בתור חובבת אופנה מושבעת, שנוהגת להתייצב בשנים האחרונות בשבוע האופנה בתל אביב, החשיפה לאירועי אופנה שמלאים בתצוגות של יוצרים ישראלים ממלאת אותי בגאווה.
השנה לא רכשתי כרטיסים לאף אירוע. הרוחות הנושבות אצל מובילי הדעה בתחום האופנה והתרבות - בתקשורת, בטלוויזיה וברשתות החברתיות - גרמו לי להבין שאולי כהמשך ישיר לעיר שבה מתרחש שבוע האופנה, כמו גם המארגנים וקשריהם הפוליטיים, תהיה מעורבת בה אג'נדה בוטה ומשורטטת היטב כתמיכה במחאה ונגד הרפורמה המשפטית.
עברי לידר בשמלה בגאלה בשבוע האופנה | עברי לידר בשמלה בגאלה בשבוע האופנה // צילום: משה בן שמחון
כאישה שומרת מצוות, עם דעות שאינן שייכות ברובן למחנה המתנגד לרפורמה, תחושת הבטן שלי הייתה שלא ארגיש בנוח להשתתף בשבוע האופנה השנה, אולם לא תיארתי לעצמי עד כמה התחושה תהיה נכונה עד שצפיתי ברשתות החברתיות באירוע הגאלה החגיגי מאתמול (ראשון), שבו צעדו שליחי ומקורבי נציגי האופוזיציה בכנסת.
לצלילי השיר "אין לי ארץ אחרת" המזוהה עם המחאה הנוכחית, צעדו מוטי רייפ - יוזם ומארגן שבוע האופנה – מכוסה בטלית ובעיטורים של פרוכת הנגררת על רצפת מסלול התצוגה, רון חולדאי - ראש עיריית תל אביב עם חליפה בעלת הדפס על גבה "אדם לאדם אדם", אשתו של ראש האופוזיציה – ליהיא לפיד עם דגל ישראל, וגם זהבה גלאון יו"ר מרצ טופפה על המסלול.
עוד ועוד סמלי מדינה ויהדות נשפכו בחוסר טעם, כמו הזמר עברי לידר עם שמלה שמדמה קלפי והכיתוב "חופשי בארצנו" על גופו. משפיענית הרשת הדתית ליבי נחימובסקי עם כיתוב "ואהבת לרעך כמוך" על קדמת השמלה, ועוד. לא צריך ראייה אומנותית רחבה כדי להבין שהאופנה הופקעה מאוהביה שבאו לחגוג את היצירתיות שבה וליהנות ממנה, והפכה בתצוגה זו למפגן בוטה, חסר מעוף ופוליטי לחלוטין, שבו כל אדם שאינו מסכים עם תנועת המחאה מודר אוטומטית ממדורת השבט האומנותית והתרבותית הישראלית, וכל מי שסמלי היהדות והמדינה יקרים לו מרגיש מבוזה בשמה.
יהיו שיטענו, ובצדק, שכל מהותם של אופנה ועיצוב הם המסרים הבועטים, הנון-קונפורמיסטיות, היצירתיות והבאת קולות אחרים ושונים, יחד עם היכולת לגרום לצופה "לזוז בחוסר נוחות בכסאו", כי זוהי דרכה של אומנות. בגאלה הזו לא ראיתי מסר קוהרנטי מלבד ביזוי. לא ראיתי יצירתיות, אמירה מעניינת או אסתטיקה בעיצוב הבגד הגורמת למחשבה, אלא עדר אנשים זהים שחושבים אותו הדבר.
לא ראיתי הבאת הגוונים היפים והשונים של החברה הישראלית, אלא מחיקה בוטה של ציבור גדול ומשמעותי שחושב אחרת וגם הצביע אחרת, וסובל מתת ייצוג בתעשיית האופנה והתרבות הישראלית. לא ראיתי מסר דמוקרטי של דעות שונות וסובלנות לאחר, אלא מסר כפייתי שיש דעה אחת והיא הנכונה בתעשיית האופנה וכולם צריכים להתיישר על פיה, ושסובלנות היא רק כשהאחר מסכים לדעתי.
התצוגה כנראה לא גרמה לאף אחד לנוע באי נוחות בכסאו, כי מן הסתם בין יושבי הכיסאות במקום לא נכחו כל גווני החברה הישראלית, שבדומה אליי לא הרגישו בנוח להגיע לתצוגה עם דעות שלא מתיישרות עם המחאה.
השנה לקחו לי את שבוע האופנה, והעבירו מסר ברור שלא כל אוהביה מוזמנים לחגיגה.
הרצון לשבוע חברתי עם מסרים עמוקים כפי שמתקיים בתל אביב הוא יפה וחשוב, אך אולי כדי לא לגרום להדרה של ציבורים שלמים, כדאי לנקות אותו ממניירות פוליטיות ויותר לדמות לשבועות האופנה בלונדון, פריז וניו יורק - קלאסיים, מקצועיים, שהם חגיגה אמיתית לאוהבי האופנה, שבה כולם יכולים לקחת חלק.
הכותבת היא בוגרת לימודי חוץ בשנקר - סטיילינג פרו ועיתונות אופנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו