדי סביב עבודה, נדאג שבימים הבאים נוריד. גם בפסטיגל החדש, שעולה בימים אלה באופן מקוון, היתה לנו סצנה משותפת, וזה היה הכי כיף בעולם. קל לנו לשחק יחד".
סליחה על הפולניות, אבל לאבהות אתה מוכן?
"כן, אני יודע שזה חלק מהמסע שלי לאושר. כשאתה פוגש את האישה הנכונה, אתה כבר רוצה להיות אבא. אולי גם יהיו לנו תאומים, כי אמא שלי היא תאומה. אינשאללה בראיון הבא שלנו אני כבר אהיה אבא. ואולי יהיה גם יותר מילד אחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו