לפני 101 שנים, ב-26 באפריל 1920, הסתיימה בעיירה סן רמו בריביירה האיטלקית ועידה בינלאומית שקיבלה החלטות היסטוריות, בעלות השפעה אדירה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בשנה שעברה עמדנו להפיק אירוע גדול בסן רמו לציון מאה שנה לוועידה, אבל נאלצנו לבטלו בגלל הקורונה.
חשוב לי לעשות צדק היסטורי עם ועידת סן רמו. המסמך "המנדט על פלשתינה" שאושר בסן רמו ואומץ על ידי חבר הלאומים הוא המסמך המכונן של מדינת ישראל. זה היה האירוע ההיסטורי שבו מדינות העולם החזירו לעם היהודי את הזכות לריבונותו על ארץ ישראל המערבית בשלמותה. לצערי, ועידת סן רמו מוכרת פחות מהאירועים ההיסטוריים של הצהרת בלפור ומההצבעה באו"ם בכ"ט בנובמבר, שערכם המשפטי קטן לעומת החלטותיה. בשנת 1920 התכנסו בסן רמו מנהיגי מדינות ההסכמה שניצחו במלחמת העולם הראשונה (בריטניה, צרפת, איטליה, יוון ויפן), כדי לדון איך לחלק ביניהן את שטחי האימפריה העות'מאנית לשעבר. הם החליטו לא לספח טריטוריות, אלא להקים שיטת שלטון חדשה שנקראה "מנדט", ככלי לשלוט במדינות נחשלות עד שיפתחו יכולת שלטון עצמאי.
המדינות הסכימו לחלק ביניהן את המנדטים לשליטה על הודו, סוריה, עיראק, וגם על פלשתינה. צרפת קבלה מנדט לשלוט על סוריה ולבנון, ובריטניה קיבלה מנדט על עיראק ופלשתינה. המנדט על פלשתינה כולל את ארץ ישראל בשתי גדות הירדן ואת רמת הגולן. ועידת סן רמו החליטה שניהול ארץ ישראל יופקד זמנית בידי המנדט הבריטי, כדי להקים בבוא העת בית לאומי לעם היהודי. אלא שהבריטים הפרו בשנת 1946 את המנדט שניתן להם, כאשר העניקו למלך עבדאללה 77 אחוזים מהשטח שהוקצה ליהודים בועידת סן רמו.
לא כבשנו
ההסתדרות הציונית העולמית, שכיום אני עומד בראשה, היתה מעורבת בועידת סן רמו. ד"ר חיים ויצמן, ראש ההסתדרות הציונית העולמית, השפיע על ועידת סן רמו לאשרר את הצהרת בלפור על הזכויות הלאומיות הבלעדיות של העם היהודי על ארץ ישראל. במבוא להחלטות הוועידה ובסעיף 2 כתוב כי "ניתנת בזאת הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה, ובזכותו לכינון מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו... לכל תושבי הארץ שמורות זכויות אזרחיות ודתיות, אבל זכויות לאומיות מוחרגות לטובת היהודים בלבד".
כעבור שנתיים, ביולי 1922, אישר חבר הלאומים פה אחד את מסמך "המנדט על פלשתינה" מהחלטות ועידת סן רמו. בכך הפך המסמך לחלק מהחוק הבינלאומי, והוא תקף עד היום.
חבר הלאומים פורק לאחר מלחמת העולם השנייה, ובמקומו נוסד האו"ם על בסיס מגילת האומות המאוחדות. בסעיף 80 במגילת האו"ם נאסר לשנות החלטות הנוגעות לאזורים שעליהם השית חבר הלאומים משטר של מנדט, אלא בהסכמת כל הצדדים. לפיכך, ההצבעה באו"ם בכ"ט בנובמבר על חלוקת ארץ ישראל נעשתה בניגוד לסעיף 80. כך התקבלו בחוסר סמכות גם החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338, משום שלמגילת האו"ם יש תוקף של חוזה בינלאומי, שהוא גם חלק מהחוק הבינלאומי. גם הסכמי אוסלו, שמעניקים לרשות הפלשתינית ריבונות על כ-90 אחוזים משטחי יש"ע, נכרתו בניגוד לחוק הבינלאומי.
המשמעות הרלוונטית לימינו היא שהחוק הבינלאומי עומד לצד ההתיישבות היהודית גם ברמת הגולן וביהודה ושומרון. אי אפשר להאשים אותנו כאילו "כבשנו" במלחמת ששת הימים את יהודה ושומרון שלא כדין, כי לפי החוק הבינלאומי השטחים האלה הם חלק מהבית הלאומי של היהודים. טיעון משפטי זה מתאים גם לכתב ההגנה שלנו לאישומי בית הדין הבינלאומי בהאג, והוא גם תשובה ניצחת לתנועת ה-BDS ולאויבינו המנסים לנתק את הזיקה המשפטית בין היהודים למולדתם ההיסטורית.
ישות מדינית לגיטימית
החלטות ועידת סן רמו התקבלו לפני 101 שנים, והן תקפות ורלוונטיות עד היום. הפרק החשוב הזה בהיסטוריה שלנו נשכח. לפעמים אני תמה אם גורמים פוליטיים בישראל השכיחו אותו במתכוון, כי הוא עוסק בארץ ישראל השלמה ובשתי גדות הירדן.
נפלה בחלקי הזכות לשבת כיום בכיסאו ובתפקידו של חיים ויצמן בזמנו, יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית. אני נחוש להמשיך את דרכו גם בנושא ועידת סן רמו. אני פועל להטמיע בתוכניות הלימודים את פרק סן רמו במידה הראויה, כדי שהכל ידעו שקיום המדינה מבוסס על החוק הבינלאומי. מתחייב אני להוסיפו לאתוס הישראלי בעצרות ובתנועות הנוער, כפי שעשיתי כשהייתי מנכ"ל תנועת בית"ר.
בכוונתי לפעול כדי להעלות קמפיין הסברה עולמי על מצבנו המשפטי. בשלב ראשון אני פועל להביא את המידע המשפטי הזה לידיעת כל הפוליטיקאים ופקידי משרד המשפטים ועובדי משרד החוץ. בשלבים הבאים של הקמפיין נביא את הנתונים גם לכל הקשורים בבית הדין הבינלאומי בהאג, ואחר כך לכל רחבי העולם.
אני מצר על כך שרבים בישראל אינם מכירים במשמעות העצומה של ועידת סן רמו. כתוב בתורה שלפני כניסת בני ישראל לארץ כנען, אומר להם משה רבנו: "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם". לדעתי, על 26 באפריל 1920 ראוי לומר "היום הזה נהייתם לישות מדינית לגיטימית".
