רק בישראל: למה הזמרים הגאים מתרחקים מאופנה?

שי גבסו ניצל בענק את המומנטום של הזכייה ב"זמר במסכה", והוציא השבוע שיר חדש אחרי שנעלם לכמה שנים מהנוף המוזיקלי.

הכיוון המוזיקלי שבוחר גבסו להוביל ביצירתו הוא "פופ", אך האם הלבוש שלו תואם לסגנון? כשחושבים על גייז ומוזיקת פופ, ישר עולה בראש תמונה של צבעוניות מטורפת, בגדים נועזים ואופנה חדשנית ומוגזמת.

בחו"ל יש לנו דוגמאות רבות לכוכבי פופ גאים שמשתמשים באופנה כדי לייצר אמירה פוליטית, חברתית ובעיקר יצירתית. הבגדים עוזרים לכוכבי הפופ לסמן את עצמם ככאלה, ולהביא את הכיף והקצב שבמוזיקה לתוך הבגדים וההופעה על הבמה.

אנחנו מכירים המון דוגמאות לכך, החל מאלטון ג'ון, דרך פרדי מרקורי סולן קווין עם הלוקים פורצי הדרך שלו, ואפילו היום אחד הזמרים הכי מובילים בעולם, ליל נאס אקס, שמשתמש באופנה כדי למתוח גבולות מגדריים ולשחק עם פריטי לבוש צבעוניים שמעצימים את המוזיקה שלו ואת המסר הכללי שהוא מביא איתו לעולם כיוצר גאה.

משום מה, בישראל השילוב הזה לא קיים. זמרי הפופ הישראלים הגאים בוחרים דווקא להתרחק כמה שניתן מאופנה מוגזמת וצבעונית. כמעט שלא נראה משחקים מגדריים, פרט לרן דנקר (המגדיר עצמו ביסקסואל) שהחליט לראשונה ללבוש שמלה בקליפ שלו וקרא לה "השמלה החדשה שלי", במקום "השמלה הראשונה שלי". ראיתם אותו פעם עם שמלה בקליפ או בהופעה? פחות.

דנקר, שעשה קאמבק בשנה האחרונה, מנסה לייצר שיח גאה בתקשורת. הוא חושף את חייו האישיים יותר ומנסה לתת ביטוי לאופנה ולמשמעות של פריטי הלבוש שאנו עוטים עלינו, ועדיין זה לא מספיק. באקס פקטור לדוגמה אין לכך כל זכר, רן זמר מוכשר לכל הדעות, אך אין פה שום אמירה אופנתית ושום שימוש באופנה לטובת קידום הפופ והאג'נדה הגאה.

עברי לידר לעומת זאת מאוד מזוהה עם עולם האופנה, ואף השיק בעבר קולקציות בשיתוף עם מותג האופנה הישראלי "קסטרו". הקולקציות היו מוצלחות ועברי זכה לביקורות אוהדות על טעמו האישי, אך האם היה שם פופ? לא. תעוזה? לא ולא, וחבל.

דווקא יוצר מבוסס כמו עברי לידר יכול להרשות לעצמו למתוח את הגבולות. בפרויקט שלו TYP הוא השתמש בדמותו של אוריאל יקותיאל המוכשר כדי לייצר שיח מגדרי מגוון (יקותיאל הופיע בקליפים עם איפור, עקבים ולבוש שנחשב "נשי" בתרבות המערבית), אך לא קפץ למים בעצמו.

בניגוד לשניהם, הראל סקעת בכלל לא בכיוון. הוא משמר את תדמית הילד הטוב, הנקי והאלגנטי. אנחנו לא נראה לוקים צבעוניים או פורצי דרך בגזרתו, וככל הנראה אין לו שום רצון להניף דגל של מקוריות אופנתית או להביא אמירה גאה לתוך היצירה הוויזואלית שלו.

הזמרים שמתחברים לאופנה

נראה אם כן כי שי גבסו משמר את הקו של חבריו. מי כן משתמש באופנה בתרבות הפופ הישראלית? דווקא הזמרים שלא מזוהים עם הקהיה הגאה.

סטטיק ובן אל הם מובילי הנועזות האופנתית. לאורך השנים הם לבשו לוקים מוגזמים שהציבו אותם בראש טבלת כוכבי הפופ בישראל, הם התלבשו בהתאם למעמדם ויצרו שיח אופנתי ופופי. יחד איתם, גם סטפן לגר לא מפחד ללבוש פאייטים, צבעים בוהקים ושילובים חדשניים. אביב גפן כבר בגיל צעיר לא פחד לצבוע את שיערו, להתאפר ולמרוח לק על ציפורניו. גם צביקה פיק השתמש באופנה ואיפור כדי להעצים את המסרים בשיריו ואת דמותו כזמר פופ.

אפילו בעונה האחרונה של "הכוכב הבא" זכה תמיר גרינברג המוכשר, שסיפר בשידור חי שהוא לוקח בגדים מהארון של אמו ויוצר שילובי בגדים מפתיעים יחד עם שרשראות וצעיפים. וכמובן, כוכב הפופ הכי גדול של זמננו – מרגי, שלא מפחד לענוד שרשרת פנינים ולצבוע את שיערו לסגול.

אז איך זה שדווקא בישראל, כוכבי הפופ הגאים לא מעיזים? כנראה שהתשובה בגוף השאלה. אולי כי אנחנו בישראל, והחברה כאן לא יכולה לקבל זמר שהוא גם גאה וגם מוקצן. כאילו אומרים לך שתהיה או ככה או אחרת. לאחרונה, אנחנו עדים לזמרים חדשים שמתפרסמים כשהם כבר מחוץ לארון, ואולי זו הסיבה שהם משוחררים יותר. באקס פקטור יש לנו את מיכאל בן דוד שלא מפחד ללבוש חליפות מנצנצות, יש מתמודד עבר מהכוכב הבא, שחף בלאש, שהוציא השנה קליפ מאוד נועז עם הפנים לחו"ל, ועוד זמר גאה ששמו תום שנייד, שגם ביצירה שלו שואל שאלות על גבריות ונשיות.

העתיד נראה ורוד יותר, מוגזם יותר ומלא בנצנצים, הלוואי שישראל תדע לקבל ולהכיל את כל הקשת הקווירית, ושזמרי הפופ שלנו ישתמשו באופנה כדי לייצר אמירה ולא יציגו רק עולם של שחור ולבן.