"מהרגע שהכרנו בצבא היה קסם באוויר"

המפגש הראשון בין לי בירן ללורן פלד היה כשהם היו על מדים. בגיל 19 וחצי השניים הפכו למעבדים המוזיקליים של הלהקות הצבאיות, ומשם נוצר בין השניים חיבור אישי, חברי ויצירתי.

אחרי שהפיקו עבור אחרים והתחילו במופע חתרני שהפך לקאלט - היום הם מוציאים את "דניאל", שיר חדש שכתבו, הלחינו והפיקו יחד, שמדבר על חיפוש, על אהבה ועל החיים עצמם. הם מסבירים ש"דניאל" הוא שם קוד לאנשים שעדיין שועטים במסלול החיים ומחפשים אהבה וכיוון, ובראיון זוגי הם מספרים על החברות ביניהם ועל המוזיקה.

"לורן היה בלהקה צבאית, ואני התקבלתי ללהקה לא כזמר, אלא כמתופף, אבל אחרי 'כוכב נולד' מדור הפקות משך אותי אליו ונתן לי תפקיד של מעבד מוזיקלי", מספר בירן. "אז אחרי שנה וחצי בצבא הגעתי ללהקות כמעבד מוזיקלי, ושם פגשתי את לורן, שבעצמו כבר היה מעבד מוזיקלי, ויחד הפקנו אלבום ללהקות הצבאיות ואני התנחלתי לו בבית".

"זו היתה צורת העבודה", מסביר פלד. "היה לי אולפן ביתי בחדר, והוא היה בא אלי ובמשך שעות היינו יושבים יחד ועובדים על העיבודים. תוך כדי התחלנו להיות חברים, והבנו שאנחנו אוהבים את אותם הדברים ומגיעים מאותו עולם תרבותי מוזיקלי".

בירן: "אני התאהבתי במשפחה של לורן, הם ממש כמו המשפחה השנייה שלי".

מתי החברות הזאת ביניכם הפכה ליצירה משותפת?

פלד: "כל הזמן כתבנו יחד עבור אמנים אחרים, וגם עשינו הפקות לאמנים אחרים".

בירן: "מהרגע שהכרנו בצבא היה קסם באוויר. מדי שנה יש אצל המשפחה של לורן ערב שירי לוחמים ביום הזיכרון, ובסוף הערב אנחנו תופסים את המיקרופון ושרים יחד בסנכרון מכושף. פתאום בכל מפגש חברתי היו מצפים שנשיר יחד, וחיפשנו את התירוץ הנכון. בשלב מסוים החלטנו לעשות ניסוי כלים ולהופיע, והופענו יחד במועדון פרטי. לא הזמנו אף אחד, לא באנו עם ציפייה, והיו שם שלוש אושיות - דניאל עמית, דנית גרינברג וליקוש מנחם. הן התאהבו במופע והעלו סטוריז - ובן־לילה המופע הפך להיות דיבור".

"מאוד שמחים על זה"

המופע נקרא "Iconic", והוא יצר באזז ברשתות לאחר סדרת ההופעות החתרנית המצליחה - והפעם הם יעלו אותו בצורה רשמית ולראשונה לקהל הרחב ב־25 בדצמבר ברידינג 3. במופע הם יבצעו את השירים האיקוניים של שנות ה־60 וה־70 שכולנו גדלנו עליהם - שירים של אלביס, בילי ג'ואל, הביטלס, אלטון ג'ון ועוד.

בירן: "זה כבר סולד־אאוט, ואנחנו מאוד שמחים על זה. השירים האיקוניים האלה זורמים לנו בעורקים. אנחנו תמיד חושבים איך אפשר לשפר, כל הזמן מדייקים, ומכיוון שאנחנו אמנים שהם גם יוצרים ומפיקים מוזיקליים, יש לנו שותפות מדהימה בכל הכובעים. זה מדהים, כל הזמן יש מישהו ששומר על העניין העיבודי, מישהו שמחפה עליך".

ספרו לי על "דניאל", השיר החדש שלכם שיוצא היום.

פלד: "יש לשיר הזה אבולוציה מעניינת. לפני שנה עשינו חזרות על השירים למופע כשעבדנו על הקונספט, ויום אחד לי בא אלי ואמר שבאוטו היתה לו מנגינה בראש. הוא התחיל לשיר לי את ההתחלה של הבית, ואמר לי 'רגע, אולי צריך לכתוב את זה'. ישבנו לכתוב יחד את המילים ואת הלחן, אבל לא סיימנו. השארנו את השיר ככה, המשכנו עם החיים, התחלנו להופיע יחד, ומשהו בדנ"א המוזיקלי שלנו התחבר. כשחזרנו לשיר אותו, הכל קרה מהר מאוד. סיימנו והפקנו אותו ביום אחד".

בירן: "כשחשבנו על שם, ידענו שאנחנו צריכים שם שיכול להיות גם לגבר וגם לאישה, וחשבנו שבכל אחד מאיתנו צריך להיות דניאל".

פלד: "לי התחיל את המנגינה עם המילה 'דניאל', ואני מאוד סומך על אינטואיציה ראשונית. כנראה המילה הזאת היתה צריכה להיות שם. השם הגיע עם הלחן".

אתם מתכננים לעשות אלבום שלם ביחד?

בירן: "לא חשבתי על זה, אבל כל הזדמנות שיש לי לעבוד עם חבר נפש שלי - אני תמיד לוקח".

פלד: "אני מסכים. גם השיר וגם ההופעה אלה דברים שקרו בצורה מאוד אורגנית. בהתחלה נפגשנו כי היה לנו כיף לשיר יחד, ואז ההופעה התפוצצה ברשתות והכל קרה טבעי".

בירן: "שנינו אמנים שבאים מקריירות סולו, ואת מה שקורה בינינו הייתי רוצה לראות יותר, כבוד והערכה למישהו שעושה משהו אחר ממך, לא לפחד לשתף פעולה. זה כל כך כיף, גם אם לכל אחד יש את הנישה שלו".

יש מחשבה לשלב את אליאנה במופע כאמנית אורחת?

בירן: "עדיין לא דיברתי על זה עם לורן, אבל לפני כמה ימים היא אמרה לי 'אולי אני גם אבוא לשיר במופע?' אמרתי לה שהיא צריכה לדבר עם לורן", הוא צוחק. "מה שעוד חשוב להגיד זה שלורן ואני נמצאים באותו שלב. ללורן ולמאיה יש בת בכורה בערך בגיל של נבו, אז אנחנו ממש באותה סיטואציה בחיים".